רצועה, רתמה או קולר: מה באמת צריך לקנות לכלב

אנשים מגיעים לחנות עם שאלה פשוטה, מה לקנות לכלב, ויוצאים עם שלושה סוגים של רתמות, רצועה נשלפת ועצה מהמוכר. רוב הציוד הזה לא מזיק, וחלקו מועיל מאוד. אבל ההנחה שמאחורי הקנייה, שהציוד הנכון יפתור את המשיכה, היא הטעות הכי נפוצה שאני רואה. ציוד לא מלמד כלב ללכת יפה. ציוד קובע כמה נוח לכלב, כמה בטוח לכם, וכמה קשה או קל יהיה ללמד אותו.

מה באמת צריך: הרשימה הקצרה

לכלב רגיל, בבית רגיל, שלושה פריטים מספיקים לרוב החיים:

1. קולר שטוח עם תג ומספר טלפון. הוא שם בשביל הזיהוי, לא בשביל ההליכה.
2. רתמה טובה, בצורת Y על החזה, עם טבעת חיבור על הגב, ולכלב שמושך גם טבעת על החזה.
3. רצועה קבועה באורך מטר וחצי עד שניים, מחומר נעים ליד, עם וו אמין.

ופריט רביעי שאני ממליץ עליו לכמעט כל כלב, ברגע שמתחילים לעבוד על קריאה: רצועה ארוכה, באורך חמישה עד עשרה מטרים, שנותנת לכלב חופש תנועה בשדה פתוח בלי לשחרר אותו לגמרי.

זהו. כל השאר הוא תוספת למצבים מסוימים.

ובחירת הרצועה עצמה שווה עוד משפט. רצועה קצרה מדי, של מטר או פחות, מושכת את הכלב לרגל שלכם ולא משאירה מקום לשקע רפוי, ולכן היא מייצרת משיכה במקום למנוע אותה. רצועה רחבה וכבדה מדי מכבידה על כלב קטן. וחומר שנעים להחזיק, שלא שורף את כף היד כשהוא מחליק, הוא מה שמאפשר לכם להחזיק אותה רפויה ולא בלפיתה.

ההשוואה המלאה: מה כל אחד עושה, ולמי הוא מתאים

ציוד	איך הוא עובד	למי הוא מתאים	למה לשים לב
קולר שטוח	רצועה סביב הצוואר	נשיאת תג, כלב שכבר הולך ברצועה רפויה	משיכה חוזרת מפעילה לחץ על קנה הנשימה והצוואר
מרטינגייל	קולר שנסגר מעט כשמושכים, עד גבול קבוע	כלבים עם ראש צר שמחליקים מקולר רגיל	לכוון כך שלא ייסגר עד חנק, ולא להשאיר עליו כשאין השגחה
רתמה אחורית	חיבור על הגב, הלחץ על החזה	כלבים קטנים, כלבים שלא מושכים, טיולים רגועים	אצל כלב שמושך היא נותנת לו נקודת משיכה נוחה
רתמה קדמית	חיבור על החזה, משיכה מסובבת את הכלב הצידה	כלבים שמושכים, בזמן שמלמדים הליכה רפויה	שפשוף מתחת לבית השחי, ושהרצועה לא תיכרך ברגליים
רסן ראש	רצועה סביב החוטם, מכוונת את הראש	מקרים מסוימים, בהדרכה, אחרי הרגלה ארוכה	רוב הכלבים לא אוהבים אותו בהתחלה, ומשיכה חדה עליו מסוכנת לצוואר
רצועה קבועה	אורך קבוע וצפוי	כמעט כל טיול	אורך של מטר וחצי עד שניים, לא קצרה מדי
רצועה ארוכה	חמישה עד עשרה מטרים	תרגול קריאה, הרחה בשטח פתוח	מחברים לרתמה ולא לקולר, ולא כורכים סביב היד
רצועה נשלפת	חבל שמתארך כשהכלב מושך	לא מומלצת	מתגמלת משיכה, שליטה חלשה, סכנה לידיים

איך מתאימים רתמה וקולר

רתמה טובה שהותאמה לא נכון גרועה מרתמה בינונית שהותאמה נכון. ארבע בדיקות:

1. שתי אצבעות. מתחת לכל רצועה של הרתמה ומתחת לקולר צריכות להיכנס שתי אצבעות שטוחות, לא יותר ולא פחות.
2. הכתפיים חופשיות. הרצועה שעל החזה יוצרת צורת Y, ולא עוברת בקו רוחבי מעל הכתפיים. מסתכלים על הכלב הולך מהצד: הצעד הקדמי צריך להיות מלא.
3. בית השחי. הרצועה שמתחת לחזה נמצאת כמה אצבעות מאחורי הרגליים הקדמיות, כך שלא תשפשף. אחרי טיול ארוך, בודקים שאין אדמומיות או פרווה דלילה באזור.
4. אי אפשר לצאת. מושכים בעדינות את הרתמה קדימה מעל הראש. אם היא כמעט עוברת, היא רפויה מדי. כלבים מפוחדים יודעים לצאת מרתמות בדיוק ברגע הלא נכון.

