הטיול היומי: איך נראה טיול שבאמת מרגיע כלב

יש שיחה שחוזרת אצלי כמעט מילה במילה. “אני מטייל איתו שעה כל בוקר, ובערב הוא עדיין מטפס על הקירות”. הבעלים עושה הכול נכון לפי מה שלימדו אותו: טיול ארוך, הליכה מהירה, אולי ריצה. והכלב חוזר מוכן לסיבוב שני. הבעיה היא לא כמות הטיול. היא סוג הטיול.

למה כלב חוזר מטיול ארוך עוד יותר מתוח?

כי טיול מהיר ועמוס בגירויים מעייף את הגוף ומעלה את הראש. כלב שהולך קילומטרים ברחוב סואן, עובר ליד עשרה כלבים שנובחים מאחורי גדרות, נמשך מכל ריח ומקבל משיכה בחזרה, חוזר הביתה עם גוף עייף ומערכת עצבים דרוכה. ככל שהכושר שלו משתפר, הוא צריך עוד יותר הליכה כדי להתעייף, והמתח נשאר.

יש לזה גם צד שבעלים לא רואים. בטיול מהיר ברצועה קצרה הכלב לא בוחר כלום: לא את הקצב, לא את הכיוון, לא במה להתעכב. כל היום שלו בבית ממילא נקבע על ידי אחרים, והטיול היה אמור להיות החלק שבו הוא מחליט קצת. כשגם הוא נלקח, הכלב מחפש את הבחירה הזאת במקומות אחרים: בגינה, בספה, בנביחות על החלון.

מה שמרגיע כלב הוא שילוב אחר: זמן להריח, קצב שהוא בוחר, וכמות גירויים שהוא מסוגל לעכל. בטיול כזה הכלב לא רק מוציא אנרגיה. הוא עובד עם האף, והעבודה הזאת מעייפת את הראש בצורה שהליכה מהירה לא עושה.

ההבחנה שמשנה את הטיול: טיול כושר מול טיול שחרור

	טיול כושר	טיול שחרור
קצב	שלכם, מהיר	של הכלב, איטי עם עצירות
רצועה	קצרה, לרוב מתוחה	רפויה או ארוכה
הרחה	מותרת בקושי	רוב הזמן
מקום	מדרכות, מסלול קבוע	שטח פתוח, שולי שדה, רחוב שקט
מה הכלב מקבל	כושר גופני	הורדת מתח, עבודת אף, בחירה
איך הוא חוזר	עייף ודרוך	רגוע, נשכב לישון

לטיול מהסוג השני קוראים טיול שחרור. רוב הכלבים בעיר מקבלים כמעט רק מהסוג הראשון, ולכן הם עייפים ובכל זאת לא רגועים.

מה האף עושה לכלב בטיול?

הרחה היא הדרך המרכזית שבה כלב קורא את העולם. ריח על עמוד חשמל אומר לו מי עבר, מתי, באיזה מצב. כשכלב מריח שיח במשך דקה שלמה, הוא לא מבזבז זמן. הוא קורא עיתון שלם. במה שאני רואה, כלבים שמקבלים זמן אמיתי להריח בטיול חוזרים הביתה רגועים יותר מכלבים שהלכו פי שניים מרחק.

הטעות הנפוצה היא להתייחס להרחה כהפרעה לטיול. הבעלים רוצה להתקדם, הכלב נעצר, והבעלים מושך. מבחינת הכלב, החלק הכי מעניין והכי מרגיע של הטיול נקטע שוב ושוב. הוא לומד שצריך למהר להריח לפני שמושכים אותו, וזה בדיוק מה שמייצר כלב שזורק את עצמו מצד לצד של המדרכה.

כמה זמן להריח

אין מספר קבוע, אבל כלל טוב הוא שרוב הטיול שייך לאף. בטיול של חצי שעה, עשרים דקות של הרחה וחקירה ועשר דקות של הליכה עם מטרה הן חלוקה טובה לרוב הכלבים. כלבי ריח, כמו ביגלים, צריכים יותר. כלבים צעירים ואנרגטיים צריכים את ההרחה דווקא בהתחלה, כדי להוריד הילוך לפני שמבקשים מהם משהו.

איך בנוי טיול טוב, מהדלת עד הדלת?

טיול טוב מתחיל לפני היציאה ונגמר אחרי החזרה. יציאה רגועה מהבית, כמה דקות להריח ולהתפנות, החלק המרכזי שבו הכלב חוקר בקצב שלו, כמה דקות קצרות של תרגול, וחזרה איטית הביתה. המבנה הקבוע הזה עוזר לכלב לדעת מה מצפה לו, וכלב שיודע מה מצפה לו נרגע מהר יותר.

