כלב שבורח מהבית או מהחצר

כלב שבורח הוא אחת הבעיות שהכי מפחידות בעלים, ובצדק. כלב שבורח לא חוזר תמיד, ובדרך יש כבישים, כלבים אחרים ואנשים שלא מכירים אותו. ובכל זאת, ברוב הכלבים שמגיעים אליי הבריחה היא לא תעלומה. היא דרך שהכלב למד, שעובדת לו, ושאפשר לסגור אם מבינים מה הוא מחפש בחוץ.

איך נראית בריחה, ולמה היא כל כך נפוצה

בריחה מגיעה בשתי צורות עיקריות, והן שונות מאוד בטיפול. הראשונה היא בריחה מהדלת: הכלב מזנק החוצה ברגע שהיא נפתחת, בין רגליים של מי שנכנס. השנייה היא בריחה מהחצר: הכלב קופץ מעל הגדר, חופר מתחתיה, מטפס או מוצא את השער שלא נסגר עד הסוף.

יש גם צורה שלישית, פחות נפוצה ויותר מדאיגה: בריחה מתוך פחד או מצוקה. כלב שנבהל מזיקוקים ופורץ דרך רשת בחלון, או כלב שהורס את הדלת כדי לצאת כשהוא נשאר לבד. זה לא אותו כלב ולא אותה בעיה, ועליה בהמשך.

למה הכלב בורח? מה מחכה לו בחוץ

כלב בורח כי הבריחה משתלמת לו יותר מכל דבר אחר שקורה באותו רגע. ברגע שהוא יוצא, הוא מקבל בבת אחת את כל מה שכלב אוהב: ריצה חופשית, ריחות חדשים, חתולים, כלבים ולפעמים גם אתכם רצים אחריו. אין פרס ביד שמתחרה בזה.

המניעים המרכזיים, וכל אחד מהם מוביל לפתרון קצת אחר:

מה רואים	מה כנראה מניע	מה עוזר
זינוק מהדלת ברגע שנפתחת	הרגל ועוררות, חוסר שליטה בדחפים	נוהל דלת, המתנה עד שחרור
בריחה מהחצר אחרי שעות לבד בה	שעמום וחוסר פריקה	פחות שעות לבד בחצר, יותר טיול ועיסוק
קפיצה מעל הגדר כשעובר חתול או כלב	דחף טריפה או התרגשות חברתית	גדר גבוהה יותר, חסימת ראייה, עבודה על קריאה
נביחות ורדיפה לאורך הגדר לפני הבריחה	תסכול מחסום	הרחקה מהגדר, צמצום גישה לנקודת הצפייה
זכר לא מעוקר שבורח בתקופות מסוימות	ריח של כלבה מיוחמת בסביבה	גדר אטומה, השגחה, ושיחה עם הווטרינר
בריחה בזמן רעשים חזקים	פחד	הכנה לרעשים, חדר בטוח בבית
בריחה רק כשהוא לבד, עם נזק לדלת	מצוקה כשהוא לבד	עבודה על היציאות שלכם

ויש גם גזע. האסקי, כלבי ציד וכלבים עם דחף ריצה חזק לא בורחים “כי הם רעים”. הם בורחים כי ריצה למרחק היא חלק ממה שהם. בכלבים כאלה, הגדר והנוהל חשובים אפילו יותר מהאילוף.

ויש גם גיל. כלב בגיל ההתבגרות, בערך מחצי שנה עד שנתיים, מתחיל פתאום לבדוק גבולות שלא עניינו אותו כגור. גור שנשאר צמוד לרגליים בגינה הופך לכלב צעיר שמגלה שהעולם גדול. הרבה בריחות ראשונות קורות בדיוק בתקופה הזאת, וזה הזמן הנכון לבנות את הנוהל, לפני שהבריחה הופכת להרגל.

מה מחמיר את הבריחה

הטעות הראשונה, והקשה ביותר להימנע ממנה, היא לרדוף. כלב שבורח ורואה אתכם רצים אחריו מבין שהתחיל משחק תופסת, ומשחק תופסת עם כלב תמיד נגמר כשהוא רוצה. עם הזמן הכלב לומד שהבריחה עצמה היא דרך להתחיל את המשחק הכי טוב בבית.

הטעות השנייה היא לכעוס כשהוא חוזר. אחרי חצי שעה של פחד, זה טבעי לגמרי. אבל מבחינת הכלב, הכעס מגיע ברגע שבו הוא חזר אליכם, לא ברגע שבו הוא יצא. כלב שנענש כשחזר לומד דבר אחד: לא לחזור. זה בדיוק מה שהופך בריחה של עשר דקות לבריחה של שעה, וזה גם מה שהורס את הקריאה לכלב בכל מצב אחר.

