כלב שחופר בגינה

גינה הפוכה היא אחד הדברים שהכי מתסכלים בעלים, כי היא מחכה לכם כל ערב מחדש. אבל חפירה היא אחת הבעיות הכי נוחות לפענוח, כי הכלב משאיר אחריו ראיות. הבור עצמו, המקום שלו, העומק שלו והשעה שבה הוא נחפר מספרים לכם כמעט הכול.

איך זה נראה, ולמה כמעט כל כלב חופר לפעמים?

חפירה היא התנהגות כלבית רגילה לגמרי. כלבים חופרים כדי להתקרר, כדי להגיע לריח מתחת לאדמה, כדי להסתיר משהו לאחר כך, וכדי לצאת. אצל רוב הכלבים זה קורה מדי פעם ולא מפריע לאף אחד. זה נעשה בעיה כשזה הופך להרגל יומי, כשזה הורס צמחייה והשקיה, או כשזה מוביל אל מתחת לגדר.

בישראל יש לזה גם עונה. בקיץ אני שומע על חפירה הרבה יותר, וזה לא מקרי. חצר שנראית לנו נעימה בצהריים היא לכלב עם פרווה כפולה משטח חם בלי מקום לברוח אליו, והאדמה מתחת לפני השטח היא המזגן היחיד שיש לו.

מה שבעלים מתארים לי בדרך כלל נופל לאחת משלוש תמונות. בורות רדודים ורחבים בצל, והכלב שוכב בהם. שורה של בורות לאורך הגדר או מתחת לשער. או גינה שנראית כאילו הופצצה, בורות קטנים בכל מקום, בעיקר בימים ארוכים שבהם הכלב היה לבד.

למה הכלב חופר? לקרוא את הבור

אני לא מתחיל מהכלב, אני מתחיל מהבור. כל אחד מהסוגים בטבלה דורש טיפול אחר, והטיפול של אחד לא יעזור לשני.

איפה הבור ואיך הוא נראה	הסיבה הסבירה	הכיוון של הפתרון
רדוד, רחב, בצל או ליד קיר, והכלב שוכב בו	קירור	צל, מים, משטח קריר, הכנסה הביתה בשעות החמות
לאורך הגדר, מתחת לשער, ליד פתח	ניסיון לצאת	חסימה פיזית, טיפול בסיבת היציאה, ראו כלב שבורח מהבית או מהחצר
נקודתי, אחרי הרחה ממושכת, לפעמים עם אף באדמה	ציד: חרקים, שורשים, מכרסמים, ריח	הרחה מכוונת בטיול, ארגז חפירה עם הפתעות
בורות פזורים בכל מקום, בעיקר בימים ארוכים לבד	שעמום ועודף אנרגיה	פחות שעות לבד, תעסוקה, טיולים
בור קטן, משהו נקבר בו וכוסה באף	טמינה: עצם או אוכל לאחר כך	פחות אוכל לא גמור בחצר, לעיסה בפיקוח
חפירה ליד דלת הבית או השער שממנו יצאתם	מצוקה מהישארות לבד	ראו חרדת נטישה, זה לא בעיית גינה

השורה האחרונה היא זאת שאני הכי לא רוצה שתפספסו. כלב שחופר ושורט בדיוק בנקודה שבה ראה אתכם יוצאים, בעיקר בשעה הראשונה אחרי שיצאתם, הוא לא כלב שאוהב לחפור. הוא כלב שמנסה להגיע אליכם. ארגז חול לא יפתור את זה, וענישה תחמיר.

מה הגזע אומר

בג’ק ראסל טרייר, בתחש ובטרייר אחרים, חפירה היא חלק מהסיבה שהגזע קיים. הם נבנו להיכנס למחילות. בהאסקי ובכלבים צפוניים אחרים, חפירת בור קירור היא כמעט רפלקס. אצל הכלבים האלה, ניסיון למחוק את החפירה לגמרי הוא מאבק שתפסידו. מה שאפשר הוא להעביר אותה למקום אחד שבחרתם.

גם הורמונים משחקים

כלבה לפני ייחום או בהריון מדומה מתחילה לפעמים לחפור “מאורה” בפינה מוגנת, או לסדר שמיכות ולגרד בספה. אם זה מופיע פתאום יחד עם שינויים אחרים, למשל אמהות לצעצועים או נפיחות בפטמות, כדאי לבדוק עם הווטרינר לפני שמתייחסים לזה כבעיית התנהגות.

מה מחריף את זה? הטעויות הנפוצות

ענישה כשמגיעים הביתה. אתם רואים בור, קוראים לכלב ונוזפים בו. הכלב חפר לפני ארבע שעות, ולא יקשר בין הדברים. מה שהוא כן לומד הוא שכשאתם חוזרים הביתה, לפעמים קורה משהו לא נעים. אצל חלק מהכלבים זה מגביר בדיוק את הלחץ שגורם לחפירה.

