כלב ראשון: מה צריך לדעת לפני שמביאים כלב הביתה

הרבה אנשים מביאים כלב ראשון אחרי שנים של רצון, וביום הראשון מגלים שהם לא יודעים איפה הוא ישן. אחרים קונים מיטה, קולר, ארבעה צעצועים וקערה מעוצבת, ובשבוע השני מגלים שהכלב מושך ברצועה, בוכה בלילה ולועס את הנעליים. אף אחד מהם לא טעה בבחירה להביא כלב. הם פשוט התכוננו לחלק הלא נכון.

העמוד הזה מסודר לפי הסדר שבו ההחלטות באמת נופלות: קודם אתם, אחר כך הכלב, ורק בסוף הציוד.

האם זה הזמן הנכון: שלוש שאלות לפני הכול

לפני שבוחרים כלב, שווה לענות בכנות על שלוש שאלות. הן לא נועדו להוריד אתכם מהרעיון, אלא להביא אתכם אליו מוכנים.

כמה זמן יש לכם כל יום? לא בשבוע הראשון, שבו כולם רוצים לצאת איתו, אלא ביום רביעי רגיל בעוד חצי שנה. כלב צריך שני טיולים אמיתיים ביום, יציאות לצרכים, זמן משותף, ומישהו בבית או יציאה באמצע יום עבודה ארוך. מי שעובד תשע שעות ועוד נסיעה צריך פתרון לצהריים לפני שהכלב מגיע, לא אחרי. על הצד הזה הרחבתי בעמוד על כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד.

מי אחראי על מה? “כולנו” היא תשובה שבדרך כלל נגמרת באדם אחד שעושה הכול. כדאי לחלק מראש: מי יוצא בבוקר, מי בערב, מי מאכיל, מי לוקח לווטרינר. ובבית עם ילדים, האחריות היא של המבוגרים. ילדים יכולים לעזור, אבל לא להחזיק כלב.

מה יקרה בחופשות, במילואים ובימי מחלה? זאת השאלה שכמעט אף אחד לא שואל לפני, וכולם שואלים בפעם הראשונה שצריך לטוס. כלב צריך מישהו גם כשאתם לא שם: משפחה שמכירה אותו, דוגסיטר, או מסגרת. כדאי לדעת מראש מי זה יהיה, ולהכיר אותו לכלב כבר בחודשים הראשונים. ובאותה הזדמנות, לחשוב על ההוצאות הקבועות שמגיעות עם כלב: אוכל, וטרינר וחיסונים, ציוד שמתבלה, ושמירה בזמן שאתם לא בבית. אף אחת מהן לא גדולה כשמתכננים אותה, וכולן מפתיעות כשלא. את האפשרויות לזמן שבו אתם לא בבית, ומה לבדוק בכל אחת, פירטתי בעמוד על יוצאים לחופשה: איפה משאירים את הכלב.

איך החיים שלכם ייראו בעוד עשר שנים? כלב חי בדרך כלל עשר עד חמש עשרה שנה. מעבר דירה, תינוק, שינוי בעבודה, טיסות. כל אלה אפשריים עם כלב, והם קלים יותר כשחושבים עליהם מראש.

איזה כלב: מה באמת משנה בבחירה

הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה אצל בעלים של כלב ראשון היא לבחור לפי מראה ולגלות אחר כך את האנרגיה. כלב רועים צעיר נראה מקסים בתמונה, ובדירה קטנה עם בעלים שעובדים כל היום הוא יכול להיות שנה קשה מאוד.

מה בודקים	למה זה חשוב	איך בודקים
רמת אנרגיה	קובעת כמה זמן ופעילות הכלב צריך כל יום	שואלים מי שמכיר את הכלב, ומה הגזע או התערובת נבנו לעשות
יחס לאנשים זרים	קובע איך ייראו אורחים, טיולים ומעלית	מסתכלים איך הוא ניגש לאדם חדש, לא רק לבעלים
יחס לכלבים אחרים	קובע את הטיולים ואת הגינה	שואלים, ואם אפשר רואים אותו ליד כלב רגוע
יכולת להישאר לבד	קובעת את ימי העבודה	שואלים על הבית הקודם, אצל כלב בוגר
גודל	משנה בעיקר את הכוח ברצועה ואת המקום בבית	מתאימים לכוח של מי שיוליך אותו
גיל	גור הוא תהליך, בוגר הוא אופי ידוע	שוקלים כמה זמן יש לכם לבנות הכול מאפס

את השיקולים בין גור לכלב בוגר פירטתי בעמוד ההשוואה על גור או כלב בוגר, ואת מה לבדוק כשבוחרים גור, אצל מגדל או בעמותה, בעמוד על איך בוחרים גור. ומי שמתלבט מאיפה לקחת את הכלב ימצא את השיקולים בעמוד ההשוואה בין כלב מעמותה לכלב ממגדל.