1. היציאה. מחברים רצועה רק כשהכלב עומד או יושב בשקט. אם הוא קופץ, מניחים את הרצועה ומחכים. הדלת נפתחת רק כשהוא לא נדחף אליה. יציאה בהתפרצות קובעת את הטון לכל הטיול.
2. חמש עד עשר הדקות הראשונות. הכלב מתפנה ומריח כמה שהוא רוצה. לא מבקשים כלום. זה הזמן שבו הוא מוריד את ההתרגשות של היציאה.
3. החלק המרכזי. הליכה בקצב שלו ברצועה רפויה, או ברצועה ארוכה בשטח פתוח. עוצרים כשהוא עוצר להריח. מחליפים כיוון מדי פעם כדי שהמסלול לא יהיה צפוי.
4. חמש דקות של תרגול. באמצע הטיול, לא בהתחלה: שב בכניסה לגינה, קשר עין כשעובר כלב, שתי דקות של הליכה לצד הרגל. קצר, עם פרסים טובים.
5. החזרה. הקטע האחרון איטי, עם עוד קצת הרחה. לא רצים הביתה בסוף.
6. אחרי הטיול. מים, ואז זמן שקט. לעיסה, צעצוע מזון או מנוחה על המקום שלו. לא משחק פרוע מיד אחרי.

טיול אחד שונה לכל יום

אם יש לכם שני טיולים ביום, כדאי שהם יהיו שונים. אחד יכול להיות קצר ושגרתי סביב הבית, והשני ארוך יותר במקום פתוח, שבו הכלב מריח ומתרוצץ ברצועה ארוכה. גם החלפת מסלול פעם בכמה ימים עושה הבדל, כי מסלול חדש הוא עבודת אף חדשה לגמרי.

מה עושים כשכלב אחר מתקרב

זה הרגע שבו רוב הטיולים נשברים, ולכן כדאי להחליט מראש מה עושים בו. הכלל שלי: לא ניגשים לכלבים אחרים ברצועה, אלא אם שני הבעלים שאלו והסכימו, ושני הכלבים נראים רגועים. מפגש ברצועה הוא מפגש בלי דרך החוצה, ושני כלבים שמתקרבים זה לזה ישר, פנים מול פנים, עושים בדיוק מה שכלבים לא עושים כשהם חופשיים.

1. מזהים מוקדם. ברגע שרואים כלב מתקרב, לפני שהכלב שלכם התקשח.
2. מייצרים מרחק. חוצים את הכביש, נכנסים לחניה, או עושים קשת רחבה על הדשא. מרחק הוא הכלי הכי חזק שיש לכם.
3. נותנים לכלב משהו לעשות. קשר עין ופרס, או פיזור כמה פרסים על הדשא כדי שירחרח בזמן שהכלב השני עובר.
4. ממשיכים כרגיל. בלי למשוך, בלי לומר “לא”, בלי לחזק את הרצועה בפתאומיות. הכלב קורא את הלחץ שלכם דרך הרצועה.

איך מתאימים את הטיול לגיל ולסוג הכלב?

לא כל כלב צריך את אותו טיול. גור צריך הרבה יציאות קצרות ומעט מרחק, כלב מתבגר מגזע עבודה צריך הרבה עבודת אף ואתגר מנטלי ולא רק קילומטרים, וכלב מבוגר צריך קצב איטי ומשטחים נוחים. הטעות היא להעתיק את הטיול של הכלב הקודם, או של השכן, בלי לשאול מה הכלב הזה צריך.

מי הכלב	מה הטיול צריך לכלול	ממה להיזהר
גור	יציאות קצרות ותכופות, הרבה הרחה, היכרות רגועה עם רעשים ואנשים	מרחקים ארוכים, ריצה על אספלט, הצפה בגירויים
כלב מתבגר	עבודת אף, רצועה ארוכה בשטח פתוח, תרגול קצר באמצע	רק הליכה מהירה, שמעלה כושר בלי להוריד מתח
כלב בוגר מגזע עבודה	טיול שחרור ארוך, משימות אף, מסלולים מתחלפים	זריקת כדור אינסופית במקום טיול
כלב מבוגר	קצב איטי, משטחים רכים, הרבה עצירות	מדרגות, מרחקים ארוכים, חום
כלב עם אף קצר	שעות קרירות, מרחקים קצרים, מים	כל פעילות בחום, גם קצרה

לגבי גורים, כלבים מבוגרים וכלבים עם בעיה במפרקים או בנשימה, את כמות הפעילות הנכונה כדאי לבדוק עם הווטרינר. מה שאני יכול לומר מהצד שלי הוא שכמעט לכל כלב, בכל גיל, יותר הרחה ופחות קצב היא כיוון טוב.

מה עושים עם כלב שמושך כל הטיול?

