בקיעת שיניים

בקיעת שיניים היא התקופה שבה הגור מחליף את שיני החלב שלו בשיניים קבועות. גורים נולדים בלי שיניים, שיני החלב החדות שלהם בוקעות בשבועות הראשונים לחייהם, ואז, בערך מגיל שלושה או ארבעה חודשים, הן מתחילות לנשור. במקומן בוקעות שיניים קבועות, והתהליך מסתיים ברוב הגורים בערך עד גיל שישה או שבעה חודשים. בזמן הזה, רוב הבעלים מגלים עד כמה גור יכול ללעוס.

מה הגור מרגיש, ולמה הוא לועס הכול

בקיעת שיניים כנראה לא נעימה לגור. החניכיים רגישות, ולפעמים נפוחות או מגרדות. לעיסה עוזרת: היא מפעילה לחץ על החניכיים, ונראה שזה מקל על התחושה. בגלל זה, בתקופה הזאת, הצורך של הגור ללעוס חזק במיוחד, הרבה מעבר ללעיסה הרגילה של גורים.

וגור לא יודע מה מותר ללעוס ומה לא. בשבילו, רגל של כיסא, נעל, כבל חשמל וצעצוע לעיסה הם כולם אפשרויות. מה שקובע מה הוא ילעס הוא בעיקר מה שזמין, מה שנעים לו בפה, ומה שקיבל תגובה. ולכן התקופה הזאת היא גם תקופה של הרגלים: מה שהגור לועס עכשיו, הוא עלול להמשיך ללעוס גם כשהשיניים כבר בקעו.

חשוב להבין גם את הקשר לנשיכות של גורים. גורים נושכים ידיים, בגדים ורגליים מסיבות רבות: משחק, חקירה, התרגשות. בקיעת שיניים מוסיפה לזה עוד סיבה, ולכן הנשיכות יכולות להחמיר בגיל הזה. העבודה על עיכוב נשיכה, כלומר על כמה חזק מותר, ממשיכה בדיוק בתקופה הזאת.

איך מכוונים את הלעיסה לדברים הנכונים

1. מבחר. כמה צעצועי לעיסה, בחומרים שונים ובקשיות שונה, שמתאימים לגודל של הגור. מחליפים ביניהם כל כמה ימים, כדי שיישארו מעניינים.
2. קור. צעצוע גומי שהיה כמה שעות במקפיא, או מגבת רטובה מגולגלת וקפואה, תחת השגחה. הרבה גורים מוצאים בזה הקלה.
3. ניהול. מה שאסור ללעוס, מרחיקים: נעליים בארון, כבלים מאחורי רהיטים, ילקוטים על השולחן. שער בטיחות יכול לסגור חדרים שקשה לנקות.
4. החלפה. כשהגור לועס משהו אסור, לא צועקים ולא רודפים. מציעים לו את הצעצוע הנכון, וכשהוא עובר אליו, משבחים.
5. מנוחה. גורים עייפים לועסים יותר ונושכים יותר. הרבה פעמים, גור שלא מפסיק ללעוס פשוט צריך לישון.

מה לא לתת ללעוס

לא כל דבר שנמכר כצעצוע לעיסה מתאים לגור בבקיעת שיניים. עצמות קשות מאוד, קרניים וחפצים קשים במיוחד עלולים לפגוע בשיניים, גם בשיניים הקבועות החדשות. צעצועים קטנים מדי עלולים להיבלע. וחפצים שמתפרקים לחתיכות, כמו פלסטיק דק, מסוכנים. כשמתלבטים מה מתאים, כדאי לשאול את הווטרינר.

מגע בפה: הזדמנות שלא כדאי לפספס

בקיעת שיניים היא גם זמן טוב להרגיל את הגור למגע בפה, כי ממילא יש שם הרבה עניין. כמה פעמים ביום, בשקט, מרימים את השפה לשנייה, מסתכלים על השיניים, ונותנים פרס. אחר כך נוגעים בחניכיים באצבע נקייה, ופרס. כלב שהתרגל לזה כגור יסכים הרבה יותר בקלות לבדיקה אצל הווטרינר, לצחצוח שיניים, ולהוצאת משהו מסוכן מהפה כשיהיה צורך. וזה לוקח שתי דקות ביום. המדריך על הרגלת טיפול וביקורי וטרינר מרחיב על זה.

דוגמה מהיום יום: הערב שבו הכול נלעס

מצב שבעלים של גורים מכירים: גור בן ארבעה חודשים, שבשעות הערב הופך למכונת לעיסה. הספה, הרגליים של הילדים, השטיח. הבעלים מנסים לתת לו צעצוע, הוא לועס אותו שניות וחוזר לספה. מה שקורה בדרך כלל באותן שעות הוא שילוב: בקיעת שיניים, עייפות, ועוררות של סוף היום. ופתרון טוב לרוב משלב שלושה דברים: צעצוע קר שניתן בשעה הזאת בדיוק, פינה שקטה לנוח בה, ושינה. הרבה גורים כאלה נרדמים אחרי עשר דקות של לעיסת צעצוע קפוא, וחצי מהבעיה נעלמת.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא להעניש. גור שנענש על לעיסה לא מפסיק להרגיש את הצורך. הוא לומד ללעוס כשאף אחד לא רואה, ולפעמים גם לפחד מהידיים של הבעלים.

השנייה היא לחשוב שזה יעבור מעצמו. הצורך החזק ללעוס אכן נחלש כשהשיניים מסיימות לבקוע, אבל ההרגלים שנבנו בזמן הזה נשארים. גור שלמד ללעוס נעליים עלול להמשיך ללעוס נעליים, והעמוד על כלב שהורס חפצים עוסק גם בזה.

השלישית היא לתת צעצועים ישנים שנראים כמו חפצים אסורים. נעל ישנה כצעצוע מלמדת את הגור שנעליים הן צעצוע, והוא לא יודע להבדיל בין הנעל הישנה לחדשה.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, בקיעת שיניים היא תקופה של ניהול וסבלנות. הרבה לעיסה מכוונת, הרבה מנוחה, ומעט כעס. רוב הגורים עוברים את זה תוך כמה חודשים, והבית ששרד את התקופה בלי לבנות הרגלים רעים יוצא ממנה עם כלב שיודע מה מותר ללעוס. העמוד על גורים מגיל שמונה שבועות עד חצי שנה מרחיב על התקופה כולה.

כשגור בגיל הזה מגיע אליי, הלעיסה היא חלק מהיום שלו: צעצועי לעיסה זמינים, זמן מנוחה בין אימונים, ועבודה על נשיכות משחק. את הצד הרפואי אני לא מטפל בו. בקיעת שיניים היא תהליך טבעי, אבל שן חלב שלא נשרה כשהקבועה כבר בקעה לידה, נפיחות בחניכיים, ריח רע מהפה, דימום שלא נפסק או גור שמפסיק לאכול, הם סיבות לבדוק עם הווטרינר.