השתנה מכניעה היא דליפה של שתן שקורית בלי שליטה, כשהכלב מרגיש מאוים או לחוץ חברתית, בעיקר כשמתכופפים מעליו, מברכים אותו בהתלהבות או נוזפים בו, והיא נפוצה בעיקר אצל גורים וכלבים צעירים.
בעמוד הזה
השתנה מכניעה היא דליפה של שתן שהכלב לא שולט בה. היא קורית ברגעים שבהם הוא מרגיש מאוים, מוצף או לחוץ מול אדם או כלב אחר: כשמישהו מתכופף מעליו, כשמברכים אותו בקול רם, כשנוזפים בו, כשמושיטים יד מעל הראש, כשאורח גדול נכנס הביתה. הכלב משפיל את הגוף, מקפל את הזנב, לפעמים מתגלגל על הגב, ובאותו רגע דולפת כמות קטנה של שתן. זה לא חוסר נקיון, ולא “חוצפה”. זאת תגובה גופנית לרגש.
למה זה קורה
השתנה מכניעה היא חלק ממשפחה רחבה של התנהגות פיוס: סימנים שכלבים עושים כדי להוריד מתח ולהראות שהם לא איום. אצל גורים, היא קשורה גם להתנהגות טבעית מול הכלבה האם, שמלקקת את הגורים ומעודדת אותם להשתין כשהם קטנים. השם “מכניעה” נשאר מתקופה שבה חשבו על התנהגויות כאלה בעיקר במונחים של מעמד, והיום מקובל יותר להבין אותה כתגובה של לחץ ופיוס, ולא כהצהרה על מקום בהיררכיה.
הדליפה עצמה לא רצונית. הכלב לא מחליט להשתין, וברוב המקרים הוא לא מודע לזה. לכן אין שום טעם לנסות “ללמד” אותו שזה לא בסדר. מה שאפשר לשנות הוא את המצבים שמביאים אותו לשם, ואת מה שהוא מרגיש בהם.
זה נפוץ במיוחד אצל גורים וכלבים צעירים, וגם אצל כלבים רגישים או ביישנים מטבעם, אצל כלבים שעברו טיפול קשה, ולפעמים אצל כלבים מאומצים בתקופה הראשונה בבית החדש. ברוב המקרים, זה פוחת מאוד עם הגיל, במיוחד כשהסביבה רגועה.
איך מבדילים בינה לבין דברים דומים
שלושה מצבים יכולים להיראות דומה, והטיפול בהם שונה:
- השתנה מכניעה. מופיעה בברכות או כשהכלב מרגיש מאוים. כמות קטנה. הגוף נמוך, אוזניים לאחור, זנב מקופל, לפעמים התגלגלות.
- השתנה מהתרגשות. גם היא בברכות, אבל הכלב קופץ, שמח ומתנפנף. הגוף גבוה, הזנב חופשי. נפוצה גם היא אצל גורים, ופוחתת עם הגיל ועם הורדת העוררות בברכות.
- סימון בשתן. כמות קטנה, אבל על משטחים או על חפצים, לרוב חדשים, ובלי קשר ישיר לברכה או לאדם שמתקרב.
ויש אפשרות רביעית שחייבים לשלול: בעיה רפואית. דלקת בדרכי השתן, חולשה של הסוגר ובעיות אחרות יכולות לגרום לדליפות. אם הכלב דולף גם כשהוא ישן, גם כשהוא רגוע, או אם זה התחיל פתאום אצל כלב בוגר, צריך לבדוק עם הווטרינר.
דוגמה מהבית: הברכה בדלת
המצב הכי נפוץ. הבעלים חוזרים הביתה אחרי יום עבודה, והגורה רצה לדלת. הם מתכופפים מעליה, מדברים אליה בקול גבוה ושמח, מלטפים את הראש. הגורה מתכווצת, מתגלגלת, ומשאירה שלולית קטנה על השטיח. הבעלים מתאכזבים, אולי אומרים “לא!” בטון חד, וממהרים לנקות. בפעם הבאה, הגורה דולפת עוד לפני שהם התכופפו.