עוד טעויות שאני רואה הרבה:

• שעות ארוכות לבד בחצר. בעלים רבים בטוחים שחצר גדולה היא פתרון לכלב אנרגטי. כלב שמבלה שש שעות לבד בחצר לא פורק אנרגיה, הוא בודק את הגדר. כל נקודה חלשה תימצא.
• לסמוך על זה שהוא “יודע”. כלב שלא ברח חודש לא שכח איך בורחים. מספיק שער אחד פתוח.
• לתקן את הגדר בלי לטפל בסיבה. כלב שחפר מתחת לגדר וגילה שחסמו את הנקודה, יחפור בנקודה אחרת. חפירה היא בעיה בפני עצמה, עם סיבות משלה, ולא רק דרך החוצה.
• גדר בלתי נראית או קולר חשמלי. אני לא עובד איתם. הם עוצרים כלב רגוע ולא עוצרים כלב שראה חתול, ואחרי שהוא עבר את הגבול בהתרגשות, הוא חושש לחזור דרכו.

התוכנית לבית: מה עושים מחר בבוקר

1. היום, לפני הכול: זיהוי. תג עם מספר טלפון על הקולר, ובדיקה אצל הווטרינר שהשבב רשום עם הפרטים העדכניים. זה לא אילוף, זה הדבר שמחזיר כלב הביתה כשכל השאר נכשל.
2. מחר בבוקר: בדיקת גדר. מסתובבים לאורך כל הגדר בגובה של הכלב. מחפשים חורים, אדמה רכה, ערימות שאפשר לטפס עליהן, ושער שנסגר רק כשטורקים אותו. אם הכלב קופץ, גובה הוא הכרחי. אם הוא חופר, צריך חסימה באדמה לאורך בסיס הגדר.
3. מוסיפים מחסום כפול. שער בטיחות פנימי בין הבית לבין דלת הכניסה, כך שגם כשהדלת נפתחת, הכלב לא יכול להגיע אליה. בשבועות הראשונים זה הכלי הכי חשוב בבית, הרבה יותר מכל פקודה.
4. בונים נוהל דלת אחד לכל הבית. הדלת לא נפתחת לפני שהכלב יושב או עומד במקום ומחכה. בונים את זה בהדרגה: יד על הידית, הכלב זז, היד עוזבת. הכלב נשאר, פותחים סנטימטר. הכלב זז, סוגרים. בכל פעם שהוא נשאר, הוא מקבל פרס בתוך הבית, ואז מילת שחרור. זאת ההמתנה בדלת, ומתוך שש פקודות הבסיס, “לא לזוז” היא זאת שעושה כאן את העבודה.
5. רצועה לפני דלת. כל יציאה מהבית מתחילה ברצועה מחוברת לפני שהדלת נפתחת, גם ליציאה של דקה לפח.
6. החצר: רק בהשגחה, בשבועות הראשונים. הכלב יוצא לחצר כשמישהו איתו. כך אתם רואים איפה הוא מנסה לצאת, ומונעים ממנו להצליח.
7. ממלאים את מה שחסר. טיול רחרוח יומי של עשרים עד שלושים דקות, משחקי חיפוש וצעצועי מזון. כלב שקיבל את מה שהוא צריך בטיול פחות מחפש אותו מעבר לגדר.
8. מתחילים לבנות קריאה, בבית. קריאה לכלב לא מתחילה ברחוב, היא מתחילה בסלון, עם מילה חדשה ופרס מצוין. את כל השלבים פירטתי בעמוד על כלב שלא בא כשקוראים לו.

מה עושים ברגע שהוא כבר בחוץ

זה החלק שאף אחד לא מתרגל, ולכן כולם עושים בו את אותן טעויות. כשהכלב יצא ואתם רואים אותו:

1. לא רצים אליו. כל צעד שלכם לכיוונו דוחף אותו צעד קדימה.
2. קוראים פעם אחת, בקול שמח וגבוה, ומתחילים ללכת או לרוץ בכיוון ההפוך. כלבים רודפים אחרי מה שמתרחק מהם.
3. אם הוא לא בא, יורדים לרצפה. מתיישבים, מתעסקים במשהו על הקרקע, משמיעים רשרוש של שקית. סקרנות מביאה הרבה כלבים שקריאה לא הביאה.
4. כשהוא מגיע, לא תופסים מיד בקולר. נותנים פרס, מלטפים בחזה, ורק אז מחברים רצועה. כלב שלמד שהגעה אליכם נגמרת ביד שתופסת אותו, ילמד להגיע עד מטר מכם ולעצור.
5. ואם הוא נעלם מהעין: מתקשרים לשכנים, לווטרינרים באזור ולמקלטים, ומשאירים בפתח הבית משהו עם הריח שלכם. כלבים רבים חוזרים לנקודה שממנה יצאו.

ואחרי שהוא בבית, לא מענישים ולא מדברים על זה. הולכים לבדוק איך הוא יצא.

