כלב שמתפרץ על כלבים אחרים בטיול

כלב שמתפרץ על כלבים אחרים בטיול הופך כל יציאה מהבית לסריקה של הרחוב. בעלים מספרים לי שהם חוצים כביש בכל פעם שהם רואים כלב, שהם מטיילים בחמש בבוקר, ושהם מרגישים את המבטים של השכנים. ורובם מוסיפים את אותו משפט: “אבל בגינה הוא משחק עם כולם”. זה לא סתירה. זה בדיוק המפתח להבין מה קורה.

איך נראית התפרצות, וכמה היא נפוצה

התפרצות ברצועה היא תגובה חזקה וגלויה לכלב אחר: נביחה, זינוק קדימה, עמידה על הרגליים האחוריות, שיער סומר בגב, סיבובים סביב עצמו, ולפעמים יבבה גבוהה. היא נפוצה מאוד, ואני פוגש אותה בכלבים מכל גודל, מהקטנים ביותר ועד הגדולים ביותר. בכלבים קטנים היא רק פחות מטופלת, כי קל יותר להרים אותם.

המונח המקצועי הוא ריאקטיביות: תגובה חזקה מהרגיל לגירוי מסוים. היא לא שם נרדף לתוקפנות. רוב הכלבים שמתפרצים ברצועה לא היו פוגעים בכלב האחר אם היו מגיעים אליו, וחלקם היו פשוט מריחים אותו ומתחילים לשחק. אבל חלקם כן, ולכן לא בודקים את זה על הרחוב.

הבעיה הזאת שונה ממשיכה ברצועה. כלב שמושך כל הטיול, גם כשאין שום כלב בסביבה, זאת שאלה של הרגל הליכה, ופירטתי אותה בעמוד על משיכה ברצועה. כאן מדובר בכלב שהולך סביר עד שמופיע כלב אחר, ואז משתנה בבת אחת.

למה הכלב מתפרץ? שני כלבים שנראים אותו דבר

כלב מתפרץ ברצועה כי הוא רוצה לשנות את המרחק מהכלב האחר ולא יכול. מבחוץ, שני הכלבים האלה נראים זהים: נובחים, מזנקים, מושכים. מבפנים הם הפוכים, וזאת ההבחנה החשובה ביותר בעמוד.

הכלב המתוסכל רוצה להגיע לכלב האחר. הוא חברותי, אוהב כלבים, ובגינה הוא משחק עם כולם. הרצועה עוצרת אותו, והעצירה הזאת מייצרת תסכול מחסום, אותו תסכול שגורם לכלב לנבוח על הגדר כשכלב עובר ברחוב. ככל שהוא נעצר יותר פעמים, הוא מגיע לכל כלב עם יותר מתח.

הכלב המפוחד רוצה להתרחק מהכלב האחר. בלי רצועה הוא היה מתרחק, מסתובב או נמנע מקשר עין. ברצועה, האפשרות הזאת נלקחה ממנו. הוא נשאר עם האפשרות היחידה שנותרה: לגרום לכלב האחר להתרחק. נביחה וזינוק עושים את זה מצוין, וכל כלב שעבר והמשיך בדרכו לימד אותו שזה עובד.

הסימן	כלב מתוסכל	כלב מפוחד
לפני ההתפרצות	מתקדם, מושך לכיוון הכלב	קופא, נועץ מבט, לפעמים נסוג
זנב ואוזניים	גבוהים, לפעמים זנב מכשכש	נמוכים או נוקשים, אוזניים לאחור
קול	יבבות ונביחות גבוהות	נביחות עמוקות ונהמות
בלי רצועה	משחק ומתקשר עם כלבים	נמנע, נשאר בצד, או נכנס לריב
אחרי שהכלב עבר	ממשיך למשוך לכיוונו	נרגע רק כשהמרחק גדל
מה הוא צריך	שליטה בדחפים וציפייה אחרת	מרחק וביטחון

והרבה כלבים הם שילוב: התחילו מתוסכלים, ואחרי כמה ריבים ברצועה הפכו מפוחדים, או ההפך. הכלים בתוכנית מתאימים לשניהם, אבל הקצב שונה. כלב מפוחד צריך יותר מרחק ויותר זמן.

מה מחמיר את ההתפרצויות

הטעות הראשונה, והקשה ביותר להימנע ממנה, היא למתוח את הרצועה ברגע שרואים כלב. זאת תגובה טבעית לגמרי, ואני מבין אותה. אבל מבחינת הכלב, רצועה שמתקצרת פתאום היא סימן שמשהו רע עומד לקרות. ועוד יותר: לחץ על הצוואר או על החזה מייצר אצל כלבים דחיפה לכיוון ההפוך, רפלקס לחץ נגד לחץ, כך שמשיכה שלכם אחורה מייצרת זינוק שלו קדימה.

