אילוף גורים מה הגור צריך בכל גיל, מה נפתר מעצמו, ומה דורש עבודה עכשיו.

מה זה אילוף גורים, ומה הוא כולל בפועל?

אילוף גורים הוא בניית שגרה שהגור יכול לסמוך עליה, ובתוכה למידה של מה מותר ומה לא. בפועל זה לוח יציאות לצרכים, שעות אוכל ושינה קבועות, ניהול הבית כך שמה שאסור לא נמצא בהישג יד, ותרגולים קצרים של פקודות. הפקודות הן החלק הקטן. השגרה היא החלק שמחזיק.

גור לא מפר כללים, הוא עוד לא יודע שיש כללים. כל מה שעובד בשבילו הוא לומד לעשות שוב, וכל מה שלא עובד נעלם מעצמו. זה כל המנוע, וזה גם מה שהופך בעלים לא עקביים לבעיה הגדולה יותר מהגור: אם קפיצה על הרגליים מתוגמלת בליטוף אצל אדם אחד בבית, היא תישאר.

ככה אני עובד עם גורים: את הפקודות אנו לומדים יחד בדגש על חיזוקים חיוביים ובשיטות שונות ומגוונות. ולצד זה, אני מאמין כי יש להתייחס לכלב כאל בעל חיים, להציב לו גבולות ולשמור על סדר יום והתנהגות עקביים בסביבתו. שני הדברים האלה הם אותו דבר, לא שני דברים: גור שיודע מה מצופה ממנו הוא גור רגוע.

הגור נושך את הידיים, זה סימן לתוקפנות?

כמעט תמיד לא. נשיכות של גור הן משחק ובדיקה של העולם בפה, והן מגיעות לשיא בתקופת החלפת השיניים. מה שהופך אותן לבעיה זה התגובה שלנו: צעקה, משיכת היד בחדות ובריחה הן בדיוק הדברים שהופכים את זה למשחק הטוב בעולם, ולכן הנשיכה מתחזקת.

גור לומד לווסת את עוצמת הנשיכה מהמשוב שהוא מקבל. אם כל נשיכה מסתיימת באותו דבר, שהוא שהמשחק פשוט נעצר, הוא לומד מהר מאוד איפה הגבול. אם נשיכה חזקה מביאה ריצה וצווחות ונשיכה עדינה לא מביאה כלום, לימדנו אותו בדיוק את ההפוך ממה שהתכוונו.

מה לא עובד, ולמה

• לסגור לו את הפה ביד. מלמד שיד שמתקרבת לפה היא דבר רע, וזה בדיוק ההרגל שתצטרכו אחר כך בחיטוי פצע או בטיפול שיניים.
• הטחה באף או דחיפה של היד לתוך הפה. מעלה את העוררות, ובכלבים מסוימים מייצרת נשיכה מהודקת יותר, לא פחות.
• לחכות שיעבור לבד. הנשיכה עצמה אולי תחלש עם השיניים, אבל ההרגל שהעור של אנשים הוא חלק מהמשחק יישאר.
• להעניש אחרי שלוש דקות. הגור לא מקשר. כל מה שהוא לומד זה שלפעמים אתם נעשים מפחידים בלי אזהרה.

רצף שאפשר להתחיל בו מחר בבוקר

1. כל משחק נעשה כשצעצוע ביד, ולא ביד ריקה. היד לא אמורה להיות הצעצוע.
2. ברגע שהשיניים נוגעות בעור: אומרים מילה אחת קצרה בקול רגוע, קמים, ועוצרים את המשחק ל-30 שניות. בלי לדבר אליו בזמן הזה.
3. אחרי 30 שניות חוזרים למשחק. חוזר לנשוך, חוזרים על אותה הפסקה. גור צריך את זה כמה עשרות פעמים, לא שלוש.
4. אם הוא לא מצליח להירגע בכלל: הוא לא רשע, הוא עייף. מרבית נשיכות הערב הן עייפות. מכניסים אותו לפינה שלו עם משהו ללעוס ונותנים לו לישון.
5. שימו משהו ללעוס בדיוק במקומות שבהם הוא לועס את מה שאסור. במקום לרדוף אחריו, מחליפים את המטרה.

גור שנושך את הילדים הוא מקרה מיוחד, ולא כי הוא מסוכן יותר אלא כי ילדים לא מצליחים לבצע את ההפסקה. שם מגדירים כלל בית: המשחק עם הגור הוא על הרצפה, עם צעצוע, ובנוכחות מבוגר. אם זה הסיפור אצלכם, גם כדאי לקרוא על כלב שנושך ומה עומד מאחורי הנשיכה, כי שם ההבחנה בין משחק לבין נשיכה מתוך פחד או הגנה נכנסת לעומק.

לווטרינר קודם: גור שמיילל או קופא כשנוגעים בו באזור מסוים, גור שנושך דווקא כשמרימים אותו, או גור שהתנהגות הנשיכה שלו השתנתה בבת אחת. כאב נראה כמו בעיית התנהגות, וגור שכואב לו לא לומד.

האם כדאי לשלוח גור צעיר לאילוף בתנאי פנסיון?

