פנסיון אילוף כלבים בשרון השרון הוא אזור השירות שלי, יחד עם המרכז. רוב הכלבים שמגיעים אליי משם הם כלבים עם חצר.
5.0 92 ביקורות בגוגלאני מתי מסר, ואני מקבל כלבים מכל השרון והמרכז. העמוד הזה הוא על הכלב האופייני של האזור הזה: כלב שגדל עם חצר, שיש לו הרבה יותר שטח מכלב עירוני, ובדיוק בגלל זה הוא לפעמים יודע פחות. חצר נותנת מקום, היא לא נותנת גבולות ולא נותנת ניסיון.
נכתב על ידי מתי מסר, מאלף כלבים מאז 2010. אזור השירות: המרכז והשרון.
לאחר טיולים ארוכים מאד של כמעט שעה היא לא הייתה עושה צרכים בחוץ ורק בבית , לא האמנו שמישהו יוכל לעזור לנו בעניין, עד שהגענו למתי ועדיין היינו סקפטיים...
דילן וניב מיבנה, צ'לסי, יורקשייריתהגעתי אל מתי סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, הקוואליר החמוד שלי. אחרי לא מעט פגישות יעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות כבר הייתי מותשת ומיואשת...
איילה דוידוביץ', טומי, קוואליר
מאיפה בשרון מגיעים אליי?
מכל האזור. אני מקבל כלבים מכפר סבא, רעננה, הרצליה, רמת השרון, הוד השרון, כפר יונה, נתניה, צורן קדימה, אבן יהודה, ומכל מושבי דרום השרון. מגיעים לביקור היכרות לפני שמחליטים, ואת הפרטים אני נותן בטלפון.
יש ערים שיש להן עמוד משלהן כאן באתר, ויש כאלה שאין, ואני אומר למה: עמוד נכתב כשיש לי מה להגיד על המקום הזה שאני לא אומר על אחר. להוד השרון, לכפר יונה ולגבעת שמואל אין עמוד נפרד, וזה לא אומר שאני לא מקבל מהן כלבים. להפך, אני מקבל כלבים גם מהוד השרון וגם מכפר יונה. פשוט אין לי מה להוסיף עליהן מעל מה שכתוב כאן על השרון כולו, ועמוד שנכתב רק כדי להכיל שם של עיר הוא עמוד ריק.
ואם אתם לא מהשרון אלא מגוש דן או מראש העין ופתח תקווה, התמונה האזורית הרחבה יותר נמצאת בפנסיון אילוף כלבים לתושבי המרכז, עיר אחר עיר.
מה מאפיין כלב שגדל בחצר בשרון?
שלושה דברים שחוזרים כמעט בכל שיחה: הוא מלך בתוך השער, יש לו מעט מאוד ניסיון מחוץ לו, ואף אחד לא החליט בשבילו כלום כבר תקופה ארוכה. זה לא כלב מפונק ולא כלב עקשן, זה כלב שקיבל שטח במקום גבולות, ולכן הוא לקח על עצמו את התפקיד.
ההבדל הזה בולט דווקא בכלבים הגדולים. כלב של חצר מקבל לרוב הרבה יותר חופש פיזי מכלב דירה, והרבה פחות הזדמנויות ללמוד. הוא לא נדרש להמתין בדלת, הוא לא נדרש ללכת לידכם, הוא לא פוגש אנשים זרים במרחק נגיעה, והוא לא מתמודד עם שום דבר שהוא לא בחר. אחר כך, כשיוצאים מהשער, כל אלה מופיעים בבת אחת.
ויש מאפיין נוסף שפחות מדברים עליו: בשרון נפוץ מאוד שהכלב הוא לגמרי חופשי בבית, ואז פעם בשבוע מגיעים אנשים אל השטח הזה. גנן, שליח, בעל מקצוע, אורחים בשבת. לכלב דירה זה קורה בלובי או במדרגות, כלומר בשטח שהוא לא שלו. לכלב חצר זה קורה בבית שלו ממש, וזה הופך את הסיטואציה לטעונה הרבה יותר. את הצד הזה כתבתי בפירוט בפנסיון אילוף לתושבי הרצליה, כשנכנסים אנשים לחצר.
למה הכלב מושלם בבית ובלתי אפשרי ברחוב?
כי בבית הוא יודע בדיוק מה קורה, וברחוב הוא לא יודע כלום. התנהגות אינה תכונה של הכלב, היא תמיד תוצאה של סיטואציה. כלב שנראה רגוע, מנומס ומקשיב בתוך חצר מוכרת, יכול להיות כלב אחר לגמרי שלושה מטרים אחרי השער, וזה לא אומר שהוא שחקן.
ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין כלב שמתרגש וכלב שמוצף. כלב שמתרגש ברחוב מחפש להגיע קדימה: הגוף שלו נוטה לכיוון הגירוי, הזנב גבוה, והוא נרגע ברגע שהוא מגיע ליעד. כלב שמוצף מחפש להתרחק: המשקל שלו אחורה, הוא נובח ואז נסוג, והוא נעשה גרוע יותר דווקא כשמקרבים אותו. שני הכלבים האלה נראים זהים לחלוטין מהצד, שניהם נובחים ומושכים, והעבודה איתם הפוכה. למי שמתרגש צריך ללמד שליטה ולמי שמוצף צריך לקנות מרחק.
בשרון אני פוגש יותר מהסוג הראשון, כי כלב שגדל בחצר בדרך כלל לא מפחד מהעולם, הוא רק לא התרגל אליו. זה דווקא חדשות טובות, אבל זה גם מה שהופך את הטעות הנפוצה כאן לכל כך יקרה: כשחושבים שהכלב מפחד ולכן מוציאים אותו פחות, הוא נפגש עם פחות עולם ומגיב חזק יותר לכל מה שכן נשאר. על הצד הזה של הרצועה כתבתי בלמה הכלב מושך ומה עושים לפני שיוצאים מהשער.
מה ריצה על קו הגדר מלמדת את הכלב בפועל?
שנביחה עובדת, בכל פעם. כלב שרץ לאורך הגדר כשעובר אדם או כלב מקבל חיזוק מושלם, כי העובר באמת ממשיך והולך. מצידו זה הצליח במאה אחוז מהמקרים, וזאת הסיבה שההתנהגות הזאת מתחזקת לבד, בלי שאף אחד לימד אותה ובלי שאף אחד רצה בה.
מה שהופך את זה לבעיה של השרון ולא של כל מקום, זה התדירות. בחצר עם גדר שפונה לרחוב, הכלב מקבל את החזרה הזאת עשרים פעם ביום, כל יום, ברצף, ובלי שאף אחד בבית נמצא שם בכלל. הוא מתאמן על ההתנהגות הזאת יותר שעות ממה שהוא יתאמן על כל פקודה אצלי. לכן ההתמודדות מתחילה בניהול הגישה לקו הגדר, ולא בגערה.
הטעויות שאני רואה חוזרות בחצרות בשרון
- משאירים את הכלב בחצר שעות בלי שאף אחד בבית. זה לא זמן פנוי, זה זמן אימון על נביחה.
- יוצאים אל השער ביחד איתו כשהוא נובח על השליח. מצידו קיבלתם גיבוי.
- אומרים חצי בצחוק שהוא שומר עלינו, ואז מתפלאים שהוא שומר גם על מי שלא רצינו.
- מחליפים טיול בחצר. חצר מעייפת פחות ממה שנראה, והיא לא מלמדת כלום.
- גוערים בו מרחוק, מהמרפסת. הכלב שומע רעש נוסף בתוך אירוע, וזה בדרך כלל מגביר.
רוב הבעלים שאני מדבר איתם עשו לפחות שלושה מהחמישה, ואף אחד מהם לא עשה משהו לא הגיוני. כל אחד מהם הגיוני לחלוטין מנקודת המבט של אדם, וכולם נקראים אחרת מנקודת המבט של הכלב.
ואם הנביחה היא עיקר הסיפור אצלכם, יש עמוד שלם על ההבדל בין נביחת שמירה לנביחה מתוך שעמום או מתוך חרדה, בנביחות שמירה בחצר ובשער, ומה מרגיע כל סוג.
איך עובד תהליך האילוף מכאן, אם אני גר בשרון?
הכלב שוהה אצלי שלושה שבועות, מתאמן שלוש פעמים ביום ויוצא לטיול יומי שאני מוביל בעצמי. באמצע התהליך, אחרי שבועיים, אתם מגיעים אליי ומתרגלים איתו בעצמכם, בסיום נפגשים כאן למפגש מסירה, ואחר כך יש חצי שנה של חזרות לתרגול בתיאום מראש בלי עלות. האילוף מתבצע על ידי באופן אישי.