מה שקרה הוא שהברכה, שהייתה מבחינת הבעלים ביטוי של אהבה, הייתה מבחינת הגורה מצב מציף: אדם גדול מעליה, יד על הראש, קול חזק. וכשנוסף לזה גם טון חד, הברכה התחילה לבשר גם על כעס. זאת התניה קלאסית שעובדת בכיוון הלא נכון.
מה שעוזר:
- ברכה רגועה. נכנסים, מתעלמים מהכלב דקה או שתיים, ורק אז מברכים.
- גוף לא מאיים. כורעים בצד, לא מולו. לא מתכופפים מעליו. מסתכלים הצידה ולא ישר לעיניים.
- מגע מתחת לסנטר או בחזה, לא על הראש.
- חטיף על הרצפה, שמסיט את הכלב ממצב של פיוס למצב של חיפוש.
- ברכה בחוץ, כשאפשר. בחצר או על הדשא.
- ניקוי בשקט, בלי מילה ובלי מבט.
הטעות הנפוצה: לנזוף, או להפוך את הברכה לעניין גדול
הטעות הראשונה, והכי מזיקה, היא לנזוף. הכלב לא שולט בזה, והנזיפה מוסיפה בדיוק את מה שגורם לבעיה: תחושת איום. זה המקרה הקלאסי שבו התגובה הטבעית של בעלים מחמירה את המצב.
הטעות השנייה היא לנסות “לתקן” את זה עם עוד תשומת לב: לכרוע מולו, לדבר אליו ברוך, להרגיע אותו מקרוב. אצל חלק מהכלבים זה עובד, אבל אצל רבים, קרבה ותשומת לב ישירה הן בדיוק מה שמציף אותם. לרוב, פחות זה יותר.
והטעות השלישית היא לחשוב שזה עניין של הרגלי נקיון. כלב עם השתנה מכניעה יכול להיות נקי לגמרי בכל שאר היום. שגרת יציאות לא תפתור את זה, כי הבעיה לא בשלפוחית.
איך זה נראה בפועל, בבית ובאילוף
כשאני עובד עם כלב שדולף בברכות, הדבר הראשון הוא לשנות את הדרך שבה אני ניגש אליו, ולהסביר לבעלים לעשות אותו דבר. אחר כך, העבודה היא על ביטחון: תרגילים פשוטים שבהם הכלב מצליח, כמו מגע באף, שגרה צפויה, ומפגשים עם אנשים שבהם הוא בוחר מתי להתקרב. ברוב המקרים, בעיקר אצל כלבים צעירים, רואים שיפור תוך כמה שבועות, אם כל המשפחה עקבית. וזה כולל אורחים: כדאי להסביר להם מראש, לפני שהם נכנסים, שלא ניגשים לכלב ולא מתכופפים אליו. אורח אחד נלהב שמרים את הגור באוויר יכול להחזיר את הדליפות לכמה ימים. מי שמגדל גור ימצא עוד על התקופה הזאת בעמוד על גור מגיל שמונה שבועות עד חצי שנה.
בשבועות הראשונים, כשאני נכנס הביתה, אני לא מסתכל על הכלב, לא מדבר אליו ולא מתכופף. אני נכנס, מניח דברים, ורק אחרי דקה או שתיים כורע בצד, לא מולו, וזורק חטיף על הרצפה. אם הברכה הראשונה מתרחשת בחוץ, בחצר או על הדשא, עוד יותר טוב. ככה גם אם דלף משהו, זה לא על השטיח, ואף אחד לא מתעצבן.
שאלות ותשובות
האם השתנה מכניעה עוברת לבד?
אצל רוב הגורים והכלבים הצעירים היא פוחתת מאוד עם הגיל, בדרך כלל עד גיל שנה בערך, במיוחד כשהברכות בבית רגועות ואף אחד לא מגיב בכעס. אצל כלבים מבוגרים, או כלבים שעברו טיפול קשה, היא יכולה להימשך יותר, ודורשת עבודה סבלנית על ביטחון. אם היא לא פוחתת, או מתחילה פתאום אצל כלב בוגר, כדאי לבדוק עם הווטרינר.
