הרחה

הרחה היא האופן שבו כלב קורא את העולם. מה שאנחנו רואים בעיניים, כלב מבין דרך האף. עמוד חשמל, פינת בניין או כתם דשא הם בשבילו לוח מודעות: מי עבר כאן, מתי, האם זה כלב שהוא מכיר, האם הוא היה רגוע או לחוץ, האם יש כלבה ביום. כשכלב עוצר להריח, הוא לא מתעכב. הוא קורא.

למה הרחה חשובה לכלב

האף של כלב רגיש פי כמה וכמה מזה של אדם, וחלק גדול מהמוח שלו מוקדש לעיבוד ריחות. המשמעות המעשית היא שעולם של כלב בלי הרחה הוא עולם חסר. כלב שמטייל רק במהירות, על רצועה קצרה, בלי זמן לעצור, מקבל פעילות גופנית אבל מפסיד את רוב מה שהטיול אמור לתת לו.

הרחה היא גם פעילות מרגיעה. כשכלב מריח, הקצב שלו יורד, הנשימה מאטה, והוא עסוק במשהו שדורש ריכוז. בגלל זה כלבים לחוצים מתחילים להריח לפעמים כשהם פוגשים משהו לא נוח, וזה סימן שכדאי להכיר: לפעמים זה אות הרגעה, דרך של הכלב להוריד מתח, ולא רק סקרנות.

והיא מעייפת. עבודה של האף היא עבודה של המוח, ועבודה של המוח מעייפת לפעמים יותר מריצה. בעלים של כלבים אנרגטיים שמוסיפים לטיול קטעים של הרחה איטית מגלים בדרך כלל ערב שקט יותר בבית.

הרחה כמשחק: חיפוש בבית

יש גם דרך מסודרת יותר לתת לכלב לעבוד עם האף, והיא מתאימה כמעט לכל כלב, בכל גיל. מתחילים פשוט: מניחים פרס על הרצפה בזמן שהכלב רואה, ואומרים מילה כמו חפש. אחר כך מניחים אותו מאחורי רגל של כיסא. אחר כך בחדר אחר, בזמן שהכלב מחכה. בהמשך אפשר להחביא פרסים בכמה קופסאות קרטון, רק באחת מהן, ולתת לכלב למצוא את הנכונה.

המשחק הזה מצוין לכלבים מבוגרים שכבר לא רצים הרבה, לכלבים בהחלמה שצריכים מנוחה גופנית, ולימים של חום כבד שבהם הטיול מתקצר. וכלבים ביישנים מרוויחים ממנו משהו נוסף: הם מגלים שהם מסוגלים לפתור בעיה לבד, ולעיתים קרובות זה מחזק את הביטחון שלהם גם מחוץ למשחק.

הרחה כפרס

הדבר השימושי ביותר שבעלים יכולים לעשות עם הרחה הוא להפוך אותה לפרס. זה עיקרון שנקרא עקרון פרמק: התנהגות שהכלב רוצה מאוד לעשות יכולה לשמש כתגמול על התנהגות שהוא פחות רוצה לעשות. בטיול, הכלב רוצה להריח, ואנחנו רוצים שילך ליד הרגל. אז הולכים כמה צעדים יפים, ומשחררים להרחה.

איך עושים את זה בפועל

1. בוחרים מילה לשחרור להרחה, למשל לך תריח.
2. בתחילת הטיול נותנים כמה דקות של הרחה חופשית, כדי להוריד את הדחף הראשון.
3. עוברים לרגלי לקטע קצר, עשרה עד עשרים צעדים.
4. כשהכלב הלך יפה, עוצרים ליד מקום מעניין ואומרים את המילה. דקה של הרחה.
5. קוראים לו בשמו, ממשיכים ברגלי, וחוזרים על המחזור.
6. בהדרגה מאריכים את קטעי ההליכה, ומשאירים את קטעי ההרחה.

דוגמה מהיום יום: הטיול שהופך למאבק

מצב שאני פוגש בהרבה בתים: הכלב רוצה להריח כל עמוד, והבעלים רוצים להגיע לפארק. כל מטר יש משיכה, הכלב מושך לכיוון העמוד, הבעלים מושכים לכיוון ההפוך, ושניהם חוזרים הביתה מתוסכלים. הכלב לומד שהרצועה היא מאבק, והבעלים לומדים שהטיול הוא מטלה.

כשמפרידים בין רגלי לבין חופשי, הטיול משתנה. הכלב יודע שתהיה הזדמנות להריח, ולכן לא צריך להילחם על כל עמוד. הבעלים יודעים שיש קטעים שבהם הכלב ילך לידם, ולכן לא צריכים לעצור כל שנייה. ותוך שבוע או שבועיים, ברוב המקרים, המאבק נעלם כמעט לגמרי.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא לא לתת להריח בכלל. טיול מהיר על רצועה קצרה, בשם הליכה יפה, משאיר כלב לא מסופק. הוא יחפש את מה שחסר לו בדרכים אחרות, לרוב בבית.

השנייה היא לתת להריח בלי שום מסגרת. כלב שמושך לכל ריח ומקבל אותו לומד שמשיכה עובדת. אם רוצים לתת לו להריח, נותנים אחרי רצועה רפויה, לא אחרי משיכה.

השלישית היא לפרש הרחה בטיול כהתעלמות. כלב שמריח בזמן שקוראים לו לא תמיד מתעלם. לפעמים הוא לחוץ ומוריד מתח, ולפעמים הוא באמצע משהו שבשבילו חשוב מאוד. במקום לקרוא שוב ושוב, כדאי לחכות שנייה, או להתקרב אליו.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, הרחה היא אחד הכלים הכי זמינים להעשרה: מפזרים גרגרים על שטיח, מחביאים פרסים בחדר, נותנים לכלב לחפש. כמה דקות כאלה ביום משנות הרבה, במיוחד לכלבים שנשארים לבד או שאין להם חצר. וטיול שחרור פעם או פעמיים בשבוע, שכולו הרחה, הוא דרך טובה להוריד לחץ מצטבר.

בתהליך בפנסיון, בטיולים היומיים שלי עם הכלבים יש גם עבודה על רגלי וגם זמן להריח, וההפרדה ביניהם היא חלק ממה שהכלב לומד. כשאני מעביר את הכלב לבעלים, אני מראה להם את המילה שמשחררת להרחה ואת המילה שמחזירה לרגלי, כי בלי שתיהן הבעלים יחזרו לבחור בין טיול של מאבק לבין טיול בלי כללים. שתי מילים, ושקט בין שתיהן, הן ההבדל בין טיול שבו כולם מושכים לטיול ששניכם נהנים ממנו.