לגורים, בודקים את ההתאמה כל שבוע או שבועיים. גור גדל מהר, ורתמה שהתאימה לפני חודש יכולה להיות לוחצת היום.

מה משתנה לפי הכלב

גור. רתמה רכה וקלה, רצועה קלה, ואפס לחץ על הצוואר. גור לומד ללכת ברצועה בעיקר בבית ובחצר, בדקות קצרות, ורוב העבודה היא לגרום לו לרצות להיות לידכם. רתמה מתכווננת חוסכת קנייה חדשה כל חודש, כל עוד בודקים אותה כל שבוע.

כלב קטן. אצל כלבים קטנים קנה הנשימה עדין במיוחד, וחלק מהגזעים הקטנים נוטים לבעיות בקנה. אצלם הרצועה מתחברת לרתמה תמיד, גם כשהם לא מושכים. ושימו לב לאבזמים כבדים ולרצועות עבות: מה שקל ביד שלכם יכול להיות כבד מאוד על כלב של ארבעה קילו.

כלב עם חרטום שטוח. בולדוג, פאג, שיצו ודומיהם נושמים קשה יותר מלכתחילה. כל לחץ על הצוואר מחמיר את זה, ולכן אצלם רתמה היא לא המלצה אלא הכלל.

כלב גדול ומושך. רתמה עם שתי נקודות חיבור, אחת בחזה ואחת על הגב, ורצועה עם שני ווים. זה נותן שליטה טובה בלי לחץ על הצוואר, ואפשר להעביר בהדרגה את כל המשקל לחיבור האחורי כשההליכה משתפרת.

כלב מפוחד או כלב שאומץ זה עתה. כלב כזה יכול להיבהל ברחוב ולנסות להשתחרר אחורה. רתמה שקשה לצאת ממנה, לעיתים עם רצועה נוספת סביב המותניים, ובחודשים הראשונים גם חיבור כפול: רצועה אחת לרתמה ואחת לקולר. כלב מפוחד שהשתחרר ברחוב שהוא לא מכיר הוא אחד המצבים הקשים ביותר להחזיר ממנו כלב.

ומה עוד שווה שיהיה בתיק

שקיות לצרכים, כמובן. תיק פרסים על החגורה או בכיס נגיש, כי פרס שמגיע אחרי חמש שניות של חיפוש בכיס מגיע מאוחר מדי. בקבוק מים בימים חמים. ולכלב שמגיב לכלבים או לאנשים, או שעובר טיפולים אצל הווטרינר, מחסום פה שהכלב הורגל אליו בבית מראש, כך שהוא מזוהה אצלו עם פרס ולא עם לחץ.

למה ציוד כוחני לא בתיק שלי

קולר חשמלי, קולר דוקרנים וקולר חנק נמכרים כפתרון מהיר, ולפעמים הם באמת עוצרים משיכה מהר. אני לא משתמש בהם ולא ממליץ עליהם. לא בגלל שאני חושב שמי שמשתמש בהם רוצה לפגוע בכלב שלו. רוב האנשים שמגיעים אליי עם קולר כזה ניסו קודם הרבה דברים, היו מותשים, ומישהו אמר להם שזה הפתרון. אני מבין את זה לגמרי.

אלה הסיבות שלי, מהשטח:

הם עובדים דרך אי נוחות או כאב. זה מה שעוצר את המשיכה. הכלב לא למד איך ללכת לידכם, הוא למד שכשהוא מתקדם, משהו לא נעים קורה בצוואר. מה שנוצר הוא הימנעות, לא הבנה.

הכלב מחליט בעצמו ממה הכאב הגיע. וזאת הבעיה הגדולה. כלב שקיבל לחץ כואב בצוואר בדיוק כשראה כלב אחר, ילד על אופניים או אדם זר, יכול לקשר את הכאב למה שהוא ראה. אני פוגש כלבים שהתחילו כמושכים ונעשו מגיבים, בדיוק בדרך הזאת.

הצוואר הוא אזור רגיש. קנה הנשימה, בלוטת התריס ועמוד השדרה של הצוואר נמצאים בדיוק במקום שבו הלחץ מופעל. בכל חשש לגבי פגיעה בצוואר, כדאי לבדוק עם הווטרינר.

הם לא נחוצים. זה בעצם הטיעון העיקרי. כלבים לומדים ללכת ברצועה רפויה בלי כאב, לרוב באותו זמן ואפילו מהר יותר, כשמלמדים אותם מה כן משתלם. ההסבר הרחב יותר על כלי אברסיבי ומה הוא עושה ללמידה נמצא במילון.

למה הכלב מושך, ומה הציוד לא פותר

כלב מושך כי משיכה עובדת. הוא מושך, הרצועה נמתחת, והוא מתקדם לכיוון שרצה. מבחינתו, לחץ על החזה שווה התקדמות, וכל טיול מתרגל את המשוואה הזאת עוד מאות פעמים.

