קידת משחק

קידת משחק היא אחת התנוחות הכי מוכרות בשפת הגוף של כלבים. הכלב מוריד את החזה ואת הרגליים הקדמיות לקרקע, משאיר את האחוריים באוויר, ולרוב מנופף בזנב ומסתכל על מי שמולו. היא נמשכת בדרך כלל שנייה או שתיים, ומיד אחריה הכלב קופץ, רץ, או מחכה לראות אם הצד השני מצטרף. מה שהיא אומרת, בגדול, הוא: מה שבא עכשיו הוא משחק.

למה כלבים עושים קידת משחק

משחק בין כלבים נראה הרבה פעמים כמו קרב. יש רדיפות, היאבקויות, נשיכות בצוואר, נהמות, קפיצות אחד על השני. אותן תנועות בדיוק, בהקשר אחר, הן תוקפנות. לכן כלבים צריכים דרך להבהיר שמדובר במשחק, וקידת המשחק היא אחת הדרכים העיקריות. במחקר של התנהגות בעלי חיים קוראים לסימן כזה מטא-סימן: סימן שאומר איך לפרש את הסימנים שאחריו.

תצפיות על כלבים משחקים מראות דבר מעניין: קידות מופיעות הרבה פעמים לא בהתחלה של המשחק, אלא אחרי הפסקה קצרה, כשאחד הכלבים מנסה להחזיר את השני למשחק. כלומר, הקידה היא לא רק הזמנה ראשונה, היא גם דרך לחדש את המשחק אחרי שמשהו עצר אותו, או אחרי שמשהו היה קצת חזק מדי.

יש גם מי שרואה בחלק מהקידות סוג של התנצלות או הרגעה: כלב שנשך קצת חזק, או התנגש בשני, עושה קידה, כאילו הוא אומר שזה עדיין משחק. זאת פרשנות סבירה, אבל כדאי להתייחס אליה בזהירות. מה שבטוח הוא שהקידה עוזרת למשחק להישאר משחק.

איך נראה משחק בריא, מסביב לקידה

הקידה היא סימן טוב, אבל היא לא מספיקה כדי לדעת שהמשחק בסדר. כשאני צופה בכלבים משחקים, אני מחפש כמה דברים ביחד:

1. החלפת תפקידים. פעם אחד רודף ופעם השני. פעם אחד למעלה ופעם השני. משחק שבו כלב אחד תמיד רודף ותמיד מנצח הוא כבר לא בדיוק משחק.
2. הפסקות. כל כמה שניות, הכלבים נעצרים, מרחרחים משהו, מתנערים, ומתחילים מחדש. הקידה מופיעה לא פעם בדיוק ברגע הזה.
3. גוף משוחרר. תנועות גדולות, מוגזמות, קופצניות. פה פתוח ורפוי. כלבים שמשחקים זזים בצורה לא יעילה בכוונה.
4. שני הצדדים רוצים. אם אחד הכלבים מנסה להתרחק, מתחבא מתחת לספסל או מאחורי הבעלים, והשני ממשיך, המשחק נגמר בשביל אחד מהם.

דוגמה מהבית: גינת הכלבים והכלב שלא קורא את התשובה

מצב שאני פוגש הרבה: כלב צעיר ונלהב מגיע לגינת כלבים ופונה ישר לכלב מבוגר יותר. עושה קידה, קופץ, עושה עוד קידה. הכלב המבוגר מפנה את הראש, מתרחק, ואז נוהם. הכלב הצעיר מפרש את זה כחלק מהמשחק, ומנסה שוב. הבעלים של הכלב המבוגר מתעצבנים, ובסוף יש עימות קטן.

הכלב הצעיר לא עשה שום דבר רע במובן של כוונה. הוא פשוט עוד לא למד לקרוא תשובה שלילית. הקידה שלו הייתה הזמנה תקינה. מה שחסר לו הוא היכולת לקבל “לא”. כאן הבעלים צריכים להתערב: לקרוא לכלב, לתת פרס, ולהוביל אותו לכלב אחר או לפעילות אחרת. אחרי כמה פעמים, הרבה כלבים מתחילים לשים לב בעצמם לסימנים של הכלב השני. זה חלק מסוציאליזציה שלא נגמרת בגיל גור.

הטעות הנפוצה: לחשוב שקידה מתירה הכל

הטעות הראשונה היא לראות קידה ולהפסיק להסתכל. “הוא עשה קידה, אז הם משחקים”. אבל משחק יכול להתחיל טוב ולהשתנות תוך שניות. עוררות עולה, אחד הכלבים מתעייף, משהו כואב. קידה בתחילת המשחק לא מבטיחה שהוא יישאר טוב.

הטעות השנייה היא לבלבל בין קידה למתיחה. כלב שקם משינה מותח את הגוף בתנוחה שנראית כמעט זהה, אבל בלי ההקשר: בלי מבט אל מישהו, בלי זנב שמתנופף, בלי קפיצה אחר כך. מתיחה היא מתיחה.

הטעות השלישית, הנדירה יותר, היא לפספס קידה שמגיעה ממקום של לחץ. יש כלבים לא בטוחים שעושים קידה כשכלב אחר מתקרב אליהם בצורה מאיימת, יחד עם סימנים אחרים כמו ליקוק שפתיים או זנב נמוך. במצב כזה הקידה היא ניסיון להפוך מצב מתוח למשחק, ובדרך כלל כדאי לעזור לכלב לצאת מהמצב.

איך זה נראה בפועל, בבית ובאילוף בפנסיון

בפנסיון, אני רואה הרבה קידות משחק בין כלבים, ואני משתמש בהן כמידע. כלב שמתחיל לעשות קידות לכלבים אחרים אחרי כמה ימים, אחרי שבהתחלה היה סגור, מראה לי שהוא מתחיל להרגיש בנוח. כלב שעושה קידות כל הזמן ולא מקבל תשובה, צריך עזרה לקרוא כלבים אחרים. וכלב שמשחק משחק ארוך מדי בלי הפסקות, אני עוצר בעדינות כדי שהעוררות לא תעלה.

אני גם משתמש בקידה במשחק עם הכלבים עצמם. כשאני רוצה להזמין כלב למשחק, תנועה קטנה של התכופפות וקפיצה אחורה עובדת עם רוב הכלבים, ומשחק כזה הוא אחד הפרסים הכי טובים שיש לכלבים שאוכל לא מעניין אותם במיוחד.

המונחים הקרובים: זומיז מופיעים לפעמים יחד עם קידות, בפרץ של אנרגיה ומשחק. עוררות היא מה שצריך לנהל כדי שמשחק לא יהפוך לעימות. ואותות הרגעה הם הסימנים שמשלימים את התמונה כשהמשחק מתחיל להיות קשה מדי לאחד הצדדים.