בעיות התנהגות בכלבים איך מבדילים בעיית אילוף מבעיית התנהגות, ומה עושים עם כל אחת מהן.

איך מבדילים בין בעיית אילוף לבעיית התנהגות?

שלוש שאלות מספיקות. האם זה קורה גם כשאינכם בבית, האם הכלב מצליח לבצע פקודה מוכרת בדיוק באותו רגע, והאם זה מופיע גם כשהוא רגוע לגמרי. אם זה קורה בלעדיכם, אם הוא לא שומע אתכם בכלל, ואם זה צמוד להקשר אחד, אתם בבעיית התנהגות ולא בחוסר אילוף.

גוללו את הטבלה הצידה כדי לראות את שאר העמודות

והמלכוד שכמעט כולם נופלים בו

כלב שעושה שב מושלם במטבח ולא עושה שב בפתח הבית כשהדלת נפתחת אינו כלב לא ממושמע. הוא כלב שלמד את הפקודה בהקשר אחד בלבד. זה נקרא הכללה, וזה החלק שהכי הרבה בעלים מדלגים עליו: מתרגלים בבית, מסיקים שהכלב יודע, ואז כועסים עליו ברחוב. אותה מילה בדיוק צריכה להיות מתורגלת בחצר, במדרכה, ליד כלב אחר ועם הסחות דעת, אחרת היא קיימת רק במטבח.

בדיוק בגלל זה הרבה ממה שנראה כמו בעיית התנהגות הוא בעצם שתי בעיות ביחד: עוררות שהכלב לא יודע לצאת ממנה, ופקודה שלא נבנתה בסביבה הנכונה. את שתיהן אפשר לעבוד, אבל לא באותו כלי.

הכלב לא מקשיב, מה באמת קורה שם?

בדרך כלל הכלב מכיר את המילה בסלון ולא מכיר אותה ברחוב, או שהמילה נשחקה מרוב חזרות בלי תוצאה, או שמה שקורה סביבו שווה לו יותר ממה שאתם מציעים. כלב לא מקשיב זה לא עניין של כבוד או של שליטה, זה חשבון של מה משתלם ברגע הזה.

שלוש הסיבות, ומה עושים עם כל אחת

1. המילה נשחקה. קראתם אליי שבע פעמים והכלב לא בא, ולכן המילה כבר לא אומרת כלום. בוחרים מילה חדשה, מתרגלים אותה בבית במרחק מטר עם פרס ממש טוב, ולא משתמשים בה בחוץ עד שהיא עובדת בבית תשע פעמים מעשר.
2. אליי מנבא דברים רעים. אם קוראים לכלב כדי להיכנס הביתה מהגינה, כדי לגזור ציפורניים או כדי לסיים משחק, הוא למד בדיוק מה המילה אומרת. מהיום קוראים לו גם סתם, נותנים פרס ומשחררים מיד. מתוך עשר קריאות, שמונה לא נגמרות בכלום רע.
3. הסביבה משלמת יותר. ריח, כלב אחר, חתול. אין פרס שינצח את זה כשהם במרחק שלושה מטר, ולכן עובדים ממרחק שבו הכלב עוד מצליח לשמוע אתכם, ומקצרים אותו בהדרגה.

ומה לא עובד: לחזור על השם בקול רם יותר, להתקרב ולמשוך ברצועה כשהוא כן בא, או להעניש אותו כשהוא סוף סוף הגיע. האחרון הוא הנפוץ, והוא מלמד את הכלב שכדאי לא לבוא בפעם הבאה.

רכושנות אצל כלבים: מה עושים, ומה בשום אופן לא?

רכושנות היא התנהגות של שמירה על משאב, ולכן היא מחריפה מכל דבר שמאשר לכלב שהוא עומד לאבד אותו. אסור לקחת בכוח, אסור להכניס יד לקערה, ואסור להעניש נהמה. מה שעובד הוא ההפך: הופעה שלכם מוסיפה לו משהו, והחלפה במקום לקיחה.

ולפני הטיפול, ההבחנה. רכושנות על אוכל בקערה, רכושנות על עצם או על חפץ שנגנב, רכושנות על מקום כמו הספה או המיטה, ורכושנות על בן אדם הן ארבע התנהגויות שונות עם אותו שם. מה שמרגיע אחת מהן יכול להחריף אחרת, וזה בדיוק מה שהופך עצות כלליות ברשת למסוכנות כאן.

ארבע הצורות, בקצרה

• קערה. הכלב קופא, מאיץ אכילה, נוהם כשמתקרבים. העבודה כאן היא על כך שהתקרבות פירושה תוספת ולא סכנה.
• חפץ שנלקח. בדרך כלל נבנה ממרדף. כל פעם שרדפנו אחריו, לימדנו אותו שחפץ ביד שווה בריחה והחזקה חזקה יותר.
• מקום. ספה, מיטה, פינה. כאן ניהול הוא חצי מהעבודה: אם הכניסה למקום הזה לא עקבית, אין שום הגיון לכלב.
• אדם. הכלב נוהם על מי שמתקרב לבן בית שהוא שוכב לידו. זאת הצורה שאני ממש לא ממליץ לעבוד עליה לבד, בעיקר אם יש ילדים בבית.