ויש עוד דבר שקורה בגוף. כשמושכים כלב לאחור, הגוף שלו נשען קדימה באופן טבעי, כמו שאנחנו נשענים נגד רוח. זה רפלקס לחץ נגד לחץ, והוא מסביר למה משיכה חזרה ברצועה רק מגבירה את המשיכה קדימה. שני הצדדים מחזיקים חבל מתוח, ואף אחד לא מלמד אף אחד כלום.

הרתמה הקדמית משנה את המכניקה הזאת קצת, והיא כלי טוב. אבל הליכה ברצועה רפויה נבנית רק כשהכלב לומד שרצועה רפויה היא מה שמקדם אותו. את כל ההיגיון, כולל מה עושים בשנייה שהרצועה נמתחת, פירטתי בעמוד על כלב שמושך ברצועה.

מה עושים מחר בבוקר

1. מתחילים בבית. רתמה חדשה מכירים בסלון, לא ברחוב. מראים אותה, פרס. מכניסים את הראש, פרס. סוגרים אבזם, פרס, ומורידים. כמה פעמים ביום, יומיים או שלושה.
2. הרצועה ביד אחת, קבועה באורך. מחזיקים את הרצועה כך שיש בה שקע קטן בצורת J כשהכלב לידכם. לא כורכים אותה סביב פרק היד.
3. עוצרים כשהיא נמתחת. שנייה שהרצועה נמתחת, אתם עומדים. שנייה שהיא רפויה, ממשיכים. אין צורך לדבר.
4. משלמים על רפיון. כל פעם שהכלב לידכם והרצועה רפויה מעצמה, פרס ליד הרגל. שבע או שמונה פעמים בטיול בהתחלה.
5. הטיול הראשון של היום, לא הקשה ביותר. מתרגלים בשעה ובמסלול השקטים ביותר. ברחוב סואן, עם כלבים בכל פינה, אף כלב לא לומד שום דבר חדש.
6. זמן הרחה מתוכנן. כל כמה דקות, מילה שמשחררת את הכלב להריח בקצה הרצועה. כלב שיודע שההרחה תגיע מושך פחות כדי להשיג אותה.

מה לא לעשות

לא לחבר רצועה ארוכה או נשלפת לקולר, בעיקר אצל כלב שרץ. ריצה שנעצרת בבת אחת בקצה הרצועה מעבירה את כל הכוח לצוואר.

לא להשאיר רתמה על הכלב כל היום. רתמה שנשארת עליו בבית משפשפת, מסתבכת בדברים ומאבדת את המשמעות שלה כסימן לטיול.

לא לקשור כלב בחוץ לבד. כלב קשור ליד סופר או בחצר לא יכול לברוח ממה שמפחיד אותו, וזה מצב שבו כלבים מגיבים חזק.

לא להחליף ציוד כל שבוע. כל ציוד חדש משנה את התחושה לכלב, ואם מחליפים כל הזמן הוא לא לומד שום דבר יציב. בוחרים, ונותנים לפחות שלושה שבועות.

לא לתפוס את הכלב בקולר כדי לעצור אותו. אצל הרבה כלבים, יד שנשלחת לקולר הגיעה בעבר ברגעים לא נעימים: לגרור החוצה מהגינה, למשוך מהספה, להרחיק מאורח. אחרי כמה פעמים הכלב מתחיל להתחמק מהיד או לנהום כשהיא מתקרבת לצוואר. כדאי לתרגל כמה פעמים ביום נגיעה קצרה בקולר, פרס ושחרור, כך שהאחיזה בקולר תהיה צפויה ונעימה ביום שבו באמת תצטרכו אותה.

לא לתת לרצועה להיות הסימן להתרגשות. אם הכלב קופץ, מסתובב ונובח מהרגע שהרצועה יוצאת מהמגירה, הטיול מתחיל בשיא. מורידים את הרצועה, מחכים שישב או יירגע, ורק אז מחברים. כמה ימים כאלה, והטקס כבר נראה אחרת.

כמה זמן עד שרואים הבדל

הרתמה הנכונה מורגשת מהטיול הראשון: פחות לחץ ביד, פחות שיעול אצל כלב שהשתעל בקולר. הליכה ברצועה רפויה במסלול שקט נבנית לרוב בשבועיים עד שלושה של תרגול יומי. בסביבה עם הסחות, ליד כלבים, חתולים או אנשים, זה לוקח כמה חודשים, ויש ימים של נסיגה.

אם אחרי חודש של עבודה עקבית המשיכה לא משתנה כלל, או אם הכלב מתפרץ ונובח על כלבים ואנשים ברצועה, זאת כבר לא שאלה של ציוד. כלב כזה צריך עבודה מסודרת על התגובה עצמה, ואם יש גם שיעול, צליעה או רגישות בצוואר, כדאי לבדוק עם הווטרינר לפני שממשיכים.