הכללה

הכללה היא היכולת של הכלב לעשות מה שלמד גם כשמשהו בסיטואציה שונה: מקום אחר, אדם אחר, רצועה אחרת, רעש בסביבה, שעה אחרת ביום. כלבים מכלילים פחות טוב מאנשים, ולכן הבעלים חווה את זה כבעיית ציות כשזאת בעצם בעיית למידה. הכלב באמת יודע לשבת. הוא יודע לשבת במטבח, מול מי שלימד אותו, כשאין שום דבר מעניין סביב. בכל מקום אחר, מבחינתו, זאת שאלה חדשה.

למה כלב לא מעביר פקודה ממקום למקום?

התנהגות נלמדת יחד עם התנאים שהיו סביבה: המטבח, הזווית שבה אתם עומדים, הצנצנת שבארון, השעה, אפילו הבגדים שלכם. אנחנו חושבים שלימדנו “שב”. הכלב למד “שב, במטבח, כשאתה עומד כך, לפני ארוחת ערב”. כשמשנים תנאי אחד, ההסתברות לביצוע יורדת. כשמשנים כמה, היא לפעמים קורסת.

זה נכון גם לגירוי המותנה עצמו וגם לעבודה רגשית, כמו דה-סנסיטיזציה. כלב שהפסיק לפחד מכלבים אחרים בפארק אחד עשוי לפחד מהם בפארק אחר. כלב שלמד להירגע בכלוב בסלון עשוי להיבהל מאותו כלוב ברכב.

העבודה היא לשנות תנאי אחד בכל פעם, ולחזור לרמת קושי נמוכה יותר בכל שינוי. אחרי מספיק מקומות ומספיק אנשים, משהו משתנה: הכלב מתחיל להבין שהמילה עובדת בכל מקום, ומקום חדש כבר לא מתחיל מאפס.

דוגמה: למקום, בשמונה שלבים

סדר עבודה מעשי לפקודת למקום, בשמונה שלבים:

1. סלון בלי אנשים.
2. סלון עם כל המשפחה.
3. מרפסת.
4. חצר.
5. מדרכה שקטה.
6. מדרכה עם עוברי אורח.
7. פתח חנות או בית קפה.
8. בית של חברים.

בכל שלב בין חמש לעשר חזרות מוצלחות לפני שעוברים הלאה. כלב שמדלג מהסלון לפתח החנות לא מכליל, הוא נכשל, ואז הבעלים מסיק שהוא עקשן. אותו סולם בדיוק מתאים לכל פקודה אחרת, מישיבה ועד אליי.

ההכללה של אדם חשובה לא פחות מההכללה של מקום. אם רק אחד מבני הבית מתרגל, הכלב ילמד שהפקודה עובדת מולו. כל אחד מבני הבית צריך לעבור את הסולם, לפחות בשלבים הראשונים, ובאותן מילים בדיוק.

הטעות: להעלות שני פרמטרים יחד

הטעות הנפוצה היא להעלות שני פרמטרים יחד: גם מקום חדש וגם משך זמן ארוך יותר, או גם הפרעות וגם מרחק. בעלים שהכלב שלו מחזיק דקה של לא לזוז בסלון, יוצא לפארק ומבקש דקה, מרחק של חמישה מטרים, ליד כלבים שמשחקים. שלושה פרמטרים השתנו בבת אחת, והכלב קם אחרי שתי שניות.

כשמעלים שניים בבת אחת כמעט תמיד נשברים, וכשנשברים צריך לחזור אחורה שני שלבים ולא אחד. הכלל הוא פשוט: במקום חדש, מורידים את כל השאר. משך קצר, מרחק קרוב, פרס טוב יותר. רק אחרי שהכלב מצליח במקום החדש ברמה הבסיסית, מעלים את הדרישות אחת אחת.

טעות שנייה היא לשכוח את מה שלא רואים. הכלב לא מכליל רק מקום, הוא מכליל גם תנוחה. בעלים שתמיד עומד כשהוא אומר “ארצה” יגלה שהכלב לא נשכב כשהוא יושב על ספסל. בעלים שתמיד מחזיק את הרצועה ביד ימין יגלה שבצד שמאל הכלב לא מבין. גם את זה צריך לתרגל.

בדיקה ביתית שאני ממליץ עליה: קחו פקודה שהכלב “יודע”, ובקשו אותה בחמישה מצבים שונים באותו יום. כשאתם יושבים על הרצפה, כשאתם עם הגב אליו, כשהטלוויזיה דולקת, כשמישהו אחר מבקש, ובחדר שבו אף פעם לא תרגלתם. רשמו באילו מצבים הוא הצליח. הרשימה הזאת היא תוכנית העבודה לשבועיים הבאים, והיא בדרך כלל מפתיעה את הבעלים.

למה הכללה היא הלב של כל פורמט אילוף

לכן הבית הוא חלק מהתוכנית ולא תוספת לה. באילוף בלינה, הכלב לומד אצלי במקום אחד, מול אדם אחד, והאתגר הוא להעביר את זה אליכם. בגלל זה יש במהלך התוכנית מפגש אחרי שבועיים שבו אתם מתרגלים איתו, ובגלל זה יש מפגש מסירה בסוף, כדי שאותן פקודות יעבדו בסביבה שלו ולא רק בסביבה שבה הוא למד אותן. באילוף ביתי הבעיה הפוכה: הכלב לומד בבית, ואז צריך להעביר את זה לרחוב, לפארק ולבית של סבתא.

אין פורמט שפוטר מהכללה. ההבדל הוא רק מאיפה מתחילים ולאן צריך להגיע. ובכל הפורמטים, מי שממשיך לתרגל אחרי שהמאלף הלך, במקומות חדשים ועם אנשים שונים, הוא זה שמקבל כלב שמקשיב בכל מקום.

כמה זמן לוקחת הכללה?

בכלב שמתרגל כל יום, שלב בסולם לוקח בדרך כלל יומיים עד חמישה ימים. סולם של שמונה שלבים נגמר בחודש עד חודש וחצי. זה נשמע הרבה, אבל הסולם של הפקודה הבאה כבר קצר יותר, כי הכלב התחיל ללמוד שפקודות עובדות בכל מקום. אחרי שלוש או ארבע פקודות שעברו את התהליך, הרבה כלבים מתחילים להכליל מהר מאוד, והפקודה החמישית עוברת את רוב השלבים כמעט בלי מאמץ.

ההרחבה על איך שומרים את מה שנבנה גם חודשים אחרי, כשהכללה כבר קרתה וצריך רק לתחזק, נמצאת במדריך איך שומרים על התוצאות חודשים אחרי האילוף. ההקשר הרחב של כל העבודה הזאת נמצא בעמוד על אילוף כלבים.