גיל ההתבגרות אצל כלבים: למה הכלב שכח הכל, מחצי שנה עד שנתיים

רוב הבעלים מגלים את גיל ההתבגרות באותו רגע: בפארק, אחרי חודשים שבהם הכלב בא בכל קריאה, הוא מסתכל עליהם, שוקל, וממשיך לרוץ. זה לא הכלב שהתקלקל. זה שלב התפתחותי עם היגיון ברור, ומי שמכיר אותו יכול לעבור אותו בלי לאבד את כל מה שנבנה בחודשים הראשונים.

מה באמת קורה לכלב בגיל ההתבגרות?

גיל ההתבגרות הוא התקופה שבין גור לבין כלב בוגר, בערך מחצי שנה ועד שנתיים. הגוף גדל מהר, ההורמונים משתנים, והחלק במוח שאחראי על עצירה ושליטה עצמית מתפתח לאט יותר מהדחף. התוצאה היא כלב עם כוח של בוגר ובלמים של גור, שבודק מחדש כל כלל שלמד.

שלושה דברים קורים בתקופה הזאת, וכל אחד מסביר משהו אחר.

העולם נעשה מעניין יותר מכם. גור צעיר נצמד לבעלים כי הם הבסיס הבטוח שלו. כלב מתבגר כבר בטוח מספיק כדי לחקור, וריח של חתול מאתמול שווה בשבילו יותר מעוד חתיכת נקניק. זה לא חוסר כבוד. זאת עצמאות שמתפתחת, בדיוק כמו שצריך.

השליטה בדחפים מפגרת אחרי הגוף. כלב בן עשרה חודשים יודע מה זה שב. ברגע של התרגשות גבוהה, הוא פשוט לא מצליח לבצע את זה. לכן אותה פקודה עובדת במטבח ונעלמת בכניסה לגינת כלבים. הפער הוא לא בידע, הוא בעוררות.

חשדנות חדשה. כלבים רבים עוברים בגיל הזה תקופה שבה דברים שהיו בסדר נראים פתאום מאיימים: אדם בצללים, שקית שמתעופפת, כלב גדול מעבר לכביש. ברוב המקרים זה שלב שעובר, בתנאי שלא מכריחים את הכלב “להתמודד” ולא נותנים לו לתרגל התפרצות שוב ושוב.

ויש גם את השינויים המיניים: סימון ריחות אצל זכרים, ייחום ראשון אצל נקבות, עניין חדש בכלבים אחרים. את כל מה שנוגע לצד הרפואי של זה בודקים עם הווטרינר, לא עם מאלף.

מה לצפות, חודש אחרי חודש

התזמון תלוי מאוד בגודל. כלב קטן נכנס לגיל ההתבגרות מוקדם יותר ויוצא ממנו מוקדם יותר, וכלב מגזע גדול יכול להתנהג כמו מתבגר גם בגיל שנתיים וחצי. הטבלה מתארת כלב בינוני, ואת הקצב שלכם תזיזו לפי הכלב שלכם.

גיל	מה קורה אצלו	מה אתם רואים	על מה עובדים
6 עד 9 חודשים	תחילת ההתבגרות, שיניים בוגרות, אנרגיה עולה	אליי נחלש, משיכה ברצועה מתגברת, סימון ראשון	הכללה של כל פקודה גם בחוץ, רצועה ארוכה
9 עד 12 חודשים	שיא העצמאות והבדיקה	מתעלם בחוץ, קופץ על אנשים, נובח על דברים חדשים	שליטה בדחפים, מרחק ממה שמפעיל אותו
12 עד 18 חודשים	הגוף מתקרב לגודל מלא, הראש עוד לא	ימים טובים וימים רעים, נסיגות פתאומיות	עקביות, תרגול קצר וקבוע, כללים שלא משתנים
18 עד 24 חודשים	התייצבות הדרגתית	מה שתורגל נשאר, מה שלא תורגל הפך להרגל	חיזוק של מה שעובד, טיפול בהרגלים שנשארו

הנקודה החשובה בטבלה היא העמודה האחרונה בשורה האחרונה. סוף גיל ההתבגרות לא מוחק את מה שקרה בו. מי שהמשיך לתרגל יוצא מהתקופה עם כלב בוגר מאוזן. מי שחיכה שזה יעבור מגלה שמה שחשב שהוא שלב נעשה בינתיים התנהגות קבועה.

וכמה זמן לוקח לראות שינוי כשעובדים? בפקודה שנשברה רק בחוץ, שבוע עד שבועיים של תרגול יומי קצר במקומות חדשים מחזירים אותה לרוב. בהתנהגות שכבר חזרה עשרות פעמים, כמו נביחה על הגדר או בריחה מהשער, מדברים על חודש עד חודשיים, ועל נסיגות בדרך. ובכלב שעובר את השיא של התקופה, הימים הרעים לא נעלמים, הם פשוט נעשים קצרים יותר ורחוקים יותר זה מזה.

