התפתחות גור לפי חודשים: משמונה שבועות עד חצי שנה

גור בן שמונה שבועות וגור בן חצי שנה הם כמעט שני בעלי חיים שונים. בין שתי הנקודות האלה הגור מחליף שיניים, לומד להתאפק, עובר את התקופה שבה העולם נצרב אצלו כבטוח או כמפחיד, ומתחיל לבדוק גבולות. מי שמבין מה קורה בכל חודש מפסיק לריב עם הגיל ומתחיל לעבוד איתו.

מה קורה בראש של גור בין שמונה שבועות לחצי שנה?

שלושה תהליכים רצים במקביל, וכל אחד מסביר חלק אחר ממה שאתם רואים בבית. המוח רושם מה בטוח ומה מסוכן בקצב שלא יחזור. הגוף עוד לא שולט בשלפוחית ובשיניים. והקשב קצר, ולכן הוא מחזיק דקות ולא חצי שעה. כמעט כל “בעיה” בגיל הזה יושבת על אחד מהשלושה.

החלון. בשבועות הראשונים בבית הגור נמצא בסוף חלון הסוציאליזציה, התקופה שבה מה שהוא פוגש בצורה נעימה נרשם אצלו כחלק רגיל מהעולם. רעש של שואב אבק, מעלית, אופנוע, ילד שרץ, רצפה חלקה. אחרי החלון הזה אפשר עדיין ללמד, אבל זה כבר לימוד מחדש ולא רישום ראשון. לכן מה שקורה בין שמונה לשש עשרה שבועות שווה יותר מכמעט כל מה שתעשו בגיל שנה.

הגוף. גור צעיר לא “עושה דווקא” על השטיח. הוא פשוט עוד לא מסוגל להחזיק שעות. ובין ארבעה לשישה חודשים השיניים מתחלפות, החניכיים מגרדות, וכל דבר שאפשר לשים בפה נבדק בפה. זה פיזיולוגיה, לא אופי.

הקשב. גור בן שלושה חודשים יכול ללמוד לשבת תוך יום. הוא לא יכול להחזיק את זה שתי דקות כשילד עובר לידו. בעלים שמצפים לזה מסיקים שהגור עקשן, ומעלים את הטון. הגור לא נעשה עקשן, הוא נעשה מבולבל.

ויש עוד דבר שכדאי לדעת מראש. בגיל הזה יש תקופות קצרות שבהן גור שהיה אמיץ נבהל פתאום מדברים שהכיר, מפח אשפה או מאדם עם כובע. זאת תקופת פחד, והיא עוברת אם לא מכריחים אותו “להתמודד”. מה שנכפה בתקופה הזאת נרשם חזק יותר ממה שנרשם בימים רגילים.

מה לצפות בכל שלב, מהשבוע הראשון ועד חצי שנה

הלוח הזה הוא מה שאני רואה בדרך כלל, לא תקן. גור של גזע קטן וגור של גזע גדול לא מתקדמים באותו קצב, וגם שני אחים מאותה המלטה לא. אבל הסדר כמעט תמיד אותו סדר.

גיל	מה קורה אצלו	מה אתם רואים בבית	על מה עובדים
8 עד 10 שבועות	הסתגלות לבית, שינה של רוב היום	בכי בלילה, תאונות תכופות, נצמד אליכם	שם, מקום שינה, לוח יציאות, נגיעה בכפות ובאוזניים
10 עד 12 שבועות	הסקרנות עולה, רישום העולם בשיאו	בודק הכל בפה, נשיכות במשחק	חשיפה קצרה ונעימה לרעשים, משטחים ואנשים
12 עד 16 שבועות	החלון נסגר בהדרגה, הביטחון מתגבש	מבין את סדר היום, פחות תאונות	שב, למקום, רצועה בבית ובחצר
4 עד 5 חודשים	החלפת השיניים מתחילה	לועס הכל, נשיכות המשחק בשיא	לעיסה במקום הנכון, עצירת משחק כשהשיניים נוגעות בעור
5 עד 6 חודשים	הגוף גדל מהר, הקשב מתארך	יותר אומץ בחוץ, ראשית של התעלמות כשקוראים לו	אליי במרחקים קצרים, פקודות קצרות בחוץ

שני דברים שהטבלה לא מראה. הראשון: ההתקדמות לא קו ישר. יש שבוע שבו הכל עובד ויש שבוע שבו נדמה שהכל נשכח, בעיקר סביב החלפת השיניים. השני: סביב חצי שנה מופיעים הסימנים הראשונים של גיל ההתבגרות, ושם מתחיל פרק אחר עם כללים אחרים.

כמה זמן זה לוקח באמת

שבוע עד שבועיים עד שהשגרה עצמה תופסת. שלושה עד שישה שבועות עד שהפקודות הראשונות עובדות בבית ובחצר. ובסביבות חצי שנה יש גור שחי בתוך כללים ברורים, בתנאי שהכללים היו אותם כללים כל יום ואצל כל מי שגר בבית. מה שלא נכנס לחשבון הזה הוא הרחוב. פקודה שעובדת בסלון ולא עובדת ליד כלב אחר היא לא פקודה שנשכחה, היא פקודה שעוד לא תורגלה שם.