הטעות השנייה היא העונש. משיכה חדה, צעקה, ציוד שגורם לכאב. כל אלה מגיעים בדיוק ברגע שבו הכלב רואה כלב אחר, וכך הכלב לומד דבר פשוט: כשמופיע כלב, מגיע כאב. זה בדיוק מה שהופך כלב מתוסכל למפוחד, וכלב מפוחד למפוחד יותר.

עוד טעויות שאני רואה כל הזמן:

• לבקש “שב” כשהכלב כבר בשיא. כלב מעבר לסף שלו לא מסוגל לבצע פקודה, ואז הבעלים מושך אותו לישיבה בכוח, והכלב לומד שישיבה מול כלב היא חלק מהמאבק.
• לגשת ישר לכלב אחר, פנים מול פנים. כלבים לא נפגשים ככה בטבע. גישה ישירה במדרכה צרה היא המצב הכי קשה שיש.
• לתת לו לפגוש כל כלב “כדי שיתרגל”. אצל כלב מתוסכל, מפגש אחרי התפרצות הוא פרס על ההתפרצות.
• גינות כלבים כפתרון. כלב מפוחד בגינה עמוסה עובר הצפה, לא היכרות.
• אותו מסלול צפוף בשעות העומס. כל התפרצות מתרגלת את ההתפרצות. מסלול שבו הכלב פוגש שמונה כלבים מקרוב הוא שמונה אימונים לכיוון הלא נכון.

התוכנית לטיול: מה עושים מחר בבוקר

1. מחר בבוקר: מסלול ושעה חדשים. בשבועיים הראשונים בוחרים שעות שקטות ומקומות פתוחים, שבהם רואים כלב מרחוק ויש לאן לזוז. המטרה היא לעצור את התרגול של ההתפרצות, ולבחור מתי פוגשים כלבים.
2. מחליפים ציוד. רתמה עם חיבור קדמי ורצועה קבועה של מטר וחצי עד שני מטר. הרתמה מסובבת את הכלב הצידה כשהוא מזנק, ומורידה את הכוח בלי כאב. היא לא מלמדת כלום בעצמה, אבל היא מאפשרת לכם להחזיק את הכלב בלי מאבק.
3. מוצאים את המרחק. בטיולים הראשונים, שימו לב מאיזה מרחק מכלב אחר הכלב שלכם מפסיק לקחת פרס, מתקשח או נועץ מבט. זה סף התגובה שלו. רשמו אותו במטרים. כל העבודה קורית מעבר למרחק הזה.
4. “רואים כלב, מקבלים עוף”. ברגע שהכלב שלכם רואה כלב אחר, במרחק שבו הוא עוד רגוע, אומרים מילה קבועה ונותנים פרס מצוין. כל זמן שהכלב האחר בטווח ראייה, הפרסים ממשיכים. כשהוא נעלם, הם נעצרים. זאת התניה נגדית: אחרי כמה שבועות הכלב רואה כלב אחר ומסתובב אליכם בציפייה, במקום לנעוץ בו מבט.
5. סיבוב פרסה, מתורגל מראש. בבית ובחצר מתרגלים מילה קבועה שאחריה מסתובבים בחצי סיבוב והולכים מהר בכיוון ההפוך, עם פרס כשהכלב מצטרף. ברחוב, כשכלב מופיע קרוב מדי, זאת היציאה החירום שלכם.
6. קשתות במקום קו ישר. כשחייבים לעבור ליד כלב, לא הולכים ישר לעברו. חוצים כביש, הולכים בקשת רחבה, שמים מכונית חונה ביניכם לבין הכלב האחר. כלבים רגועים עוקפים זה את זה בקשת, ואתם מלמדים את הכלב שלכם לעשות אותו דבר.
7. ימים בלי כלבים בכלל. אחרי יום קשה, עם כמה התפרצויות, הכלב מגיע ליום הבא עם לחץ מצטבר. יום או יומיים של טיול שחרור, במקום פתוח ושקט, עם רצועה ארוכה והרבה הרחה, מורידים את הלחץ הזה ומחזירים את הכלב לנקודת פתיחה טובה יותר.
8. הליכה מקבילה עם כלב רגוע. כשהכלב מסוגל לראות כלב במרחק בלי להתפרץ, מוצאים חבר עם כלב רגוע ומטיילים במקביל, במרחק של עשרים או שלושים מטר, באותו כיוון. לאט, לאורך כמה פגישות, מקצרים את המרחק. זאת הדרך הבטוחה ביותר לחזור למפגשים.

ומה עושים כשההתפרצות כבר קורית

היא תקרה, גם בתוכנית הכי טובה. כלב יופיע מעבר לפינה, או מישהו ישחרר כלב בלי רצועה. ברגע הזה לא מאלפים, רק יוצאים:

1. לא מדברים ולא נוזפים. הכלב לא שומע אתכם בשיא, וקול רם רק מוסיף עוררות.
2. מגדילים מרחק, מהר. סיבוב הפרסה, או פשוט הליכה רחוקה בכיוון ההפוך, עם רצועה קצרה אבל לא מתוחה ככל האפשר.
3. שמים משהו ביניכם לבין הכלב האחר. מכונית, שיח, פינת בניין. ברגע שהכלב לא רואה את הכלב האחר, הוא מתחיל לרדת.
4. נותנים לו לחזור לעצמו. כשהוא מסוגל, מפזרים כמה פרסים על הדשא. הרחה מורידה עוררות מהר יותר מכל דבר אחר.
5. מקצרים את המשך הטיול. אחרי התפרצות, הכלב רגיש יותר לשעה או שעתיים הבאות. עדיף לחזור הביתה בדרך שקטה מאשר להמשיך במסלול.