קודם מבינים שמשיכה היא התנהגות נלמדת, ושהיא משתלמת לכלב בכל טיול. כל פעם שהוא משך והגיע לעץ, למד שמשיכה עובדת. כל פעם שמשכתם בחזרה, הוא משך חזק יותר בגלל רפלקס התנגדות שגורם לכלב להישען נגד לחץ. לכן התיקון לא נעשה במשיכה חזקה יותר, אלא בכך שמשיכה מפסיקה להוביל לשום מקום.

בתקופת האימון, מפרידים בין שני סוגי טיולים. טיול אחד ביום, קצר ובמקום שקט, מוקדש לתרגול הליכה ברצועה רפויה: נעצרים כשהרצועה נמתחת, וממשיכים רק כשהיא רפויה. בשאר הטיולים, במקום שבו אין זמן לתרגל, משתמשים ברצועה ארוכה בשטח פתוח, או ברתמה קדמית שמקלה על השליטה. ככה הכלב לא מתרגל משיכה בכל יציאה, והתרגול שכן עשיתם לא נמחק. את התמונה המלאה פירטתי בעמוד על משיכה ברצועה.

מה לא לעשות בטיול?

• לא למשוך את הכלב מכל ריח. הרחה היא העיקר. אם צריך להתקדם, אומרים מילה קבועה, מחכים שנייה, וממשיכים בעדינות.
• לא להפוך את הטיול למסע לגינת כלבים. גינה עמוסה היא הרבה פעמים המקום הכי מלחיץ ביום. כלב שהולך לשם כל יום עם הרבה כלבים לא מוכרים לא חוזר רגוע.
• לא לטייל בשעות החמות. אספלט בצהרי קיץ שורף כפות, וכלבים עם אף קצר נמצאים בסיכון גבוה. את הכללים לקיץ כתבתי בעמוד על חום, קיץ ואילוף.
• לא להשתמש ברצועה נשלפת ברחוב. היא מלמדת את הכלב שמשיכה מאריכה את הרצועה, ונותנת לכם שליטה מועטה מאוד כשמשהו קורה מהר.
• לא לטייל עם הטלפון. אתם מפספסים את הרגע שבו הכלב מסתכל עליכם, וגם את הרגע שבו הוא מתחיל להתקשח מול כלב שמתקרב.

כמה זמן עד שרואים כלב אחר אחרי טיול?

לוח זמנים מציאותי, למי שמשנה את הטיולים מחר בבוקר:

• השבוע הראשון: הכלב מריח יותר, ואתם מרגישים שהטיול “איטי מדי”. זה בדיוק השלב שבו רוב האנשים חוזרים להרגלים הישנים. אל תחזרו.
• השבוע השני: הכלב מתחיל לצאת מהדלת רגוע יותר, כי הוא כבר יודע שיש לו זמן להריח ולא צריך לחטוף.
• השבוע השלישי והרביעי: החזרה הביתה נעשית שקטה, והערב בבית רגוע יותר. ההליכה ברצועה רפויה מתחילה להחזיק ברחוב שקט.
• אחרי חודשיים: המבנה הוא הרגל, גם שלכם וגם שלו.

ההבדל בבית מופיע מהר. במה שאני רואה, כבר אחרי כמה ימים של טיולים עם הרבה הרחה וחזרה איטית, רוב הכלבים נשכבים מהר יותר אחרי שהם חוזרים. ההליכה ברצועה רפויה לוקחת יותר זמן: שבועיים עד שלושה של תרגול יומי עד שרואים שינוי ברחוב שקט, ועוד כמה שבועות עד שזה מחזיק ליד הסחות.

בתוכנית שלי, כל כלב יוצא לטיולים יומיומיים בליווי שלי, והם חלק מהעבודה עצמה ולא רק פריקת מרץ: שם מתרגלים הליכה, עצירה בכניסות, קשר עין ליד כלבים אחרים. מה שעובר אליכם בסוף התוכנית בפנסיון הוא לא רק כלב שמתרגל, אלא גם מבנה של טיול שאפשר להמשיך בו בבית.

מתי הטיול עצמו הוא הבעיה?

כשהכלב מתפרץ על כלבים אחרים, על אופניים או על אנשים, הטיול הופך לשדה מוקשים, ושום מבנה לא פותר את זה לבד. כלב כזה צריך עבודה מסודרת על המרחק שבו הוא מסוגל להישאר רגוע, ופירטתי אותה בעמוד על כלב שמתפרץ על כלבים אחרים בטיול.

מצב שני הוא כלב שלא רוצה לצאת בכלל, נעצר באמצע או מושך חזרה הביתה. לפעמים זה פחד מרעש או ממקום מסוים, ופירטתי אותו בעמוד על כלב שנתקע בטיול. ולפעמים זה כאב: צליעה, הליכה איטית מהרגיל, סירוב לעלות במדרגות או ליקוק כפות אחרי טיול. במקרים כאלה בודקים קודם עם הווטרינר, ורק אחר כך חושבים על אילוף.