הרגלה לכלוב

הרגלה לכלוב היא התהליך שבו הכלב לומד שהכלוב הוא מקום נוח ובטוח, ונכנס אליו מעצמו. כלוב שעבר הרגלה נכונה הוא לא כלא ולא עונש, אלא משהו קרוב יותר למיטה עם קירות. הוא כלי מעולה לשתי מטרות מעשיות: הרגלי ניקיון, כי כלבים נמנעים מללכלך את מקום השינה, ומנוחה אמיתית אצל גור או כלב שלא יודע להוריד הילוך לבד. הרבה גורים לא יודעים להפסיק. הם ממשיכים לשחק, לנשוך ולהתרוצץ עד שהם קורסים, וכלוב שקט נותן להם את ההפסקה שהם לא יודעים לקחת.

איך הרגלה לכלוב עובדת?

הכול תלוי בשני דברים: הדרגתיות, ושהכלוב לא ישמש לעונש אף פעם. הכלב צריך לגלות את הכלוב בעצמו, כמקום שבו קורים דברים טובים, לפני שהדלת נסגרת עליו אפילו לשנייה. פותחים את הדלת, מפזרים אוכל בפנים, נותנים לו להיכנס ולצאת חופשי כמה ימים, ורק אחר כך סוגרים לשניות ספורות.

גם גודל הכלוב חשוב. כלוב גדול מדי מאפשר לגור לעשות צרכים בפינה אחת ולישון בשנייה, וזה מבטל את היתרון לניקיון. כלוב קטן מדי לא נוח. הגודל הנכון מאפשר לכלב לעמוד, להסתובב ולשכב מתוח, וזהו. לגורים מגזע גדול קונים כלוב לגודל הסופי ומקטינים אותו עם מחיצה.

במקביל מגבילים את הזמן לפי גיל. בגור, הכלל הגס הוא שעה לכל חודש גיל בזמן ער, כלומר גור בן שלושה חודשים בערך שלוש עד ארבע שעות בשיא, ולילה שלם עם יציאה אחת באמצע. בפועל, בשעות היום עדיף הרבה פחות מזה. כלוב אינו פתרון לשמונה שעות עבודה, וכלב שמבלה בו את רוב היום יפרוק את האנרגיה במקום אחר, בדרך כלל בדרך שלא תאהבו.

דוגמה: שבוע הרגלה אצל גור

שבוע הרגלה טיפוסי אצל גור נראה כך:

1. יומיים של דלת פתוחה, ארוחות בתוך הכלוב, פרסים שמופיעים שם בהפתעה, ושינה מרצון.
2. יומיים של דלת סגורה לחמש עד שלושים שניות בזמן שאני יושב לידו, בדרך כלל בזמן שהוא לועס משהו טעים.
3. יומיים של שתי דקות עד חמש דקות בזמן שאני בחדר ועושה דברים אחרים.
4. אחר כך דקות ספורות כשאני יוצא מהחדר, ומאריכים בהדרגה.

גור שמיילל צריך שלב אחד אחורה ולא דלת פתוחה. פתיחה בשיא היללה מלמדת בדיוק מה שלא רוצים, וזאת אותה מלכודת של תגמול לסירוגין: אם היללה פותחת את הדלת לפעמים, הגור ילמד ליילל יותר ויותר זמן. מחכים לשלוש שניות של שקט ופותחים אז, גם אם זה לוקח רגע.

רוב הגורים עוברים את השלבים האלה בשבוע עד שבועיים. כלבים בוגרים שלא הכירו כלוב, או כלבים מאומצים, צריכים לפעמים כמה שבועות, ובדרך כלל לא כדאי למהר איתם.

הטעויות שהופכות כלוב לבעיה

הטעות המזיקה ביותר היא כלוב כאמצעי ענישה. כלב שנשלח לכלוב אחרי שגנב מהשולחן לומד שהכלוב הוא מקום רע, ובפעם הבאה שתרצו שייכנס לישון, הוא יתנגד.

הטעות המסוכנת היא כלוב לכלב עם חרדת נפרדות. בחרדה אמיתית כלוב יכול להפוך מצוקה לפציעה אמיתית, בפנים, בכפות ובשיניים, ולכן בכלב כזה לא סוגרים כלוב לפני שעבדו על החרדה עצמה. סימן אזהרה: כלב שנמצא בבוקר רטוב מריור, עם כפות שרוטות או מוטות מכופפים, לא צריך עוד אימון כלוב, הוא צריך עבודה על החרדה, ולפעמים גם בדיקה אצל הווטרינר.

טעות שנייה, קטנה אבל נפוצה, היא כלוב במקום מבודד בבית. בשבועות הראשונים הוא צריך להיות במקום שבו הכלב רואה אנשים, בסלון או ליד חדר השינה בלילה. אחרת הוא לומד שכלוב פירושו בדידות. ועוד טעות היא לשחרר את הגור מהכלוב ישר למשחק פרוע. היציאה מהכלוב צריכה להיות רגועה, ישר לחצר לצרכים, אחרת הגור ילמד לחכות לרגע הזה בהתרגשות שמתחילה עוד בתוך הכלוב.

הלילות הראשונים: מה לצפות

הלילות הראשונים הם החלק הקשה. גור שעזב את המלטה לפני כמה ימים לא רגיל לישון לבד. הכלוב ליד המיטה עוזר מאוד, כי הגור שומע ומריח אתכם, ואפשר להרגיע אותו ביד דרך המוטות בלי להוציא אותו. בדרך כלל אחרי שלושה עד שבעה לילות היללות יורדות משמעותית.

יללה באמצע הלילה, אחרי כמה שעות של שינה, היא כמעט תמיד בקשה לצאת. מוציאים אותו בשקט, בלי משחק ובלי אור חזק, מחכים שיעשה, ומחזירים. כך הוא לומד שהלילה הוא לשינה ולצרכים בלבד. ככל שהגור גדל, היציאות בלילה מתמעטות מעצמן, ובדרך כלל בגיל ארבעה או חמישה חודשים רוב הגורים ישנים לילה שלם. ההרחבה על לילות קשים נמצאת בעמוד על כלב שמייבב בלילה.

כלוב, אילוף ומה שקורה אחריו

כלוב הוא כלי ולא חובה. הרבה כלבים מסתדרים מצוין בלי כלוב, עם מיטה קבועה ושער בטיחות, ואחרים מוצאים בכלוב את המקום הבטוח שלהם לשנים. מה שחשוב הוא שלכלב יהיה מקום מנוחה צפוי, שבו אף אחד לא מפריע לו. לכן בעבודה על למקום אני משתמש באותו היגיון: מקום קבוע, נעים, שהכלב בוחר להגיע אליו. ההרחבה על גורים בחודשים הראשונים, כולל שינה, ניקיון וסדר יום, נמצאת בעמוד על הגור מגיל שמונה שבועות עד חצי שנה.