תוכנית אימון לכלב של חמש דקות ביום

הבעיה של רוב הבעלים היא לא שהם לא יודעים מה ללמד. הבעיה היא שאין להם זמן, ולכן הם מחכים לשבת כדי לעשות אימון “רציני” של שעה, והשבת לא מגיעה, או שהיא מגיעה והכלב מתעייף אחרי רבע שעה. תוכנית של חמש דקות ביום היא לא גרסה מקוצרת של אימון. בהרבה מובנים היא הגרסה הטובה יותר.

למה חמש דקות ביום עובדות טוב יותר משעה בשבת?

כי כלב לומד מחזרות קצרות ומרווחות. אחרי כמה דקות של ריכוז אמיתי, רוב הכלבים מתחילים לטעות, להתנתק או לחפש משהו אחר לעשות. כל דקה מעבר לזה מלמדת אותם בעיקר שאימון הוא דבר מתיש. חמש דקות כל יום נותנות שלושים וחמש הזדמנויות ללמוד בשבוע, ושעה בשבת נותנת אחת.

יש לזה גם סיבה מעשית שקשורה אליכם. חמש דקות נכנסות ליום גם כשהוא עמוס. שעה לא נכנסת. ותוכנית שלא קורה היא לא תוכנית.

מה הכלב מקבל מעבר לפקודות

סבב יומי קצר בונה גם משהו שלא רואים ברשימה: הכלב לומד שכשאתם מוציאים את תיק הפרסים, קורה משהו מעניין שבו הוא מצליח. אחרי שבועיים הוא מגיע אליכם לבד כשאתם מתיישבים על השטיח, מוכן לעבוד. זה הקשב שתצטרכו בחוץ, והוא נבנה בבית, בדקות האלה.

איך בנוי סבב של חמש דקות?

כל סבב בנוי משלושה חלקים קבועים: פתיחה קלה של משהו שהכלב כבר יודע, אמצע שבו מתקדמים בצעד אחד בתרגיל חדש, וסיום קל עם הצלחה בטוחה ומשחק קצר. המבנה הזה שומר על מוטיבציה, כי הכלב מצליח הרבה יותר ממה שהוא נכשל.

חלק	זמן	מה עושים	למה
פתיחה	דקה	שתיים או שלוש פקודות שהכלב יודע היטב	חימום, והכלב מתחיל בהצלחה
אמצע	שלוש דקות	תרגיל אחד חדש, מתקדם בצעד קטן	זה החלק שבו לומדים
סיום	דקה	פקודה קלה, פרס גדול, משחק קצר או מילת שחרור	הכלב מסיים כשהוא רוצה עוד

הקצב: כמה פרסים בדקה

אם בחלק האמצעי הכלב מקבל פרס רק פעם בדקה, התרגיל קשה מדי. במה שאני רואה, אימון טוב בשלב הלימוד נראה כמו הרבה פרסים קטנים, אחד כל כמה שניות. אם הכלב מצליח פחות משמונה מכל עשר חזרות, מורידים את הקושי. אם הוא מצליח בכולן, מעלים בצעד קטן. זה כל הכלל.

מה צריך להכין מראש

• פרסים חתוכים. עשרים עד שלושים חתיכות זעירות, בגודל של עדשה. איך בוחרים אותם כתבתי בעמוד על בחירת הפרס.
• מילת סמן טעונה. מילה קצרה אחת, “כן”, שאומרת לכלב שהוא צדק. אם עוד לא טענתם אחת, זה התרגיל של השבוע הראשון. הפרטים בעמוד על הסמן.
• שטיחון או מגבת. משהו שיהפוך בהמשך למקום של הכלב.
• טיימר. כי אף אחד לא עוצר בזמן בלי טיימר.

מה מתרגלים בכל שבוע?

ארבעה שבועות, תרגיל חדש אחד בכל שבוע, והקודמים עוברים לחלק של הפתיחה. הסדר נבחר בכוונה: קודם קשב, אחר כך שליטה עצמית, ורק אז פקודות שדורשות לוותר על משהו. התוכנית מתאימה לגור מגיל שמונה שבועות ולכלב בוגר, ונשענת על חלק משש פקודות הבסיס שאני עובד עליהן.

