כלב שמפחד מאנשים זרים

כלב שמפחד מאנשים זרים הופך כל ביקור לאירוע, וכל טיול לסריקה של הרחוב. בעלים מספרים לי שהם הפסיקו להזמין חברים, שהם מטיילים בשעות שבהן אין אף אחד בחוץ, ושהם מרגישים צורך להתנצל בפני כל מי שמתקרב. הכלב עצמו לא חי טוב יותר: הוא מבלה חלק גדול מהיום בדריכות. החדשות הטובות הן שפחד אפשר לשנות. החדשות הפחות טובות הן שזה לוקח זמן, ושהדרך המהירה כמעט תמיד מחמירה.

איך נראה פחד מאנשים זרים

פחד מאנשים זרים לא נראה תמיד כמו פחד. חלק מהכלבים נראים מפוחדים, וחלק נראים תוקפניים, ושניהם יכולים לנבוע מאותו רגש. מה שמשותף להם הוא שהם רוצים מרחק מהאדם החדש. ההבדל הוא בדרך שבה הם מנסים להשיג אותו.

• הימנעות. הכלב מתחבא מאחוריכם, נכנס מתחת לשולחן, עוזב את החדר כשנכנס אורח.
• קיפאון. הכלב נשאר במקום, גוף נוקשה, מבט מהצד, ולא זז. בעלים רבים חושבים שזה רוגע. זה ההפך.
• נביחה תוך כדי נסיגה. הכלב נובח על האורח, אבל הגוף שלו נוטה אחורה, והוא נובח מאחורי הספה או ממרחק.
• גישה והימנעות. הכלב מתקרב, מריח, ואז נבהל ונובח או מקפיץ פה, בדרך כלל כשהאורח זז.
• זינוק לעבר האדם. הכלב רץ קדימה, נובח בעוצמה ולפעמים נוגע. הוא למד שהתקפה היא הדרך המהירה ביותר להרחיק.

הצורה האחרונה היא זאת שבעלים מתארים כתוקפנות, ולפעמים היא אכן הופכת לכזו. אבל ברוב המקרים שאני פוגש, בבסיס שלה עומד כלב מפוחד שגילה מה עובד.

פחד או שמירה? ההבחנה שמשנה את הטיפול

פחד מאנשים ושמירה על הבית יכולים להיראות אותו דבר מהמסדרון: כלב שנובח על מי שבדלת. אבל הם דורשים טיפול אחר, ולכן כדאי לזהות מה לפניכם.

הסימן	כלב מפוחד	כלב ששומר על הבית
משקל הגוף	נוטה אחורה, מוכן לברוח	נוטה קדימה, יציב
זנב	נמוך או בין הרגליים	גבוה ונוקשה
אוזניים	צמודות לאחור	זקופות וקדימה
איפה הוא נובח	ממרחק, מאחורי משהו	צמוד לדלת או לגדר
מחוץ לבית	מפחד מאנשים גם ברחוב	רגוע ברחוב, נובח רק בבית
כשהאדם מתקרב	נסוג או קופא	נשאר במקום או מתקדם

כלב ששומר על הבית צריך עבודה על נביחה טריטוריאלית ועל נהלים בדלת. כלב מפוחד צריך עבודה על הרגש עצמו, ומה שעוזר לכלב השומר, למשל לבקש ממנו לשבת מול האורח, יכול להפחיד את הכלב המפוחד עוד יותר. וכמובן, יש כלבים שהם קצת משניהם. את הסימנים הקטנים שמספרים מה הכלב מרגיש פירטתי בעמוד על שפת הגוף של הכלב.

למה הכלב מפחד? ההיגיון שלו

מבחינת הכלב, אדם זר הוא משהו לא צפוי, ולא צפוי הוא מסוכן עד שהוכח אחרת. הכלב שואף למרחק כי מרחק הוא ביטחון. כל מה שהוא עושה, להתחבא, לקפוא, לנבוח, הוא דרך להשיג את המרחק הזה.

הסיבות שמביאות כלב לשם הן בדרך כלל אחת או יותר מאלה:

• חוסר חשיפה בזמן הנכון. בשבועות הראשונים לחייו, בערך עד גיל שלושה חודשים, גור לומד מה בטוח בעולם. זה חלון הסוציאליזציה. גור שלא פגש בתקופה הזאת אנשים מגוונים, גברים, ילדים, אנשים עם כובע או מקל, יכול לגדול לכלב שכל אחד מאלה מפחיד אותו.
• מזג. יש כלבים שנולדים זהירים יותר. גזעים מסוימים, וגם כלבים מעורבים מרקע של כלבי רחוב או כלבי שמירה, נוטים להיות חשדנים כלפי זרים מטבעם. זה לא פגם, זה חלק מהכלב.
• אירוע מפחיד. לפעמים מספיקה פעם אחת: אדם שצעק, ילד שתפס, טיפול כואב. כלבים יכולים ללמוד פחד מאירוע בודד, ובמיוחד בגילים מסוימים.
• הצלחה של הנביחה. הדוור מגיע, הכלב נובח, הדוור הולך. מבחינת הכלב, הנביחה הרחיקה אותו. זה קורה כל יום, ולכן הנביחה מתחזקת כל יום.