מה ההבדל בין השתנה מכניעה להשתנה מהתרגשות?
בשתיהן הדליפה לא רצונית ומופיעה בברכות. בהשתנה מכניעה הגוף של הכלב נמוך, האוזניים לאחור, הזנב מקופל, ולפעמים הוא מתגלגל על הגב. בהשתנה מהתרגשות הכלב קופץ, מתנפנף ושמח, והדליפה מגיעה תוך כדי. הטיפול דומה, ברכות רגועות, אבל אצל כלב נרגש מתמקדים בהורדת עוררות, ואצל כלב מכונס בבניית ביטחון.
האם לנזוף בכלב שמשתין כשמתקרבים אליו?
לא, בשום אופן. הדליפה לא בשליטתו, והיא מגיעה בדיוק מכך שהוא מרגיש מאוים. נזיפה מוסיפה עוד איום לאותו מצב, וכמעט תמיד מגבירה את הבעיה. מה שעוזר הוא לנקות בשקט, בלי להסתכל עליו ובלי לדבר, ולשנות את הדרך שבה ניגשים אליו בפעם הבאה.
מאלף כלבים מאז 2010, 16 שנות ניסיון. מאלף בתנאי פנסיון לתושבי המרכז והשרון, ועובד עם כל כלב באופן אישי. מה שכתוב כאן הוא מה שאני רואה ועושה כל יום, ולא תרגום של אתר מחו"ל.
רוצים שאסתכל על המצב של הכלב שלכם?
השאירו שם וטלפון, ואני חוזר אליכם בעצמי, בדרך כלל באותו יום. בשיחה תשמעו איך שלושה שבועות של אילוף בתנאי פנסיון אצלי ייראו עבור הכלב שלכם, ונקבע ביקור לראות את המקום.
- חוזר אליכם בעצמי, לא מזכירה ולא מוקד
- זמין בטלפון לכל שאלה, גם במהלך האילוף וגם אחריו
- אפשר לבוא לראות את המקום לפני שמחליטים
הגעתי אל מתי סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, הקוואליר החמוד שלי. אחרי לא מעט פגישות יעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות כבר הייתי מותשת ומיואשת...
איילה דוידוביץ', טומי, קוואלירמאז היו המלטות, קשיים, החלטות וקריאה לעזרה של מתי ומתי תמיד מגיע. תמיד זמין. ולנו יש חיים הרבה יותר פשוטים עם כלבים ממושמעים.
מיכל רויטמן, אומה, פקינז
להמשיך לקרוא
התנהגות התנהגות פיוס התנהגות פיוס היא סדרה של תנועות שכלב עושה כדי להוריד מתח או עימות מול כלב אחר או אדם, כמו השפלת הגוף, זנב נמוך שמתנופף, ליקוק הפנים, הפניית מבט והתגלגלות על הגב. 
התנהגות סימון בשתן סימון בשתן הוא השתנה של כמויות קטנות על משטחים אנכיים או על חפצים חדשים, כמו פינת ספה, רגל של שולחן או תיק של אורח, שנועדה להשאיר ריח ומסר ולא לרוקן את השלפוחית. 
התפתחות הרגלי נקיון הרגלי נקיון הם ההרגל של הכלב לעשות את צרכיו במקום מסוים, והם נבנים בעיקר מתזמון ומניהול סביבה ולא מעונשים. 
רגש ומצב סף תגובה סף תגובה הוא העוצמה או המרחק שבהם גירוי מתחיל להפעיל את הכלב, ומעבר לו הוא כבר לא מצליח ללמוד. 
רגש ומצב למידה חד-פעמית למידה חד-פעמית היא קישור חזק שנוצר אצל הכלב מאירוע יחיד ועוצמתי, בלי שום צורך בחזרות.