לכלב של חצר, הדבר שהרצף הזה עושה הוא מאוד ספציפי: בפעם הראשונה בחיים שלו הוא נמצא בשטח שהוא לא שלו, עם שגרה שמישהו אחר קובע, ועם טיול יומי שבו הוא לומד ללכת ליד אדם. שלושת אלה הם בדיוק מה שחסר לו בבית, ואי אפשר לייצר אותם בחצר שלו גם אם משתדלים מאוד. את הפירוט המלא של התוכנית כתבתי בהתוכנית המלאה של אילוף בתנאי פנסיון.
מה נדרש מכם כדי שזה יעבוד: זה מתחיל עוד לפני שהוא חוזר. אני מעדיף שתבואו לראות את המקום לפני שאתם מחליטים, ואני מבקש ששניכם, ולא רק אחד, תגיעו למפגש המסירה. בחצר יש לרוב יותר אנשים שפותחים את השער, ולכן ההסכמה ביניכם על מילה אחת לכל פקודה היא חצי מהעבודה. את התמונה הכוללת של מה שאני עושה אפשר לקרוא במה כולל התהליך מהיום הראשון ועד מפגש המסירה.
ובשיחה הראשונה אני אומר לכם בדיוק מה אני עושה בשלושה שבועות, על מה אנחנו עובדים, ומה קורה אחרי שהכלב חוזר.
לאיזו עיר בשרון יש עמוד משלה?
לחמש, וכל אחת בגלל משהו אחר: כפר סבא בגלל מה שקורה אחרי האילוף, הוד השרון בגלל הפער בין השכונה לעולם שמחוצה לה, רעננה בגלל צפיפות הכלבים ברחוב, הרצליה בגלל מי שנכנס לחצר, ונתניה בגלל הפער בין מרחב פתוח למעלית. בכל עמוד יש גם איך התהליך עובד בפועל משם.
- כפר סבא שכונות ותיקות עם חצר, שכונות חדשות עם חצר משותפת, ושדות בקצה. ומה שקורה אחרי האילוף.
- הוד השרון בתים עם חצר ופארקים גדולים, וכלב שמצוין בשכונה ומתפרק מחוצה לה.
- רעננה כלבים שפוגשים כלבים כל יום, ומתוחים מול כל אחד מהם על הרצועה.
- הרצליה חצר שנכנסים אליה אנשים כל שבוע, וכלב שלקח על עצמו את התפקיד.
- נתניה מרחב פתוח מול מעלית של מגדל. אותו כלב, שתי התנהגויות.
שאלות ותשובות
יש לי חצר גדולה. למה הכלב עדיין צריך טיול?
כי חצר נותנת מקום ולא מידע. בחצר הכלב לא פוגש אף אחד, לא מקבל שום החלטה חדשה ולא לומד כלום על העולם, הוא רק מתעייף פחות ממה שנראה לכם. טיול הוא חשיפה: אנשים, כלבים, רעשים, ובעיקר אדם שהולך לידו ומחליט לאן. זאת הסיבה שהכלבים אצלי יוצאים לטיולים יומיומיים בליווי שלי, וזה חלק מתוכנית האילוף ולא תוספת לה.
הכלב נובח על כל מי שעובר ליד הגדר. אפשר לעצור את זה?
אפשר לעבוד על זה, ומתחילים במקום שהוא נמצא בו ולא בנביחה עצמה. כלב שרץ על קו הגדר מקבל חיזוק מושלם: בכל פעם שהוא נבח, האדם בחוץ באמת המשיך והלך. מצידו זאת הצלחה בשיעור של מאה אחוז, וקשה להתחרות בה במילים. לכן קודם מצמצמים את הגישה לקו הגדר, ואחר כך מלמדים אותו מה כן לעשות כשמישהו עובר.
אני גר בשרון. אתה מגיע גם אלינו הביתה?
כן, בסיום התהליך. מפגש המסירה הוא חלק מתוכנית הפנסיון, ואני מגיע בו אליכם בכל אזור השרון. את האילוף עצמו אני עושה בפנסיון, כי התרגול שמשנה התנהגות צריך לקרות כמה פעמים ביום, כל יום: שלושה שבועות עם אימון שלוש פעמים ביום.
הכלב שלי גדל בחצר ומעולם לא היה ברצועה כמו שצריך. זה מאוחר מדי?
לא. ניתן לאלף כלב בוגר, למעשה אפשר לאלף כלב כמעט בכל גיל, ואני מקבל כלבים מגיל שלושה חודשים וחצי ומעלה. כלב חצר שלא התרגל לרצועה הוא מקרה נפוץ מאוד אצלי, והוא בדרך כלל לא מתנגד לרצועה אלא פשוט לא מבין מה היא. זה נלמד, וזה אחד הדברים הראשונים שאנחנו עושים.