ג'ינג'ר, כנענית בת שנתיים שנבחה חמש שעות ברצף

בהמלצה של זיו שדה יש פרט אחד שהוא כל האבחנה: אחרי שהוא הלך מהבית, ג’ינג’ר נבחה חמש שעות ברצף.

כלב שנובח חמש שעות ברצף אינו כלב משועמם. שעמום נגמר. מצוקה לא נגמרת, היא רק מתעייפת. וזה מה שמפריד בין שתי בעיות שנראות זהות מהמסדרון, ובין שני טיפולים שהם הפוכים זה מזה: מה שמרגיע כלב שמשתעמם לבד מחריף כלב שנמצא במצוקה.

מה היה בבית

ג’ינג’ר הייתה כנענית בת שנתיים. לפי מה שזיו כתב, היא תקפה, נבחה, לא היה נוח לקבל אורחים איתה, וטיול ברחוב היה קשה כי היא משכה ותקפה. ובאותה המלצה בדיוק הוא כותב גם שהיא פחדה מאוד מאנשים.

הצירוף הזה, “תוקפת” ו”מפחדת מאנשים”, נשמע כמו סתירה והוא בדיוק ההפך. הוא התיאור השכיח ביותר של כלב שלמד שהתקפה עובדת. כלב שמפחד מאדם מתקרב ינסה קודם את מה שעולה פחות: להתרחק, לקפוא, לנהום. אם אין לו לאן לזוז, והוא מגיע לשיניים, והאדם נסוג, הוא גילה את הקיצור. פעם שנייה הוא ידלג על ההתרחקות. פעם חמישית הוא יראה כמו כלב תוקפני בלי אזהרה, אף שהאזהרות עדיין שם.

ורצועה היא מכפיל של הכל. כלב מפוחד ברצועה מחוברת לאדם הוא כלב שלא יכול להתרחק, ולכן המשיכה והתקיפה בטיול הן לרוב אותה בעיה ולא שתיים.

למה כמה ניסיונות קודמים לא נתנו פתרון

זיו כותב שהוא הגיע אליי אחרי כמה מאלפים שלא נתנו את הפתרון. אני לא יודע מה נעשה שם ולא אנחש, אבל אני כן יכול להגיד מה הקושי המתודולוגי בבעיה הזאת.

עבודה על פחד ועל מצוקת נטישה בנויה על חזרות קטנות ורבות בתנאים מבוקרים, כמה פעמים ביום, יום אחרי יום. בשיעור שבועי בבית הרצף נשבר בין מפגש למפגש, ובדיוק זה מה שהבעיות האלה דורשות. זה לא אומר ששיעור שבועי לא עובד, הוא עובד מצוין על המון דברים אחרים, אבל מול מצוקה הוא נלחם בתנאים לא לו.

והדבר השני, שהוא על הבעלים ולא על הכלב: התרגול הזה צריך לקרות כמה פעמים ביום, כל יום, ולרוב האנשים שמתקשרים אליי אין את הזמן הזה. זה בסדר להגיד את זה בקול. זאת גם הסיבה שהתהליך שלי הוא תהליך של שלושה שבועות בפנסיון ולא שיעור שבועי.

מה עבדנו עליו בשלושת השבועות

שלושה אימונים ביום, כל יום, וטיול יומי שאני מוביל בעצמי, לצורך פריקת המרץ שמהווה חלק חשוב בתכנית האילוף. באימונים נכנסות שש פקודות הבסיס, ובכלבה כזאת העיקר הוא “רגלי”, כי טיול שבו הכלבה הולכת לידי ולא מולי הוא הטיול הראשון שבו היא בכלל מסוגלת להקשיב.

מול הפחד עבדנו במרחק. כלב מפוחד לומד רק מתחת לסף שלו, ולכן מחפשים את המרחק שבו היא עוד מסתכלת עליי ולא על האדם שעובר, ושם נשארים. במרחק הזה האדם שעובר הופך למשהו משעמם, וזה בדיוק מה שצריך שיקרה. מה שלא עובד זה ההפך: להציף אותה באנשים כדי “שתתרגל”. כלבה שקפאה במקום לא התרגלה, היא נבהלה.

