פנסיון אילוף כלבים לתושבי רעננה עיר שבה הכלב שלכם פוגש כלבים אחרים בכל יציאה. זה מעצב בדיוק את הבעיה שאיתה מתקשרים אליי מכאן.
5.0 92 ביקורות בגוגלאני מתי מסר, מאלף כלבים, והכלב שוהה אצלי שלושה שבועות ומתאמן שלוש פעמים ביום. מרעננה אני מקבל שיחה אחת יותר מכל שיחה אחרת: הכלב משתגע על כל כלב שהוא רואה ברצועה. בתשעה מתוך עשרה מקרים זה לא מה שהבעלים חושבים שזה, וזה גם לא מטופל כמו שהם מנסים.
נכתב על ידי מתי מסר, מאלף כלבים מאז 2010. אזור השירות: המרכז והשרון.
לאחר טיולים ארוכים מאד של כמעט שעה היא לא הייתה עושה צרכים בחוץ ורק בבית , לא האמנו שמישהו יוכל לעזור לנו בעניין, עד שהגענו למתי ועדיין היינו סקפטיים...
דילן וניב מיבנה, צ'לסי, יורקשייריתהגעתי אל מתי סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, הקוואליר החמוד שלי. אחרי לא מעט פגישות יעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות כבר הייתי מותשת ומיואשת...
איילה דוידוביץ', טומי, קוואליר
איך זה עובד בפועל מרעננה?
רעננה היא חלק מאזור השירות שלי, המרכז והשרון. מגיעים לביקור היכרות לפני שמחליטים, ואת הפרטים אני נותן בטלפון. במהלך התהליך אתם מגיעים אליי שלוש פעמים על פני שלושה שבועות: הבאה, מפגש איתי כאן אחרי שבועיים, והחזרה. את מפגש המסירה בסיום עושים כאן אצלי, לפני שהכלב חוזר הביתה.
ויש משהו מעשי שכדאי לתכנן: אחרי שהכלב חוזר יש חצי שנה של חזרות לתרגול בתיאום מראש ובלי עלות, ולכלב מתוסכל הן שוות הרבה. התמונה האזורית הרחבה יותר נמצאת במה מייחד כלב שגדל עם חצר בשרון.
מה מאפיין את הכלבים שמגיעים אליי מרעננה?
הם חברותיים מאוד, ולכן מתוחים מאוד. זאת עיר עם הרבה שטחים ירוקים, שדרות רחבות ובעלי כלבים בכל רחוב, ולכן כלב ברעננה פוגש כלבים אחרים כמה פעמים בכל יציאה. הוא לא כלב מבודד שלא מכיר כלבים, הוא ההפך: כלב שמכיר יותר מדי ומצפה למפגש כל הזמן.
המכניקה כאן פשוטה ועקבית. כלב שבכל יציאה רואה כלב אחר במרחק קטן, ובחלק מהפעמים גם מגיע אליו, לומד שהרחוב הוא מקום של מפגשים. כל יציאה הופכת לציפייה, והציפייה הזאת היא מה שעולה לו לראש עוד לפני שיצאתם מהלובי. אחרי חצי שנה כזאת, הרצועה עצמה נעשית סימן: היא אומרת לכלב שעוד מעט יהיה כלב.
וזה מה שמבדיל את רעננה מסביבה כפרית יותר. כלב שגדל ליד שדות פוגש אולי שני כלבים ביום ממרחק גדול. כלב רעננתי פוגש עשרה ממרחק של שני מטרים, מהם שלושה שמגיעים אליו ישר. התוצאה היא לא כלב לא מחונך, זאת היסטוריה של תרגול שאף אחד לא התכוון לעשות.
הכלב צורח על כלבים ברצועה. הוא מפחד או שהוא רוצה להגיע?
שתי ההתנהגויות נראות זהות לחלוטין, וההבדל ביניהן הוא כיוון הגוף. כלב מתוסכל נוטה קדימה, כל המשקל על הרגליים הקדמיות, והוא ממשיך לצרוח גם אחרי שהכלב האחר התרחק. כלב שחושש נוטה אחורה, נובח ואז נסוג, ונרגע ברגע שנוצר מרחק.
