חום, קיץ ואילוף: מתי לא לאמן ומתי לא לצאת בכלל

את העמוד הזה כתבתי כי בכל קיץ אני מקבל את אותה שיחה: הכלב הולך אחורה, הוא לא מבצע כלום, הוא היה מצוין בחורף. בחלק גדול מהמקרים הכלב בסדר גמור והאימון נעשה בשעה הלא נכונה. חום מוריד למידה לפני שהוא מוריד נוחות, וזה לא נראה כמו חום, זה נראה כמו עקשנות.

באיזו שעה אפשר לאמן בקיץ

בקיץ בשרון ובמרכז אני עובד לפני שבע בבוקר ואחרי שבע בערב, ובאוגוסט לפעמים אחרי שמונה. בין עשר בבוקר לשבע בערב אין אימון בחוץ, גם לא בצל, ואם צריך לצאת זה יציאה קצרה לצרכים ולא תרגול.

ושני כללים שחשובים לא פחות מהשעה. עבודה בפנים אפשרית בכל שעה, ותרגול בסלון ממוזג שווה בדיוק כמו תרגול בחצר. ומשך האימון מתקצר בקיץ בכל מקרה: שתי דקות במקום חמש, ושלוש או ארבע חזרות קצרות ביום במקום אימון אחד ארוך.

איך נראה יום אימונים בקיץ, שעה אחרי שעה

מתי	מה	איפה
חמש וחצי עד שבע בבוקר	הטיול העיקרי של היום, הרחה ותרגול רצועה	בחוץ, אחרי בדיקת המדרכה
שמונה עד עשר	שני תרגולים של שתי דקות	בבית או במרפסת מוצלת
עשר עד שבע בערב	חיפושי אוכל, לעיסה, תרגול קצר אחד או שניים	רק בפנים
שבע וחצי עד תשע בערב	טיול שני, רגוע, בלי כדור	בחוץ, אחרי בדיקה שנייה של המדרכה
לפני השינה	יציאה קצרה לצרכים	ליד הבית

הלוח הזה נראה מצומצם, אבל הוא מכיל יותר חזרות מאימון אחד ארוך בשש בערב, וכולן קורות כשהכלב מסוגל ללמוד.

איך בודקים את המדרכה, ולמה זה לא מספיק

הבדיקה היא חמש שניות עם גב היד על האספלט או על האריחים. אם אתם לא מחזיקים חמש שניות, הכלב לא הולך על זה. כפות רגליים נשרפות על משטח שחם משמעותית מהאוויר, והאספלט נשאר חם שעה או שעתיים אחרי השקיעה, בדיוק כשהבעלים מרגיש שהתקרר.

אבל זה לא מספיק, כי המדרכה בודקת רק את הכפות. מה שמסוכן יותר הוא שהכלב לא מצליח להוריד חום. כלב מתקרר בעיקר דרך התנשמות, וההתנשמות עובדת פחות כשהלחות גבוהה. באזור החוף שלנו, יום של שלושים מעלות עם שבעים אחוז לחות קשה לכלב יותר מיום של שלושים ושש מעלות באקלים יבש, וזה בדיוק המקום שבו הבעלים טועה: הוא מסתכל על המספר במזג האוויר ולא על הלחות.

איזה כלב מוגבל יותר, ובכמה

ההבחנה הזאת משנה את כל התכנון, ולא רק את שעת היציאה.

מי	למה	מה משתנה בפועל
כלב עם חרטום שטוח: בולדוג, פאג, בוקסר, שיצו, פקינז	דרכי הנשימה מקוצרות, ולכן ההתנשמות מורידה חום פחות טוב	יציאות קצרות מאוד בשעות הקרירות בלבד, אפס ריצה, ואוורור. זאת הקבוצה שבה מצב חירום מתפתח מהר. פירוט לפי גזעים נמצא בעמוד על אילוף לפי גזע
כלב שמן	שכבת שומן מבודדת והמאמץ גדול יותר לאותה הליכה	פחות מאמץ, יותר הפסקות, וטיפול בעודף המשקל כעניין נפרד
כלב עם פרווה כפולה כהה: רועים, האסקי, כנעני	הפרווה מחזיקה חום, והצבע הכהה סופג קרינה	שעות קרירות, צל, ואף פעם לא גילוח עד העור, שמסיר גם את הבידוד וחושף את העור
גור	ויסות החום שלו פחות יעיל, והוא לא יודע לעצור בעצמו	אתם קובעים מתי נגמר, לא הוא
כלב מעל גיל שמונה, או עם לב או דרכי נשימה	פחות רזרבה	טיולים קצרים ותכופים, ושיחה עם הווטרינר על מה מותר

איך נראה כלב שחם לו, לפי סדר

זה הסדר שאני מחפש, והחצי הראשון שלו מתפספס אצל כמעט כל בעלים.