ומול המצוקה כשנשארת לבד עבדנו על הדבר הכי לא דרמטי שיש: צפיות. סדר יום קבוע, יציאות בשעות דומות, ומנוחה שהיא חלק מהיום ולא עונש. כלב הרבה יותר רגוע כשהוא יודע מה מצופה ממנו, כשהוא חי בתוך עולם עם גבולות ברורים ועם בעלים שמספקים את צרכיו.

המסירה בחזרה לזיו

בעיה שנשענת על מה שקורה בבית נפתרת בבית, ולכן החלק הזה הוא לא נספח. אחרי שבועיים זיו הגיע לפנסיון למפגש ועבד עם ג’ינג’ר בעצמו, ובסיום מפגש מסירה כאן, שבו עברנו על כל הפקודות ועל הנוהל לבית.

במפגש המסירה, בכלבה עם מצוקת נטישה, מדברים בעיקר על שתי דקות: הדקה שלפני שיוצאים והדקה שאחרי שחוזרים. פרידה דרמטית וחזרה סוערת הן שתי הדרכים הטובות ביותר ללמד כלב שהיציאה שלכם היא אירוע. אחרי זה יש ליווי טלפוני, ובמשך חצי שנה אפשר לחזור אליי לפנסיון בתיאום מראש וללא עלות, לתרגול.

מה זיו כתב, במילים שלו

מתוך עמוד ההמלצות, מועתק כמו שהוא.

מתי לקח את ג’ינג’ר שלי, כנענית בת שנתיים ל-3 שבועות בפנסיון.

אחרי הפנסיון הוא שינה אותה לחלוטין.

ג’ינג’ר הייתה תוקפת, נובחת, לא היה נוח לקבל אורחים איתה, לטייל ברחוב היה קשה כי היא משכה ותקפה והיא הייתה מפחדת מאוד בנוסף מאנשים.

אבל אחרי הפנסיון מתי הביא לי כלבה פשוט למופת, הולכת לידי, לא מושכת, היא הייתה עם חרדות נטישה, נבחה 5 שעות ברצף אחרי שהלכתי.

עכשיו היא רגועה אחרי שמתי החדיר לה ביטחון עצמי.

אני ממליץ לכולם באמת, אחרי כמה מאלפים שלא נתנו את הפתרון עברתי למתי.

הוא נתן את הפתרון עוד בשיחה הראשונה שלנו.

מתי, תודה, עשית לי כלבה נוחה והכי חשוב, עשית לכלבה נוח!

מה שזיו אומר, ומה שאני אומר

זיו כותב “אחרי הפנסיון הוא שינה אותה לחלוטין”, ו”מתי החדיר לה ביטחון עצמי”, ושהיא חזרה כלבה למופת. אלה המילים שלו על הכלבה שלו, והוא היחיד שיכול להגיד אותן.

אני לא מבטיח ריפוי של תקיפה ולא של חרדה, ולא על ג’ינג’ר ולא על אף כלב אחר. מה שאני אומר הוא מה נעשה בפועל: רצף של שלושה שבועות, שלושה אימונים ביום, טיול יומי בליווי שלי, עבודה מתחת לסף במקום הצפה, מפגש אחד שלכם איתי בפנסיון אחרי שבועיים, מפגש מסירה בסיום וחצי שנה של חזרות בלי עלות. ההמשך תלוי בעיקר בבית.

ועוד משפט אחד שלו ששווה לשים לב אליו: “הוא נתן את הפתרון עוד בשיחה הראשונה שלנו”. השיחה הראשונה היא בחינם ואין בה התחייבות, וגם אם אחריה אני אומר שאני לא האדם הנכון לכלב שלכם, היא שווה את הזמן.