ריקו, האסקי בן שנתיים עם נטייה לבריחה בכל הזדמנות

בריחה היא לא חוצפה ולא חוסר ציות. היא ההתנהגות שמשתלמת לכלב יותר מכל התנהגות אחרת, ולכן היא גם הקשה ביותר להחליף.

ריקו היה האסקי סיבירי בן שנתיים, ולפי מה שרולי מכוכב יאיר כתב, שובב גדול ובעל נטייה לבריחה בכל הזדמנות. “בכל הזדמנות” הוא הפרט המקצועי כאן: זה לא כלב שברח פעם, זה כלב שהבריחה שלו עובדת, שוב ושוב.

למה בריחה מתחזקת מעצמה

כל בריחה מוצלחת היא תרגול. הכלב יוצא מהדלת, ובשתי השניות הראשונות הוא מקבל את כל מה שכלב אוהב בבת אחת: ריצה, ריחות חדשים, חופש וחיפוש אחריו. אין שום פרס שאני יכול להחזיק ביד שמתחרה בזה.

לכן עבודה על בריחה היא לא עבודה על “אליי” בלבד. היא שתי עבודות במקביל. האחת היא על הכלב: לבנות קריאה שמחזיקה גם כשמשהו מעניין יותר קורה בחוץ. השנייה היא על הבית: דלת, שער, איפה הכלב נמצא כשמישהו נכנס, ומי מחזיק את הרצועה בשניות שבהן הדלת פתוחה. החלק השני הוא שלכם, והוא לא פחות מחצי מהתוצאה.

ויש גם חלק שלישי שבגזע הזה אי אפשר לדלג עליו: מרץ. כלב שלא פרק כלום ביום שלם בודק את השער. זאת אחת הסיבות שהכלבים אצלי יוצאים לטיולים יומיומיים בליווי שלי, לצורך פריקת המרץ שמהווה חלק חשוב בתכנית האילוף.

מה עבדנו עליו בשלושת השבועות

שלושה אימונים ביום, כל יום, וטיול יומי שאני מוביל בעצמי. מתוך שש פקודות הבסיס, בכלב בורח שתיים עושות את עיקר העבודה: “אליי” ו”לא לזוז”.

“לא לזוז” היא זאת שמשנה את הדלת. כלב שהתרגל לקבל פקודת עצירה לפני מעבר מרווח, ולהישאר בה גם כשהדלת נפתחת, מקבל רגע של שליטה בדיוק במקום שבו עד עכשיו לא הייתה שום שליטה. “אליי” נבנית אחריה, ובהדרגה: קודם בלי הסחות, אחר כך עם הסחות קטנות, ורק בסוף במצבים שדומים לרחוב.

ומה שלא עובד, ואני אומר את זה לכל בית שבו יש כלב בורח: לקרוא לכלב ולכעוס עליו כשהוא חוזר. כלב שעשה את החיבור בין לחזור אליכם לבין צעקה לומד לא לחזור. זאת הטעות שהופכת בריחה של עשר דקות לבריחה של שעה. הנושא הזה, ועוד בעיות שנראות כמו חוסר הקשבה ולמעשה הן משהו אחר, מפורטים בעמוד על כלב שלא מקשיב ומה מחריף את זה.

המסירה בחזרה, והחלק שקורה בבית

בכלב בורח, מפגש המסירה הוא החלק המשמעותי, כי הדלת שממנה הוא בורח נמצאת בבית שלכם ולא אצלי, ואתם אלה שתעמדו בה. לכן התהליך כולל מפגש אחד שלכם איתי בפנסיון אחרי שבועיים, ובסיום מפגש מסירה כאן, שבו עוברים על כל הפקודות ועל הנוהל לבית.

במפגש הזה מתרגלים את הכניסה כאן, עם האנשים שיעמדו בה בבית, וסוגרים נהלים: מי פותח, איפה הכלב, מה קורה כשמגיעה שליחות, ואיך נראית היציאה לטיול מהשנייה הראשונה. אחרי זה יש ליווי טלפוני, ובמשך חצי שנה אפשר להגיע אליי לפנסיון בתיאום מראש וללא עלות, לתרגול חוזר. בכלב בורח אני ממש מעודד להשתמש בזה, כי הקריאה היא פקודה שנשחקת כשלא מתרגלים אותה.

מה רולי כתב, במילים שלו

מתוך עמוד ההמלצות, מועתק כמו שהוא.

שלום מתי,

רוצה להודות לך על האילוף של ריקו. ריקו הוא כלב הסקי סיבירי בן שנתיים, שובב גדול ובעל נטיה לבריחה בכל הזדמנות. למזלנו, הופננו אליך. אתה באופן מקצועי, חוללת שינוי מרחיק לכת בכלב. לאחר שלושה שבועות של אילוף, ריקו השתנה לטובה, וגם חיינו. הוא רגוע, אינו מפריע למנוחתנו ולמנוחת השכנים.

עשית את הבלתי אפשרי מבחינתנו.

תודה.

מה שרולי אומר, ומה שאני אומר

רולי כותב שחוללתי שינוי מרחיק לכת בכלב, שריקו השתנה לטובה וגם חייהם, ושעשיתי את הבלתי אפשרי מבחינתם. אלה המילים שלו על הכלב שלו.

אני אגיד את זה אחרת. ריקו נשאר האסקי, ואני לא מוציא מכלב את מה שהוא. הוא נשאר כלב שאוהב לרוץ ושצריך לפרוק מרץ כל יום, וזה לא דבר שמאלפים ממנו. מה שאפשר להחליף הוא מה שקורה בשניות שבהן הדלת נפתחת, ומה הכלב עושה כשקוראים לו. על זה עבדנו, ועל זה אני מדבר.

ומה שאני לא מבטיח: שכלב לא יברח. בית עם כלב בורח צריך גם נהלים וגם שער שנסגר, וכל מי שמבטיח לכם אחרת מוכר לכם ביטחון שאין לו.