העשרה ומשחקי חשיבה לכלב: מה באמת מעייף אותו

רוב הבעיות שאני פוגש בבית, נביחה על כל רעש, לעיסה של רהיטים, כלב שעוקב אחרי הבעלים מחדר לחדר ומביא צעצוע כל שתי דקות, מתחילות באותו מקום: כלב שהראש שלו לא קיבל עבודה. אנשים מנסים לפתור את זה בעוד ריצה, ומקבלים כלב בכושר טוב יותר שמשתעמם באותה מידה. העשרה היא החלק החסר, והיא גם החלק הזול והפשוט ביותר להוסיף.

מה זה העשרה, ולמה היא מעייפת יותר מריצה

העשרה היא כל פעילות שנותנת לכלב הזדמנות לעשות את מה שהגוף והמוח שלו נבנו לעשות: להריח, לחפש, לעבוד בשביל אוכל, ללעוס, לפתור בעיה ולבחור. כלב בבית מודרני מקבל את האוכל שלו בקערה בדקה, את הטיול שלו בקצב שלנו ואת הצעצועים שלו מוכנים. הוא חי חיים נוחים מאוד, וכמעט בלי עבודה.

ולמה זה מעייף? כי עבודת ראש צורכת אנרגיה בצורה אחרת מתנועה. כלב שמחפש פרס מוחבא מפעיל את האף, מחליט לאן ללכת, מתמודד עם כישלון קטן ומנסה שוב. בסוף חמש עשרה דקות כאלה הוא נשכב. אני רואה את זה כל יום אצל כלבים שאני עובד איתם: אימון קצר וממוקד מעייף כלב יותר מטיול ארוך באותו מסלול, ובאופן שמרגיע אותו ולא מעלה אותו.

ויש עוד יתרון שאנשים לא מצפים לו. עבודה בשביל אוכל, ובמיוחד הרחה ולעיסה, מורידה עוררות. היא לא רק ממלאת זמן, היא מעבירה את הכלב ממצב של דריכות למצב של ריכוז ואחר כך של מנוחה. לכן היא כלי טוב במיוחד לפני שאתם יוצאים מהבית, אחרי ביקור של אורחים, או בערב שבו הכלב לא מוצא את עצמו.

שישה סוגים של העשרה, ומה כל אחד נותן

לא כל העשרה זהה, וכלבים שונים זקוקים לסוגים שונים. כלב שמושך באף בכל טיול צריך יותר הרחה. כלב שהורס חפצים צריך יותר לעיסה. כלב שמחפש תשומת לב צריך יותר עבודה איתכם.

סוג	דוגמאות	מה זה נותן	למי מתאים במיוחד
הרחה וחיפוש	פיזור אוכל על שטיח, חיפוש פרסים בחדר, טיול שחרור	הורדת עוררות, עייפות שקטה	כמעט לכל כלב, ובעיקר לכלב לחוץ
עבודה בשביל אוכל	צעצוע מזון, קופסת קרטון, מגבת מגולגלת	עיסוק ארוך בלי עזרה שלכם	כלב שנשאר לבד, כלב שאוכל מהר
לעיסה	עצם לעיסה מתאימה, צעצוע קפוא	הרגעה, פריקת לחץ	גורים, כלבים שהורסים חפצים
פתרון בעיה	צעצועי חשיבה, הוצאת פרס מתחת לכוס	ריכוז, התמודדות עם תסכול קטן	כלבים אינטליגנטיים שמשתעממים
אימון	פקודות, טריקים, לכידה של התנהגות	קשר איתכם, שפה משותפת	כלב שמחפש תשומת לב
חוויות חדשות	מסלול חדש, משטח חדש, ריחות חדשים בבית	מידע חדש, ביטחון	כלבים צעירים, כלבים שמשתעממים מהשגרה

הכלל שלי: בכל יום, לפחות שני סוגים שונים. יום שבו היה רק צעצוע מזון הוא יום עם עבודת אוכל, אבל בלי קשר איתכם ובלי מידע חדש.

משחקים שאפשר להתחיל היום, לפי רמת קושי

אלה המשחקים שאני נותן הכי הרבה, בסדר שבו כדאי להתחיל. כל אחד מהם לא דורש ציוד שאין לכם בבית.

