כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד בבית

זאת אחת השאלות הראשונות שאנשים שואלים לפני שהם מביאים כלב, ואחת האחרונות שהם שואלים בכנות אחרי שהוא כבר בבית. התשובה תלויה בגיל, אבל לא רק. אני פוגש כלבים שנשארים לבד שש שעות ונחים כל הזמן, וכלבים שנשארים לבד שעה ומפרקים דלת. ההבדל ביניהם כמעט אף פעם אינו הגזע. הוא מה שקרה לפני שיצאתם, מה יש לכלב לעשות, ואיך הוא למד להישאר לבד.

כמה שעות, לפי גיל

הטבלה הזאת היא נקודת מוצא ממה שאני רואה, לא חוק. היא מניחה כלב בריא, שיצא לטיול טוב לפני, ושהורגל לשהות לבד בהדרגה.

גיל	זמן לבד כשגרה	הגבול העליון, לעיתים רחוקות	מה מגביל בעיקר
גור עד ארבעה חודשים	שעה עד שעתיים	שלוש שעות	שלפוחית קטנה, ותקופה שבה כל דבר נלמד
ארבעה עד שישה חודשים	שעתיים עד שלוש	ארבע שעות	שלפוחית, לעיסה של שיניים חדשות
חצי שנה עד שנה	שלוש עד ארבע שעות	שש שעות	אנרגיה וגיל ההתבגרות
כלב בוגר	ארבע עד שש שעות	שמונה שעות	שעמום יותר משלפוחית
כלב מבוגר	לפי הכלב, לרוב פחות	לפי הכלב	שלפוחית, מפרקים, לפעמים בלבול

כלל אצבע שאני משתמש בו לגורים: שעה על כל חודש בחיים, עד שש שעות לכל היותר. גור בן שלושה חודשים מחזיק בערך שלוש שעות ביום ופחות בלילה כשהוא פעיל. זה לא אומר שהוא צריך להישאר לבד שלוש שעות, אלא שזה הגבול של הגוף שלו. ואצל כלב מבוגר ששותה הרבה יותר או מתחיל לעשות בבית, זה לא עניין של אילוף אלא של בדיקה, ואת זה כדאי לבדוק עם הווטרינר.

מה מזיז את המספר אצל הכלב שלכם

הטבלה מתארת כלב ממוצע, והכלב שלכם אינו ממוצע. ארבעה דברים מזיזים את המספר למעלה או למטה, ושווה לעבור עליהם בכנות.

כמות האנרגיה. כלב רועים צעיר או כלב עבודה שקיבל סיבוב של עשר דקות בבוקר לא יחזיק שש שעות בשקט, גם אם השלפוחית שלו מחזיקה. כלב כזה צריך בוקר אמיתי, או שהשהייה לבד שלו קצרה יותר.

הסביבה. דירה בקומת קרקע ליד תחנת אוטובוס היא יום אחר לגמרי מדירה שקטה בקומה גבוהה. כלב שנובח על כל צעד במדרגות לא נח, גם אם הוא לא לחוץ מההיעדרות עצמה.

ההיסטוריה. כלב שאומץ ממקלט, כלב שעבר כמה בתים, או כלב שבעבר נשאר לבד לפני שהיה מוכן, מתחיל בדרך כלל ממקום רגיש יותר.

הבריאות. כלב עם בעיה בשלפוחית, בכליות או במפרקים, או כלב שמקבל תרופה משתנת, מחזיק פחות. כל שינוי פתאומי ביכולת להחזיק כדאי לבדוק עם הווטרינר.

מה קורה בראש של כלב שנשאר לבד

כלבים הם חיות חברתיות, אבל זה לא אומר שהם סובלים כל רגע שאתם לא שם. כלב בוגר שהצרכים שלו מסופקים ישן חלק גדול מהיום, גם כשאתם בבית. מה שמשנה זה אם הוא מסוגל לעבור למצב של מנוחה כשאתם יוצאים.

ויש כאן שני מצבים שונים לגמרי, שנראים דומה כשחוזרים הביתה:

	שעמום	מצוקה של היעדרות
מתי מופיע	אחרי כמה שעות, כשהאנרגיה מצטברת	בדקות הראשונות אחרי היציאה
מה הורס	חפצים מעניינים: נעליים, כריות, פח	אזור הדלת והחלונות, משקופים, וילונות
נביחה	בתגובה לרעשים מבחוץ	יללה או נביחה רציפה, לא קשורה לשום רעש
צרכים בבית	כשהשהייה ארוכה מדי	גם אחרי יציאה, גם בשהייה קצרה
אוכל	אוכל את מה שהשארתם	לא נוגע באוכל עד שאתם חוזרים
מה עוזר	טיול טוב לפני, עיסוק, קיצור השהייה	עבודה הדרגתית ומסודרת, ולפעמים יותר מזה

ההבחנה הזאת משנה את כל הטיפול. כלב משועמם מקבל צעצוע מזון וטיול ארוך יותר ונרגע. כלב במצוקה לא נוגע בצעצוע בכלל, וכל הוספה של אנרגיה רק מעלה את הקצב שבו הוא מתפרק ליד הדלת. מי שמזהה את הטור הימני אצל הכלב שלו כבר נמצא בעולם של חרדת נפרדות, וזה עולם אחר.

