אורחים, חגים ומסיבות: מה עושים עם הכלב כשהבית מתמלא

ערב חג בבית ישראלי הוא אולי היום הכי קשה בשנה לכלב, ולא בגלל שמשהו רע קורה בו. בבת אחת נכנסים עשרים אנשים, חלקם לא מוכרים, ילדים רצים, הדלת נפתחת ונסגרת שוב ושוב, ריחות של אוכל בכל מקום, ולמישהו תמיד נופל משהו מהצלחת. אצל הרבה כלבים זה מספיק כדי שכלב רגוע בכל יום אחר יקפוץ, ינבח, יגנוב מהשולחן או ינהם על ילד. רוב הבעלים מופתעים, ואחר כך מתביישים. כמעט תמיד זה לא היה צריך לקרות.

מה קורה בראש של כלב כשהבית מתמלא

כלב חי לפי סדר. הוא יודע מי גר בבית, מי מגיע לפעמים, מתי אוכלים ואיפה הוא נח. ערב חג שובר את כל זה בבת אחת, ומוסיף מעליו עוד עשרות גירויים. כל אחד מהם קטן, והם מצטברים. זה מה שנקרא מילוי הדלי: הצלצול הראשון בדלת הוא כלום, הצלצול העשירי, אחרי ילד שמשך בזנב ואורח שהתכופף מעל הראש, הוא הרגע שבו הכלב נוהם.

וכלבים שונים מגיבים לאותו עומס בדרכים שונות. זה חשוב, כי הם צריכים תוכנית שונה:

הכלב	איך זה נראה בערב	מה הוא צריך
חברתי ומתלהב	קופץ על כל אורח, לא נרגע, מביא צעצועים, גונב מהשולחן	טיול ארוך לפני, ניהול של הכניסה, מקום קבוע עם לעיסה
מפוחד או מתבייש	מסתתר, עוקב מרחוק, נובח על כל כניסה, נוהם כשמתקרבים	חדר שקט משלו, ושאף אחד לא ינסה להתיידד איתו
שומר על משאבים	נוהם ליד הקערה, ליד עצם, או כשמישהו מתקרב לספה שלו	אוכל ולעיסה רק בחדר נפרד, בלי אנשים שעוברים לידו
כלב מבוגר	עייף, נבהל מנגיעה פתאומית, אולי לא שומע או לא רואה טוב	מנוחה בצד, והגנה מילדים שלא מכירים אותו
גור	מתרגש, נושך ידיים, צריך לצאת לצרכים כל הזמן	מישהו אחראי עליו, הרבה מנוחה, ויציאות לפי שעה

כלב אחד יכול להיות גם בשתי שורות, למשל מתלהב בכניסה ושומר ליד השולחן. התכנון צריך לכסות את שתיהן.

מה עושים בשבועיים שלפני החג

ערב חג הוא לא הזמן ללמד. הוא הזמן שבו משתמשים במה שלמדתם קודם. כמה דברים שאפשר להכין:

1. מקום קבוע. שטיחון או מיטה בפינה שקטה של הסלון, שהכלב לומד ללכת אליה ולהישאר. למקום היא הפקודה שמחזיקה ערב שלם, וכדאי להתחיל לתרגל אותה כבר עכשיו, כמה דקות ביום.
2. חדר שקט. אם הכלב יבלה חלק מהערב בחדר נפרד, הוא צריך להכיר את החדר הזה כמקום טוב. כל יום, ארוחה או לעיסה בחדר הזה, עם דלת סגורה לכמה דקות.
3. שער בטיחות. שער בטיחות בפתח המטבח או בפתח חדר נותן לכלב להיות חלק מהבית בלי להיות בתוך העומס. הוא גם הפתרון הכי פשוט לכניסה.
4. תרגול הדלת. כל יום, בני הבית יוצאים ונכנסים, מצלצלים ודופקים. הכלב מקבל פרס כשהוא על השטיחון או מאחורי השער, ולא כשהוא בדלת.
5. צעצועי לעיסה מוכנים. כמה צעצועי מזון ממולאים במקפיא, מוכנים לערב.