כדאי גם לבדוק ממי בדיוק הכלב מפחד. הרבה כלבים לא מפחדים מ”אנשים”, אלא מסוג מסוים של אנשים: גברים, אנשים גבוהים, אנשים עם כובע, משקפי שמש או תיק גדול, ילדים שרצים. רשימה מדויקת כזאת היא כלי עבודה, כי היא אומרת לכם עם מי להתחיל ועם מי לחכות. אישה רגועה שיושבת על ספסל היא שלב ראשון. גבר עם כובע שהולך ישר לעבר הכלב הוא שלב אחרון.

מה מחמיר את הפחד

הטעות הנפוצה ביותר היא לכפות היכרות. “תן לו להריח אותך”, “תושיט לו יד”, “תן לו פרס מהיד”. כל אלה מבקשים מהכלב להתקרב לדבר שהוא מפחד ממנו, ולרוב גם עושים את זה כשהאורח מסתכל עליו ומתכופף מעליו, שזה בדיוק מה שמפחיד כלבים יותר מכל.

פרס מהיד של אורח הוא מקרה מיוחד, כי הוא נראה כמו רעיון טוב. הכלב מתקרב בשביל הפרס, לוקח אותו, ואז מגלה שהוא במרחק עשרים סנטימטר מהדבר שמפחיד אותו. זה הרגע שבו הרבה כלבים נובחים או מקפיצים פה. האורח לא אשם, והכלב לא “בגד”. פשוט פיתו אותו לעבור את הסף שלו.

הטעות השנייה היא הצפה. לקחת את הכלב לשוק, לאירוע, למקום מלא אנשים, “כדי שיתרגל”. הצפה לא מלמדת כלב שאנשים בטוחים. היא מלמדת אותו שהעולם מלא אנשים ואין לאן לברוח. חלק מהכלבים קופאים, ונראים רגועים, והבעלים בטוחים שזה עובד. בפעם הבאה הפחד גדול יותר.

ועוד טעויות שאני רואה הרבה:

• עונש על נביחה או נהמה. כלב שנענש על אזהרה לא מפחד פחות, הוא פשוט מפסיק להזהיר.
• רצועה מתוחה כשאדם מתקרב. הכלב מרגיש שאתם נלחצים, ושאין לו לאן ללכת.
• אין לכלב לאן לברוח בבית. כלב שאין לו מקום בטוח במהלך ביקור נאלץ להתמודד.
• יותר מדי בבת אחת. טיול ברחוב סואן, אחריו אורחים, ואחריו ביקור אצל הווטרינר. כל אירוע מוסיף לחץ, וזה נקרא מילוי הדלי. בסוף היום, כלב עם דלי מלא מגיב חזק לדברים שבבוקר עוד היה מסתדר איתם.

התוכנית לבית: מה עושים מחר בבוקר

1. מחר בבוקר: מקום מסתור. הכלב מקבל מקום משלו, מיטה או כלוב פתוח בחדר שקט, שבו אף אחד, כולל אורחים וילדים, לא ניגש אליו. זה המקום שאליו הוא יכול לברוח, ושאליו הוא יכול לבחור לחזור. כלב שיודע שיש לו לאן ללכת מפחד פחות.
2. כללים לאורחים, בהודעה לפני הביקור. לא להסתכל עליו, לא לדבר אליו, לא לגעת בו. גם אם הוא מתקרב ומריח. האורח ממשיך לדבר איתכם ולשתות קפה כאילו הכלב לא קיים. זה הדבר הכי טוב שאורח יכול לעשות לכלב מפוחד.
3. פרסים שמתרחקים מהאורח. בזמן הביקור, אתם, לא האורח, זורקים פרס טוב לכלב בכל פעם שהוא מסתכל על האורח בשקט. הפרס נזרק מאחורי הכלב, הרחק מהאורח, כך שהכלב צריך להתרחק כדי לקבל אותו. כך הכלב לומד שאורח שווה אוכל, בלי שהוא צריך לעבור את הסף שלו כדי לקבל אותו.
4. מוצאים את המרחק ברחוב. בטיול, שימו לב מאיזה מרחק מאדם זר הכלב מפסיק לאכול, מתקשח או מתחיל לנבוח. זה סף התגובה שלו. כל העבודה מתבצעת מעבר למרחק הזה, ולא בתוכו.
5. “אדם מופיע, עוף מופיע”. כשאדם זר מופיע במרחק שבו הכלב עוד רגוע, הכלב מקבל פרס, ועוד אחד, כל זמן שהאדם בטווח ראייה. כשהאדם נעלם, הפרסים נעצרים. זאת התניה נגדית: אנחנו משנים את מה שהכלב מרגיש כשהוא רואה אדם, לא רק את מה שהוא עושה.
6. מגע רק כשהכלב מבקש, ורק שלוש שניות. אחרי שבועות של עבודה, כשהכלב ניגש לאורח מוכר מעצמו, האורח יכול ללטף אותו בצד הצוואר, שלוש שניות, ולהפסיק. אם הכלב נשאר או דוחף את היד, אפשר עוד שלוש שניות. אם הוא מתרחק, הוא ענה.
7. מגינים עליו ברחוב. אנשים רבים ייגשו ללטף. “הוא ביישן, תודה” ושינוי כיוון הם חלק מהתוכנית, לא חוסר נימוס. כל ליטוף כפוי מחזיר את העבודה אחורה.
8. מורידים לחץ כללי. טיולים במקומות שקטים, בשעות שקטות, עם הרבה הרחה. סדר יום קבוע. כלב שהיום שלו צפוי מגיע לכל מפגש עם דלי ריק יותר.

