כלב בן שבע שנשך תינוק, ומשפחה שדרשה למסור אותו

זה מקרה הבוחן הרגיש ביותר באתר הזה, ולכן הוא מתחיל במה שחייב לבוא לפני כל סיפור. נשיכה שבה נשבר עור היא אירוע רפואי, ונשיכה בילד היא אירוע רפואי בוודאות. קודם מטפלים בילד, אחר כך לוקחים את הכלב לווטרינר, ורק אחר כך מדברים על אילוף. ואת השיחה על האילוף עושים באותו יום, לא בעוד שבועיים.

תומר מראש העין הגיע אליי בדיוק בסדר הזה: בהמלצת הווטרינר שלהם, אחרי שהכלב נשך את בנו בן השנה.

מה היה בבית לפני השיחה הראשונה

לפי מה שתומר כתב, הכלב נשך כל אדם שנכנס אליהם הביתה, ואחרי הנשיכה בתינוק כל המשפחה התעקשה שימסרו אותו, ולא האמינה שאפשר לאלף כלב בן שבע.

שתי העובדות האלה אומרות משהו שחשוב להבין לפני שמדברים על עבודה. כלב שנושך כל מי שנכנס הביתה לא נושך “סתם”: יש לו תרחיש אחד שחוזר, והתרחיש הוא הדלת. אדם נכנס, הכלב מגיע לסף שלו, הוא נושך, והאדם נסוג או יוצא. מבחינת הכלב זה עבד. ובכל פעם שזה עובד, השלב שבו הוא מגיע לשיניים מתקצר.

בן שבע הוא לא המשתנה המעניין כאן, וזה גם מה שכתוב בעמודים שלי: ניתן לאלף כלב בוגר, למעשה אפשר לאלף כלב כמעט בכל גיל. מה שכן משנה הוא כמה פעמים הנשיכה כבר השתלמה לכלב, כי התנהגות מתורגלת דורשת יותר עבודה מהתנהגות חדשה. ההבחנה הזאת, ועוד אחת חשובה ממנה, שרשרת האזהרות שהכלב נותן לפני שהוא נושך, הן מה שקובע איך נראית העבודה.

למה הווטרינר קודם למאלף

הווטרינר הוא זה שהפנה את המשפחה אליי, וזה הסדר הנכון. כאב הוא הסיבה השכיחה ביותר לנשיכה חדשה בכלב שהיה בסדר, והוא כמעט תמיד שקט. אין שום היגיון להתחיל תהליך אילוף על בעיה שהתחילה באוזן דלקתית או בגב כואב.

לכן בכל שיחה על נשיכה אני שואל אותן שאלות: מה קרה בשלושים השניות שלפני, במי הכלב נשך, האם נשבר עור, וכמה פעמים זה כבר קרה. ואם התשובות מצביעות על שינוי פתאומי או על מגע באזור מסוים בגוף, אני אומר ישר שהפנייה הבאה היא לווטרינר ולא אליי.

מה אפשר לעבוד עליו בשלושה שבועות

לא על “להפסיק לנשוך”. על מה שקורה לפני.

שלושת השבועות בפנסיון בנויים על רצף: שלושה אימונים ביום, כל יום, וטיול יומי שאני מוביל בעצמי. באימונים נכנסות שש פקודות הבסיס, ובכלב כמו זה שתיים מהן הן כל הסיפור: “לא לזוז” ו”למקום”. כלב שיש לו מקום ברור ללכת אליו כשמצלצלים בדלת מקבל אלטרנטיבה לתרחיש שהוא מכיר, ואת האלטרנטיבה הזאת מתרגלים עשרות פעמים בתנאים שאני שולט בהם, לפני שהיא נבחנת מול אורח אמיתי.

במקביל עובדים על המרחק. כלב מגיע לשיניים אחרי שהוא עבר את הסף שלו, ולכן כל העבודה היא למצוא את המרחק שבו הוא עוד מקשיב, ולהישאר שם מספיק זמן כדי שהוא ילמד משהו אחר. התרגול הזה צריך לקרות כמה פעמים ביום, כל יום, ולרוב האנשים שמתקשרים אליי פשוט אין את הזמן הזה. זה בסדר להגיד את זה בקול, וזה בדיוק מה שאילוף בתנאי פנסיון בא לפתור.

איך מחזירים כלב לבית שדרש למסור אותו

כאן היה החלק הקשה יותר, והוא לא היה הכלב. משפחה שאיבדה את האמון בכלב אחרי נשיכה בתינוק לא מקבלת אותו בחזרה כאילו כלום לא קרה, ובצדק.