הערב עצמו: מה עושים, לפי סדר

1. טיול ארוך לפני. שעה או שעתיים לפני שהאורחים מגיעים, טיול של ארבעים דקות עם הרבה הרחה. לא ריצה ולא משחק כדור, שמעלים עוררות. כלב שהלך והריח מגיע לערב עייף ושקט יותר.
2. הכלב לא בדלת. כשהאורחים מגיעים, הכלב ברצועה ליד אחד מבני הבית, או מאחורי שער. הדלת נפתחת, האורחים נכנסים ומתיישבים, ורק אז הכלב פוגש אותם, ברצועה ובשקט.
3. שני כללים לכל אורח. אומרים אותם בכניסה, בקול רגיל: לא מתכופפים לכלב ולא מסתכלים לו בעיניים עד שהוא רגוע, ולא נותנים לו אוכל. זהו. אורח שמבין את שני הכללים האלה עושה את רוב העבודה.
4. הכלב בא, לא מביאים אותו. אורח שרוצה ללטף מחכה שהכלב יגיע אליו, מלטף בצד הגוף או בחזה לכמה שניות, ומפסיק. אם הכלב נשאר, אפשר להמשיך. אם הוא הולך, הוא אמר שזה מספיק.
5. מקום קבוע ולעיסה. אחרי ההיכרות, הכלב עובר לשטיחון שלו עם צעצוע מזון. לעיסה מרגיעה, והיא נותנת לו מה לעשות בזמן שכולם אוכלים.
6. אחראי אחד. אדם אחד שתפקידו לשים לב לכלב: אם הוא נלחץ, אם ילד מתקרב אליו יותר מדי, אם הדלת נשארה פתוחה. מתחלפים כל שעה.
7. הפסקות. כל שעה בערך, כמה דקות בחוץ או בחדר השקט. כלב שמקבל הפסקה מוריד את העומס לפני שהוא מתפרץ.

ילדים, שולחן ואוכל

ילדים. בערב חג יש לרוב ילדים שלא גרים עם כלב, ושלא יודעים איך מתנהגים איתו. הם מחבקים, רצים, צורחים, מכניסים יד לקערה. ילד שננשך על ידי כלב בערב חג הוא סיפור שמתחיל כמעט תמיד באותו רגע: ילד שחיבק או התכופף מעל כלב שכבר היה עייף. הכלל הוא שילד לא נמצא עם הכלב בלי מבוגר שמסתכל, וכלב לא נמצא במקום שבו ילדים רצים בלי שתהיה לו דרך להתרחק. את כללי הבטיחות המלאים כתבתי בעמוד על ילדים וכלבים.

השולחן. כלב שקיבל פעם אחת אוכל מהשולחן בערב חג, יחפש אותו בכל ערב חג אחר. כלב שגונב מהשיש ומהשולחן יעשה את זה דווקא כשאף אחד לא מסתכל, כלומר כשכולם עסוקים באורחים. הפתרון הכי פשוט הוא שהכלב לא נמצא ליד השולחן בזמן הארוחה: שטיחון רחוק, שער, או החדר השקט.

אוכל מסוכן. ערב חג הוא המצב שבו הכי הרבה כלבים אוכלים משהו שלא היו צריכים. שוקולד, ענבים וצימוקים, בצל ושום, ממתקים עם ממתיקים מלאכותיים, עצמות מבושלות של עוף ודגים, ואוכל שמן מאוד. וגם פחי אשפה מלאים, שקיות על הרצפה ושולחנות נמוכים עם כיבוד. אם הכלב אכל משהו שאתם לא בטוחים בו, לא מחכים לראות מה יקרה, אלא בודקים עם הווטרינר מיד.

מה לא לעשות, ולמה

לא להכריח את הכלב להגיד שלום. להחזיק כלב מפוחד מול אורח כדי שיתרגל רק מלמד אותו שאורחים מגיעים יחד עם חוסר אונים. כלב שמתרגל לאנשים עושה את זה כשהוא בוחר להתקרב.

לא לבקש מהאורח לתת לכלב להריח את היד. זאת עצה נפוצה, והיא לא מתאימה לכלב מפוחד. יד שמושטת לכיוון הפנים של כלב לחוץ היא עוד לחץ, לא היכרות. אורח שמתעלם מהכלב עושה בשבילו הרבה יותר.

לא להעניש נהמה. כלב שנוהם על ילד או על אורח מודיע שהוא הגיע לגבול. זה הרגע לתת לו מרחק ולהעביר אותו לחדר השקט, לא לנזוף. כלב שנענש על נהמה ממשיך להרגיש את אותו דבר, ובפעם הבאה הוא כבר לא מודיע.

לא לשכוח את הדלת. בערב חג הדלת נפתחת עשרות פעמים, ואורחים לא יודעים שהכלב נוטה לצאת. הרבה כלבים נעלמים בדיוק בערבים כאלה. שלט קטן על הדלת, שער בכניסה, או כלב בחדר שקט בזמן שאורחים נכנסים ויוצאים.

לא לתת לכל אורח להחליט לבד. דודה שאומרת “זה בסדר, אני רגילה לכלבים” ומאכילה אותו מתחת לשולחן, או בן דוד שמשחק איתו בהיאבקות על השטיח, מבטלים בחמש דקות שבועות של עבודה. הכללים של הבית חלים גם על אורחים, ומותר לכם לומר את זה בנימוס ובתקיפות. בדרך כלל אנשים שמחים לקבל הנחיה ברורה, ולא נעלבים ממנה.