מה שאני אומר לבעלים של כלב ראשון: בחרו כלב שמתאים לחיים שיש לכם, ולא לחיים שאתם מתכננים שיהיו לכם עם כלב. מי שמתכנן לרוץ כל בוקר עם הכלב, ועוד לא רץ, יקבל כלב שצריך ריצה כל בוקר.

להכין את הבית ואת הציוד

ההכנה של הבית חשובה יותר מהציוד. כלב שמגיע לבית שבו כבלים, נעליים ואוכל מונחים בגובה שלו ילמד בשבוע הראשון שהבית מלא דברים מעניינים ללעוס. את הבדיקה המלאה, חדר אחרי חדר, פירטתי בעמוד על בית בטוח לכלב.

מה כן צריך כשהכלב מגיע:

1. מיטה או מזרן במקום שקט, לא במעבר.
2. קערות למים ולאוכל.
3. אוכל שהכלב כבר אוכל, לפחות לשבועיים הראשונים. מחליפים אוכל בהדרגה, ואם יש שאלה על תזונה, בודקים עם הווטרינר.
4. רתמה או קולר במידה נכונה, תג עם מספר טלפון, ורצועה רגילה. מה ההבדל ביניהם ומה מתאים לאיזה כלב, כתבתי בעמוד המדריכים על רצועה, רתמה וקולר.
5. כמה צעצועי לעיסה, וצעצוע מזון אחד לפחות.
6. שער בטיחות או כלוב, אם צריך לסגור אזור.
7. שקיות לצרכים, תכשיר ניקוי שמפרק ריח, ומגבת אחת שהיא של הכלב.

מה אפשר לדחות: בגדים, מיטה שנייה, עשרה צעצועים, ורצועה נשלפת. כל אלה מחכים עד שתכירו את הכלב.

וטרינר, שבב, חיסונים ורישיון

עוד לפני שהכלב מגיע, בוחרים מרפאה וטרינרית קרובה ושומרים את המספר. בשבוע הראשון קובעים ביקור, גם אם הכלב נראה בריא, כדי שהווטרינר יכיר אותו, יבדוק אותו ויבנה לוח חיסונים ומניעת טפילים.

בישראל יש בדרך כלל חובה לשבב, לחיסון כלבת שנתי ולרישיון ברשות המקומית. מה בדיוק נדרש, באיזה גיל ואיך, כדאי לבדוק עם השירות הווטרינרי של הרשות שלכם, ואת מה שבעלים צריכים לדעת בדרך כלל ריכזתי בעמוד על החוק בישראל לבעלי כלבים. אם הכלב הגיע מעמותה או מבית אחר, בקשו מהווטרינר לסרוק את השבב ולוודא שהוא רשום על שמכם.

ובחירה אחת שכדאי לחשוב עליה מוקדם היא עיקור או סירוס. זאת החלטה רפואית שעושים עם הווטרינר, לפי הכלב, הגיל והמצב שלו.

השבועיים הראשונים, צעד אחרי צעד

רוב הבעלים מתכננים את היום הראשון כחגיגה: אורחים, טיול ארוך, ביקור אצל סבתא. בשביל הכלב, זה היום הכי מבלבל בחיים שלו. מה שעובד הוא ההפך:

1. יום ראשון שקט. טיול קצר ליד הבית, היכרות עם החדר שלו, ואוכל במקום קבוע. בלי אורחים.
2. מקום קבוע לצרכים מהשעה הראשונה. מוציאים את הכלב לשם אחרי כל שינה, אוכל ומשחק, ומפרגנים כשהוא עושה.
3. שגרה מהיום הראשון. אותן שעות לאוכל, לטיולים ולשינה. כלב לומד את הבית דרך מה שחוזר.
4. שהייה לבד מהיום השני או השלישי. כמה דקות, בחדר אחר, עם משהו טוב ללעוס. לא לחכות לשבוע שבו חוזרים לעבודה.
5. כללים מהיום הראשון. אם הכלב לא יעלה על הספה בעוד חודש, הוא לא עולה עליה גם היום. קל יותר לפתוח כלל מאשר לסגור אותו.
6. הכרות הדרגתית עם העולם. אנשים, רעשים, מעלית, רחוב. מעט כל יום, בקצב שהכלב מסוגל, וזה עיקר מה שנקרא סוציאליזציה.
7. אחרי שבוע או שבועיים, אימונים קצרים. חמש דקות, פעמיים או שלוש ביום, על פקודה אחת. עם פרס שהכלב באמת רוצה.