איך מלמדים כלב להישאר לבד, צעד אחרי צעד

השהייה לבד היא מיומנות. כלב לא נולד איתה, והוא לומד אותה הכי טוב בצעדים קטנים יותר ממה שנראה לכם הגיוני. כך אני עובד:

1. מתחילים בתוך הבית. אתם בחדר אחד, הכלב בחדר אחר, עם שער בטיחות או דלת פתוחה למחצה. דקה אחת, בזמן שהוא לועס משהו טוב. חוזרים לפני שהוא מתחיל לחפש אתכם.
2. מנתקים את הטקס. רוב הכלבים מתחילים להילחץ לא כשהדלת נסגרת, אלא כשהם שומעים את המפתחות, רואים את הנעליים או את התיק. במשך שבוע, הרימו מפתחות ותיק כמה פעמים ביום, ושבו בחזרה על הספה. כך הסימנים מאבדים את המשמעות שלהם.
3. יציאות קצרות מהדלת. יוצאים לדקה, חוזרים. לשלוש דקות, חוזרים. לשבע. התזמון הנכון הוא שאתם חוזרים כשהכלב עוד רגוע, לא אחרי שהוא התחיל לבכות.
4. עיסוק שמתחיל ביציאה. צעצוע מזון ממולא, מוגש רק כשאתם יוצאים, ונאסף כשחוזרים. הוא הופך את רגע היציאה למשהו שהכלב מצפה לו. את הרעיונות המלאים לעיסוק כזה כתבתי בעמוד על העשרה ומשחקי חשיבה.
5. טיול לפני, לא אחרי. כלב שיצא לטיול של חצי שעה עם הרבה הרחה לפני היציאה שלכם מגיע לשהייה לבד במצב של מנוחה. כלב שמחכה לטיול מחכה ליד הדלת.
6. מגדילים לא באופן ליניארי. לא כל יום יותר. עשר דקות, חמש, עשרים, שמונה, חצי שעה. שינוי באורך מונע מהכלב לספור ולהיבנות לקראת הרגע הקשה.
7. חוזרים בשקט. כשאתם נכנסים, לא מתרגשים. מניחים את התיק, מחכים שהכלב יירגע, ורק אז מברכים אותו. חזרה דרמטית מלמדת שהיציאה הייתה משהו גדול.

כלב שמסוגל לנוח שעה כשאתם בחוץ, בלי לחץ, יכול לרוב להגיע לארבע שעות בתוך שבועיים או שלושה של עבודה כזאת.

איך יודעים מה באמת קורה כשאתם לא שם

הבית שאתם רואים כשאתם חוזרים לא מספר את הסיפור. כרית שלמה יכולה להסתיר שעה של יללות ליד הדלת, ונעל לעוסה יכולה להיות עשר דקות של שעמום בסוף יום רגוע. לכן, לפני שמחליטים משהו, מצלמים.

טלפון ישן או מצלמה פשוטה, מכוונים לאזור שבו הכלב שוהה ולדלת. מצלמים שלוש יציאות רגילות, ומסתכלים בעיקר על ארבעים הדקות הראשונות, כי שם קורה רוב מה שחשוב. מה מחפשים: תוך כמה זמן הכלב נשכב, האם הוא נוגע באוכל או בצעצוע, האם הוא חוזר שוב ושוב לדלת, והאם יש יללה או נביחה שלא קשורה לרעש מבחוץ.

כלב שנשכב בתוך עשר דקות ונשאר שוכב הוא כלב שמתמודד. כלב שעדיין מסתובב אחרי חצי שעה הוא כלב שצריך עבודה, גם אם הבית נשאר שלם. והמצלמה עוזרת גם בהמשך: היא מראה אם השינויים שעשיתם באמת עובדים, ולא רק אם הבית נראה בסדר.

מה עושים כשיום העבודה ארוך

רוב האנשים עובדים שמונה או תשע שעות, ועוד נסיעה. זאת המציאות, והתשובה אינה לא להחזיק כלב. התשובה היא לשבור את היום.

יציאה באמצע היום. מטייל כלבים, שכן, בן משפחה בפנסיה, או אתם בהפסקת צהריים אם אפשר. עשרים דקות בצהריים מחלקות יום של תשע שעות לשני חלקים של ארבע, וזה עולם אחר בשביל הכלב.

בוקר שמתחיל מוקדם. חצי שעה של טיול אמיתי לפני העבודה, לא סיבוב של חמש דקות לצרכים. כלב שקיבל בבוקר הרחה, מעט אימון ומשחק קצר ישן בשעות הראשונות.

מסגרת יום לכלבים, לחלק מהימים. היא מתאימה לכלב חברתי שנהנה מכלבים אחרים, ולא לכל כלב. כלב שנלחץ בקבוצה חוזר ממנה עייף, אבל לא רגוע.