בדרך כלל לא, ואני אומר את זה בתור מי שמתפרנס מאילוף בתנאי פנסיון. גור צעיר צריך שהאנשים שהוא חי איתם ילמדו איתו, בבית שבו הבעיה קורית, לאורך חודשים. חלק גדול ממה שנראה כמו בעיית אילוף בגיל הזה הוא תלוי גיל ולא תלוי אילוף, ושלושה שבועות אצלי לא מזיזים את הגיל.

וכאן נפגשות שתי העובדות שבעמוד הזה, בלי שהן סותרות: הגיל המינימלי לשהות אצלי הוא שלושה חודשים וחצי, וההמלצה שלי לגור בגיל הזה היא בדרך כלל לא לשלוח אותו. המספר אומר מי יכול להגיע. הוא לא אומר מי צריך להגיע. מאלף שמחליף בין השניים מוכר תהליך למי שלא צריך אותו, וזה בדיוק מה שאני משתדל לא לעשות.

אני רוצה להיות מדויק, כי זאת שאלה שבעלים מקבלים עליה תשובות סותרות ברשת. פנסיון אילוף הוא כלי מעולה לדבר אחד: כלב שהבעיה שלו כבר התקבעה, שצריך רצף אימונים צפוף שאי אפשר לייצר בבית, ובעלים שצריכים לקבל כלב אחר ליד וללמוד איתו מחדש. גור בן שלושה או ארבעה חודשים הוא כמעט ההפך: הוא לא התקבע בשום דבר, והבעיה שלו היא בדרך כלל חוסר שגרה בבית, לא חוסר אימונים.

לכן את חינוך הגורים אני מתייחס אליו כאל תהליך של שניים עד ארבעה חודשים שמתבצע בבית שלכם, ולא כאל שלושה שבועות אצלי. בשיחה הראשונה אני אגיד לכם את זה ישר, גם כשזה אומר שאני מפנה אתכם לעבודה שאתם עושים בעצמכם.

המצב היחיד שבו אני כן לוקח כלב צעיר הוא כשהבעיה לא תלוית גיל בכלל, למשל כלב שכבר נושך מתוך פחד או כלב שאי אפשר לגעת בו. גם אז זה נדיר, וגם אז אני אומר את זה בשיחה ולא בטופס.

מה שכן נכון בשתי הדרכים: בואו תראו את המקום ואת מי שעובד עם הכלב, ובקשו לדבר עם בעלים שכבר עברו תהליך. אשמח לספק לכם את פרטי הקשר של לקוחות מרוצים איתם עבדתי בעבר. התייעצות עם מי שכבר עברו תהליך כזה חשובה ומומלצת בעיני. זה נכון גם אם בסוף תבחרו במישהו אחר.

כמה זמן לוקח לחנך גור, ומה רואים בכל שלב?

שבוע עד שבועיים עד שהשגרה עצמה מתחילה לתפוס, שלושה עד שישה שבועות עד שהפקודות הראשונות עובדות בבית, ושניים עד ארבעה חודשים עד שיש גור שחי בתוך כללים ברורים. אחרי זה מגיע גיל ההתבגרות, ושם חלק מהדברים נראים כאילו נשכחו. הם לא נשכחו, הם רק לא תורגלו בחוץ.

1. שבוע ראשון. כמעט הכל הסתגלות. שינה מרובה, בכי בלילה, יציאות תכופות. לא מתחילים כאן בפקודות, מתחילים בלוח זמנים ובמקום שינה קבוע.
2. שבוע שני עד שלישי. הגור מתחיל לחזות את היום. כאן רואים את הקפיצה הראשונה: פחות תאונות בבית, התחלה של היענות לשם, ראשית של שב ושל מקום.
3. שבוע רביעי עד שישי. פקודות קצרות עובדות בבית ובחצר. תרגול של שלוש דקות, חמש פעמים ביום, מכה כל שיעור של חצי שעה.
4. חודש שני עד רביעי. הכללה. אותן פקודות בחוץ, עם רעש, עם אנשים, עם כלבים במרחק. זה החלק שבעלים מדלגים עליו, וזה החלק שקובע אם הפקודה אמיתית.
5. שישה עד שנים עשר חודשים. גיל ההתבגרות, אותה שורה בטבלה שלמעלה. אליי מפסיק לעבוד, הרצועה מתהדקת, הביטחון מתחלף בחשדנות כלפי דברים שהיו בסדר. לא נסיגה, שלב.
6. שנים עשר עד שמונה עשר חודשים. ההתייצבות. מי שהמשיך לתרגל דרך ההתבגרות יוצא מכאן עם כלב מאוזן, ומי שהמתין מגלה שמה שלא תורגל הפך בינתיים להרגל.

שאלה שחוזרת בשלב הזה: האם הגזע משנה. כן, בקצב ובסוג העבודה, לא באפשרות. אני מאלף את כל סוגי הכלבים ומכל הגדלים, ובעבודה עם הכלב מתייחס לגזעו, גילו, מזגו, עברו ובעליו. פירוט לפי גזעים נמצא באילוף לפי גזע הכלב.