1. פיזור על שטיח. חופן מהארוחה, מפוזר על שטיח עבה או מגבת פרושה. הכלב מחפש באף בין הסיבים. זה המשחק הראשון לכל כלב, כי אי אפשר להיכשל בו.
2. מגבת מגולגלת. מפזרים פרסים על מגבת, מגלגלים אותה, ונותנים לכלב לפתוח. בהתחלה גלגול רופף, בהמשך קושרים קשר רפוי באמצע.
3. קופסת קרטון. קופסה עם נייר מקומט ופרסים בפנים. הכלב חופר, קורע ומוצא. מותר לקרוע, זאת הנקודה, ומפנים את הנייר בסוף.
4. שלוש כוסות. פרס מתחת לאחת מהן, והכלב צריך להצביע באף או בכף. מתחילים בכוס אחת, שהכלב ראה מתחתיה.
5. חפש. הכלב יושב או מוחזק, אתם מחביאים פרס בחדר בזמן שהוא רואה, ואומרים מילה. בהמשך מחביאים בחדר אחר, והמילה הופכת לפקודת חיפוש של ממש.
6. צעצוע מזון קפוא. ממלאים באוכל רטוב או בתערובת של הארוחה עם מעט מים, ומקפיאים. זה עשרים עד ארבעים דקות של עבודה, ומתאים במיוחד ללפני שאתם יוצאים.
7. טריק חדש בשבוע. גע באף בכף היד, סיבוב, כף. כל טריק הוא כמה מפגשים של שתי דקות. את התוכנית המלאה לעבודה קצרה כזאת פירטתי בעמוד על אימון של חמש דקות ביום.
8. בחירה בטיול. בצומת, תנו לכלב לבחור את הכיוון. בפינה עם הרבה ריחות, עצרו ותנו לו את הזמן. זה נשמע קטן, וזה אחד הדברים שהכי משנים את הטיול.

איך מעלים רמה בלי לתסכל

כאן נכשלים רוב הבעלים, ולא בגלל חוסר רצון. קונים צעצוע חשיבה, מגישים אותו ברמה הקשה ביותר, והכלב מנסה שלושים שניות, נובח עליו ועוזב. מה שהכלב למד הוא שהצעצוע הזה לא שווה כלום.

הכלל הוא שבעשר הפעמים הראשונות הכלב מצליח כמעט מיד. רק כשהוא ניגש לצעצוע בביטחון, מקשים מעט. ואם הוא מתחיל לנבוח, לנשוך את הצעצוע בעצבים או להתרחק, חוזרים צעד אחורה. תסכול בכמויות קטנות הוא חלק מלמידה, ובכמויות גדולות הוא מלמד לוותר.

והטעות ההפוכה נפוצה לא פחות: לעזור יותר מדי. הכלב תקוע מול הקופסה, הבעלים מתכופף, פותח אותה ומראה לו את הפרס. בפעם הבאה הכלב מסתכל על הבעלים במקום על הקופסה. אם הכלב תקוע, משנים את המשחק כך שיהיה קל יותר, למשל קופסה פתוחה יותר או פרס שרואים, ולא פותרים אותו במקומו. המטרה היא כלב שמתמודד בעצמו, ושמחפש פתרון באף ובכפות לפני שהוא מחפש אתכם.

ועוד דבר קטן שעושה הבדל גדול: הפרס. העשרה עם האוכל הרגיל עובדת לרוב הכלבים, אבל כלב שלא מתלהב מהאוכל שלו יצטרך בהתחלה משהו טעים יותר בתוך התערובת, כדי שהמאמץ ישתלם לו. כשהוא כבר אוהב את המשחק, מורידים בהדרגה בחזרה לאוכל הרגיל.

זה בעצם עיצוב התנהגות בקטן: מתגמלים התקדמות קטנה, מעלים את הרף לאט, ומשאירים את הכלב מצליח רוב הזמן. אותו עיקרון שבונה פקודה בונה גם כלב שנהנה לחשוב.

איך נראה שבוע של העשרה בבית רגיל

לא צריך תוכנית מורכבת. זה שבוע לדוגמה לכלב בוגר, בבית שבו שני מבוגרים עובדים. כל פעילות כאן לוקחת בין חמש לעשרים דקות, ורובן משתמשות באוכל שהכלב היה אוכל בכל מקרה.

יום	בבוקר, לפני שיוצאים	אחר הצהריים או בערב
ראשון	ארוחה בצעצוע מזון קפוא	טיול עם חמש דקות של בחירת כיוון
שני	ארוחה מפוזרת על שטיח	שתי דקות של טריק חדש, פעמיים
שלישי	קופסת קרטון עם חצי מהארוחה	חפש בחדר אחד
רביעי	ארוחה בצעצוע מזון קפוא	מסלול טיול חדש, גם אם קצר
חמישי	מגבת מגולגלת	שלוש כוסות, ואז לעיסה על השטיחון
שישי	ארוחה מפוזרת בחצר או במרפסת	טיול ארוך יותר עם הרבה הרחה
שבת	ארוחה בקערה, יום מנוחה מהמשחקים	חפש בכל הבית, ואחריו מנוחה

שימו לב לשני דברים בטבלה. כל יום יש גם עבודת אוכל לבד וגם משהו שעושים איתכם. ויש יום אחד בשבוע שבו לא מתאמצים, כי העשרה צריכה להיות חלק מהבית ולא פרויקט.