ערב שמחזיר את מה שהיום לקח. טיול ארוך, אימון קצר, זמן משותף. כלב שהערב שלו מלא נח טוב יותר למחרת.

סוף שבוע שלא מבטל את השבוע. כאן נופלים הרבה בתים בלי לשים לב. כל השבוע הכלב נשאר לבד שבע שעות ומתמודד יפה, ואז מגיע סוף שבוע שבו כולם בבית יומיים ברצף, צמודים אליו כל רגע. ביום ראשון בבוקר הוא מתקשה יותר. הפתרון פשוט: גם בסוף השבוע, צאו לשעה או שעתיים בלעדיו, והשאירו אותו לנוח בחדר אחר חלק מהיום. השהייה לבד נשמרת כשהיא חלק קבוע מהשבוע, לא רק מימי העבודה.

חופשה ארוכה בבית היא אותו דבר בגדול. אחרי שבועיים של חופש משפחתי, או אחרי תקופה של עבודה מהבית, חוזרים לשהייה לבד בהדרגה, כמה ימים לפני שהשגרה חוזרת, ולא ביום הראשון של העבודה.

מה לא לעשות, ולמה

לא להעניש על מה שמצאתם כשחזרתם. הכלב לא מקשר בין הכרית הקרועה משעה עשר לבין הכעס בשעה חמש. מה שהוא כן לומד הוא שהחזרה שלכם צפויה להיות לא נעימה, וזה מגדיל את הלחץ בפעם הבאה. המבט האשם שבעלים רואים הוא תגובה לטון שלכם, לא הודאה.

לא לסגור בכלוב יום שלם. הרגלה לכלוב נכונה היא כלי מצוין לגור ולשעות ספורות, והיא הופכת לבעיה כשהכלוב הוא הפתרון לתשע שעות. וכלב במצוקת היעדרות יכול להיפגע בניסיון לצאת מכלוב, ולכן אצלו כלוב סגור אינו פתרון בכלל.

לא להשאיר על המרפסת. חום, רעשים מהרחוב, וגובה. אין צורך להסביר יותר.

לא לצאת בהתגנבות. אנשים מתגנבים החוצה כשהכלב ישן כדי לחסוך את הבכי. הכלב מתעורר בבית ריק בלי שום סימן לכך שיצאתם, ולומד לעקוב אחריכם יותר ולישון פחות.

לא לבנות את הכלב על אדם אחד. כלב שכל היום שלו סובב סביב בן משפחה אחד שעובד מהבית ייקלע לקשיים ביום שהאדם הזה יוצא. גם כשמישהו בבית, כדאי שיהיו שעות שבהן הכלב נח בחדר אחר.

כמה זמן לוקח לבנות שהייה לבד

לכלב בוגר שאין לו קושי מיוחד, שבועיים עד שלושה של עבודה הדרגתית מספיקים לרוב כדי להגיע לארבע שעות שקטות. גור לומד את זה מהר יותר, אבל הגוף שלו מגביל אותו בכל מקרה. כלב שאומץ זה עתה, או כלב שעבר מעבר דירה, מתחיל מחדש גם אם בבית הקודם היה בסדר, ועל זה הרחבתי בעמוד על מעבר דירה עם כלב.

כלב עם מצוקה אמיתית בהיעדרות הוא סיפור של חודשים, לא של שבועות. בשבועות הראשונים מתקדמים לפעמים מדקה לחמש דקות, וזאת התקדמות טובה. מי שמנסה לקצר את זה בדרך כלל מאריך.

מתי זה כבר לא שעמום ולא הרגל

שווה לפנות לעזרה, ולא לחכות שיעבור, כשמופיע אחד מאלה:

• הכלב פוגע בעצמו בניסיון לצאת: ציפורניים שבורות, פה פצוע, שיניים שנפגעו מסורגים. זה מצב שבו פונים קודם לווטרינר.
• יללה רציפה שמתחילה דקות אחרי שיצאתם ונמשכת עד שאתם חוזרים, כפי שהשכנים מתארים או המצלמה מראה.
• צרכים בבית בכל שהייה, גם קצרה, אצל כלב שנקי לגמרי כשאתם בבית.
• כלב שלא אוכל ולא שותה בכלל עד שאתם חוזרים.

במקרים האלה מדובר בחרדת נפרדות, ואת ההבדלים בינה לבין הסתגלות, ומה עושים בה, פירטתי בעמוד על חרדת נטישה אצל כלבים. חלק מהכלבים צריכים גם עזרה תרופתית בשלב מסוים של התהליך, וזאת החלטה של הווטרינר בלבד, לא שלי ולא שלכם. מה שאני יכול לומר מהשטח הוא שאילוף לבדו לא מספיק כשהכלב נמצא בפאניקה, ותרופה לבדה לא מלמדת אותו להישאר לבד. העבודה הטובה ביותר שראיתי משלבת את שניהם, בתיאום.