להשאיר את הכלב בחצר כל היום ולקרוא לזה “יש לו מקום”. חצר היא שטח, לא תעסוקה. כלב שנמצא לבד בחצר שמונה שעות, בלי מה לעשות, ימציא לעצמו עיסוק, ואדמה זמינה היא העיסוק הכי קרוב.

גינון מול הכלב. כלב שראה אתכם שעה על הברכיים מול ערוגה, מוציאים ומכניסים אדמה, למד שזה המקום הכי מעניין בחצר. ואדמה חדשה עם דשן אורגני היא מגנט.

למלא את הבור ולשכוח. אם הסיבה עדיין שם, הבור יחזור, לפעמים באותו מקום בדיוק, כי האדמה עכשיו רכה יותר וקלה יותר.

לרוץ החוצה בכל פעם שהוא חופר. כלב שמשאירים לבד בחצר ושם לב שהחפירה היא הדבר היחיד שמוציא אתכם מהבית בריצה, למד דרך מצוינת לקבל תשומת לב. אצל כלבים כאלה רואים חפירה בעיקר כשאתם בבית ולא מתייחסים אליהם. כאן הפתרון הוא לתת תשומת לב לפני שהוא חופר, לא אחרי.

לחסום רק את הגדר. חסימה של קו הגדר בלי לטפל בסיבה שבגללה הכלב רוצה לצאת מלמדת אותו לחפור מהר יותר, או לטפס, או למצוא דרך אחרת. חסימה היא חלק מהפתרון, לא הפתרון.

מה עושים מחר בבוקר? תוכנית בית בשבעה צעדים

1. שבוע של תיעוד. כמו בטיפ: תמונה, שעה, מזג אוויר, והאם הכלב היה לבד. זה הצעד שכולם רוצים לדלג עליו, והוא זה שחוסך חודשים.
2. צל ומים, עוד היום. גם לפני שיש לכם תשובה, בדקו שיש בחצר צל אמיתי בכל שעות היום, לא רק בבוקר, וקערת מים במקום מוצל. בימי חום כבדים, הכלב בפנים בשעות הצהריים. זה פותר לבד חלק גדול מהחפירה בקיץ, ועל הנושא הרחב יש מדריך על חום, קיץ ואילוף.
3. ארגז חפירה חוקי. מסגרת עץ פשוטה או אזור מוגדר בפינה מוצלת, אדמה רכה או חול נקי. קוברים בו צעצוע או לעיסה כשהכלב רואה, ומעודדים אותו לחפור שם. בימים הראשונים קוברים בו משהו כל בוקר, רדוד, כדי שהחפירה שם תצליח מהר. זה הופך את הארגז למקום שבו חפירה משתלמת.
4. חסימה זמנית של המקומות האהובים. אבנים שטוחות, רשת מתכת קבורה קצת מתחת לפני השטח, או גדר נמוכה סביב ערוגה. לאורך הגדר החיצונית, רשת שנקברת לעומק ומתכופפת פנימה היא הפתרון הכי אמין. זה לא אילוף, זה מניעת תרגול.
5. פחות שעות לבד בחצר. אם הכלב נמצא בחוץ כל יום עבודה, נסו להכניס אותו הביתה לחלק מהשעות, או לחלק את היום בעזרת מישהו שמגיע באמצע. כלב שמשאירים בבית עם צעצוע מזון חופר פחות מכלב שמשאירים בחצר עם כלום.
6. הרחה מכוונת בטיול. לכלבי ציד וטרייר, טיול שבו הכלב מרחרח הרבה, עם רצועה ארוכה ובקצב שלו, מוציא חלק גדול מהצורך לחפש מתחת לאדמה. מוסיפים משחקי חיפוש בבית: מחביאים אוכל ונותנים לו למצוא. רעיונות נוספים במדריך על העשרה ומשחקי חשיבה.
7. הפניה בזמן אמת. כשאתם בחצר ורואים את הכלב מתחיל לחפור במקום הלא נכון, לא צועקים. קוראים לו בקול רגיל, הולכים איתו לארגז, ומעודדים שם. כשהוא חופר בארגז, שבח ופרס. מה שאתם מלמדים הוא לא “אסור לחפור” אלא “פה כן”.

איך מודדים התקדמות?

סופרים בורות חדשים מחוץ לארגז, פעם ביום, באותה שעה. מצפים לירידה חדה כבר בשבוע הראשון אם הסיבה הייתה חום, ולירידה הדרגתית לאורך כמה שבועות אם הסיבה הייתה שעמום או ציד. מספר שני שכדאי לרשום: כמה פעמים ראיתם את הכלב בוחר בארגז מעצמו. כשהמספר הזה עולה, ההרגל עובר מקום.

איך בונים ארגז חפירה שהכלב באמת יבחר בו?