למה “אליי” מפסיק לעבוד דווקא עכשיו

כי בחודשים הראשונים הקריאה מעולם לא נבחנה באמת. גור בן ארבעה חודשים בא כי הוא ממילא רצה להיות לידכם. בגיל שמונה חודשים יש לו סיבות טובות לא לבוא, ורק עכשיו מתברר אם הפקודה נבנתה או שהייתה מזל.

ושלוש טעויות שוחקות אותה בדיוק בגיל הזה:

1. קוראים כשאין סיכוי שהוא יבוא. כל קריאה שהתעלמו ממנה מלמדת שהמילה היא הצעה.
2. קוראים רק כדי לסיים משהו נעים. סוף הטיול, סוף המשחק בגינה, כניסה לאמבטיה. הכלב לומד שאליי היא המילה שמקלקלת את הכיף.
3. כועסים כשהוא סוף סוף מגיע. אחרי עשר דקות של מרדף, הכלב חוזר ומקבל צעקה. הוא לא מקשר את הצעקה לבריחה. הוא מקשר אותה לחזרה.

מה עובד: רצועה ארוכה בשטח פתוח, כדי שתוכלו לא לקרוא כשאתם לא בטוחים, קריאות רבות באמצע הטיול שאחריהן הכלב חוזר לשחק, ופרס שווה יותר ממה שהוא עזב. אם המילה כבר שחוקה לגמרי, מחליפים אותה במילה חדשה ובונים מההתחלה. הפירוט המלא נמצא בעמוד על כלב שלא בא כשקוראים לו.

כלב שמתחיל להגיב לכלבים ולאנשים: מה עושים לפני שזה מתקבע

רוב התגובות לכלבים אחרים ברחוב מתחילות בגיל הזה, בדרך כלל בין שמונה חודשים לשנה וחצי. הן נולדות מתסכול או מחשדנות, ומתקבעות דרך חזרות. לכן הדבר החשוב ביותר בשבועות הראשונים הוא לא לתקן את התגובה, אלא למנוע ממנה לקרות שוב ושוב בזמן שבונים חלופה.

שני כלבים יכולים לנבוח ולהימתח ברצועה באותו מבט בדיוק, מסיבות הפוכות. הראשון רוצה להגיע לכלב השני ולא יכול, והתסכול יוצא בנביחה. השני רוצה שהכלב השני יתרחק, והנביחה נועדה להרחיק. בכלב המתוסכל, מפגשים מבוקרים ורגועים עם כלבים מוכרים עוזרים. בכלב החשדן, אותם מפגשים יכולים להחמיר, כי הם מכריחים אותו להתקרב למה שהוא מנסה להרחיק. ההבחנה הזאת משנה את כל העבודה, ולכן שווה להסתכל על הגוף: כלב מתוסכל נמשך קדימה, זנב גבוה ותנועה רכה. כלב חשדן קופא לרגע, הגוף נוטה לאחור, והנביחה מגיעה אחרי מבט ארוך.

בשני המקרים יש כלל אחד משותף: עובדים במרחק שבו הכלב עוד מסוגל להסתכל עליכם ולאכול. קרוב מזה, הוא לא לומד שום דבר חוץ מהתגובה עצמה. מעבר צד במדרכה, עצירה מאחורי מכונית חונה ופנייה לאחור בזמן הם לא בריחה מהבעיה. הם מה שמאפשר לכלב לא לתרגל אותה, בזמן שבונים את מה שבא במקומה.

מה ללמד עכשיו, ומה יכול לחכות

עכשיו מלמדים כל דבר שהכלב כבר יודע, רק במקומות חדשים. זאת הכללה, והיא העבודה העיקרית של גיל ההתבגרות. לצד זה בונים שליטה בדחפים: לחכות בדלת, לשבת לפני שהקערה יורדת, לשכב על המקום כשמגיע אורח. טריקים חדשים ומורכבים יכולים לחכות.

עכשיו	יכול לחכות
אותן פקודות בחצר, במדרכה ובפארק	פקודות חדשות ומסובכות
לחכות בדלת ובשער לפני שיוצאים	עבודה ארוכה בלי רצועה בשטח פתוח
למקום כשמישהו נכנס הביתה	מפגשים עם כלבים זרים בגינות עמוסות
הליכה ברצועה רפויה בקטעים קצרים	טיולים ארוכים מאוד לפני שהגוף גמר לגדול, לפי הווטרינר
מנוחה: שעות שינה ומקום שקט ביום

מה לעשות מחר בבוקר

1. חזרו צעד אחורה בכל פקודה שנשברה. אם שב לא עובד ברחוב, תרגלו אותו בחצר הבניין, ואז בפתח, ורק אז ברחוב.
2. שימו רצועה ארוכה בכל שטח פתוח במשך החודשים הקרובים. זה לא עונש, זה מה שמונע מהכלב להתאמן על בריחה.
3. בחרו שתי פקודות לתחזוקה יומית, שלוש דקות, שלוש פעמים ביום, כל פעם במקום אחר.
4. הוסיפו פריקת אנרגיה שהיא לא רק ריצה: הרחה, חיפוש אוכל בדשא, לעיסה. כלב מתבגר שרץ שעה חוזר לפעמים מעורר יותר, לא רגוע יותר.
5. כתבו את כללי הבית על דף אחד, וודאו שכל מי שגר בבית מכיר אותם. בגיל הזה הכלב ימצא את מי שמוותר.

