כלב שמסמן בתוך הבית

סימון בתוך הבית הוא אחת הבעיות שהכי מתסכלות בעלים, דווקא כי הכלב יודע לצאת. הוא עושה את כל הצרכים שלו בחוץ, מתאפק כל הלילה, ובכל זאת יש כתם קטן על פינת הספה, על הווילון, על הרגל של השולחן, ובאופן מוזר במיוחד, על הדברים החדשים. שקית קניות שהונחה על הרצפה. תיק של אורח. העגלה של התינוק. זה לא כלב שלא למד הרגלי נקיון, וזה לא כלב שעושה דווקא. זה כלב שמדבר, בשפה של ריח, והתוכנית מתחילה בלהבין מה הוא אומר.

מה זה סימון, ואיך מבחינים בינו לבין צרכים בבית?

סימון בשתן הוא השארה של כמות קטנה של שתן על משטח, בדרך כלל זקוף, כדי להשאיר ריח. זה לא ריקון של שלפוחית. כלב שמסמן יכול לעשות את זה כמה פעמים בשעה, בכמויות קטנות מאוד, גם אחרי שיצא לטיול לפני רגע. ההבחנה בינו לבין כלב שעושה צרכים בבית קובעת את כל הטיפול.

מה רואים	סימון	צרכים בבית
כמות	מעט, כמה טיפות עד שלולית קטנה	שלולית מלאה, לפעמים גם צואה
איפה	משטחים זקופים: רגלי רהיטים, פינות, וילונות, קירות	על הרצפה, לרוב באותה פינה או על שטיח
על מה	חפצים חדשים, ריחות זרים, מקומות שבהם כלב אחר היה	לא משנה מה, מה שקרוב כשהלחץ מגיע
מתי	אחרי שינוי, ביקור, הגעה של כלב חדש, ליד חלון שרואים ממנו כלבים	כשעבר זמן רב מהיציאה, בלילה, כשהכלב לבד
מי	יותר נפוץ אצל זכרים לא מסורסים, אבל לא רק	כל כלב שלא למד, או שיש לו בעיה רפואית
מה עוזר	ניקוי יסודי, ניהול ריחות וגישה, הפחתת מתח	לוח יציאות, השגחה ותגמול בחוץ

אם הכלב שלכם נמצא בעמודה השמאלית, זה עניין של הרגלי נקיון, והמקום הנכון להתחיל הוא העמוד על הרגלי נקיון. ויש מקרה שלישי, שונה משני אלה: השתנה מכניעה, שבה כלב צעיר או רגיש משחרר מעט שתן כשנוזפים בו, כשרוכנים מעליו או בהתרגשות של קבלת פנים. שם הכלב לא מסמן ולא שוכח, הוא מבקש פיוס, ונזיפה רק מחריפה את זה.

למה כלב מסמן? ההיגיון שלו

כלב מסמן כדי להשאיר הודעה. הריח שלו אומר “הייתי כאן” ו”זה שלי”, ובעיקר הוא מגיב לריחות של אחרים. בחוץ זה נורמלי לגמרי: כל עמוד, כל עץ וכל פינה ברחוב הם לוח מודעות. בתוך הבית, זה קורה כשמשהו גורם לכלב להרגיש שהבית צריך עוד סימון.

הסיבות הנפוצות שאני פוגש:

• הורמונים. זכרים לא מסורסים, במיוחד בגיל ההתבגרות, מסמנים יותר, ובמיוחד כשיש כלבה בייחום בסביבה. גם כלבות מסמנות יותר סביב ייחום.
• כלב חדש בבית, או כלב בשכונה. כלב שרואה מהחלון כלב אחר שמסמן על הגדר יכול לסמן בפנים, על החלון או לידו. וכלב שני שמגיע הביתה הוא סיבה קלאסית להתחלה של סימון אצל הראשון. אם אתם בדרך לשם, המדריך להביא כלב שני עוסק גם בזה.
• שינויים בבית. מעבר דירה, רהיט חדש, שיפוץ, תינוק שנולד, בן זוג שעבר לגור. כל אלה מביאים ריחות חדשים ומשנים את השגרה, וכלב שמרגיש פחות ודאות מסמן יותר.
• ריחות זרים. תיקים של אורחים, נעליים שהגיעו מהרחוב, בגדים של מי שיש לו כלב בבית, שקיות קניות.
• מתח ועוררות. אצל חלק מהכלבים הסימון הוא דרך להוריד מתח, והוא מופיע יחד עם התנהגויות אחרות של עוררות, כמו רכיבה על אנשים, כלבים וכריות.
• ריח שנשאר. וזאת הסיבה שמחזיקה את כל השאר: כל מקום שסומן ולא נוקה עד הסוף מזמין את הסימון הבא.

מה בודקים אצל הווטרינר קודם?

