העשרה

העשרה היא כל מה שנותן לכלב הזדמנות לעשות את מה שכלבים נבנו לעשות. לחפש אוכל, ללעוס, לחפור, להריח, לפתור בעיה, לחקור משהו חדש. במשך אלפי שנים, כלבים עבדו כדי לחיות: רעו, צדו, שמרו, חיפשו. היום רובם מקבלים אוכל בקערה, ישנים על ספה ומטיילים חצי שעה ביום. הצרכים שלהם לא נעלמו. הם פשוט מחפשים מקום אחר, ולפעמים מוצאים אותו ברגל של השולחן.

למה כלב משועמם הורס, נובח ולא נרגע

מה שבעלים קוראים לו התנהגות רעה הוא לעיתים קרובות צורך שלא קיבל מענה. כלב שלועס את הספה צריך ללעוס. כלב שחופר בגינה צריך לחפור. כלב שנובח על כל עלה שזז בחוץ אולי פשוט אין לו משהו אחר לעשות. ובגזעי עבודה, כמו רועים, טרייר וכלבי ציד, הצורך הזה חזק במיוחד, ושעמום ממושך יכול להפוך לבעיה של ממש.

העשרה עונה על הצורך הזה ישירות. במקום להילחם בלעיסה, נותנים משהו נכון ללעוס. במקום להילחם בחפירה, נותנים פינה שמותר לחפור בה. במקום להשאיר את הכלב שעות בלי עיסוק, נותנים לו עבודה לאף ולמוח. במקרים רבים, הרס של חפצים וכלב שלא נרגע בבית מתחילים להשתפר כבר בשבוע הראשון של העשרה עקבית.

חמשת סוגי ההעשרה

1. העשרה של מזון. האוכל לא מגיע בקערה אלא דורש עבודה: צעצוע מזון, משטח ליקוק, מחצלת ריח, פיזור על הדשא.
2. העשרה של ריח. חיפוש פרסים בבית, משחקי מציאה, וטיולים שבהם יש זמן להרחה.
3. העשרה של לעיסה. צעצועי לעיסה מתאימים לגודל ולחוזק של הכלב, כדי שהלעיסה תמצא מקום מותר.
4. העשרה חברתית. זמן איכות עם האנשים שלו, ואצל כלבים שנהנים מזה, גם מפגשים עם כלבים מוכרים ורגועים.
5. העשרה קוגניטיבית. למידה של דברים חדשים, תרגילים קצרים, משחקי חשיבה, ואפילו טריקים פשוטים.

העשרה בלי לקנות כלום

לא צריך חנות בשביל זה. קופסת קרטון עם נייר מקומט ופרסים בפנים היא משחק פירוק מצוין. מגבת מגולגלת עם גרגרים בין הקפלים היא משחק חיפוש. בקבוק פלסטיק ריק, בלי הפקק ובלי הטבעת, עם כמה גרגרים בפנים, הוא משחק גלגול, תחת השגחה. ומשחק של חפש בבית, עם פרסים מוחבאים בכמה חדרים, לא עולה כלום.

העשרה לפי גיל ולפי כלב

גור צריך בעיקר לעיסה ולחקור דברים חדשים בבטחה: משטחים שונים, קולות, חפצים לא מוכרים, הכול בקטן ובקצב שלו. כלב צעיר ומלא מרץ צריך הרבה עבודה לאף ולמוח, ומרוויח מאוד ממשחקי חיפוש ומצעצועי מזון קשים יותר. כלב מבוגר, שכבר לא רץ הרבה, צריך העשרה שלא מעמיסה על המפרקים: חיפוש איטי, משטח ליקוק, משחקי ריח קצרים. וכלב שאומץ לאחרונה צריך בהתחלה פחות ולא יותר: מעט חידושים, שגרה צפויה, ומשהו ללעוס שמרגיע אותו.

וגם לגזע יש משמעות. כלב רעייה ייהנה מבעיות לפתרון ומעבודה עם האדם. טרייר ייהנה מחפירה ומפירוק. כלב ציד ייהנה מכל דבר שמערב את האף. התאמה כזאת היא ההבדל בין העשרה שהכלב מחכה לה לבין צעצוע שנשאר בפינה.

דוגמה מהיום יום: הכלב שנשאר לבד בבוקר

מצב שאני פוגש הרבה: כלב צעיר בדירה, שנשאר לבד בבוקר אחרי טיול של עשר דקות. הבעלים חוזרים לנעליים לעוסות ולשכנים שמתלוננים על נביחות. כשבונים לו בוקר אחר, משהו כזה: טיול של עשרים וחמש דקות עם זמן להרחה, ארוחת בוקר בצעצוע מזון קפוא שניתן ברגע היציאה, ושני צעצועי לעיסה שמתחלפים כל כמה ימים. ברוב המקרים, אחרי שבוע או שבועיים, הבוקר שקט יותר. לא כי הכלב אולף, אלא כי הצורך שלו קיבל מענה.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא ערימה של צעצועים על הרצפה. צעצוע שזמין כל הזמן מאבד עניין תוך ימים. עדיף מעט צעצועים שמתחלפים כל כמה ימים, כך שכל אחד מרגיש חדש.

השנייה היא להתחיל קשה מדי. משחק חשיבה מסובך לכלב שמעולם לא שיחק בכזה מלמד אותו תסכול. מתחילים קל, כך שהכלב מצליח מהר, ומעלים בהדרגה.

השלישית היא לחשוב שהעשרה פותרת הכול. היא כלי חזק לשעמום ולמרץ עודף. היא לא פותרת חרדה, כאב או תוקפנות, ואם היא לא משנה כלום אחרי כמה שבועות, הסיבה כנראה אחרת.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, העשרה היא ההרגל שהכי משתלם לבנות, כי היא דורשת מעט זמן ומשנה הרבה. בדירה בלי חצר היא כמעט הכרחית, כמו שמתואר במדריך על כלב בדירה, ובמדריך על העשרה ומשחקי חשיבה יש עוד רעיונות.

בתהליך בפנסיון, האימונים עצמם הם העשרה קוגניטיבית, והטיולים היומיים הם העשרה של ריח ותנועה. בין לבין, הכלבים מקבלים זמן מנוחה, ולפעמים עם משהו ללעוס או ללקק. כשאני מחזיר את הכלב הביתה, אני ממליץ לבעלים לשמור על משהו מהשגרה הזאת. כלב שקיבל שלושה שבועות של עבודה למוח, וחוזר לבית שבו אין לו שום עיסוק, יתחיל לחפש עיסוק בעצמו. ולרוב הוא ימצא אותו בדיוק בהרגלים הישנים שבגללם הגיע אליי. עשרים דקות ביום של חיפוש, לעיסה ותרגול קצר שומרות על מה שהשגנו יותר מכל פקודה.