עוררות

עוררות היא מידת ההפעלה של הגוף: דופק, נשימה, מתח שרירים, הורמוני לחץ. היא לא רגש, ולכן התרגשות משמחת ופחד יכולים להיראות אותו דבר מבחוץ. כלב שקופץ על אורח מרוב שמחה וכלב שקופץ מרוב לחץ נמצאים לפעמים באותה רמת הפעלה, ושניהם לא שומעים אתכם. בכלב בעוררות גבוהה אין טעם להתעקש על פקודות, פשוט מפני שהמערכת שאחראית על למידה ועל שליטה עצמית מושתקת כשהגוף בכוננות.

למה כלב נרגש לא שומע פקודות שהוא מכיר?

כי פקודה דורשת עצירה של רגע: לשמוע, לזהות, לבחור. בעוררות גבוהה הגוף בנוי להגיב ולא לבחור. זה בדיוק ההבדל בין כלב שמבצע “ארצה” מושלם בסלון בשקט, לבין אותו כלב שלא מסוגל לשבת שנייה כשהאורחים בפתח. הוא לא מתריס, הוא פשוט לא זמין ללמידה באותו רגע.

כאן יש גם הבחנה שמשנה את הטיפול. כלב בעוררות שמחה צריך לרדת הילוך, והפתרון הוא לבנות לו שגרה מרגיעה לפני הרגעים המרגשים. כלב בעוררות של פחד צריך מרחק, והפתרון הוא להרחיק את מה שמפחיד ולעבוד על הרגש עצמו. אותה פעולה, למשל להחזיק אותו חזק ולבקש “שב”, מרגיעה לפעמים את הראשון ומחריפה את השני.

איך מבדילים בפועל? כלב בעוררות שמחה מחפש מגע: הוא קופץ עליכם, מכשכש בכל הגוף, מביא צעצוע. כלב בעוררות של פחד מחפש מרחק או מקפא: הזנב נמוך או נוקשה, הגוף נמוך, העיניים קבועות על הגירוי, והוא לא מצליח להסתכל עליכם. יש גם מצב ביניים שבעלים רואים הרבה, כלב שמתחיל במשחק ונגמר בנשיכות חזקות מדי בבגדים. זה סימן שהעוררות עברה את הנקודה שבה המשחק עוד משחק, והזמן לעצור הוא קודם לכן.

כמה זמן לוקח לכלב לרדת מעוררות?

הנקודה שבעלים מפספסים היא קצב הירידה. עלייה בעוררות היא עניין של שניות, וירידה לוקחת זמן ארוך בהרבה. אחרי התרגשות גדולה לוקח לכלב ממוצע כמה עשרות דקות עד שהגוף נרגע, ואחרי אירוע מלחיץ באמת זה יכול להימשך שעות, ובמה שאני רואה, כלבים רגישים נשארים על הקצה עד למחרת. לכן שני אירועים ביום אחד מצטברים, כפי שמתואר במילוי הדלי, ולכן סף התגובה של אותו כלב שונה בבוקר ובערב.

דוגמה שחוזרת שוב ושוב: כלב שמשחק משיכת חבל עשר דקות ברמה גבוהה, ואחר כך הבעלים מבקש “ארצה”. אותו כלב שמצליח בבית בתשע מתוך עשר לא יצליח כאן אפילו פעם אחת, והבעלים יסיק שהוא לא מקשיב. אם מחכים ארבעים דקות, נותנים לו ללעוס משהו בשקט או לרחרח בחצר, ואז מבקשים, ההצלחה חוזרת. ההמתנה היא לא הימנעות, היא תנאי. ומי שרוצה גם משחק וגם אימון באותו בוקר, עושה את האימון קודם, כשהכלב עוד במצב שבו הוא מסוגל לחשוב, ואת המשחק אחר כך כפרס.

הטעות הנפוצה: עוד ריצה, עוד כדור

הטעות הנפוצה היא להתמודד עם כלב מוצף על ידי עוד ריצה ועוד כדור. אימון כושר מעלה עוררות ולא מוריד אותה, וכלב שמקבל שעה של זריקות כדור בכל יום נעשה לעיתים קרובות קצר סבלנות יותר, לא פחות. הוא גם נעשה בכושר טוב יותר, ולכן צריך כל שבוע עוד קצת כדי להתעייף. זה מעגל שלא נגמר.

הטעות השנייה היא לבקש מהכלב להירגע בפקודה. “רגוע” שנאמר בטון לחוץ לכלב שכבר קופץ לא מוריד כלום. רוגע הוא מצב, ומצב לא מבקשים, בונים אותו. הדרך לבנות אותו היא לכידה: לתגמל את הכלב ברגעים שבהם הוא שוכב בשקט מעצמו, עד שהשקט הופך להרגל.

איך מורידים עוררות בבית, צעד אחר צעד

מה שמוריד עוררות הוא פעילות איטית: רחרוח, לעיסה, טיול מריח במקום טיול מהיר. סדר מעשי שאפשר להתחיל מחר:

1. לפני כל רגע מרגש שאתם יודעים שיגיע, אורחים, טיול, האכלה, תנו חמש דקות של לעיסה או חיפוש פרסים בדשא.
2. אחרי כל משחק סוער, אותו דבר. משחק נגמר בירידה ולא בעצירה פתאומית.
3. בנו מקום קבוע שבו הכלב מקבל משהו ללעוס, כך שהשטיחון עצמו יתחיל לסמן רוגע.
4. הוסיפו טיול רחרוח אחד ביום, איטי, בלי לחץ להתקדם.
5. ספרו כמה אירועים מרגשים יש ביום. כלב שעובר שמונה כאלה לא יירגע מטיפ אחד.

בשבוע הראשון רואים בדרך כלל שהכלב נרגע מהר יותר אחרי משחק. בשבוע השלישי מתחילים לראות שהוא נשכב מעצמו בזמנים שבהם קודם הסתובב בבית בלי מנוחה. ואם גם אחרי חודש של שגרה כזאת הכלב לא מצליח להירדם, מתנשף בלי סיבה או מלקק את עצמו בלי הפסקה, זה כבר משהו לבדוק עם הווטרינר.

איך עוררות מתחברת לאילוף ולמונחים אחרים

בעבודה שלי הטיולים היומיים בליווי שלי בנויים לפריקת מרץ, ולצידם יש גם מנוחה וסדר יום עקבי, כי שניהם צריכים לקרות באותו יום. כלב שרק נפרק ולא נח מגיע לאימון הבא כמו שהוא יצא מהקודם. עוררות היא גם החוליה שמסבירה למה משיכה ברצועה מחמירה בתחילת טיול ומשתפרת בסופו, ולמה ריאקטיביות קשה יותר ביום עמוס. אם הכלב שלכם פשוט לא מצליח להירגע בבית לאורך זמן, יש עמוד נפרד על כלב שלא נרגע בבית.