כל שינוי בהרגלי השתן, ובמיוחד סימון שהתחיל פתאום אצל כלב שלא סימן, הוא קודם כל סיבה לבדיקה אצל הווטרינר. דלקת בדרכי השתן, אבנים, בעיות בכליות, סוכרת ובעיות בערמונית אצל זכרים יכולים כולם להיראות כמו סימון: כמויות קטנות, הרבה פעמים, במקומות לא צפויים.

סימנים שמחייבים בדיקה: שתייה מוגברת, השתנה תכופה גם בחוץ, מאמץ או כאב בזמן השתנה, דם או צבע חריג, ליקוק מוגבר של האזור, או כלב מבוגר שמתחיל לטפטף בשינה. אצל כלבים מבוגרים, גם ירידה קוגניטיבית ובריחת שתן יכולות להתבלבל עם סימון.

ושיחה נוספת שכדאי לפתוח עם הווטרינר היא על עיקור, סירוס והתנהגות: מה זה יכול לשנות אצל הכלב שלכם, מה לא, ובאיזה גיל. זאת החלטה רפואית, ולא החלטה שלי.

מה מחריף את זה? הטעויות הנפוצות

ניקוי רגיל. ספריי ניקוי ביתי ונייר מגבת משאירים מספיק ריח בשביל הכלב, גם כשאתם לא מריחים כלום. חומרים עם אמוניה גרועים עוד יותר, כי הם מריחים לכלב כמו שתן.

לנזוף או לשפשף לו את האף. זה לא מלמד אותו שהבית אסור לסימון. זה מלמד אותו שאתם מסוכנים כשיש שתן, והוא יעבור לסמן כשאתם לא בחדר.

חופש מלא בבית בתקופה של שינוי. כלב שמסמן ויש לו גישה לכל החדרים, לכל הרהיטים ולכל התיקים, ימצא את המקום. בתקופה של עבודה, הבית קטן יותר.

להשאיר ריחות זרים בגובה שלו. שקיות קניות על הרצפה, תיק של אורח ליד הספה, נעליים בכניסה. כל אחד מהם הוא הזמנה.

לחכות שזה יעבור. סימון שנמשך חודשים הופך להרגל, גם כשהסיבה המקורית, כלבה מיוחמת בבניין ממול או שיפוץ שנגמר, כבר מזמן לא קיימת.

מה עושים מחר בבוקר? תוכנית בשבעה צעדים

1. ווטרינר. אם לא נבדק, זה הצעד הראשון. וגם השיחה על סירוס או עיקור, אם רלוונטי.
2. ניקוי יסודי של כל מקום. כמו בטיפ: חומר אנזימטי, על כל מקום שסומן אי פעם, כולל רגלי רהיטים, פינות וקירות בגובה של רגל מורמת. כדי למצוא את כולם, פנס עם אור אולטרה סגול בחושך מראה כתמים ישנים.
3. מקטינים את הבית. לשלושה עד שישה שבועות, הכלב לא מסתובב לבד בחדרים שבהם הוא מסמן. דלתות סגורות, שער בטיחות, ובזמן שאי אפשר להשגיח, אזור קטן ונקי או כלוב פתוח שהכלב כבר מכיר ואוהב. כלבים כמעט לא מסמנים במקום שבו הם ישנים ואוכלים.
4. מנהלים ריחות זרים. תיקים, נעליים ושקיות עולים לגובה או נכנסים לארון. כשאורחים מגיעים, הכלב בהשגחה צמודה, ולפעמים על רצועה, בעשר הדקות הראשונות.
5. משנים את המשמעות של המקומות. במקומות הקבועים, אחרי הניקוי, מאכילים את הכלב, משחקים איתו או מניחים שם את המיטה שלו לתקופה. כלבים פחות מסמנים במקום שהוא שלהם לאכול ולישון.
6. קוטעים בשקט ומוציאים. אם אתם רואים את הכלב מריח פינה ומתחיל להרים רגל, מילה קבועה או מחיאת כף שקטה, ומיד החוצה, לעמוד או לעץ. כשהוא מסמן שם, פרס. לא כועסים, רק מפנים.
7. נותנים לסימון מקום בחוץ. בטיול, תנו לכלב זמן לסמן. כלב שבכל טיול ממהרים איתו ומושכים אותו מכל עמוד מגיע הביתה עם הודעות שלא נשלחו. טיול שבו יש זמן להריח ולסמן הוא חלק מהטיפול, לא בזבוז זמן.

איך מודדים התקדמות?

יומן פשוט: כל סימון בבית, תאריך, מקום, ומה קרה לפני. אחרי שבועיים רואים דפוס. ברוב הבתים הסימונים מתרכזים סביב אירוע אחד או שניים: אורחים, כלב בחלון, חזרה מהטיול. כשיודעים את זה, הניהול נעשה מדויק. והמדד העיקרי: כמה ימים רצופים בלי סימון. כשהמספר עולה לשבועיים ויותר, אפשר להתחיל להחזיר לכלב גישה לחדרים, אחד אחד.