| מה בודקים | תסכול: רוצה להגיע | חשש: רוצה מרחק |
|---|---|---|
| לאן הגוף פונה | קדימה, כל המשקל על הרגליים הקדמיות | אחורה, או הצידה, לפעמים מאחורי הרגל שלכם |
| מה קורה כשהכלב האחר מתרחק | ממשיך לצרוח, עדיין מנסה להגיע | נרגע כמעט מיד |
| מה קורה כשהם כן נפגשים | נרגע, משחק או מריח ומתנתק | נוהם, קופא, או מנסה לברוח |
| הזנב | גבוה ומתנופף במהירות | נמוך, מתוח, או נדחק פנימה |
| מה קורה בלי רצועה | מתנהג מצוין, ולכן בעלים מבולבלים | אותה בעיה בדיוק, גם בלי רצועה |
| מה מחמיר | לתת לו לגשת כשהוא צורח. זה מלמד שצרחה עובדת | לקרב אותו בכוח. זה מלמד שאין לו דרך לצאת |
למה ההבחנה הזאת שווה יותר מכל טכניקה: אותה פעולה מרגיעה אחד ומחריפה את השני. לכלב המתוסכל, לתת לו לגשת ברגע שהוא צורח זה ללמד אותו שצרחה עובדת, וזאת הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה בעיר הזאת. לכלב החושש, לקרב אותו בכוח כדי שיתרגל זה ללמד אותו שאין לו דרך לצאת, ואחרי שבועיים כאלה הוא מגיב מרחוק יותר ולא פחות.
בפועל, רוב הכלבים שמגיעים אליי מרעננה הם מהסוג הראשון. הבעלים מתארים אותם כתוקפניים, וכשאני שואל מה קורה כשהם כן נפגשים, התשובה היא שהם משחקים נהדר. זאת התשובה שמסגירה הכל: כלב שמשחק יפה אחרי עשר שניות של צרחה אינו כלב תוקפני, הוא כלב שלא למד להמתין. את ההבדל בין השניים פירקתי לעומק בתגובתיות לכלבים אחרים: מה זה ומה זה לא.
מה גן כלבים לא מלמד את הכלב?
להתעלם. גן כלבים גדור מלמד מפגש, ריצה ופריקה, והוא טוב בזה. מה שהוא לא מלמד הוא הדבר שהכלב צריך בכל יציאה אחרת: לעבור ליד כלב אחר בלי שיקרה שום דבר. זאת המחשבה שהכי קשה למכור לבעלים, והיא כמעט כל העבודה.
חברות אצל כלבים אינה כמות מפגשים, היא איכות ההיכרות עם העולם. כלב שפגש מאה כלבים בעשרים דקות של סערה למד דבר אחד, שכלב אחר הוא סיבה להתרגש. כלב שעבר ליד מאה כלבים בהליכה רגילה למד דבר אחר לגמרי, שכלב אחר הוא חלק מהרחוב. השני הוא זה שתוכלו לטייל איתו ברחוב עמוס.
ולכן ההמלצה שלי לרעננה היא לא להפסיק עם גן הכלבים, אלא להוסיף לידו את הדבר השני. שליש מהזמן שאתם מקדישים למפגשים, תקדישו להליכות ליד כלבים בלי מפגש. השינוי הזה לבדו מוריד את עוצמת הצרחות אצל רוב הכלבים בתוך שבועיים, לפני שעבדנו על טכניקה בכלל. על הצד הטכני של הרצועה כתבתי בלמה הוא מושך דווקא כשהוא רואה כלב.
מה אפשר לעשות מחר בטיול, בלי שום ציוד חדש?
להפסיק לתת לצרחה לעבוד, ולהתחיל לתרגל במרחק שבו הכלב עוד מקשיב. חמישה צעדים, כולם בטיול הרגיל שלכם, ואף אחד מהם לא דורש מפגש מתואם או עזרה מבחוץ.
- מצאו את המרחק שבו הוא עוד מסתכל עליכם כשיש כלב באופק. עשרים מטר, שלושים, מה שזה לא יהיה. כל התרגול קורה מעל המרחק הזה.
- מפגש קורה רק כשהרצועה רפויה, וזה הכלל היחיד שחייב להיות עקבי. ברגע שהוא נמשך קדימה, אתם עוצרים ומחכים. גישה היא שכר, לא זכות.
- עוברים ליד כלבים בלי להתקרב, חמש פעמים בכל טיול. עוקפים בקשת רחבה, ממשיכים ללכת, ולא מדברים. זאת החזרה שבונה את ההתעלמות.
- מפסיקים למשוך את הרצועה כשאתם רואים כלב מרחוק. המתח ביד שלכם הוא מידע: הוא מודיע לכלב שמשהו עומד לקרות, לפני שהוא בכלל ראה משהו.
- חמש הדקות הראשונות הן עבודה ולא פריקה: שינויי כיוון, עצירות קצרות, הליכה לידכם. כלב שיצא במצב של ריצה לא יוכל להמתין אחר כך.
מתי זה לא תסכול ולא פחד, אלא כאב
- תגובה חדשה וחריפה אצל כלב בוגר שתמיד היה נוח עם כלבים.
- נוהם או מסתובב כשנוגעים בו, במיוחד בגב או באגן.
- קם לאט אחרי שכיבה ארוכה, או מהסס לקפוץ לרכב.
- רגישות פתאומית למגע באזור הראש, עם גירוד אוזן או טלטול ראש.
