שני כלבים שרבים בבית

מריבה בין שני כלבים שחיים באותו בית היא אחד הרגעים המבהילים ביותר שבעלים חווים. הרעש, המהירות, ובעיקר העובדה שאלה שני הכלבים שישנו צמודים על אותה ספה לפני שבוע. ברוב הבתים שאני פוגש, המריבות לא באות משום מקום. יש להן טריגר, שעה, מקום וסדר. וכשמבינים אותם, אפשר להוריד את רוב הסיכון כבר בשבוע הראשון.

קודם כל: מה עושים היום כדי שאף אחד לא ייפצע

לפני כל אילוף, שני כלבים שרבים צריכים סידור בטיחות. היום, לא בשבוע הבא. ארבעה סידורים שמורידים את רוב הסיכון:

1. ארוחות בנפרד. כל כלב אוכל בחדר משלו או מאחורי שער בטיחות, והקערות נאספות לפני שפותחים.
2. אפס משאבים בחלל משותף. אין עצמות, אין אוזניים מיובשות, אין צעצועים שאחד מהם שומר עליהם. רק כשהם מופרדים.
3. שער בין החדרים. כך אפשר להפריד בשנייה, בלי ידיים, בכל פעם שהאווירה נדרכת. השער נותן לכל כלב גם מקום שבו הוא יודע שהשני לא יגיע.
4. הפרדה כשאתם לא בבית. כל עוד יש מריבות, שני כלבים לא נשארים לבד יחד. לא לחצי שעה, לא לעשר דקות.

ולגבי מה עושים אם מריבה כבר מתחילה: לא מכניסים ידיים בין הפיות ולא תופסים בקולר. רוב הפציעות של בעלים במריבות קורות בדיוק כך, ובדרך כלל זאת נשיכה מוסטת, כלב שבתוך הסערה נושך את מה שקרוב אליו. זה נקרא תוקפנות מוסטת, והכלב לא “התכוון” לנשוך אתכם. רעש חזק ופתאומי, חפץ שנדחף ביניהם, או שני מבוגרים שמושכים כל אחד כלב אחד מהרגליים האחוריות, הם הדרכים הבטוחות יותר. אחר כך כל כלב לחדר נפרד, ובדיקת גוף מלאה לשניהם.

איך נראות מריבות בבית, ומה ההבדל בין מריבה למשחק

לא כל רעש בין כלבים הוא מריבה. כלבים שמשחקים יכולים להישמע מפחידים מאוד: נהמות, שיניים חשופות, התגלגלות על הרצפה. ההבדל הוא לא בקול אלא במבנה.

סימן	משחק	מריבה
תפקידים	מתחלפים: פעם זה רודף ופעם זה	קבועים: אחד לוחץ והשני נסוג
הגוף	רך, קפיצי, תנועות גדולות ומוגזמות	נוקשה, ישר, קדימה, מהיר
הפסקות	עוצרים, מתנערים, מתחילים שוב	אין הפסקות עד שמישהו נכנע או מופרד
הזמנה	קידת משחק ופה פתוח ורפוי	מבט נעוץ, קיפאון, שפתיים מתוחות
בסוף	שניהם חוזרים לשחק או נחים יחד	אחד מתחבא, השני משגיח או ממשיך לרדוף

מבחן פשוט שאני מלמד: כשאתם לא בטוחים, הפרידו בעדינות את הכלב שנראה דומיננטי במשחק לכמה שניות. אם השני חוזר אליו מעצמו, זה היה משחק. אם השני מנצל את ההזדמנות להתרחק, זה כבר לא היה כיף בשבילו.

מריבות אמיתיות בבית מתחלקות בדרך כלל לשלוש קבוצות:

• מריבות על משאב. סביב קערה, עצם, צעצוע, מקום על הספה או על המיטה, או סביב אדם. אלה הנפוצות ביותר, והן גם הכי צפויות. הן קרובות מאוד לרכושנות, רק שהמשאב נשמר מפני כלב ולא מפני אדם.
• מריבות בעומס התרגשות. בדלת, כשמישהו מצלצל, ליד החלון כשעובר חתול, כשהרצועות יוצאות מהארון. שני כלבים נרגשים במקום צר, אחד דוחף, והשני מתפוצץ.
• מריבות של מתח מתמשך. שני כלבים שלא באמת מסתדרים, עם מבטים, חסימות במסדרון ונהמות קטנות כל היום. כאן המריבה הגדולה היא סוף של תהליך ארוך, לא אירוע בודד.