תינוק, אירוח אצל אחרים וחזרה הביתה: מצבים שחוזרים

תינוק שנולד. עגלה, סל קל, מזרן החתלה, ריחות חדשים לגמרי. כלבים רבים מסמנים על הציוד של התינוק בשבועות הראשונים, לא מתוך קנאה אלא כי כל זה חדש ומריח זר. וכל מה שנוגע בתינוק מריח גם ממנו, מחלב ומקרמים חדשים, מה שהופך את הציוד למעניין במיוחד. מה שעוזר הוא להכניס את הציוד הביתה כמה שבועות לפני הלידה, לתת לכלב להריח אותו בהשגחה ולתגמל אותו על הרחה רגועה, ולהשאיר את החדר של התינוק סגור כשאין מבוגר. כשהציוד כבר מוכר, הוא לא דורש סימון.

ביקור אצל אחרים. כלב שלא מסמן בבית יכול לסמן בבית של סבא וסבתא, במיוחד אם יש שם כלב או חתול. שם הריחות זרים, הכלב לא מכיר את הכללים, ואף אחד לא מתכוון להשגיח עליו. בביקורים כאלה הכלב על רצועה בחצי השעה הראשונה, יוצא החוצה מיד כשמגיעים, ושוב אחרי עשרים דקות. וזה בדיוק המקום שבו חיתול לזכר הוא פתרון זמני לגיטימי.

חזרה הביתה אחרי זמן רחוק. כלב שחוזר אחרי חופשה אצל קרובים, אחרי אשפוז או אחרי כל תקופה שבה שהה במקום אחר, מריח את הבית מחדש, ולפעמים מסמן בימים הראשונים כדי “לחזור” אליו. זה בדרך כלל עובר מהר, בתנאי שהתגובה רגועה, הניקוי יסודי, והימים הראשונים מנוהלים כמו בתוכנית: בית קטן יותר, יציאות תכופות, ופרס על כל סימון בחוץ.

כלב שני. כשמגיע כלב נוסף, שני הכלבים עלולים לסמן, כל אחד על הריח של השני. כאן הניהול צריך להתחיל לפני ההגעה, והיומן עוזר להבין מי מסמן איפה. לפעמים מתברר שרק אחד מהם מסמן, ושני מגיע אחריו לכסות.

כמה זמן זה לוקח באמת?

כשהסיבה רפואית והיא טופלה, הסימון יורד לפעמים מעצמו תוך ימים, ולפעמים נשאר הרגל שצריך לעבוד עליו בנפרד.

ניקוי יסודי וניהול גישה מורידים את מספר הסימונים כבר בשבוע הראשון ברוב הבתים.

שלושה עד שישה שבועות בלי סימונים מצליחים, ורוב הכלבים מאבדים את ההרגל במקומות הקבועים. מאז אפשר להתחיל להרחיב את הבית בהדרגה.

כשהסיבה היא שינוי מתמשך, כלב חדש, תינוק או מעבר דירה, זה לוקח יותר, וכדאי להתחיל את הניהול לפני השינוי ולא אחריו. אם המעבר עוד לפניכם, המדריך מעבר דירה עם כלב עוזר להכין את הכלב.

אחרי סירוס או עיקור, אם הווטרינר המליץ, השינוי בהתנהגות לא מגיע ביום שאחרי, ולפעמים לוקח שבועות. ההרגל שנבנה צריך עבודה משלו.

מתי זה גדול ממה שמסדרים לבד?

• הסימון נמשך אחרי שהבדיקה הרפואית תקינה, הבית נוקה והגישה מנוהלת, ואין ירידה אחרי חודש.
• הסימון מגיע יחד עם מתח ברור: כלב שמסמן כשהוא לבד, יחד עם הרס ויללות, או כלב שמסמן כחלק ממתיחות עם כלב אחר בבית.
• הסימון מגיע יחד עם צרכים מלאים בבית, כלומר יש כאן גם בעיה של הרגלי נקיון.

כשמדובר בכלב צעיר שגם מסמן, גם רוכב וגם לא מחזיק שום פקודה כשיש עוררות, אילוף בתנאי פנסיון נותן שלושה שבועות של שגרה קבועה, טיולים יומיומיים עם זמן אמיתי לסמן בחוץ, ושלושה אימונים ביום שבונים שליטה עצמית. ובמפגש המסירה בסיום אנחנו עוברים יחד על הבית: איפה הוא סימן, מה עבר לגובה, איזה חדר נשאר סגור עוד קצת, ואיך מחזירים לו את הבית בהדרגה בלי שההרגל יחזור.