למה כלב חם לא לומד

כלב כמעט לא מזיע. הוא מוריד חום בעיקר בהתנשמות, ובמעט מאוד דרך כפות הרגליים. כשהגוף שלו עסוק בלהוריד חום, זה הופך לעדיפות הראשונה, וכל השאר יורד בתור: הסקרנות, הרצון לעבוד בשביל פרס, היכולת להתרכז במילה שלכם. בעיני הבעלים זה נראה כמו כלב שבחר לא להקשיב. בפועל זה כלב שהגוף שלו בחר בשבילו. ולכן תיקון, משיכה ברצועה או קול חמור בשלב הזה לא רק שלא עוזרים, הם מוסיפים מאמץ לכלב שכבר נמצא בעומס, ומלמדים אותו שאימון בחום הוא דבר לא נעים.

1. קצב הולך איטי, הכלב נגרר אחורה ברצועה או מוביל לצל.
2. הוא מפסיק להגיב לפקודות שהוא יודע. זה השלב שנקרא בבית חוצפה.
3. הוא לא לוקח פרס שהוא אוהב. זה הסימן הברור ביותר, וכמו בפחד הוא אומר שהכלב מעל סף התגובה שלו, ושהיכולת ללמוד נגמרה.
4. התנשמות רחבה, לשון רחבה ושטוחה, רוק סמיך.
5. מחפש אריחים, שוכב ולא קם, ממרח את עצמו על הרצפה.
6. מצב חירום: התנשמות שלא נרגעת, חניכיים אדומות או כחלחלות, חוסר יציבות, הקאה, בלבול.

בנקודות 1 עד 3 אנחנו מסיימים את האימון. מנקודה 4 נכנסים הביתה. מנקודה 6 נוסעים לווטרינר באותה דקה, ובדרך מרטיבים את הכלב במים בטמפרטורת הברז על הגוף, על הצוואר ועל הפנימיות של הרגליים, ופותחים חלונות או מזגן ברכב. לא קרח ולא מים קפואים, כי הם מכווצים את כלי הדם בעור ומאטים את פינוי החום. מכת חום היא מצב מסוכן לחיים, ואין שום סיבה לנסות לנהל אותה בבית.

הטעות שאני רואה הכי הרבה בקיץ

הבעלים מחליט שהכלב צריך לפרוק מרץ, ולכן הוא יוצא לזרוק כדור בשש בערב, כשהאוויר כבר נעים והאספלט עוד בן שישים מעלות. כדור הוא הפעולה הגרועה ביותר בחום: היא חזרתית, היא מעלה עוררות במקום להוריד, והכלב לא יעצור מעצמו גם כשהוא כבר בסיכון. כלב במרדף אחרי כדור מדכא את תחושת העייפות שלו, וזאת בדיוק הסיבה שרוב מקרי מכת החום שאני מכיר קרו במשחק ולא בטיול.

והטעות השנייה נראית הפוכה והיא אותו דבר: הבעלים לא יוצא בכלל במשך שבועיים, הכלב צובר מרץ, ואז מתחיל לנבוח בבית ולהרוס. אז הבעלים מסיק שהאילוף נשטף.

מה מחליף פריקת מרץ כשאסור לצאת

הנקודה שאנשים לא יודעים: הרחה והעשרה שמפעילה את הראש מעייפות כלב יותר מהליכה באותו פרק זמן. זה מה שאני עושה עם כלבים בשעות החמות, והכל בפנים.

1. פיזור האוכל היומי על הרצפה בחדר, במקום בקערה. עשר דקות של חיפוש שוות הרבה.
2. שלוש קופסאות הפוכות, פרס מתחת לאחת, הכלב מחפש. חמש חזרות.
3. מגבת מגולגלת עם פרסים בתוכה.
4. לעיסה ארוכה, שהיא גם הפעולה שמורידה עוררות הכי טוב.
5. תרגול שתי דקות של ציות בסלון, בלי תנועה גדולה: שב, ארצה, לא לזוז, אליי בתוך הבית.
6. טיול הרחה אטי בשבע בבוקר, שבו הכלב קובע את הקצב ואתם שומרים על רצועה רפויה ולא מושכים. עשרים דקות כאלה מעייפות יותר מארבעים דקות של הליכה מהירה.

ובבריכה או בים, אם יש גישה: שחייה היא פריקת המרץ הטובה בקיץ, בתנאי שהכלב בוחר להיכנס, שיש לו מקום לצאת לבד, ושאתם משקיפים. כלב שמושלך למים לומד לפחד ממים ולא לשחות.

למה הקיץ נראה כמו נסיגה באילוף

שלושה דברים קורים יחד, וכולם מתורגמים בבית לירידה בציות.