והלילות הראשונים

השבוע הראשון הוא בדרך כלל השבוע של הבכי בלילה, וזה כמעט תמיד אותו סיפור: גור שישן כל חייו צמוד לאחים ולאמא נשאר פתאום לבד בחושך. הוא לא מתמרד, הוא לא יודע עדיין להיות לבד. מה שעובד ברוב הבתים הוא לקרב את מקום השינה אליכם בשבוע הראשון, להוציא אותו לצרכים ממש לפני כיבוי האור, ולהרחיק את המיטה שלו בהדרגה במהלך השבועות הבאים. מה שלא עובד הוא להיכנס בשיא הבכי, כי אז הגור לומד שבכי חזק יותר מביא אתכם. מחכים לשנייה של שקט, ואז נכנסים. גור צעיר שמתעורר באמצע הלילה כי הוא צריך לצאת, יוצא, בלי משחק ובלי שיחה, וחוזר לישון. אם הבכי לא נרגע בכלל אחרי שבוע וחצי, כדאי לקרוא על כלב שמייבב בלילה, כי שם כבר מדובר בהרגל ולא בהסתגלות.

מה ללמד עכשיו, ומה יכול לחכות

עכשיו מלמדים את מה שיקר לתקן אחר כך: איך העולם מרגיש, איך נוגעים בו, איפה ישנים ואיפה עושים צרכים. מה שאפשר ללמד מצוין גם בגיל שנה, כמו הליכה צמודה לאורך טיול שלם או לא לזוז לאורך דקות, יכול לחכות. הגיל הזה לא נועד לציות. הוא נועד ליסודות שהציות יישען עליהם.

עכשיו, כי אחר כך זה יקר	יכול לחכות, ולא ייפגע
חשיפה נעימה לרעשים, משטחים, אנשים וכלי רכב	הליכה צמודה לאורך טיול שלם
מגע בכפות, באוזניים ובפה, בלי מאבק	לא לזוז לאורך זמן ובמרחק
להיות לבד כמה דקות, בהדרגה	אליי מול הסחה גדולה ברחוב
לוח יציאות קבוע	דיוק בפקודות
עצירת נשיכות משחק	טיולים ארוכים ומאמצים
מקום שינה קבוע ושעות קבועות	עבודה על כמה פקודות ברצף

השורה של “להיות לבד” היא זאת שבעלים מפספסים, ובצדק, כי בחודשים הראשונים מישהו כמעט תמיד בבית. ואז מגיעה החזרה לעבודה, והגור שמעולם לא היה לבד עשר דקות נשאר לבד בוקר שלם.

מה לעשות מחר בבוקר

1. קבעו לוח יציאות בכתב: מיד אחרי שינה, אחרי אוכל, אחרי משחק, ועוד יציאה לפני השינה. תלו אותו על המקרר כדי שכל מי שבבית יעבוד לפי אותו דף. הפרטים המלאים בעמוד על הרגלי נקיון.
2. בחרו מקום אחד לשינה ולמנוחה, ושימו בו משהו ללעוס. אם אתם משתמשים בכלוב, ההרגלה לכלוב נעשית בהדרגה, עם דלת פתוחה בימים הראשונים.
3. שלוש דקות, חמש פעמים ביום: שם, שב ולמקום. לא חצי שעה ברצף.
4. חשיפה אחת חדשה ביום, קצרה ונעימה, עם אוכל ביד. מטרייה שנפתחת, מכסה של סיר, מישהו עם קסדה. אם הגור קופא או מתרחק, התרחקו גם אתם, ומחר התחילו ממרחק גדול יותר.
5. שתי דקות לבד, דלת סגורה ביניכם לבינו, כשהוא עסוק בלעיסה. פותחים בלי טקס ובלי חגיגה.

הטעויות שאני רואה הכי הרבה בגיל הזה

כמעט כל הטעויות בגיל הזה נעשות מאהבה, וכמעט כולן מלמדות את הגור משהו אחר ממה שהתכוונו. זאת לא שאלה של בעלים טובים או רעים. זאת שאלה של מה הגור מקבל ברגע שהוא עושה משהו.

לצעוק ולברוח כשהוא נושך. ילד שצורח ורץ הוא בשביל גור המשחק הכי טוב בבית. נשיכת גור היא משחק, והתגובה הזאת מלמדת שנשיכה חזקה מביאה אקשן. מה שבונה עיכוב נשיכה הוא ההפך: השיניים נוגעות בעור, המשחק נעצר לשלושים שניות, ואז חוזר.