מה לא עובד, ולמה דווקא זה מחמיר

• להרים את הקערה כדי "להראות לו מי בעל הבית". מלמד בדיוק את מה שהוא חשש ממנו: שהתקרבות שלכם פירושה אובדן. הנהמה תתגבר.
• להכניס יד לאוכל בזמן שהוא אוכל. אותו דבר, רק מקרוב יותר ומסוכן יותר.
• להעניש נהמה. מדכא את האזהרה ולא את הרגש. ככה מייצרים את הכלב שנושך "בלי שום אזהרה", וזה אחד הדברים העצובים שאני פוגש.
• לפתוח לו את הפה ולמשוך את מה שלקח. ממש לא, ובעיקר לא בכלב שכבר נהם פעם אחת.

רצף שאפשר להתחיל בו מחר בבוקר

1. עוצרים את החזרות. שבועיים בלי לתת לו את החפץ שהוא שומר עליו, ובלי להיכנס לעימות. כל סבב נוסף הוא עוד אימון בשבילו.
2. הופעה פירושה תוספת. בזמן שהוא אוכל, עוברים במרחק שבו הוא נשאר רגוע, מפילים משהו טוב יותר לידו וממשיכים הלאה. לא נעצרים ולא מתכופפים אל הקערה.
3. מקצרים את המרחק לאורך ימים, לא דקות. אם הוא קפא או האיץ אכילה, התקרבתם מהר מדי. חוזרים צעד אחורה.
4. מחליפים ולא לוקחים. כשיש משהו בפה, מציעים חילוף שווה ערך או טוב יותר, ואז אוספים את הראשון בשקט. כלב שלמד שהחלפה תמיד משתלמת מביא בעצמו.
5. בונים מקום. פקודת למקום היא הכלי המעשי ביותר כאן: היא נותנת לכלב מה לעשות במקום לשמור, והיא עובדת גם בכניסת אורחים.

לווטרינר קודם: רכושנות שהופיעה בבת אחת אצל כלב שמעולם לא שמר, ובמיוחד אצל כלב מבוגר. כאב, שיניים, אוזניים או ירידה בראייה הופכים כלב לרגיש למי שמתקרב, והטיפול בהם מוריד חלק גדול מההתנהגות בלי שום אילוף.

למה בעיית התנהגות צריכה רצף, ואיך התהליך בפנסיון נותן אותו?

כי בעיה שחוזרת שנה, או בית שבו כל אחד מתנהג אחרת בלי כוונה רעה, משתנה רק כשאותם כללים חוזרים כל יום, באותה צורה, מספיק פעמים כדי שההרגל יתחלף. את הרצף הזה בונים בשהות אצלי, ואת ההמשך אתם לוקחים הביתה.

בתהליך האילוף בפנסיון, מהיום הראשון ועד מפגש המסירה הכלב נמצא אצלי שלושה שבועות, אני עובד איתו שלוש פעמים ביום ויוצא איתו לטיול יומי, אנחנו נפגשים כאן אחרי שבועיים, ובסיום מפגש מסירה כאן אצלי, שבו אתם מקבלים את הכלב ועוברים איתי על כל הפקודות שלמדנו ועל השגרה לבית. ואחרי זה, חצי שנה שבה אתם מוזמנים לחזור אליי לפנסיון לתרגול בתיאום מראש, בלי עלות. בבעיות התנהגות מפגש המסירה אינו תוספת נחמדה אלא קריטי: הבעיה נוצרה בבית שלכם, ולכן במפגש אנחנו משחזרים כאן את המצב ואתם חוזרים הביתה עם שגרה מדויקת. בשבוע הראשון בבית אני זמין לכם בטלפון, ואם צריך, מגיעים אליי לחזרה.

לפני שמחליטים, בואו לראות את המקום ולהכיר אותי, ובקשו לדבר עם מי שכבר עבר את זה. אשמח לספק לכם את פרטי הקשר של לקוחות מרוצים איתם עבדתי בעבר. אני זמין לשיחה גם לפני שהחלטתם משהו.

חזרה לרשימת הנושאים בראש העמוד

איזו בעיה בדיוק יש לכם, ולאיפה להמשיך?

לכל אחת מהבעיות הנפוצות יש כאן עמוד נפרד, כי הטיפול בהן שונה ולא מסתדר בפסקה. בחרו את מה שמתאר את הכלב שלכם בצורה הקרובה ביותר, ואם שתיים מתאימות, התחילו מזאת שקורית בתדירות הגבוהה יותר.

ואם אתם רק בתחילת הדרך ועוד לא בטוחים מה הכלב צריך, התמונה המלאה נמצאת בעמוד הראשי על אילוף כלבים, ואת הדרך שבה אני עובד אפשר לקרוא בעמוד שבו אני מציג את עצמי.

ומשהו אחד לסיום, שהוא גם מה שאני מחפש בכל כלב שעובר אצלי: לא כלב ששותק, אלא כלב שיודע מה מצופה ממנו ולכן רגוע בתוך זה. וכמו שאני תמיד אומר: כלב מאוזן הוא כלב מאושר!