הכלב פחות מתאמן, כי שעות היציאה מצטמצמו. הוא ישן יותר ביום וער יותר בלילה, ולכן נובח בשעות שלא נבח בהן. ובעיקר, הציות שלו נבדק בעיקר בשעות שבהן חם לו, כלומר דווקא כשאין לו יכולת. מי שמסיק מזה שהעבודה נשטפה טועה, ובדרך כלל בספטמבר הכל חוזר מעצמו.

מה שכן נשטף זה מה שלא תורגל חודשיים. הפתרון הוא קטן: שתי דקות, ארבע פעמים ביום, בבית הממוזג. זה שומר על הכל, וזה בדיוק מה שמונע את השיחה של תחילת אוקטובר.

ויש עוד גורם קיצי שמתחפש לנסיגה: הרעש. חלונות פתוחים בלילה, מזגנים של שכנים, חתונות עם זיקוקים בסופי שבוע. כלב שנבהל מזיקוק בחתונה ביום חמישי יכול להיות דרוך כל יום שישי, ולסרב לצאת בערב גם כשכבר קריר. אם זה מה שקורה אצלכם, הבעיה איננה החום, וההכנה נמצאת במדריך על זיקוקים, רעמים ופחד מרעשים. כדאי לעשות אותה בקיץ, כי הסערות הראשונות של הסתיו מגיעות מהר.

מה עובד ומה לא: רשימת הציוד של הקיץ

לא עובד: גילוח עד העור בכלב עם פרווה כפולה. הפרווה היא בידוד בשני הכיוונים, והגילוח חושף עור לשמש ולפעמים פוגע בצמיחה. תסרוקת קיצור קלה והברשה שמוציאה את הפרווה המתה כן.

לא עובד: רצועה נשלפת בקיץ אפילו פחות מבחורף, כי היא מרחיקה את הכלב מהצל ומכם.

לא עובד: להסתמך על צל. אספלט בצל של עץ בשתיים בצהריים עדיין חם מאוד.

לא עובד, ואסור: להשאיר כלב ברכב, גם לא לחמש דקות, גם לא עם חלון פתוח וגם לא בחניה מוצלת. רכב סגור מתחמם מהר מאוד, וכלב לא יכול לצאת ממנו. אם אתם יוצאים לסידורים ואין מי שיישאר איתו, הוא נשאר בבית הממוזג.

עובד: בקבוק מים וקערה מתקפלת בכל יציאה. כלב שותה מעט ובתכיפות, ולא פעם אחת בסוף.

עובד: מגבת רטובה על הרצפה בבית, שהכלב בוחר לשכב עליה או לא. לא מגבת רטובה על הגב, שמחזיקה את החום בפנים.

עובד: לדעת מראש איפה הווטרינר התורן בחופשת הקיץ. זאת הכנה של שתי דקות שעשינו הרבה פעמים ברגע האחרון.

מתי בכלל לא להתחיל אילוף בקיץ

אני אומר את זה גם כשזה לא לטובתי. יש מצבים שבהם אני מבקש לדחות את תחילת התהליך בחודש או חודשיים.

כלב עם חרטום שטוח שמתנשם בכבדות גם במנוחה, כלב בעודף משקל ניכר, כלב שבאמצע טיפול, וכלב מעל גיל עשר עם קשיי נשימה. בכל אלה עומס החום מצמצם את מה שאפשר לעשות ביום, והתהליך פשוט נעשה פחות טוב. אוקטובר עדיף על אוגוסט, וזה שווה לומר בטלפון ולא אחרי התשלום.

ומה שכן אפשר בקיץ: שלושת השבועות של האילוף בלינה מתנהלים בקיץ בשעות קרירות, שלוש פעמים ביום, והטיול היומי שאני יוצא אליו עם הכלב בעצמי יוצא מוקדם בבוקר או בערב. את שלושת השבועות לא מקצרים, מזיזים את השעות שבהן הם קורים.

מתי החום מסתיר בעיה רפואית

שלושה דברים שנראים כמו חום ואינם חום. כלב שהתחיל להתנשם בכבדות גם בחדר ממוזג, כלב ששותה הרבה יותר מהרגיל ומשתין יותר, וכלב שהתחיל להתעייף בטיול שהוא עשה בקלות בחודש שעבר. שלושתם הולכים לווטרינר, ושלושתם מיוחסים בטעות לקיץ בדיוק כשהם סימן למשהו אחר, לרוב לב, בלוטת תריס או בעיה הורמונלית.

והבחנה אחרונה שחוזרת אצלי: כלב שמסרב דווקא לארצה בקיץ עשוי לסרב מפני שהרצפה חמה, ולא מפני שהוא מתנגד. זה נשמע קטן והוא פתר כבר כמה מקרים של כלב שלא מקשיב, וזה גם מופיע בעמוד על איך בונים ציות בסיסי כאחת הבדיקות הראשונות לפני שמסיקים משהו על הכלב.