להציף אותו כדי שיתרגל. לקחת גור לשוק הומה כי “צריך לחשוף אותו”. גור שקפא במקום לא התרגל, הוא נבהל, ומה שנרשם הוא הבהלה. חשיפה טובה היא קצרה, ממרחק, ונגמרת כשהגור עוד רגוע.

להעניש תאונה שקרתה לפני חמש דקות. הגור לא מקשר את הצעקה לשלולית. הוא מקשר אותה אליכם, ולומד לעשות כשאתם לא רואים, מאחורי הספה.

לחכות שזה יעבור. חלק עובר. הלעיסה של הכל נחלשת עם סוף החלפת השיניים. אבל קפיצה על אנשים שמתוגמלת בליטוף, משיכה ברצועה שעובדת, ונהמה על קערה שמישהו נלחם בה לא עוברות. הן מתאמנות.

חמישה אנשים, חמישה כללים. אבא לא מעלה על הספה, הילדה מעלה. גור לא לומד כלל שעובד לפעמים. הוא לומד לנסות כל פעם מחדש, ובדרך כלל אצל מי שנשבר ראשון.

לסגור לו את הפה ביד. זה מלמד שיד שמתקרבת לפה היא איום, וזה בדיוק ההרגל שתצטרכו ביום שמישהו יצטרך לבדוק לו שן.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמחליטים שזאת בעיית התנהגות

גור שכואב לו לא לומד, ובגור כאב נראה בדיוק כמו התנהגות. לכן יש רשימה קצרה של סימנים שבהם הווטרינר קודם לי ולכל מאלף. אני לא וטרינר ולא מאבחן, אבל אני כן יודע מתי לעצור שיחה על אילוף ולהגיד ללכת לבדיקה.

• תאונות שלא משתפרות אחרי שבועיים של לוח יציאות מסודר, או השתנה בתדירות גבוהה מאוד. לבדוק עם הווטרינר אם יש סיבה רפואית.
• נשיכה או יללה כשמרימים אותו או כשנוגעים באזור מסוים. גור שנושך דווקא כשמרימים אותו לפעמים פשוט כואב לו.
• שלשול או הקאות שחוזרים, או ירידה בתיאבון. גור עם בטן כואבת עצבני, ישנוני ולא קשוב.
• עייפות חריגה או חוסר עניין במשחק בגיל שבו גורים אמורים להיות סקרנים.
• צליעה אחרי משחק או קפיצה מהספה. בגור שגדל מהר זה לא עניין של “יעבור”, וזה לבדוק עם הווטרינר.

ושאלה אחת שתמיד מעבירים לווטרינר ולא אליי: מתי הגור יכול לצאת לרחוב ולפגוש כלבים זרים, לפי לוח החיסונים שלו. מה שכדאי לדעת הוא שחשיפה היא לא רק כלבים. את רוב העולם אפשר להראות לגור בבטחה מהמרפסת, מהרכב ומהידיים שלכם, גם לפני שהוא פוגש כלב שהוא לא מכיר.

מתי שווה לקבל עזרה, והאם אילוף בתנאי פנסיון מתאים לגור

ברוב הבתים, גור בגיל הזה צריך שגרה ולא מאלף. אבל יש שלושה מצבים שבהם שווה לדבר עם מישהו מקצועי מוקדם, ולא לחכות: פחד שלא מתרכך אחרי שבועיים של חשיפה עדינה, נהמה או נשיכה סביב אוכל וצעצועים, ובכי שלא נרגע כשהגור לבד גם אחרי שבניתם את זה בהדרגה. אלה לא דברים שעוברים עם הגיל. הם דברים שמתחזקים איתו.

שיחת טלפון קצרה בדרך כלל מספיקה כדי להבחין בין “זה גיל” לבין “זה כבר הרגל”. אם זה גיל, תקבלו כיוון לבית, וזה הכל. אני מעדיף להגיד את זה בשיחה הראשונה מאשר למכור תהליך למי שלא צריך אותו.

ולשאלה שנשאלת הרבה: הגיל המינימלי שבו אני מקבל כלב אליי הוא שלושה חודשים וחצי. זה הגיל שממנו כלב יכול להגיע, לא הגיל שבו כדאי לשלוח אותו. גור צעיר צריך שהאנשים שהוא חי איתם ילמדו איתו, בבית שבו הדברים קורים, ולכן לגור בלי בעיה מקובעת ההמלצה שלי היא בדרך כלל לא לשלוח. אילוף בתנאי פנסיון נכון כשהבעיה כבר הרגל שחוזר על עצמו ושהבית לא מצליח לשבור, וזה בדרך כלל קורה אחרי גיל גור. את ההבדל בין שתי הדרכים, ואת כל מה שגור צריך מכם בבית, פירטתי בעמוד על אילוף גורים.

מה שכן שווה לעשות כבר עכשיו, בלי קשר אליי: לכתוב לעצמכם בכל שבוע שורה אחת על מה השתנה. בעוד חודשיים, כשתרגישו שהגור “שכח הכל”, הדף הזה יראה לכם כמה דרך הוא עשה.