ואחר כך, בבית, רושמים מה קרה: איפה, באיזה מרחק, ומה היה לפני. זה בדיוק המידע שאומר לכם איך לתכנן את הטיול של מחר.

איך מודדים התקדמות

שלושה מספרים, ורושמים אותם אחרי כל טיול. הראשון: המרחק שבו הכלב עוד לוקח פרס כשהוא רואה כלב. השני: כמה התפרצויות היו בטיול. השלישי, והחשוב ביותר: כמה זמן לקח לכלב לחזור לעצמו אחרי שראה כלב, כלומר לחזור לאכול, להריח וללכת רגיל. אצל הרבה כלבים, זמן ההתאוששות יורד הרבה לפני שהמרחק מתקצר, וזה הסימן הראשון שמשהו משתנה בפנים.

כמה זמן זה לוקח באמת?

הניהול עובד מיד: מסלול שקט, ציוד נכון ומרחק מורידים את מספר ההתפרצויות כבר בשבוע הראשון. שינוי ברגש של הכלב, כלומר כלב שרואה כלב אחר ומסתובב אליכם במקום לזנק, מתחיל להופיע אחרי שלושה עד שישה שבועות של עבודה יומית. כלב שעובר ליד כלב אחר במרחק של מדרכה רגילה, בלי תגובה, הוא עניין של חודשיים עד שישה חודשים, ולפעמים יותר.

ויש כלבים, בעיקר מפוחדים, שתמיד יצטרכו קצת יותר מרחק מכלבים אחרים. זה לא כישלון. כלב שהולך ברחוב, רואה כלב אחר במרחק עשרה מטרים, מסתכל עליו ומסתובב אליכם, הוא כלב שאפשר לחיות איתו בשקט. אצל הרבה בתים זאת המטרה הנכונה.

מתי זה כבר יותר מהתפרצות

• הכלב נשך כלב אחר, או נכנס לריבים שבהם מישהו נפצע. כאן זה כבר לא רק ריאקטיביות, והעמוד על כלב תוקפני הוא המקום להתחיל בו.
• הכלב נשך אתכם באמצע התפרצות. זאת תוקפנות מוסטת, והיא סימן שהעוררות שלו מגיעה לרמה מסוכנת. מפסיקים לתרגל לבד.
• אתם לא מסוגלים פיזית להחזיק אותו. כלב גדול שגורר אתכם, או בעלים מבוגר או ילד שמטיילים איתו, הם סכנה ממשית. עד שיש תוכנית, רק מי שיכול להחזיק אותו בבטחה מטייל איתו.
• ההתפרצויות התחילו פתאום אצל כלב בוגר. כאב במפרקים, בגב או באוזניים יכול להפוך כלב סבלני לכלב שמגיב לכל כלב שמתקרב. את זה לבדוק עם הווטרינר לפני שמתחילים לעבוד.
• הכלב מתפרץ גם בלי רצועה, ורודף אחרי כלבים בגינה כדי לתקוף. זה כבר לא קשור לרצועה, והוא צריך הערכה מקצועית לפני כל מפגש נוסף.

מתי אילוף בפנסיון עוזר, ומתי לא

התפרצות על כלבים היא בעיה שבנויה על מספר החזרות. מאות פעמים שבהן הכלב רואה כלב אחר במרחק הנכון ומקבל פרס, במקומות שונים, לאורך שבועות. בבית רגיל, בין עבודה לילדים, קשה מאוד להגיע לזה, ובעיקר קשה לשלוט במרחק כשכלבים מופיעים מעבר לפינות. כאן אילוף בתנאי פנסיון נותן שלושה שבועות של שלושה אימונים ביום, עם טיולים יומיומיים בליווי שלי, ועבודה מתחת לסף במקום הצפה.

ומה שחשוב לי שתדעו מראש: כלב שהולך רגוע איתי לא בהכרח ילך רגוע איתכם מהיום הראשון, כי הרצועה היא קשר בין שני צדדים, והכלב קורא את הידיים שמחזיקות אותה. לכן העבודה עם הבעלים היא חצי מהתהליך: מפגש שלכם איתי אחרי שבועיים, שבו אתם מחזיקים את הרצועה, ומפגש מסירה בסיום, שבו מטיילים יחד ברחוב שלכם, במסלול שלכם, מול הכלבים של השכונה שלכם. ואני לא מבטיח כלב שאוהב את כל הכלבים. אני מבטיח עבודה נכונה, ואת הכלים להמשיך.