שבוע	התרגיל החדש	מה זה נותן בבית	איך יודעים שעבר
1	טעינת סמן וקשר עין	הכלב מסתכל עליכם כשאתם אומרים את שמו	הראש מסתובב מהר כשהוא שומע את השם
2	שב וארצה, עם מילת שחרור	רגע של עצירה לפני קערה, דלת, רצועה	יושב ונשאר עד שמשחררים, חמש שניות
3	למקום	מקום שהכלב הולך אליו כשמצלצלים, כשאוכלים	הולך לשטיחון מכל מקום בחדר
4	אליי בבית ובחצר	הכלב בא כשקוראים לו, בכל חדר	בא מהר מחדר אחר, גם כשהוא עסוק

שבוע 1: קשב

ימים ראשון עד שלישי: טוענים את הסמן, עשרים חזרות בכל סבב, בלי לבקש כלום. מהיום הרביעי: אומרים את שם הכלב פעם אחת, וברגע שהוא מסתכל עליכם, “כן” ופרס. קשר עין קצר הוא הבסיס לכל השאר, כי כלב שלא מסתכל עליכם לא שומע את הבקשה.

שבוע 2: שב, ארצה ומילת שחרור

מלמדים את התנוחה, ובאותו שבוע מוסיפים מילת שחרור, למשל “חופשי”. הכלב יושב, “כן”, פרס כשהוא עדיין יושב, ואז “חופשי” והוא קם. בלי מילת שחרור, הכלב לומד שהוא מחליט לבד מתי התרגיל נגמר, וזה בדיוק מה שהופך כל שב לשב של שנייה.

שבוע 3: למקום

שמים את השטיחון על הרצפה, ומתגמלים כל פעם שהכלב נוגע בו, אחר כך עומד עליו, אחר כך יושב, אחר כך שוכב. רק כשהוא הולך אליו בכוונה, מוסיפים את המילה. למקום היא הפקודה שהכי משנה את החיים בבית, כי היא נותנת לכלב משהו לעשות ברגעים שבהם הוא בדרך כלל מפריע.

שבוע 4: אליי

מתחילים בחדר אחד, מטר אחד מהכלב, ומתגמלים בגדול. כל יום מגדילים מרחק, ואחר כך עוברים לחדר אחר. אליי היא הפקודה שהכי שווה להשקיע בה, והיא גם זאת שהכי קל להרוס. לכן לא קוראים לכלב כדי לעשות משהו שהוא לא אוהב, כמו לגזור ציפורניים או לסגור אותו.

איך מעלים קושי בלי לשבור את הכלב?

מעלים ציר אחד בכל פעם: זמן, מרחק או הסחה. כשמעלים אחד, מורידים את שני האחרים. כלב שמחזיק שב עשר שניות כשאתם צמודים אליו יחזיק אולי שתיים כשאתם מתרחקים צעד, וזה תקין. ברגע שמוסיפים מרחק, מורידים את הזמן, ומוסיפים אותו בחזרה בהדרגה.

לשיטה הזאת קוראים משך, מרחק והסחה, והיא ההבדל בין כלב שיודע פקודה בסלון לבין כלב שמבצע אותה בחיים. רוב הבעלים מעלים שניים או שלושה צירים בבת אחת: מבקשים שב ארוך, ממרחק, ליד דלת פתוחה. הכלב נכשל, והם מסיקים שהוא לא יודע לשבת.

שבוע חמישי ואילך

אחרי ארבעה שבועות, התוכנית לא נגמרת, היא עוברת החוצה. אותם ארבעה תרגילים, עכשיו במרפסת, בחצר, ליד הבניין. בכל מקום חדש מתחילים בגרסה של השבוע הראשון ומתקדמים מהר יותר. הסבב של חמש דקות נשאר, ופשוט משנה כתובת.

כדאי לבחור את המקומות החיצוניים לפי סדר. קודם המרפסת או החצר, שהכלב מכיר וההסחות בהן מוכרות. אחר כך הכניסה לבניין או המדרכה מול הבית, בשעה שקטה. רק אחר כך גינה ציבורית, ובשוליים שלה ולא באמצע. מי שקופץ ישר לגינת כלבים מגלה כלב שלא שומע אותו בכלל, ומסיק שהחודש בבית היה לשווא. הוא לא היה. הכלב פשוט צריך לבנות את אותו דבר מחדש, צעד אחרי צעד, גם שם.

איך זה נראה ביום רגיל, בבית עם עבודה וילדים?

ביום רגיל זה נראה כמו שלושה רגעים קבועים שכבר קיימים ביום שלכם, ולא כמו משימה נוספת. סבב אחד לפני ארוחת הבוקר של הכלב, סבב אחד לפני ארוחת הערב, ועוד סבב קצר בערב מול הטלוויזיה. הארוחות הן העוגן, כי הכלב רעב מספיק כדי לעבוד וקל לזכור אותן.

