ענישה חיובית

צעקה, משיכה חדה, ריסוס מים, הפחדה: כל אלה נכנסים לקטגוריה הזאת. “חיובי” כאן אומר הוספה, לא טוב, ו”ענישה” אומרת שההתנהגות נחלשת. ענישה חיובית יכולה להחליש התנהגות, ובדיוק בגלל זה היא נפוצה: היא נותנת תוצאה שאפשר לראות בשנייה. מה שהיא עושה בטווח הארוך פחות נראה לעין, ושם רוב הבעיות מתחילות.

מה ענישה מלמדת את הכלב, ומה היא לא מלמדת?

ענישה מעבירה לכלב מידע על מה לא לעשות, ואינה מעבירה שום מידע על מה כן לעשות. כלב שננזף על נביחה יודע שהנביחה מסוכנת, הוא לא יודע להיכנס למקום ולשכב. הוא נשאר עם אותו דחף, ובלי דרך אחרת לפרוק אותו, ולכן הוא מחפש התנהגות אחרת, ולא תמיד טובה יותר.

היא גם מותנית בהקשר. בדרך כלל היא מלמדת “לא בנוכחות הבעלים”, וזאת הסיבה שכלבים רבים מתנהגים אחרת כשהבית ריק. הכלב לא נוקם ולא מתחכם, הוא פשוט למד שהדבר הלא נעים מגיע מכם, ובהיעדרכם אין לו סיבה לעצור.

ויש את מה שקורה ברגש. הכלב לא מקשר את הדבר הלא נעים רק להתנהגות, הוא מקשר אותו גם לכל מה שהיה שם באותו רגע: האדם, הכלב שעבר, הילד שהתקרב. כך גירוי שהיה ניטרלי הופך לגירוי שמלחיץ. ובגלל שהכלב לא תמיד יודע על מה בדיוק הוא נענש, הוא עלול לקשר את הצעקה לדבר הלא נכון לגמרי.

למה זה מסוכן במיוחד בפחד ובתוקפנות?

בתוקפנות ובריאקטיביות הסיכון גדול יותר, כי גירוי שמפחיד נוסף על גירוי שכבר מפחיד. הכלב לא לומד שהכלב שמולו בטוח, הוא לומד שכשמופיע כלב, גם הבעלים הופך למקור לחץ. רגישות היא תוצאה נפוצה לא פחות מהרגעה, ולפעמים יותר.

הנה מצב שאני פוגש הרבה. כלב שנוהם על ילד שמתקרב לקערה. בעלים שנוזף בו בדרך כלל יראה שהנהמה נעלמת בתוך שבוע. מה שלא נעלם הוא הרכושנות עצמה. מה שנעלם הוא השלב שבו הכלב מודיע לפני שהוא נושך, כלומר חוליה בסולם האזהרות. חודשיים אחר כך תגיע נשיכה שהבעלים מתאר כ”בלי שום סימן מקדים”, והוא צודק: הסימן אומן לצאת.

נהמה היא מידע יקר. היא הדרך של הכלב לומר “אני לא בסדר עם זה” לפני שהוא עושה משהו. מי שמעניש אותה לא מוריד את הסיכון, הוא רק מוריד את ההתרעה.

מה הטעות הנפוצה כששופטים אם ענישה עבדה?

הטעות היא לשפוט ענישה לפי מה שקרה בשנייה שאחריה. התנהגות שנעצרה בגלל הפתעה תחזור כשההפתעה נגמרת, ובפעם הבאה היא תעלה מדרגה. ואז הבעלים צריך לצעוק חזק יותר, למשוך חזק יותר, וכך מגיעים בהדרגה לציוד כוחני.

קולר חשמלי, קולר דוקרנים וקולר חנק עובדים כולם, בחלק מהשימוש, כענישה חיובית: משהו כואב נוסף כשהכלב עושה את מה שלא רצו. אני לא משתמש בהם ולא ממליץ עליהם. לא כי מי שמשתמש בהם רע לכלב שלו, רוב האנשים שמגיעים אליי איתם פשוט ניסו כל דבר אחר. אלא כי הם מוסיפים לחץ בדיוק במצבים שבהם הכלב כבר לחוץ, ומלמדים אותו להיזהר במקום להבין.

על עוצמת הענישה ועל תוצאותיה בטווח הארוך יש מחלוקת מקצועית אמיתית, ולא כל מה שנאמר בשמה בכל אחד מהכיוונים מבוסס באותה מידה. במה שאני רואה, כלבים שעברו הרבה ענישה מגיעים עם יותר סימני לחץ, ולא עם למידה טובה יותר.

מה עושים במקום, בבית ובאימון?

העבודה הנכונה היא מול הסיבה, לא מול הסימפטום. התניה נגדית לגירוי שמפעיל, והתנהגות חלופית שמשתלמת יותר. כלב שנובח בדלת לומד ללכת למקום שלו כשיש דפיקה. כלב שקופץ על אורחים לומד שישיבה מביאה ליטוף. ההתנהגות הישנה לא נענשת, היא פשוט מפסיקה להיות הבחירה הכי משתלמת.

ובבית, שלושה צעדים שאפשר להתחיל בהם מחר בבוקר:

1. לרשום את שלוש ההתנהגויות שהכי מעצבנות אתכם, ולצד כל אחת מה אתם רוצים שהכלב יעשה במקום.
2. לתרגל את החלופה ברגעים רגועים, עשר חזרות כמה פעמים ביום, עם חיזוק חיובי.
3. לנהל את הסביבה בינתיים: שער, רצועה בבית, קערה במקום שקט, כדי שההתנהגות הישנה לא תתאמן.

כמה זמן זה לוקח? בהרגלים פשוטים כמו קפיצה, שבועיים עד שלושה של עקביות. ברכושנות או בתוקפנות זה ארוך יותר, ושם שווה גם לבדוק עם הווטרינר שאין כאב שמחריף את התגובה.

האם גבול ברור הוא סוג של ענישה?

לא. גבול ברור הוא כלל שחוזר כל יום באותה צורה, ומונע מההתנהגות הלא רצויה לקרות מלכתחילה. ענישה מגיעה אחרי שההתנהגות כבר קרתה, ומוסיפה משהו לא נעים. כלב שלא עולה על הספה כי תמיד מבקשים ממנו לרדת בשקט ומתגמלים אותו על המיטה שלו חי עם גבול, לא עם עונש.

זאת גם השפה שאני עובד בה, חיזוקים חיוביים ופרסים וגישה תומכת, לצד גבולות ברורים וסדר יום עקבי. הכלב הרבה יותר רגוע כשהוא יודע מה מצופה ממנו. גבול טוב נשמע משעמם: אותה מילה, אותו טון, אותה תוצאה, בכל פעם ואצל כל מי שבבית. הוא לא צריך להיות חזק, הוא צריך להיות צפוי.

ההבדל מורגש בכלב עצמו. כלב שחי עם גבולות מסתכל עליכם כשהוא לא בטוח מה לעשות, כי הוא מצפה לקבל תשובה. כלב שחי עם ענישה מסתכל עליכם כדי לבדוק אם מגיע משהו לא נעים, ולפעמים פשוט מתחמק מהמבט. שני הכלבים יכולים לשבת יפה כשמבקשים, אבל רק הראשון יבוא אליכם כשמשהו מפחיד אותו ברחוב.