הטעויות שהופכות שלב להרגל

גיל ההתבגרות עצמו לא מייצר בעיות קבועות. מה שמייצר אותן הוא מה שהבית עושה בזמן שהוא קורה. הדפוס חוזר אצל הרבה מאוד בעלים שמדברים איתי.

לוותר על הכללים כי “הוא רק בגיל ההתבגרות”. הכללים הם בדיוק מה שהכלב בודק עכשיו. כלל שמתקפל ברגע הבדיקה מלמד שבדיקה עובדת.

להחמיר בכוח. בעלים מתוסכל עובר לקולר אחר או לצעקות. בגיל שבו הכלב ממילא רגיש וחשדן, זה מוסיף לחץ בדיוק לרגעים שהוא כבר מתקשה בהם, ולפעמים מלמד אותו לקשר את הכלב השני או את האורח לכאב.

לתת לו לתרגל את מה שלא רוצים. כלב שנובח על הגדר כל בוקר שעה מתאמן שעה ביום. כלב שבורח מהשער בכל פעם שהוא פתוח מתאמן על בריחה. מה שהכלב עושה שוב ושוב בגיל הזה, הוא מה שיהיה כשיגדל. לכן ניהול הסביבה, שער סגור, תריס מוגף, רצועה, הוא חלק מהאילוף ולא תחליף לו.

להפסיק לאמן כי “הוא כבר יודע”. כלב בן שנה שהפסיקו לתגמל אותו על הליכה ברצועה רפויה יחזור למשוך. הפקודה צריכה תחזוקה, בדיוק כמו שריר.

לפרש נסיגה כהתחלה מאפס. שבוע רע אחרי חודש טוב הוא לא כישלון. הרבה פעמים זאת התפרצות כיבוי: הכלב מנסה חזק יותר את מה שעבד בעבר, רגע לפני שהוא מוותר עליו. מי שמחזיק את הכלל ברגע הזה מנצח.

מה לבדוק עם הווטרינר בגיל הזה

כמה מהשינויים של גיל ההתבגרות נראים כמו בעיית התנהגות ויש להם צד רפואי, ואותם בודקים עם הווטרינר לפני שעובדים עליהם.

• צרכים בבית אצל כלב שהיה נקי, או השתנה תכופה. לפעמים זה סימון, ולפעמים דלקת. לבדוק עם הווטרינר לפני שמחליטים.
• צליעה או סירוב לקפוץ אחרי ריצה. כלבים מגזעים גדולים גדלים מהר בגיל הזה, ואת כמות הריצה והקפיצות המתאימה להם קובע הווטרינר.
• עיקור, סירוס ותזמון שלהם, וכל שאלה על השפעתם על ההתנהגות. אני לא נותן כאן המלצה רפואית. מה שאני כן אומר הוא שניתוח לא מחליף אימון.
• שינוי חד במזג בתוך ימים, תוקפנות חדשה כשנוגעים באזור מסוים, או אדישות פתאומית. אצל כלב צעיר ובריא, שינוי פתאומי הוא סיבה לבדיקה.

מתי שווה לקבל עזרה, והאם אילוף בתנאי פנסיון מתאים לגיל הזה

שווה לקבל עזרה כשהתנהגות חוזרת באותו מצב בדיוק ומתחזקת במשך כמה שבועות, כשיש תגובה לכלבים או לאנשים שאתם כבר מתכננים את הטיול סביבה, או כשהבית פשוט לא מחזיק את כמות התרגול שהגיל הזה דורש. אלה לא דברים שמחכים בהם לגיל שנתיים.

וזה גם הגיל שבו אילוף בתנאי פנסיון מתאים הכי הרבה פעמים. כלב בן שמונה חודשים עד שנתיים כבר מחזיק אימון אמיתי, ההרגלים שלו עוד לא בני שנים, והבעיה המרכזית היא בדרך כלל כמות החזרות. התרגול צריך לקרות כמה פעמים ביום, כל יום, ולרוב האנשים שמתקשרים אליי פשוט אין את הזמן הזה. התהליך אצלי הוא שלושה שבועות, שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים בליווי שלי, מפגש אחד שלכם איתי אחרי שבועיים ומפגש מסירה בסיום. מה שחשוב להבין מראש: גיל ההתבגרות ממשיך גם אחרי שלושת השבועות, ולכן חצי השנה של חזרות לתרגול, בתיאום מראש, היא חלק מהעבודה ולא תוספת.

ואם הכלב שלכם עובר את התקופה הזאת עם ימים טובים ורעים, בלי התנהגות שמתקבעת, הוא כנראה לא צריך אותי. הוא צריך אתכם, עקביים, עוד כמה חודשים.