דוגמה ליום כזה, בשבוע השלישי:

1. בבוקר, לפני הקערה. דקה של שב ושחרור, שלוש דקות של למקום, ואז הקערה עצמה היא הפרס של הסיום.
2. בצהריים, אם מישהו בבית. אין סבב. רק פעמיים או שלוש ביום מבקשים שב לפני שפותחים דלת לחצר. זה לא אימון, זה החיים.
3. בערב, לפני הארוחה. אותו מבנה, עם תרגיל השבוע.
4. מול הטלוויזיה. שלוש דקות של למקום, כשהכלב נשאר על השטיחון כשאתם על הספה, ופרס שקט על השטיחון כל כמה דקות בהמשך הערב.

מי מהבית עושה את הסבב

עדיף שכל מי שגר בבית יעשה לפחות סבב אחד בשבוע. כלב לומד בנפרד מכל אדם, וכלב שתרגל רק עם אחד ההורים יבצע בעיקר עבורו. ילדים יכולים להשתתף מגיל שבו הם מסוגלים לעקוב אחרי הוראה פשוטה, כשמבוגר נמצא לידם, ובתנאי שהם מתרגלים את אותן מילים בדיוק.

מה עושים ביום שלא הולך

יש ימים כאלה, וזה לא אומר כלום על התוכנית. הכלב עייף, יש אורחים, ירד גשם והוא לא יצא. ביום כזה עושים סבב של דקה אחת בלבד, רק עם פקודות שהכלב יודע היטב, ומסיימים. המטרה של היום הזה היא לא להתקדם. המטרה היא לא לשבור את הרצף, ולסיים בהצלחה כדי שהסבב של מחר יתחיל טוב.

מה לא לעשות בסבבים האלה?

• לא להמשיך אחרי הטיימר. עוצרים כשהכלב עוד רוצה, לא כשהוא כבר עייף.
• לא לאמן כלב רעב מדי או שבע מדי. מיד אחרי ארוחה הוא לא יעבוד בשביל פרס. רעב מאוד הוא יתרגש מדי וינסה לחטוף.
• לא לאמן כלב שלא הוציא אנרגיה. כלב צעיר שישב בבית כל היום צריך קודם טיול, ורק אחר כך אימון.
• לא לחזור על פקודה. אמרתם פעם אחת, הכלב לא ביצע, עוזרים לו בלי מילים או מורידים קושי. לא אומרים שוב.
• לא לתקן בכעס. סבב שבו כעסתם הוא סבב שהכלב למד ממנו שאימון זה לא נעים. עדיף לעצור ולנסות מחר.
• לא לשנות את התוכנית כל יומיים. כלב שמלמדים אותו שלושה תרגילים חדשים בשבוע לא לומד אף אחד מהם עד הסוף.

כמה זמן עד שרואים תוצאה?

בבית, בסוף השבוע הראשון רואים כלב שמסתכל עליכם יותר. בסוף השבוע השני יש שב וארצה שמחזיקים כמה שניות. בסוף החודש יש ארבע פקודות שעובדות בבית, בחדר שקט, ומתחילות לעבוד בחצר. בחוץ, ליד כלבים וחתולים, צריך עוד חודשיים או שלושה של אותו סבב, במקומות חדשים.

הדבר שהכי מאריך את הלוח הזה הוא דילוגים. שלושה ימים בלי סבב לא מוחקים את מה שנלמד, אבל הם עוצרים את ההתקדמות, ושבוע בלי סבב מחזיר אחורה. מי שרוצה לשמור את מה שבנה לאורך זמן ימצא את ההמשך בעמוד על שמירה על התוצאות.

מתי חמש דקות כבר לא מספיקות?

כשהבעיה היא לא פקודה שחסרה אלא התנהגות שמופיעה כל היום: נביחות על כל רעש, משיכה בכל טיול, קפיצה על כל אורח, תוקפנות או פחד. בעיות כאלה לא נפתרות בסבב מסודר על השטיח, כי הן קורות דווקא ברגעים שבהם אין שטיח ואין טיימר. הן דורשות עבודה בכל אחד מהרגעים האלה, כמה פעמים ביום, כל יום, במשך שבועות.

לרוב האנשים שמתקשרים אליי פשוט אין את הזמן הזה, וזה בסדר להגיד את זה בקול. בשביל המקרים האלה קיים אילוף בתנאי פנסיון: שלושה שבועות שבהם אני עובד עם הכלב שלוש פעמים ביום, ואחר כך מעביר אליכם את מה שלמד במפגש אחרי שבועיים ובמפגש מסירה. והתוכנית של חמש דקות לא נעלמת אחרי זה. היא בדיוק מה שאני משאיר לבעלים להמשיך איתו בבית.

וכשהכלב מפסיק פתאום לבצע משהו שעשה, נמנע מלשכב, או מגיב לאט מהרגיל, בודקים עם הווטרינר לפני שמחפשים בעיה באימון. כאב נראה מבחוץ כמו חוסר רצון.