איך מודדים התקדמות

שני מדדים, אחת לשבוע. הראשון הוא המרחק ברחוב: מאיזה מרחק מאדם זר הכלב עוד לוקח פרס ומסתכל עליכם. אם בשבוע הראשון זה עשרים מטר ואחרי חודש זה שנים עשר, זאת התקדמות אמיתית. המדד השני הוא הזמן עם אורחים: כמה דקות עוברות מהרגע שהאורח נכנס עד שהכלב נשכב, מתמתח או נרדם. כלב שנשכב אחרי עשרים דקות, כשקודם לא נרגע כל הביקור, הוא כלב שמשתנה.

כמה זמן זה לוקח באמת?

פחד משתנה לאט. בשבועיים הראשונים, הניהול לבדו, אורחים שמתעלמים ומקום מסתור, כבר מוריד את רוב הנביחות. שינוי אמיתי ברגש של הכלב, כלומר כלב שרואה אדם זר ונראה רגוע ולא דרוך, לוקח חודשיים עד שישה חודשים של עבודה עקבית. וחשוב לי לומר: המטרה היא לא כלב שאוהב את כולם. המטרה היא כלב שמרגיש בטוח ליד אנשים זרים, ושמשאיר אותם בשקט. בהרבה כלבים זהירים מטבעם, זה הקו הסופי, והוא קו טוב מאוד.

ויש נסיגות. יום עמוס, אורח שלא הקשיב לכללים, אירוע מפחיד ברחוב, יכולים להחזיר את הכלב כמה צעדים אחורה. זה חלק מהדרך. חוזרים למרחק הקודם, ממשיכים.

מתי זה כבר גדול ממה שעושים לבד

• כל נשיכה או הקפצת פה, גם בלי פציעה. כלבים מפוחדים נושכים לעיתים קרובות כשהאורח קם, הולך או מסתובב, ולא כשהוא נכנס. כאן צריך הערכה מקצועית לפני שממשיכים, ואת הכיוון פירטתי בעמוד על כלב תוקפני.
• ילדים שמגיעים לבית. ילדים זזים מהר, מסתכלים ישר בעיניים ומושיטים יד. עד שיש תוכנית, כלב מפוחד וילדים אורחים לא נמצאים באותו חדר.
• פחד שמשתק את החיים. כלב שלא מסוגל לצאת לטיול, שלא אוכל כשיש אורחים, או שנכנס לפאניקה, צריך עזרה, ולפעמים גם הערכה של וטרינר לגבי טיפול תומך.
• פחד שהופיע פתאום אצל כלב בוגר. כאב, ירידה בראייה או בשמיעה, ומצבים רפואיים נוספים יכולים לשנות את התגובה של כלב לאנשים. את זה לבדוק עם הווטרינר לפני כל אילוף.

אם יש סיכון לנשיכה, מחסום פה שהכלב הורגל אליו בהדרגה הוא כלי בטיחות, לא עונש. הוא מאפשר להמשיך לעבוד בלי שאף אחד נפגע.

מתי אילוף בפנסיון עוזר, ומתי לא

עבודה על פחד בנויה על הרבה חזרות קטנות מתחת לסף, כמה פעמים ביום, יום אחרי יום. זה בדיוק מה שקשה לבית רגיל לתת, וזה מה שאילוף בתנאי פנסיון נותן: שלושה שבועות, שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים בליווי שלי, ועבודה במרחק שבו הכלב עוד מסוגל ללמוד. זה מה שעבדנו עליו עם ג’ינג’ר, כנענית בת שנתיים שזיו שדה תיאר כמפחדת מאוד מאנשים.

ומה שחשוב לי שתדעו מראש: פחד הוא רגש, והוא תלוי באנשים ובמקומות. העבודה אצלי בונה ביטחון ושפה משותפת, אבל ההמשך קורה בבית שלכם, מול האורחים שלכם. לכן יש מפגש שלכם איתי אחרי שבועיים ומפגש מסירה בסיום, ואני לא מבטיח כלב שאוהב זרים. אני מבטיח עבודה נכונה, ואת הכלים להמשיך אותה.