טיול שחרור

טיול שחרור הוא טיול שהמטרה שלו היא להוריד לחץ, לא לאמן. הכלב הולך במקום פתוח ושקט, בדרך כלל על רצועה ארוכה, בקצב שלו. הוא מריח, עוצר, חוזר אחורה, חופר קצת, מסתכל סביב. אף אחד לא מבקש ממנו רגלי, שב או אליי. ואף אחד לא ממהר. זה נשמע כמו טיול רגיל בלי כללים, ובמובן מסוים זה בדיוק מה שהוא.

למה טיול שחרור מרגיע כלבים

רוב הטיולים העירוניים הם בשביל כלב רצף של אירועים: מכוניות, אופניים, כלבים מעבר לגדר, אנשים, ריחות שאין זמן לבדוק כי הרצועה כבר מושכת קדימה. לכלב רגוע זה בסדר. לכלב לחוץ, ריאקטיבי או צעיר, טיול כזה לא מוריד מתח אלא מוסיף. הוא חוזר הביתה עייף פיזית, אבל דרוך יותר ממה שיצא.

טיול שחרור הופך את המשוואה. כשהגירויים מעטים, הכלב לא צריך להיות בכוננות. כשהוא קובע את הקצב, אין משיכה ואין תסכול. וכשהוא מריח, הוא עושה את מה שכלבים עושים כדי להבין את העולם, והרחה היא בעצמה פעולה מרגיעה. כלבים רבים מגיעים בטיול כזה למצב שלא רואים אצלם ברחוב: גוף רפוי, זנב נמוך ונינוח, תנועה איטית.

ויש לזה ערך גם מעבר לרגע עצמו. כלב שחי בלחץ צובר אותו. כל טיול שמוסיף עוד אירוע מלחיץ מעלה את הבסיס, וזה מה שמתואר כמילוי הדלי. טיול שחרור הוא דרך לרוקן את הדלי, ולכן הוא חלק מרכזי בעבודה עם כלבים ריאקטיביים וכלבים שאומצו לאחרונה.

איך עושים טיול שחרור נכון

1. מקום. שטח פתוח, שקט ככל האפשר: שדה, חורשה, קצה של פארק, חוף בחורף. המקום צריך לאפשר לראות כלב אחר מרחוק, ולהתרחק ממנו בזמן.
2. שעה. מוקדם בבוקר או בשעות שבהן אין הרבה אנשים. בקיץ, רק בשעות קרירות.
3. ציוד. רתמה נוחה ורצועה ארוכה של חמישה עד עשרה מטרים. לא קולר, כי רצועה ארוכה שנמתחת פתאום על קולר מעמיסה על הצוואר.
4. קצב. הכלב מוביל. אתם עוקבים, ועוצרים כשהוא עוצר.
5. שקט. מעט דיבור, בלי פקודות, בלי טלפון. אם יש צורך לשנות כיוון, פונים בשקט, בלי משיכה.
6. סיום. כשהכלב עוד רגוע. לא מחכים שיתעייף לגמרי.

איך יודעים שזה עובד

הסימנים מופיעים בגוף של הכלב, ולפעמים כבר אחרי עשר דקות. ההליכה מאטה, והאף יורד לקרקע לפרקי זמן ארוכים יותר. הזנב יורד מגובה נוקשה לגובה טבעי ומתנדנד ברכות. הפה נפתח מעט, והלשון יוצאת בנינוחות ולא בהתנשפות מהירה. הכלב מתחיל לבדוק מדי פעם איפה אתם, בלי שקראתם לו. ולפעמים הוא פשוט נשכב בעשב.

ואם זה לא קורה, זה גם מידע. כלב שנשאר דרוך, סורק את האופק ונעצר בכל רעש, ייתכן שהמקום עדיין עמוס מדי בשבילו, או שהוא צריך כמה טיולים כאלה כדי ללמוד שבשטח הזה לא קורה שום דבר מפחיד. אז חוזרים לאותו מקום, באותה שעה, כמה פעמים, ונותנים להיכרות לעשות את שלה.

דוגמה מהיום יום: הכלב שאומץ לפני שבוע

מצב שאני פוגש הרבה: כלב שאומץ לפני כמה ימים, ובכל טיול ברחוב הוא קופא, מתנשף או מושך הביתה. הבעלים רוצים לעבוד על הליכה ברצועה, ובצדק, אבל זה לא הזמן. בשבועות הראשונים, כמו שמתואר בכלל ה-3-3-3, הכלב צריך קודם כול להירגע ולהכיר את העולם החדש. שני טיולי שחרור בשבוע בשדה שקט, לצד טיולים קצרים וקבועים ליד הבית, נותנים לו את ההזדמנות להראות מי הוא כשהוא לא בלחץ. ולעיתים קרובות זה מה שמראה לבעלים שהם לא אימצו כלב פראי, אלא כלב מבוהל.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא לבחור מקום עמוס. גינת כלבים, טיילת בשבת בצהריים או פארק מלא באופניים הם לא טיול שחרור, גם אם הרצועה ארוכה. אם הכלב פוגש חמישה כלבים בעשר דקות, זה כבר טיול רגיל.

השנייה היא להפוך אותו לאימון. קשה לבעלים לא לנצל את ההזדמנות לתרגל אליי או קשר עין, במיוחד כשהכלב פתאום רגוע. אבל ברגע שמתחילים לבקש, הטיול משנה את אופיו. את האימון עושים בטיול אחר.

השלישית היא לשחרר את הכלב לגמרי בשטח פתוח לפני שהאליי שלו אמין. השם טיול שחרור מתייחס ללחץ, לא לרצועה.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, טיול שחרור לא מחליף את הטיולים היומיים. הוא מוסיף להם. פעם או פעמיים בשבוע זה מספיק לרוב הכלבים, ולכלבים לחוצים אפשר יותר. המדריך על הטיול היומי מתאר איך לשלב טיולים מסוגים שונים בשבוע אחד.

בתהליך בפנסיון, הכלבים יוצאים לטיולים יומיומיים בליווי שלי, לצורך פריקת המרץ שמהווה חלק חשוב בתכנית האילוף. לא כל טיול הוא אימון. יש טיולים שבהם עובדים על רגלי, ויש כאלה שבהם הכלב בעיקר מריח ומשתחרר, ובמיוחד בימים הראשונים, כשהוא עוד מתרגל למקום חדש. אני ממליץ לבעלים לשמור את הסוג השני גם בבית, כי כלב שמקבל מקום להוריד לחץ מגיע לאימונים במצב שבו הוא מסוגל ללמוד. ובימים שבהם הכלב בבית עבר משהו קשה, ביקור אצל הווטרינר, אורחים רבים או רעש של זיקוקים, טיול שחרור למחרת הוא לעיתים קרובות הדבר הכי טוב שאפשר לתת לו.