ארגז שהכלב מתעלם ממנו הוא הטעות הנפוצה ביותר בתוכנית הזאת, וכמעט תמיד מאותן סיבות. כמה דברים שעושים את ההבדל:

המקום. הארגז צריך להיות במקום שהכלב כבר אוהב, לא במקום שנוח לכם. אם כל הבורות שלו בפינה המוצלת ליד הקיר, שם הארגז. ארגז בשמש מלאה באמצע הדשא לא יתחרה בפינה קרירה.

הגודל והעומק. מספיק גדול שהכלב יוכל לעמוד בתוכו בנוחות ולחפור עם שתי הרגליים, ועמוק מספיק שהחפירה תרגיש אמיתית. ארגז רדוד שנגמר אחרי שתי תנועות מאכזב כלב שרגיל לחפור עמוק.

החומר. אדמה רכה או חול נקי, מעט לח. חול יבש לגמרי מתפורר ולא מחזיק צורה, וכלבים רבים מעדיפים משהו שמרגיש כמו אדמה. בקיץ, להרטיב קצת בבוקר הופך את הארגז גם למקום קריר לשכיבה, וזה בדיוק מה שכלב קירור מחפש.

ההצלחה המהירה. בשבוע הראשון, כל חפירה בארגז צריכה למצוא משהו. צעצוע, לעיסה, כמה חתיכות אוכל עטופות. קוברים רדוד כדי שזה יקרה מהר, ואחרי שבוע מעמיקים בהדרגה ומפחיתים את התדירות. זה אותו עיקרון כמו בכל למידה: קודם הרבה הצלחה, אחר כך פחות ופחות פרס.

להשתתף. בפעמים הראשונות, תהיו שם. כרעו ליד הארגז, חפרו קצת בידיים, תנו לכלב לראות שמשהו מעניין קורה שם. כלב שראה אתכם חופרים בערוגה למד מכם שזה המקום המעניין. אותו עיקרון עובד גם לטובתכם.

כמה זמן זה לוקח באמת?

חפירת קירור נפתרת לרוב תוך ימים, ברגע שיש צל, מים ומקום קריר. זאת הבשורה הטובה.

חפירה מתוך שעמום משתנה תוך שבועיים עד ארבעה, בתנאי ששיניתם באמת את היום של הכלב ולא רק הוספתם ארגז. ארגז בלי שינוי בשעות לבד ובכמות התעסוקה הוא רק עוד מקום לחפור בו.

חפירה של כלב ציד או טרייר לא נעלמת. היא עוברת לארגז, וזה לוקח כמה שבועות עד שהארגז נעשה המקום המועדף, ועוד כמה שבועות עד שזה יציב. מצפים לנסיגה כשיש ריח חדש באדמה, אחרי גשם ראשון או אחרי שתילה.

חפירה מתחת לגדר לוקחת הכי הרבה זמן, כי היא תלויה במה שיש מעבר לגדר, ובזמן הזה החסימה הפיזית חייבת להישאר.

מתי זה כבר גדול ממה שאפשר לסדר לבד?

• הכלב יצא מתחת לגדר, אפילו פעם אחת. מכאן זה עניין של בטיחות, ולא של גינה.
• החפירה מרוכזת בדלת או בשער שממנו יצאתם, ויש סימנים נוספים כמו נביחה ממושכת, ריור או הרס כשאתם לא בבית.
• הכלב חופר בתוך הבית, ברצפה, בספה או במיטה, באופן חוזר ובעוצמה, גם כשאין שום דבר לחפש. זה יכול להיות דפוס של התנהגות כפייתית, ובמקרה כזה כדאי לבדוק עם הווטרינר קודם.
• הכלב נפצע: ציפורניים שבורות, כריות מדממות, או אכילה של אדמה, אבנים ושורשים תוך כדי חפירה. זה עניין לווטרינר.
• ניסיתם את כל התוכנית חודש בעקביות, והבורות לא ירדו. כנראה פספסנו סיבה, וכדאי שעין חיצונית תסתכל על החצר ועל היום של הכלב.

מתי אילוף אצלי עוזר, ומתי לא?

חפירה לבדה היא לרוב לא סיבה לאילוף בתנאי פנסיון. רוב הפתרון נמצא בחצר שלכם, בצל, בשעות לבד ובארגז, ושלושה שבועות אצלי לא ישנו את זה.

זה שונה כשהחפירה היא סימן לכלב שאין לו מה לעשות עם עצמו בכלל: הורס, קופץ, נובח, לא מסוגל להירגע ולא בא כשקוראים לו. שם שלושה אימונים ביום וטיולים יומיומיים עוזרים לבנות כלב שיודע לעבוד ולנוח, ו”למקום” ו”אליי” נותנות לכם כלים גם בחצר. וכשהחפירה היא דרך לצאת, העבודה על “אליי” ועל עצירה בשער היא חלק מרכזי. אבל גם אז, מפגש המסירה בסוף הוא המקום שבו אנחנו עומדים יחד בחצר שלכם ומחליטים איפה הארגז, מה חוסמים ואיך נראה היום של הכלב כשאתם בעבודה.