למה כלבים שחיו יחד בשקט מתחילים לריב? ההיגיון שלהם

השאלה שבעלים שואלים הכי הרבה היא “למה עכשיו”. ברוב המקרים משהו השתנה, ולא תמיד משהו גדול:

• אחד הכלבים התבגר. כלב צעיר שהיה בן חצי שנה כשהגיע מגיע לגיל ההתבגרות, נעשה בטוח בעצמו, ומפסיק לוותר על דברים שוויתר עליהם קודם.
• אחד הכלבים הזדקן או חלה. כלב מבוגר שכואבים לו המפרקים נעשה קצר רוח, וכלב צעיר שקופץ עליו מקבל תגובה חזקה. גם הצד השני קורה: כלב שהיה “הבוגר” נחלש, והאיזון ביניהם משתנה.
• שינוי בבית. מעבר דירה, תינוק, כלב שלישי, בעלים שחזר לעבוד מהמשרד. כל שינוי כזה מוסיף לחץ, ושני כלבים לחוצים במקום אחד הם מתכון.
• מילוי הדלי. יום עם אורחים, רעשים ברחוב וטיול שבוטל מצטברים. מה שלא היה גורם לנהמה ביום רגיל גורם למריבה ביום כזה. זה נקרא מילוי הדלי, והוא מסביר הרבה מריבות שנראות “פתאומיות”.
• מריבה אחת שלא טופלה. אחרי מריבה רצינית, שני הכלבים זוכרים. הם נכנסים למצבים דומים כבר דרוכים, והמריבה הבאה מתחילה מהר יותר.

מה מחמיר מריבות בין כלבים

הטעויות שמחמירות מריבות בבית נובעות כמעט תמיד מהרצון שהכלבים “יסתדרו” לבד.

• לתת להם לסגור את זה. אין “סגירה” במריבות בבית. יש כלב שלומד שהתקפה עובדת, וכלב שלומד שהבית לא בטוח.
• להעניש את מי שהתחיל. הבעלים צועקים על הכלב שנהם, והשני לומד שמותר לו להמשיך להציק. ומי שנענש על נהמה לומד לדלג עליה ישר לנשיכה.
• לחזק את “הבוס”. הרעיון של לבחור כלב אחד ולתת לו הכול קודם מגיע מתפיסה של היררכיה קבועה, וכתבתי בנפרד למה הרעיון של אלפא ודומיננטיות לא מתאר נכון את רוב הבתים. מה שעובד הוא כללים זהים וברורים לשני הכלבים.
• להשאיר אותם יחד אחרי מריבה קשה כאילו כלום. כלבים אחרי מריבה רצינית צריכים הפרדה, ואחר כך חזרה הדרגתית.
• ללטף אחד מול השני. בבית שבו המריבות קשורות לתשומת לב, ליטוף כלב אחד בזמן שהשני צמוד הוא הזמנה.

התוכנית לבית: מה עושים מחר בבוקר

התוכנית מתחילה בסידורי הבטיחות מהחלק הראשון, ורק אחרי שבוע שבו הם עומדים, מתחילים לעבוד.

1. מחר בבוקר: יומן מריבות. לכל נהמה, חסימה או מריבה רושמים: איפה, מתי, מה היה בסביבה, מי היה בבית, ומה קרה רגע לפני. אחרי שבוע רוב הבעלים מגלים שתמיד מדובר באותם שניים או שלושה מצבים.
2. מנטרלים את המצבים האלה. אם זה בדלת, הכלבים מאחורי שער כשמישהו נכנס. אם זה בספה, הספה סגורה לשניהם. אם זה כשרצועות יוצאות, כל כלב מקבל רצועה בחדר אחר.
3. מלמדים לכל כלב מקום משלו. מיטה נוחה, רחוקה מהשני, שבה הוא מקבל פרס על שכיבה רגועה. בעזרת פקודת למקום, בכל רגע של עומס אפשר לשלוח כל כלב למיטה שלו, וזה מפרק את רוב המצבים לפני שהם מתחילים.
4. תורות ברורים. כל דבר טוב מגיע לפי סדר קבוע: אוכל, רצועה, ליטוף, יציאה מהדלת. הכלב שמחכה במקום שלו מקבל, כלב שנדחף מחכה עוד. זה מוריד תחרות כי כל כלב יודע מתי התור שלו.
5. פרס על שקט בנוכחות השני. כשהכלבים רגועים באותו חדר, כל אחד על המיטה שלו, זורקים לכל אחד פרס בתורו. הם לומדים שהנוכחות הרגועה של השני מביאה דברים טובים.
6. טיולים במקביל. טיול של שני הכלבים יחד, עם שני מבוגרים, במרחק של כמה מטרים זה מזה ועם הרבה זמן לרחרח, מוריד מתח ובונה זמן משותף בלי תחרות.
7. פריקת אנרגיה לכל כלב בנפרד. כלב צעיר שלא פורק מספיק יציק לכלב המבוגר. טיול נפרד, משחקי חשיבה ולעיסה במקום משלו מורידים את הלחץ על השני.

איך מחזירים אותם אחרי מריבה קשה

אחרי מריבה רצינית, שני הכלבים צריכים זמן נפרד. בדרך כלל אני ממליץ על כמה ימים לפחות שבהם הם חיים בשני צדי השער, רואים ומריחים זה את זה, אבל לא נוגעים. בזמן הזה הגוף שלהם יורד ממצב הדריכות, והפצעים, אם יש, מחלימים.

