תוקפנות מוסטת

תוקפנות מוסטת היא אחד המצבים המבלבלים ביותר שבעלים חווים. הכלב רואה משהו שמרגיז או מלחיץ אותו מאוד, כלב אחר מעבר לגדר, חתול על החומה, אדם שעובר ברחוב, ולא יכול להגיע אליו. ובאותו רגע, מי שקרוב אליו, הכלב השני בבית, הבעלים שמחזיקים את הקולר, הילד שעומד לידו, מקבל את הנשיכה. הבעלים מספרים ש”הוא נשך אותי בלי סיבה”. אבל הייתה סיבה, היא פשוט לא הייתה אתם.

איך זה קורה בגוף של הכלב

הכל מתחיל בעוררות. כשהכלב רואה גירוי חזק, הגוף שלו נכנס למצב של מוכנות לפעולה: הלב דופק, השרירים נדרכים, תשומת הלב מתמקדת כולה במטרה. במצב כזה, היכולת של הכלב לעצור, לחשוב ולהבחין בין דברים יורדת מאוד. הוא מגיב מהר, בלי לבדוק.

כשהמטרה לא בהישג יד, בגלל גדר, רצועה, חלון או אדם שמחזיק אותו, העוררות לא נעלמת. היא צריכה לצאת לאנשהו. ואם באותו רגע משהו נוגע בכלב, דוחף אותו, או נכנס לשדה הראייה שלו, הוא יכול להגיב אליו כאילו הוא האיום. לפעמים זה הכלב השני שרץ לצידו, לפעמים זאת היד שתופסת את הקולר.

זה קשור מאוד לתסכול מחסום: המחסום מייצר תסכול, התסכול מעלה את העוררות, והעוררות מוצאת מטרה זמינה. וזה קשור גם למילוי הדלי: כלב שכבר עבר יום עמוס בגירויים מגיע לסף הזה מהר יותר.

שלושה מצבים נפוצים

1. שני כלבים ליד הגדר. שני כלבים מאותו בית רצים יחד לגדר ונובחים על כלב שעובר בחוץ. העוררות עולה, אחד מהם מתנגש בשני, והם מתחילים לריב ביניהם. זה יכול להתחיל בנשיכה קטנה ולהסלים לריב רציני, ולפעמים לפגוע ביחסים בין הכלבים לאורך זמן.
2. הבעלים מחזיקים כלב משתולל. כלב נובח ומושך ברצועה על כלב אחר. הבעלים מתכופפים, תופסים בקולר מלפנים, או מנסים להסתיר לו את העיניים. הכלב מסתובב ונושך את היד. זה אחד המקורות הנפוצים לנשיכות בבעלים.
3. הפרדת ריב. שני כלבים רבים, ואדם מכניס ידיים ביניהם. אחד הכלבים, או שניהם, נושך את היד. בעוררות של ריב, הכלבים לא מבחינים בין הכלב השני ליד שנכנסה.

דוגמה מהבית: החלון והכלב הקטן

מצב שבעלים מתארים לי לא פעם. בבית שני כלבים, גדול וקטן. הגדול עומד ליד החלון ונובח על כל מי שעובר. יום אחד, באמצע נביחה, הקטן מתקרב אליו, אולי כדי להצטרף, אולי סתם. הגדול מסתובב ותוקף אותו. הקטן נפצע, ומאותו יום מפחד מהגדול. הבעלים בטוחים שהגדול “התחיל לשנוא” את הקטן.

אבל מה שקרה הוא תוקפנות מוסטת. הגדול היה בעוררות גבוהה מאוד בגלל מה שבחוץ, והקטן נכנס לו לשדה בדיוק ברגע הלא נכון. הטיפול מתחיל בניהול: חוסמים את הגישה לחלון, בעזרת מדבקה חלבית בגובה הכלב או סגירת החדר. לא משאירים את שני הכלבים יחד ליד החלון או הגדר. ובמקביל, עובדים על העוררות של הגדול מול מה שבחוץ, ממרחק שבו הוא עוד רגוע. אם היחסים בין הכלבים נפגעו, צריך גם לבנות אותם מחדש, בהדרגה ובזהירות.

הטעות הנפוצה: להכניס ידיים, או להעניש אחרי

הטעות הראשונה, והמסוכנת ביותר, היא להכניס ידיים או פנים לכלב בעוררות גבוהה. לתפוס בקולר מלפנים, להתכופף אליו, לנסות לחבק אותו כדי להרגיע. כל אלה מכניסים את הגוף שלכם לטווח של הפה שלו בדיוק כשהוא הכי פחות מבחין. מה שבטוח יותר הוא להחזיק את הרצועה, להסתובב ולהתרחק. המרחק מוריד את העוררות.

הטעות השנייה היא להעניש את הכלב אחרי שנשך. עונש לא מלמד אותו להבחין טוב יותר בפעם הבאה, הוא רק מוסיף עוד לחץ למצב שכבר מלחיץ. בפעם הבאה, העוררות תהיה גבוהה יותר, והסיכוי לנשיכה עולה.

הטעות השלישית היא לחשוב שזה היה חד פעמי, ולא לשנות כלום. תוקפנות מוסטת נוטה לחזור באותם מצבים, כי הם מייצרים את אותה עוררות. אם לא משנים את המצב, הוא יחזור. ויש עוד סיבה לא לחכות: אחרי תוקפנות מוסטת בין שני כלבים באותו בית, לפעמים נשאר מתח גם אחרי שהמצב המקורי נגמר. כלב שנפגע יכול להתחיל לחשוש מהכלב השני גם בסלון, בלי שום גדר, וזה כבר דורש עבודה נפרדת על היחסים ביניהם.

איך זה נראה בפועל, בבית ובאילוף בפנסיון

כשכלב עם היסטוריה של תוקפנות מוסטת מגיע אליי, הדבר הראשון שאני עושה הוא להבין מה מביא אותו לעוררות כזאת. אחר כך, העבודה היא בעיקר מתחת לסף התגובה: להתחיל מרחוק מהגירוי, ולבנות בהדרגה תגובה רגועה יותר. אני גם מלמד את הכלב דרכים להפנות את הקשב אליי, כמו מגע באף, כך שבזמן אמת יש לבעלים כלי שלא מחייב לגעת בו.

חשוב לי להגיד בכנות: כשיש נשיכות, במיוחד בבני אדם או בין כלבים באותו בית, אני לא מבטיח שזה ייעלם. מה שאפשר לעשות הוא להוריד מאוד את הסיכון, בניהול נכון ובעבודה עקבית. מי שמתמודד עם כלב שנושך ימצא עוד בעמוד על כלב תוקפני.

המונחים הקרובים: תוקפנות היא המונח הרחב, ותוקפנות פחד היא סוג אחר, שבו הכלב תוקף את מה שהוא מפחד ממנו, ולא את מי שקרוב.