העשרה לפי גיל ומצב

גור. קצר מאוד ופשוט מאוד. פיזור על שטיח, לעיסה מתאימה לשיניים חדשות, וחוויות חדשות בכמויות קטנות. גור מתעייף מהר, ואחרי עשר דקות של עבודה הוא צריך לישון. גור שלא ישן מספיק נראה בדיוק כמו גור שצריך עוד פעילות, וזאת אחת הטעויות הנפוצות ביותר.

כלב בגיל ההתבגרות. זה הגיל שבו העשרה הכי משתלמת. האנרגיה בשיא, הקשב קצר, והצורך ללעוס עוד קיים. שני סבבים קצרים של עבודת ראש ביום, ולעיסה בערב, מורידים הרבה מהלחץ על הבית.

כלב מבוגר. הרחה ובעיות פשוטות שומרות על ראש פעיל, גם כשהגוף כבר לא מאפשר טיולים ארוכים. מתאימים את הקושי לשיניים, לראייה ולמפרקים.

כלב שמחלים או במנוחה כפויה. אחרי ניתוח או פציעה, כשהווטרינר הגביל תנועה, העשרה שקטה היא מה שמחזיק את הכלב שפוי. לעיסה, חיפוש אוכל בשכיבה, ואימון בלי תנועה. את הגבולות המדויקים של מה מותר לבדוק עם הווטרינר.

כלב לחוץ או מגיב. הרחה ולעיסה קודם, ולא משחקים מעוררים. כלב כזה צריך קודם כול להוריד עוררות, והאף הוא הדרך הטובה ביותר לעשות את זה.

מה לא לעשות, ולמה

לא להשאיר צעצוע לעיסה בלי השגחה, בהתחלה. עד שאתם יודעים איך הכלב לועס, הוא לועס כשאתם בחדר. כלבים שבולעים חתיכות מגלים את זה בדרך הקשה.

לא לתת העשרה לשני כלבים יחד בלי לדעת איך הם מתנהגים. צעצוע מזון הוא משאב בעל ערך גבוה, וכלבים שמסתדרים מצוין יכולים לריב עליו. כלב עם נטייה לרכושנות מקבל את הצעצוע שלו בחדר נפרד או מאחורי שער, ובאותו זמן שהשני מקבל את שלו.

לא להשתמש בהעשרה כדי לא לטייל. זה פיתוי אמיתי ביום עמוס. צעצוע מזון ביום שבו הכלב לא יצא הוא עזרה ראשונה, לא פתרון.

לא להגיש משחק מעורר לפני השינה. משחק משיכה, מרדף או אימון מרגש עשר דקות לפני שהולכים לישון משאירים כלב ער. בערב בוחרים הרחה ולעיסה.

לא לעשות מזה עוד מטלה. אם ההעשרה הופכת לרשימה שאתם מרגישים אשמים כשלא עמדתם בה, היא תיעלם תוך שבועיים. עדיף משחק אחד קבוע שקורה כל יום מתוכנית של שבעה שקורה פעמיים.

כמה זמן עד שרואים הבדל

הבדל בהתנהגות בבית מורגש לרוב כבר בשבוע הראשון: כלב שקיבל ארוחה בעבודה ובוקר עם הרחה נח יותר ומבקש פחות. אחרי שבועיים עד שלושה של שגרה קבועה רוב הבעלים מספרים על פחות לעיסה של חפצים ופחות נביחה על רעשים. כלבים שמעולם לא עבדו בשביל אוכל לוקחים לפעמים כמה ימים להבין מה רוצים מהם, ובהתחלה נראים כאילו הם לא מבינים את השטיח. זה עובר.

מתי העשרה לא מספיקה

העשרה פותרת שעמום. היא לא פותרת כל דבר שנראה כמו שעמום.

כלב שהורס רק כשאתם לא בבית, ובעיקר ליד הדלת והחלונות, ולא נוגע בצעצוע המזון עד שאתם חוזרים, הוא כנראה לא משועמם. זה נראה יותר כמו מצוקה של היעדרות, ושם צריך תוכנית אחרת לגמרי.

כלב שלועס הכול, גם כשהוא מועשר ועייף, צריך בדיקה. לעיסה מוגברת יכולה לבוא מכאב בפה, מגירוד או מבעיה במערכת העיכול, ואת זה לבדוק עם הווטרינר. בגור בגיל בקיעת השיניים זה נורמלי ועובר, אבל אצל כלב בוגר שזה מתחיל אצלו פתאום, לא.

כלב שחוזר על אותה פעולה שוב ושוב, רודף אחרי הזנב, מלקק את אותה נקודה עד פצע, נובח על צללים, צריך הערכה מקצועית. התנהגות חוזרת כזאת אינה שעמום, והעשרה לא תעצור אותה.

ואם ההרס הוא העניין המרכזי בבית שלכם, את ההבחנות בין לעיסה של גור, שעמום, לחץ ומצוקה של היעדרות פירטתי בעמוד על כלב שהורס חפצים.