סוציאליזציה

רוב האנשים שומעים סוציאליזציה וחושבים על כלבים אחרים. בפועל, הכלבים הם החלק הקטן של העבודה. סוציאליזציה היא לימוד של העולם שבו הכלב יחיה: אנשים שונים, ילדים שצורחים, מכוניות, מדרגות, רצפה חלקה, דשא רטוב, שואב אבק, מטרייה שנפתחת, גברים עם כובעים, פעמון בדלת. המטרה היא כלב שפוגש את כל אלה ונשאר עם הראש במקום.

מה הקריטריון שקובע אם הסוציאליזציה עבדה?

מה הכלב הרגיש, ולא מה הוא ראה. חשיפה שבה הכלב נשאר רגוע, לוקח אוכל ומסתכל סביב מעצמו, בונה ביטחון. חשיפה מעל סף התגובה בונה את ההפך, ולפעמים מספיק יום אחד. לכן סופרים חוויות רגועות, לא חוויות.

מה קורה בראש של הכלב: כל דבר חדש נכנס לאחת משתי מגירות. במגירה אחת יש דברים שהוא כבר יודע שהם משעממים ובטוחים. במגירה השנייה יש דברים שהוא עוד לא מכיר, ואותם הוא בודק בזהירות. כשחוויה נגמרת ברוגע, הדבר עובר למגירה הבטוחה. כשהיא נגמרת בבהלה, הוא נכנס למגירה שלישית, של דברים מסוכנים, ומשם הוא יוצא רק בעבודה איטית של התניה נגדית.

התקופה הקלה לכל זה היא חלון הסוציאליזציה, בערך עד גיל שלושה או ארבעה חודשים. אחריו ממשיכים, רק לאט יותר ובזהירות גדולה יותר.

ולמה אוכל? כי כלב בלחץ מפסיק לאכול. זה מבחן פשוט שכל בעלים יכול לעשות בלי ידע מוקדם: אם הגור לוקח את הפרס ברכות ומסתכל שוב על הדבר החדש, אתם במרחק הנכון. אם הוא חוטף את הפרס בשיניים או מתעלם ממנו לגמרי, אתם קרובים מדי. המבחן הזה שווה יותר מכל תחושה של בעלים שהכלב בסדר.

איך נראית סוציאליזציה טובה בפועל?

רשימה, מרחק וקצב. רשימה של מה שהכלב צריך להכיר, מרחק שבו הוא נשאר רגוע, וקצב של שלוש או ארבע חוויות בשבוע. כל חוויה מתחילה רחוק, מגיע איתה משהו טוב, והיא נגמרת כשהכלב עוד סקרן.

הרשימה שאני מבקש מבעלים לנהל, על דף על המקרר, עם סימון לאורך ארבעה שבועות:

1. אנשים: גברים, נשים, ילדים קטנים, מתבגרים רועשים, אנשים עם כובע, מטרייה, מקל הליכה או קסדה.
2. תנועה: אופניים, קורקינט, עגלת תינוק, מכוניות, אוטובוס, משאית זבל.
3. משטחים: רצפה חלקה, מדרגות פתוחות, סבכת ברזל, דשא רטוב, חול, מעלית.
4. רעשים: שואב אבק, מייבש שיער, פעמון, זיקוקים בהקלטה בעוצמה נמוכה, דלת נטרקת.
5. מגע: כפות, אוזניים, פה, מברשת, מספריים לציפורניים, הרמה על הידיים.

כל שורה מסומנת רק אם הכלב היה רגוע. בשבוע הראשון זה נראה איטי, ובשבוע הרביעי רואים כלב שניגש לדברים חדשים מעצמו. הרבה מזה הוא בעצם הרגלה: דבר שחוזר בלי שום תוצאה מפסיק לעניין.

כדאי גם לחשוב על החיים שהכלב יחיה, ולא רק על רשימה כללית. כלב שיגור בדירה בבניין צריך מעלית, חדר מדרגות ושכנים עם עגלות. כלב שיחיה בבית עם חצר צריך לפגוש את הגנן, את המכסחה ואת השליח שמגיע לשער. כלב של משפחה עם ילדים צריך לראות ילדים רצים, צועקים ומשחקים בכדור, ממרחק נוח, הרבה פעמים.

למה גינת כלבים היא לא סוציאליזציה?

כי במקום לבנות ביטחון, היא לרוב בודקת אותו. גור שנכנס לגינה עם שמונה כלבים זרים גדולים לומד בדרך כלל אחד משני דברים: להתגונן או להתפרע, ובשני המקרים זה מה שנשאר. עדיף מפגש מתוכנן אחד עם כלב רגוע ומוכר, פעם או פעמיים בשבוע.

על גינת כלבים, מתי כן ואיך, יש מדריך נפרד. הנקודה כאן פשוטה: אין לכם שליטה על מי שנמצא שם. כלב אחד שמתנפל על גור בן ארבעה חודשים יכול לייצר חוויה שמחזיקה שנים. אותו דבר נכון לשוק עמוס, לחתונה, או לחגיגה עם עשרים ילדים. הכוונה טובה, המינון לא. ואם כבר נכנסתם ומשהו השתבש, יוצאים מיד, בלי לחכות שהגור יתגבר על זה לבד.

טעות קרובה היא הצפה: להחזיק כלב מפוחד מול הדבר שמפחיד אותו עד שהוא יירגע. הוא לא נרגע, הוא קופא. מבחוץ זה נראה כמו שקט, ומבפנים זה הפוך לגמרי.

מה קורה כשמפסיקים, ומה עושים עם כלב בוגר?

הטעות השקטה היא להפסיק הכול בגיל חצי שנה, בדיוק כשמתחיל גיל ההתבגרות. זאת התקופה שבה מה שנבנה נבחן, ולא נדיר לראות כלב שהיה פתוח לכל דבר מתחיל לנבוח על זרים. חשיפה אחת או שתיים בשבוע ממשיכות להחזיק את מה שנבנה.

כלב בוגר שלא קיבל סוציאליזציה, או כלב שאומץ בגיל מבוגר, צריך את אותה עבודה בקצב אחר. מרחק גדול יותר, חזרות רבות יותר, והרבה סבלנות. מה שאני מבקש מבעלים הוא לקרוא את שפת הגוף של הכלב לפני כל צעד: ליקוק שפתיים, פיהוק, משקל שזז אחורה. אם הם מופיעים, התקרבתם מהר מדי. אצל כלב בוגר גם ההתקדמות נראית אחרת: לא קפיצה, אלא עוד מטר, עוד אורח רגוע, עוד טיול ברחוב שהיה פעם בלתי אפשרי. שבוע אחרי שבוע, זה מצטבר.

בתהליך אילוף בתנאי פנסיון הטיולים היומיומיים שלי עם הכלבים עוברים בין אנשים, רכבים וכלבים אחרים, וזה חלק מהעבודה, אבל הבית שלכם, הרחוב שלכם והאורחים שלכם הם הסביבה שבה הכלב חי, ושם הסוציאליזציה ממשיכה. כלב שפוחד פתאום מדבר שלא הפחיד אותו קודם, ובמיוחד כלב מבוגר שהשמיעה או הראייה שלו השתנו, צריך לבדוק עם הווטרינר.