התניה נגדית

התניה נגדית היא שינוי של מה שהכלב מרגיש כלפי גירוי, על ידי חיבור עקבי בינו לבין משהו שהוא אוהב מאוד. היא עונה על השאלה שאילוף פקודות לא עונה עליה: כלב שמפחד מכלבים אחרים יכול ללמוד לשבת לידם ועדיין לפחד מהם. הוא יושב, אבל הלב שלו דופק, והיום שבו הלחץ יעלה מעט, הישיבה תישבר. התניה נגדית מטפלת ברגש, ומשם ההתנהגות משתנה לבד.

איך התניה נגדית עובדת?

הרעיון פשוט: כלב שמפחד מאופניים מצפה שאופניים יביאו משהו רע. אם בכל פעם שהוא רואה אופניים מגיע משהו טוב מאוד, הציפייה משתנה. אחרי מספיק חזרות, הופעת האופניים כבר לא מנבאת סכנה אלא עוף. הגוף מגיב לציפייה, ולכן כשהציפייה משתנה, גם התגובה משתנה: הזנב יורד פחות, הנשימה נשארת רגועה, והראש מסתובב אליכם במקום אל האופניים.

הסדר הוא הכול. קודם מופיע הגירוי, ורק אחריו מגיע האוכל. אם האוכל מופיע ראשון, הכלב לומד שאוכל מנבא כלב מפחיד, וקיבלתם בדיוק את ההפך: הוא יתחיל להילחץ כשאתם מוציאים פרס מהכיס. הכלל המעשי הוא שהגירוי פותח את הברז, והיעלמות הגירוי סוגרת אותו.

הגירוי חייב להיות מתחת לסף התגובה, ולכן הדבר הזה כמעט תמיד רץ ביחד עם דה-סנסיטיזציה. הפרס גם צריך להיות ברמה גבוהה באמת: לא מזון יבש, אלא משהו שהכלב כמעט לא מקבל בשום הזדמנות אחרת. ככל שהפחד חזק יותר, הפרס צריך להיות טוב יותר.

דוגמה: כלב שמתפרץ על אופניים

כלב שמתפרץ על אופניים. נקודה קבועה במרחק שלושים מטר משביל האופניים, שלוש פעמים בשבוע, עשר דקות. בכל פעם שאופניים מופיעים בטווח ראייה מאכילים בלי הפסקה, חתיכה אחרי חתיכה, עד שהם נעלמים, ואז מפסיקים מיד. בלי פקודות, בלי לבקש לשבת. התפקיד של הכלב הוא רק לראות ולאכול.

בערך שמונה עד חמישה עשר מפגשים כאלה, ומופיע הסימן שמחפשים: ברגע שהכלב רואה אופניים הוא מסתובב אליכם מעצמו, כאילו הוא שואל איפה העוף. זה הרגע לקצר את המרחק בחמישה מטר, לא לפני. בכל מרחק חדש חוזרים על אותו תהליך, וכשמגיעים לנקודה שבה הכלב מתחיל להתקשות, חוזרים שלב אחורה.

אותו תהליך עובד על כלבים אחרים, אנשים עם כובע, רעש של אופנוע, שואב אבק, או מגע בכפות. מה שמשתנה הוא איך שולטים בעוצמה: מרחק, עוצמת קול, משך, או כמה קרוב מגיעה היד.

הטעויות שהופכות התניה נגדית לפיקניק

הטעות הראשונה היא להאכיל ברציפות גם כשהגירוי נעלם, ואז אין קשר בין השניים, רק פיקניק. כלב שמקבל עוף כל הזמן לא לומד שהאופניים מביאים עוף. הוא לומד שהטיול הזה טעים.

הטעות השנייה, קשה יותר, היא לנסות את זה מעל הסף. כלב שלא לוקח אוכל לא עושה התניה נגדית, הוא פשוט מופעל. וכלב שלוקח אוכל בכוח, חוטף בשיניים בלי ללעוס ומיד חוזר לבהות, נמצא על הקצה. במצב כזה מגדילים מרחק, ולא מנסים לשכנע אותו עם פרס טוב יותר.

הטעות השלישית היא לשלב תיקון. כלב שמקבל עוף כשהוא רואה כלב אחר, ומשיכה ברצועה כשהוא נובח עליו, לומד שכלבים אחרים מביאים גם עוף וגם כאב. התוצאה היא בלבול, ולעיתים קרובות התקדמות איטית מאוד. בזמן העבודה הזאת, אם הכלב נבח, פשוט מגדילים מרחק בשקט.

ועוד דבר שכדאי לדעת: יש מצבים שבהם ההתניה הנגדית עצמה לא מספיקה בלי טיפול וטרינרי, במיוחד בחרדה חמורה. כשהכלב לא אוכל, לא ישן ולא מצליח להירגע בשום מקום, זאת סיבה טובה לבדוק עם הווטרינר לפני שממשיכים.

איך עושים את זה מחר בבוקר

1. בחרו גירוי אחד בלבד לעבוד עליו, את זה שהכי מפריע.
2. מצאו את המרחק שבו הכלב רואה את הגירוי, שם לב אליו, ועדיין לוקח אוכל ברכות.
3. הכינו פרס ברמה הכי גבוהה, וחתכו אותו לחתיכות קטנות.
4. גירוי מופיע, אוכל מתחיל. גירוי נעלם, אוכל נגמר.
5. עשר דקות לכל היותר, וסיום כשהכלב עוד רגוע.
6. רשמו אחרי כל מפגש את המרחק ואת התגובה. ההתקדמות איטית מכדי לזכור אותה.

ובין המפגשים, השתדלו לא לחשוף את הכלב לגירוי בעוצמה שאתם לא שולטים בה. אם הטיול הרגיל עובר ליד שביל האופניים, שנו מסלול לתקופת העבודה. כל התפרצות מלאה מחזקת את הקשר הישן, ושבועיים של עבודה טובה יכולים להיפגע מערב אחד שבו אופניים הופיעו פתאום מטר מהכלב.

איך התניה נגדית מתחברת לשאר העבודה

התניה נגדית היא הכלי המרכזי בעבודה על ריאקטיביות, על פחד מאנשים ועל רכושנות, והיא הסיבה שבעבודה שלי אני לא מתחיל מפקודות כשהבעיה היא רגש. אחרי שהרגש השתנה, אפשר להוסיף התנהגות חלופית, למשל להסתכל עליי כשעובר כלב, והיא תחזיק כי היא לא נלחמת בפחד. מה שמחזיק את השינוי לאורך זמן הוא תחזוקה: פחד שעובד עליו נחלש, אבל לא נמחק, כמו שמתואר בהכחדת פחד. ההרחבה על המקרה הנפוץ ביותר, כלב שמתפרץ ברצועה, נמצאת בעמוד על כלב שמתפרץ על כלבים אחרים בטיול.