איך מודדים שזה עובד

שני מדדים, ורושמים אותם שבועיים. הראשון: כמה פעמים ביום הכלב ניסה לעבור את הדלת לפני שחרור. השני: כמה שניות הוא מחזיק בהמתנה כשהדלת נפתחת לגמרי. ביום הראשון הוא יחזיק אולי שנייה עם דלת סגורה. אחרי שבוע, חמש שניות עם דלת פתוחה חצי. אחרי שלושה שבועות, דלת פתוחה לגמרי ואדם נכנס, והכלב מחכה.

כמה זמן זה לוקח באמת?

נוהל הדלת מתחיל לעבוד תוך שבוע או שבועיים, אם כל בני הבית שומרים עליו. בריחה מהחצר נעצרת ביום שבו הגדר תקינה, וזה החלק המהיר. מה שלוקח זמן הוא הצורך עצמו: לבנות קריאה שמחזיקה מול חתול זה עניין של חודשים, ובחלק מהכלבים, בעיקר אלה עם דחף טריפה או ריצה חזק, המחסום הפיזי נשאר חלק מהבית לתמיד.

תקופה	מה רואים בדרך כלל
ביום שבו מתקנים	הבריחות מהחצר נעצרות, כי הדרך נסגרה. הכלב עוד מחפש נקודות חדשות
שבוע עד שבועיים	הכלב מתחיל לחכות בדלת סגורה, ומנסה פחות כשהיא נפתחת לסנטימטרים
שלושה עד שישה שבועות	המתנה מול דלת פתוחה, גם כשמישהו נכנס. רוב הניסיונות קורים בימים עמוסים
חודשיים ומעלה	קריאה שמתחילה להחזיק בחוץ, קודם במקום שקט ורק אחר כך מול הסחות

ומה שמאריך את כל זה: ימים בלי טיול, בני בית שלא שומרים על הנוהל, וכלב שעדיין מצליח לצאת פעם בשבוע. כל בריחה שהצליחה מחזירה אתכם כמה ימים אחורה, כי היא מזכירה לכלב כמה טוב בחוץ.

וחשוב לי לומר את זה בבירור: אין מצב שבו מותר לסמוך על כלב בורח בלי גדר תקינה ובלי נוהל דלת, גם אחרי אילוף. אילוף מקטין את הסיכוי, ושער סגור מונע.

מתי זה יותר מהרגל

רוב הבריחות הן הרגל ושעמום, ובית מסודר מטפל בהן. יש מצבים שבהם צריך לעצור ולבדוק:

• בריחה מתוך פחד. כלב שבורח בזמן זיקוקים, רעמים או רעש פתאומי לא מחפש הרפתקה. הוא מחפש לברוח מאיום, והוא יכול לפצוע את עצמו בדרך. ההכנה לתקופות האלה שונה לגמרי, ופירטתי אותה בעמוד על זיקוקים, רעמים ופחד מרעשים.
• בריחה רק כשהוא לבד, עם נזק לדלת, לחלון או לגוף. ציפורניים שבורות, חניכיים מדממות או משקוף מכורסם הם סימן למצוקה, לא לשעמום. את זה כדאי לקרוא בעמוד על חרדת נטישה לפני כל דבר אחר.
• כלב מבוגר שמתחיל לשוטט. כלב בן עשר שפתאום יוצא ולא מוצא את הדרך חזרה, נתקע בפינות או נראה מבולבל, צריך בדיקה אצל הווטרינר. זה לא בהכרח אילוף.
• כלב שבורח ותוקף. כלב שיוצא ורץ ישר לכלבים או לאנשים ברחוב הוא סכנה לאחרים, וכאן הניהול קודם לכל: גדר, רצועה, ובדיקה מקצועית.

מתי אילוף בפנסיון עוזר, ומתי לא

בריחה היא שתי עבודות במקביל: עבודה על הכלב, ועבודה על הבית. החלק של הבית, הגדר, השער והנוהל בדלת, הוא שלכם, ואף אחד לא יכול לעשות אותו במקומכם. החלק של הכלב, לבנות המתנה שמחזיקה ליד דלת פתוחה וקריאה שמחזיקה מול משהו מעניין, דורש מאות חזרות בהדרגה, ושם אילוף בתנאי פנסיון נותן שלושה שבועות של שלושה אימונים ביום, וטיולים יומיומיים בליווי שלי.

זה בדיוק מה שעבדנו עליו עם ריקו, האסקי בן שנתיים של רולי מכוכב יאיר, שברח בכל הזדמנות. ובכלב בורח, מפגש המסירה בסיום הוא החלק המשמעותי, כי הדלת שממנה הוא בורח נמצאת בבית שלכם, ואתם אלה שתעמדו בה. במפגש מתרגלים את הכניסה כאן ומחליטים מי פותח, איפה הכלב, ומה קורה כשמגיע שליח, ואתם חוזרים הביתה עם נוהל מדויק לדלת שלכם. בימים הראשונים אני זמין בטלפון, ואם צריך מגיעים אליי לחזרה.

ומה שאני לא מבטיח: שכלב לא יברח. בית עם כלב בורח צריך גם נהלים וגם שער שנסגר, ומי שמבטיח אחרת מוכר ביטחון שאין לו.