נשיכת גור

גור נושך כי הפה הוא היד שלו. הוא בודק איתו מה רך ומה קשה, מה זז ומה עונה, ומשחק איתו כמו שגורים משחקים זה עם זה. ידיים, שרוולים, קרסוליים, שיער ושולי מכנסיים הם מבחינתו צעצועים שמגיבים. זה שלב נורמלי, הוא לא אומר שום דבר רע על האופי שלו, והוא נגמר. השאלה היא רק כמה זמן הוא נמשך, ומה הגור לומד בדרך.

למה גור נושך, ומה קורה לו בראש?

גור נושך כדי לחקור, לשחק ולהזמין תגובה, ובמשחק עם האחים הוא לומד כמה חזק זה כואב. התהליך הזה נקרא עיכוב נשיכה, כלומר כיול של כוח הלסת. לכן המטרה שלי היא לא לדכא את הנשיכה מהיום הראשון, אלא להוריד את העוצמה ולהפנות אותה למשהו מותר.

כשגור עוזב את האמא והאחים, הוא מאבד את המורים שלו. גור אחר צווח ועוזב את המשחק כשנשכו אותו חזק מדי, וזה בדיוק השיעור. בבית החדש אין מי שעושה את זה, ולכן אנחנו צריכים לעשות את אותו דבר, רק בצורה שהוא מבין. המשחק נגמר כשהשיניים נוגעות בעור, ומתחדש כשהן לא. זאת ענישה שלילית בצורתה הפשוטה: משהו טוב נלקח לכמה שניות, בלי צעקה ובלי מגע.

חשוב להבין גם את ההבדל בין מגע פה רך לבין נשיכה שכואבת. גור שמחזיק את היד בעדינות ומשחרר נמצא בדיוק במקום הנכון בתהליך. גור שנוגס ומושך כבר צריך עזרה בהורדת ההתלהבות.

למה הנשיכות הכי גרועות בשעות הערב?

כי גור עייף הוא לא גור רגוע. הוא גור בעוררות גבוהה שלא מצליח לעצור את עצמו, בדיוק כמו פעוט שעבר את שעת השינה. בין שש לתשע בערב מצטברים יום שלם של גירויים, כל המשפחה בבית, ולפעמים גם ידיים קטנות שרצות בסלון.

הדפוס הזה חוזר כמעט בכל בית עם גור שאני פוגש. בעלים מספרים לי לרוב שבבוקר הגור מתוק, ובערב הוא תנין. שלושה שינויים קטנים בשעות האלה פותרים חלק גדול מהעניין:

1. שנת צהריים אמיתית ושנת ערב מוקדמת, בכלוב פתוח או בחדר שקט. גור בגיל הזה צריך הרבה יותר שינה ממה שנראה.
2. משהו ללעיסה ארוכה, עשר עד עשרים דקות, שמגיע בדיוק בשעה שבה זה בדרך כלל מתחיל, ולא אחרי.
3. עשר דקות של רחרוח בחצר או בפינה שקטה במקום עשר דקות של משחק מתלהם. הרחרוח מוריד את הדופק, המשחק מעלה אותו.

מה עושים ברגע שהשיניים נוגעות ביד?

עוצרים את המשחק בשקט, מוציאים את היד מהטווח, מחכים כמה שניות, וחוזרים עם צעצוע. אם הגור ממשיך לקפוץ, יוצאים מהחדר לחצי דקה או שמים אותו מאחורי שער. זה הכול. העוצמה של התגובה לא משנה, מה שמשנה הוא שהיא קורית בכל פעם, אצל כל בני הבית.

בפועל זה נראה כך: הגור תופס שרוול, אתם קופאים ומרפים, היד יורדת לצד הגוף. ברגע שהוא משחרר, אתם מושיטים לו חבל ארוך ומשחקים איתו שם. הוא לומד שהיד משעממת והחבל מצוין. בבית שבו כולם עקביים, רואים שינוי בעוצמה כבר אחרי שבוע עד שבועיים.

הכלל הזה צריך לחול על כולם, גם על האורחים וגם על הסבא שאוהב להתגושש. אם אחד מבני הבית ממשיך לשחק בידיים, הגור לומד שיש אנשים שמותר לנשוך, והוא ינסה את זה על כל אחד חדש. לכן אני ממליץ לתלות על המקרר שלוש שורות פשוטות: היד נעלמת, המשחק נעצר, הצעצוע חוזר. ילד בן שש יכול לעשות את זה בדיוק כמו מבוגר, אם הסבירו לו מראש מה עושים ולמה.

אילו טעויות מלמדות את הגור לנשוך יותר?

הטעות הנפוצה היא להחזיק לו את הפה, לדחוף את היד פנימה, לתת מכה קטנה על האף או לגלגל אותו על הגב. כל אלה מעלים את ההתלהמות, ולפעמים בונים פחד מיד שמתקרבת. גור שלמד שיד שמתקרבת לפנים שלו מביאה משהו לא נעים יכול להפוך לכלב שנוהם כשמנסים לנקות לו את העיניים. זה המחיר האמיתי של ענישה חיובית בגיל הזה.

טעות שנייה, שקטה יותר, היא משחק בידיים. כל התגוששות על הספה עם יד פתוחה היא אימון של גור על יד, וקשה לדרוש ממנו להבדיל בין יד של משחק ליד של ליטוף. טעות שלישית היא לחכות שזה יעבור לבד בלי לתת לו מה ללעוס. הצורך ללעוס לא נעלם, הוא רק עובר לרגלי הכיסא.

עד מתי זה נמשך, ומתי זה כבר לא נשיכת גור?

ברוב הבתים הנשיכה דועכת בין גיל ארבעה לשישה חודשים, עם שיא בתקופת החלפת השיניים. בבית שעובד עקבי, העוצמה יורדת תוך שבועות והתדירות אחריה. בבית שמשחק בידיים ומגיב כל פעם אחרת, זה יכול להימשך עמוק לתוך גיל ההתבגרות.

יש מצבים שהם כבר לא נשיכת גור. גור שקופא, נוהם או נושך כשמתקרבים לקערה או לצעצוע מראה שמירת משאבים, ושם עובדים אחרת. גור שנושך כשנוגעים לו בגוף במקום מסוים יכול להיות גור שכואב לו. גור שלא מפסיק ללעוס חפצים לבד, גם אחרי גיל שבעה או שמונה חודשים, כבר נכנס לשטח של לעיסה הרסנית. כאב, צליעה, דימום מהחניכיים או שינוי פתאומי בהתנהגות צריך לבדוק עם הווטרינר.

ההרחבה על כל שלבי הגיל, מהשבוע הראשון ועד ההתבגרות, נמצאת בעמוד על אילוף גורים.