הלילה הראשון

הלילה הראשון הוא הרגע שבו הרבה בעלים מתלבטים הכי הרבה, ובצדק. כלב שהגיע היום לבית זר, ובוודאי גור שעזב את האמא והאחים, מרגיש לבד בחושך. מה שעוזר בלילות הראשונים הוא לא להשאיר אותו רחוק. מיטה או כלוב פתוח ליד המיטה שלכם, או לפחות בחדר הסמוך עם דלת פתוחה, נותנים לו לשמוע ולהריח אתכם.

אם הכלב בוכה, בודקים קודם אם הוא צריך לצאת. גור צריך לפעמים יציאה אחת או שתיים בלילה, ואז חוזרים למיטה בלי משחק ובלי שיחה. אם הוא לא צריך לצאת, יד שקטה ליד המיטה עוזרת יותר מהתעלמות מוחלטת. אחרי כמה לילות, כשהוא רגוע, אפשר להזיז את המיטה בהדרגה למקום הקבוע שלה, אם רוצים.

כלב ראשון בבית עם ילדים

ילדים הם לפעמים הסיבה שבגללה מביאים כלב, והם גם החלק שדורש הכי הרבה תכנון. שלושה כללים שאני מבקש מכל בית: הכלב מקבל מקום שבו אף אחד לא מפריע לו, גם לא ילדים. ילדים לא מחבקים, לא מרימים ולא מעירים כלב שישן. וכל מפגש בין ילד קטן לכלב קורה כשמבוגר נמצא בחדר ומסתכל. את הכללים המלאים, לפי גילים, פירטתי בעמוד על ילדים וכלבים.

אצל כלב בוגר שהגיע מבית אחר, יש תקופה שבה הוא עוד לא מראה את האופי האמיתי שלו. הרבה כלבים שקטים מאוד בשבועות הראשונים, ומתחילים להראות את עצמם אחרי חודש בערך. זה לא שהכלב השתנה, זה שהוא התחיל להרגיש בבית.

הטעויות שאני רואה הכי הרבה אצל כלב ראשון

לפצות על הזמן שהכלב לבד בחיבוקים ובתשומת לב בלי הפסקה. כלב שמקבל תשומת לב צמודה כל רגע שאתם בבית מתקשה יותר כשאתם יוצאים.

לחכות עם האילוף “עד שיתרגל”. הכלב לומד מהיום הראשון, השאלה היא רק מה. אם לא מלמדים אותו איך מתנהגים בדלת, הוא לומד לבד שהדלת היא מקום לקפוץ ולדחוף.

להעניש על תאונות בבית. כלב שננזף על צרכים לומד להסתתר כשהוא עושה, לא לעשות בחוץ. מנקים בשקט, ומוציאים יותר.

לתת לכל אחד בבית להמציא פקודות משלו. “שב”, “שבי”, “תשב”, “למטה”. לכלב אלה ארבע מילים שונות. בוחרים מילה אחת לכל פקודה, ומקפידים עליה.

להתחיל עם רצועה נשלפת. היא מלמדת את הכלב שמשיכה מאריכה את הרצועה, וזה הפוך ממה שתרצו. רצועה רגילה באורך קבוע מלמדת אותו בדיוק כמה מקום יש לו.

לשחרר את הכלב בפארק בשבוע השני. אליי נבנה בהדרגה, ולא מגיע מעצמו. כלב שעוד לא יודע שהבית שלכם הוא הבית שלו לא יודע גם לאן לחזור.

להביא כלב שני מהר מדי. “שיהיה לו חבר” היא סיבה טובה, אבל לא בחודשים הראשונים. כלב אחד שמכיר את הבית ואת הכללים מלמד את השני. שני כלבים שמגיעים יחד לומדים בעיקר אחד מהשני, וזה לא תמיד מה שרציתם.

כמה זמן עד שזה מרגיש טבעי, ומתי צריך עזרה

רוב הכלבים מתרגלים לבית ולשגרה תוך חודש עד שלושה חודשים. גור לומד מהר, אבל עובר שלבים, ובעיקר את גיל ההתבגרות, שבו נראה כאילו הכול נשכח. כלב בוגר מבית אחר צריך זמן להראות מי הוא, וזמן להבין מי אתם.

שווה לפנות לעזרה מוקדם, ולא אחרי חצי שנה של תסכול, כשמופיע אחד מאלה: הכלב נוהם או נושך כשמתקרבים לאוכל או לצעצוע, מפחד מאנשים או מכלבים בצורה שלא משתפרת, הורס או נובח בכל פעם שאתם יוצאים, או מושך ברצועה כך שקשה להוציא אותו. אלה בעיות שקל יותר לפתור כשהן צעירות. כשבוחרים מאלף, שווה לדעת מה לשאול, ופירטתי את זה בעמוד על מה לשאול מאלף כלבים.