כלב שכואב לו מגיב מהר יותר להפתעה, וזה נראה בדיוק כמו תגובתיות חדשה. הבדיקה הרפואית קודמת.
האם אילוף בתנאי פנסיון יעזור לכלב מתוסכל מרעננה?
לרוב כן, כי מה שחסר לו הוא איפוק, ואיפוק נבנה מחזרות ולא מהבנה. אצלי הוא מתאמן שלוש פעמים ביום בכל אחד מימי השלושה שבועות, ויוצא לטיול יומי שאני מוביל בעצמי, כלומר הוא מתרגל הליכה ליד אדם שמחליט, כל יום, בלי שבוע שאף אחד לא התפנה בו.
התרגול הזה צריך לקרות כמה פעמים ביום, כל יום, ולרוב האנשים שמתקשרים אליי פשוט אין את הזמן הזה, וזה בסדר להגיד את זה בקול. העבודה היומית גם יוצרת אמון וחיבור בין הכלב לביני, וכלב לומד ממי שהוא סומך עליו. בתוך הרצף הוא לומד את 6 פקודות הבסיס, רגלי, שב, ארצה, לא לזוז, אליי, למקום, ואת כל השאר כתבתי בלמי התוכנית הזאת לא מתאימה, ולמה אני אומר את זה, וסקירה כללית נמצאת בפירוט השירות מההתחלה ועד הסוף.
את הרחוב שלכם, עם שלושת הכלבים שאתם פוגשים בו כל בוקר, ממשיכים לתרגל אצלכם, ולכן ההעברה אליכם היא שלב בתוכנית: מפגש כאן אחרי שבועיים שבו אתם מחזיקים את הרצועה ואני מתקן אתכם במקום, מפגש מסירה בסיום, ואחריו חצי שנה של חזרות לתרגול בלי עלות. בכלב מתוסכל זה קריטי במיוחד, כי המתח ביד שלכם הוא חלק מהסיטואציה.
מה נדרש מכם כדי שזה יעבוד: להחזיק את הרצועה בעצמכם במפגש כאן אחרי שבועיים, להיות במפגש המסירה, ולהמשיך לתרגל ברחוב שלכם עם רצועה רפויה ביד. ואם מתברר שהכלב דווקא חושש ולא מתוסכל, חלק גדול מהעבודה איתו הוא מרחק וזמן, ועל זה נדבר כבר בשיחה הראשונה.
שאלות ותשובות
הכלב צורח על כל כלב ברצועה אבל משחק מצוין בלי רצועה. מה זה?
זה כמעט תמיד תסכול ולא תוקפנות. הכלב למד שכלב אחר בשטח פתוח הוא אירוע מצוין, וברצועה הוא נחסם ממנו. הצרחה היא מה שהוא עושה עם הפער בין הציפייה לאפשרות. לכן זה נראה חמור דווקא ברצועה ונעלם בלעדיה, והעבודה כאן היא לא על אגרסיביות אלא על איפוק ועל מה שהרצועה מסמנת.
גן כלבים טוב או רע לכלב שלי?
הוא טוב לפריקת מרץ ולא טוב כתחליף לאילוף. כלב שכל החיים החברתיים שלו הם עשרים דקות סוערות עם כלבים זרים לומד גרסה אחת מאוד צרה של העולם: שכל מפגש הוא אירוע. אחר כך הוא רואה כלב במרחק עשרה מטרים ברחוב ומצפה לאותה סערה. השילוב שעובד הוא גן כלבים לפעמים, ולידו הליכות ליד כלבים אחרים בלי מפגש.
איך זה עובד בפועל מרעננה?
בפועל מגיעים אליי שלוש פעמים לאורך התהליך: הבאה, מפגש אחרי שבועיים, ואיסוף שהוא גם מפגש המסירה, ואת מפגש המסירה בסיום עושים כאן אצלי, לפני שהכלב חוזר הביתה.
הכלב מתנהג טוב איתי ומזעזע עם אשתי. זה נורמלי?
זה שכיח מאוד, וזה כמעט תמיד עניין של עקביות ולא של העדפה. כלב לומד לפי מי שמולו: אם אדם אחד אומר פקודה פעם אחת ושותק, ואדם שני חוזר עליה חמש פעמים, הכלב למד שאצל השני יש זמן. זאת אחת הסיבות שאני נפגש איתכם בפנסיון אחרי שבועיים, ושם אתם נותנים את הפקודות ואני מתקן אתכם במקום.
ומי שגר ברעננה וחושב על פנסיון אילוף, ובעיקר מי שכבר ניסה כמה דברים ושום דבר לא החזיק: תתקשרו ותתארו לי מה קרה בפועל. אני מתייחס לגזעו, גילו, מזגו, עברו ובעליו בשביל לבנות עבורו את השיטה האפקטיבית ביותר, ולכן התיאור שלכם שווה יותר מכל תווית.