לכן התהליך לא נגמר כשהכלב חוזר. אחרי שבועיים הבעלים מגיעים לפנסיון למפגש ועובדים איתו בעצמם, ובסיום מפגש מסירה כאן, שבו עוברים על כל הפקודות ועל הנוהל לבית. בבית הזה מפגש המסירה עסק פחות בפקודות ויותר בנהלים שהמשפחה לקחה איתה הביתה: מי פותח את הדלת, איפה הכלב נמצא כשנכנס אורח, ומה הכלל כשתינוק באותו חדר. אחרי זה יש ליווי טלפוני, ובמשך חצי שנה אפשר להגיע אליי לפנסיון עם הכלב בתיאום מראש וללא עלות, לרענון.

מה תומר כתב, במילים שלו

ההמלצה הזאת נמצאת בעמוד ההמלצות שלי והיא מועתקת לכאן כמו שהיא, בלי עריכה ובלי תיקון סימנים.

את מתי הכרתי לפני כשש שנים בהמלצתו של הוטרינר שלנו ואחרי שהכלב שלנו נשך את בני בן השנה

הכלב היה אסון מהלך ונשך כל אדם שנכנס אלינו הביתה, אחרי נשיכת בני התינוק כל המשפחה התעקשו שנמסור את הכלב ולא האמינו שאפשר לאלף כלב בן 7 שנים. מתי לקח אותו לאילוף ל3 שבועות והחזיר לנו כלב אחר, ממושמע, רגוע ובעיקר לא נושך והכלב חי לו בשיבה טובה.

לפני מספר שבועות אימצנו כלב בן 6 שננטש על ידי בעליו. כלב שחי מספר שנים ברחובות ולמד לשרוד ולהגן על עצמו (שזה אומר שעל כל הרגשת איום הכלב נכנס למגננה ותוקף) אישתי ישר אמרה שנתקשר למתי ואני התמהמהתי עם שיחת הטלפון עד לביס הראשון.

מתי הגיע ותוך הסתכלות של רבע שעה כבר הבין מה הולך. לאחר מספר קצר של מפגשים חל שינוי מהקצה לקצה בכלב. הילדים לא מפחדים לשחק איתו, הכלב ממושמע ומציית לפקודות כמו ״אליי״ ו ״לא לזוז״, הוא פחות רב עם כלבים אחרים ובעיקר הרבה הרבה יותר רגוע

אחרי הנסיון עם הכלב הנוכחי הבנתי שכל כלב חייב אילוף רק בכדי לתקשר בצורה טובה יותר עם הבעלים

תודה למתי

מה שתומר אומר, ומה שאני אומר

תומר כותב על הכלב שלו שהוא חזר “ממושמע, רגוע ובעיקר לא נושך”. אלה המילים שלו, על הכלב שלו, והוא היחיד שיכול להגיד אותן.

אני לא אומר אותן, ולא אגיד אותן על אף כלב. אין מאלף שיכול להתחייב שכלב יפסיק לנשוך, וכל מי שמתחייב על זה מוכר לכם משהו שהוא לא יכול לספק. מה שאני כן אומר הוא מה אני עושה: שלושה שבועות של רצף, שלושה אימונים ביום, טיול יומי בליווי שלי, האילוף מתבצע על ידי באופן אישי, מפגש אחד שלכם איתי בפנסיון אחרי שבועיים, מפגש מסירה בסיום, זמינות בטלפון וחצי שנה של חזרות לתרגול בלי עלות. מה שיקרה אצלכם תלוי גם בכלב וגם בכם, והרבה פחות בי.

יש בהמלצה שלו עוד דבר ששווה יותר מכל משפט שאני יכול לכתוב. אחרי הכלב הראשון הם אימצו כלב בן שש שננטש וחי ברחובות, ותומר כותב שאשתו אמרה ישר שיתקשרו אליי, והוא התמהמה עם השיחה “עד לביס הראשון”. ההתמהמהות הזאת היא הדבר השכיח ביותר שאני פוגש, וגם היחיד שאפשר למנוע בלי שום עלות.

מה הסיפור הזה לא אומר

הוא לא אומר מה יקרה אצלכם. הוא סיפור של בית אחד וכלב אחד, ואין בו הבטחה לאף אחד אחר.

הוא גם לא אומר שכל כלב שנשך מתאים לתהליך בפנסיון. על נשיכה אני רוצה לשמוע בטלפון לפני שמתקדמים, ואחרי השיחה אני אומר ישר אם אני חושב שאני האדם הנכון לכלב הזה, וגם אם אני חושב שלא. אנא אל תהססו להתקשר בכדי להתחיל בתהליך.