החזרה עצמה נעשית בשלבים, ואת כל השלבים האלה עושים כשיש שני מבוגרים בבית:

1. ארוחות משני צדי השער, במרחק שבו שניהם אוכלים רגוע. כל יום קצת יותר קרוב.
2. טיול מקביל בחוץ, בשטח ניטרלי, עם שני מבוגרים ומרחק של כמה מטרים. אחר כך טיול שבו הם הולכים קרוב יותר.
3. זמן קצר באותו חדר, עם רצועות מחוברות ומונחות על הרצפה, כל כלב על המיטה שלו, עם פרסים על שקט. חמש דקות, ולסיים לפני שמשהו קורה.
4. הארכה הדרגתית של הזמן המשותף, עדיין בלי משאבים ובלי צפיפות.

אם אחד הכלבים נדרך, קופא או נועץ מבט, חוזרים שלב אחורה. ואצל כלבים שכבר נשכו ברצינות, הרגלה מוקדמת ונעימה למחסום פה היא כלי בטיחות שמאפשר לעבוד בלי לחץ. מחסום שהכלב מכיר ושמח לשים הוא לא עונש, הוא ביטוח.

איך מודדים התקדמות

המדד הוא היומן. כמה אירועים בשבוע, באיזו עוצמה, וכמה זמן לקח לכל כלב להירגע אחרי. בשבוע הראשון, אם הסידורים עובדים, מספר האירועים יורד כמעט מיד. בהמשך מסתכלים על הסימנים הקטנים: פחות מבטים נעוצים, פחות חסימות במסדרון, ושני כלבים ששוכבים בחדר אחד בגוף רפוי. זה הסימן שהמתח ביניהם יורד, ולא רק שהמריבות נמנעו.

כמה זמן זה לוקח באמת?

במריבות על משאב בלבד, עם סידורים נכונים, רוב הבתים רואים ירידה חדה כבר בשבוע הראשון, כי פשוט אין יותר על מה לריב. כאן הניהול הוא חלק קבוע מהבית, וזה בסדר: שני כלבים שאוכלים בחדרים נפרדים כל החיים הם לא כישלון.

במריבות של עומס התרגשות, מדובר בחודש עד שלושה חודשים של תרגול עקבי עד שהדלת והחלון נעשים רגועים. במתח מתמשך בין שני כלבים, העבודה נמשכת חודשים, ולפעמים התוצאה הטובה ביותר היא בית שבו הם חיים בנפרד חלק מהיום. גם זה פתרון טוב: הרבה בתים חיים שנים עם שער באמצע הסלון, ושני כלבים שכל אחד מהם רגוע בצד שלו, יוצא לטיול משלו ומקבל את תשומת הלב שלו בלי תחרות.

מתי זה כבר גדול ממה שעושים לבד

מריבות בין כלבים בבית הן מהבעיות שבהן אני מבקש לא לחכות. הסימנים לעצור ולהתייעץ:

• פציעה. כל מריבה שהשאירה פצע, גם קטן, היא מצב להערכה מקצועית. וגם הפצע עצמו לווטרינר, כי נשיכות של כלבים מזדהמות בקלות.
• מריבות שמחריפות, בתדירות או בעוצמה, למרות הסידורים.
• כלב אחד שמפחד. מסתתר, לא נכנס לחדרים, לא אוכל כשהשני בבית. זה כלב שחי בלחץ קבוע.
• מריבות בלי טריגר שאפשר לזהות. כאן צריך לבדוק עם הווטרינר כאב, בעיות בבלוטת התריס או שינוי אחר, לפני כל אילוף.
• ילדים בבית. ילד שנמצא בחדר בזמן מריבה נמצא בגובה של הכלבים ובקו האש. ההפרדה כאן מלאה עד שיש תוכנית.

איפה אילוף בתנאי פנסיון נכנס למריבות בבית

מריבות בין שני כלבים הן בעיה של שניהם ושל הבית, ולכן הפתרון כמעט אף פעם לא עובד דרך כלב אחד בלבד. מה שאילוף בתנאי פנסיון כן נותן, במקרים שבהם אחד הכלבים הוא המניע העיקרי, למשל כלב צעיר ומתפרץ שמציק לכלב מבוגר, הוא שלושה שבועות שבהם הוא לומד שליטה בדחפים, “למקום” ו”לא לזוז”, ומגיע הביתה עם כלים שהבית יכול להשתמש בהם. בזמן הזה גם הכלב השני נח, והבית מקבל הפסקה.

החלק החשוב ביותר קורה אחר כך, בבית. במפגש שלכם איתי בפנסיון אחרי שבועיים לומדים את הכלים, ובמפגש המסירה בסיום אנחנו עומדים יחד בדיוק במקומות שבהם המריבות קרו, בונים את הסידורים, ומחליטים איך מחזירים את שני הכלבים לחיים משותפים בשקט.