לא לבקש מהכלב להופיע. “תראה מה הוא יודע לעשות” מול עשרים איש, כשהכלב מרוגש, מלמד אותו שהמילה אפשר להתעלם ממנה, ובדיוק מול אנשים.

כמה זמן להכין, ומה קורה ביום שאחרי

לכלב שכבר יודע ללכת למקום ולהישאר, שבועיים של תרגול הדלת והחדר השקט מספיקים כדי לעבור ערב חג בצורה טובה. כלב שעוד לא יודע, צריך כחודש של עבודה כדי שהמקום יחזיק תחת עומס של אורחים. ואם אין חודש, משתמשים בניהול: שער, רצועה וחדר שקט. ניהול הוא לא כישלון. הוא מה שמגן על הכלב ועל האורחים עד שהלמידה מגיעה.

ומה קורה למחרת? הרבה כלבים עייפים מאוד, ישנים כמעט כל היום, ולפעמים רגישים יותר לרעשים או לנגיעה. זה הדלי שעוד לא התרוקן. יום שקט, טיול רגוע עם הרחה, בלי אורחים נוספים ובלי אימונים חדשים. וכשיש רצף של חגים, כמו בתשרי, שווה לתכנן ימים שקטים בין הערבים, ולא שלושה ערבים עמוסים ברצף.

מסיבת יום הולדת לילדים

מסיבה של ילדים בבית היא מקרה קיצוני של כל מה שכתוב כאן: הרבה ילדים, הרבה רעש, ריצה, בלונים שמתפוצצים, אוכל על הרצפה וחבילות פתוחות. גם כלב שמצוין עם הילדים של הבית לא מכיר את עשרים החברים מהגן. במסיבה כזאת אני ממליץ על החדר השקט מתחילתה ועד סופה, עם לעיסה ועם מבוגר אחד שנכנס לבדוק אותו מדי פעם. לא בגלל שהכלב מסוכן, אלא בגלל שאף אחד לא יכול להשגיח באמת על כלב ועשרים ילדים באותו זמן. הכלב לא מפספס כלום. הוא נח, והמסיבה עוברת בלי שאף אחד צריך לבחור בין הכלב לבין הילדים.

כשאתם האורחים, והכלב בא איתכם

הרבה משפחות לוקחות את הכלב לחג אצל ההורים או אצל אחים. מבחינת הכלב זה קשה יותר מאורחים בבית, כי גם המקום זר. כמה דברים שעוזרים: להביא את המיטה או השמיכה שלו, ולהחליט עם המארחים מראש איפה תהיה הפינה השקטה שלו. לטייל איתו ברחוב החדש לפני שנכנסים. להכניס אותו ברצועה ולהשאיר אותה עליו בשעה הראשונה, כדי שאפשר יהיה לכוון אותו בלי לתפוס בקולר. לבדוק אם יש בבית כלב או חתול, ואם כן, לתכנן את ההיכרות בנפרד ובשקט. ולזכור שכלב שלא מכיר את הבית לא יודע איפה הדלת לחצר, ולכן יוצאים איתו לצרכים כל שעתיים בערך.

ומה עם זיקוקים ויום העצמאות

זה מצב אחר. הרעש לא מגיע מהאורחים אלא מבחוץ, ולא בשליטה שלכם. כלב שמפחד מרעשים צריך הכנה נפרדת, וכתבתי עליה בעמוד על זיקוקים, רעמים ויום העצמאות. אם יש לכם גם אורחים וגם זיקוקים באותו ערב, החדר השקט הוא כמעט תמיד התשובה.

מתי זה כבר יותר מערב קשה

שווה לפנות לעזרה מקצועית כשמופיע אחד מאלה:

• הכלב נהם, הרים שפה או נשך אורח או ילד, גם אם “זה היה בגלל שהוא הציק לו”.
• הכלב לא נרגע שעות אחרי שהאורחים הלכו, או נשאר לחוץ למחרת ולמחרתיים.
• הכלב נובח על כל אדם שנכנס, גם אחרי ביקורים רבים של אותו אדם, ונראה שהבעיה לא קשורה רק לחגים. זה כבר נראה יותר כמו כלב שמפחד מאנשים זרים, ושם צריך תוכנית מסודרת.
• הכלב קופץ על אנשים בעוצמה שמפילה ילדים או אנשים מבוגרים, ושום ניהול לא מחזיק את זה. את הצד הזה פירטתי בעמוד על כלב שקופץ על אנשים.

נשיכה או ניסיון נשיכה הם לא משהו שמחכים איתו לחג הבא. אצל כלב שזה מתחיל אצלו פתאום, כדאי לבדוק קודם עם הווטרינר שאין כאב, ואחר כך לעבוד עם מאלף שמתמחה בזה.