החוק בישראל לבעלי כלבים: רישוי, שבב, חיסון כלבת וזמם

רוב בעלי הכלבים שאני פוגש יודעים שיש חיסון כלבת, ופחות יודעים מה עוד מצופה מהם. הם נזכרים בזה כשפנסיון מבקש פנקס חיסונים, כשהשכן מתלונן, או כשהכלב נשך מישהו בגינה ופתאום יש מי שמבקש פרטים. אז הנה מה שבעלים צריכים לדעת בדרך כלל, מסודר לפי מה שבאמת עולה בחיים.

ומשפט אחד לפני הכול, כי הוא חל על כל סעיף בעמוד: אני מאלף כלבים, לא עורך דין, והעמוד הזה אינו ייעוץ משפטי. הכללים בישראל נקבעים בחוק, בתקנות ובחוקי עזר של כל רשות, הם מתעדכנים, ויש ביניהם הבדלים. את המצב העדכני אצלכם בודקים בשירות הווטרינרי של הרשות המקומית. העמוד הזה נועד לכך שתגיעו לשם עם השאלות הנכונות.

מה כלב בישראל צריך בדרך כלל

ארבעה דברים חוזרים כמעט אצל כל בעלים, וכדאי להכיר אותם לפני שמביאים כלב הביתה ולא אחרי:

מה	מה זה בדרך כלל	איפה מסדרים	מה לבדוק
שבב	סימון אלקטרוני קטן מתחת לעור, עם מספר שמקושר לבעלים	אצל וטרינר	שהפרטים שלכם מעודכנים במאגר
חיסון כלבת	חיסון שנדרש בדרך כלל מגיל צעיר ומתחדש כל שנה	אצל וטרינר	את הגיל ואת המועד המדויקים
רישיון	רישום הכלב ברשות המקומית, שמתחדש בדרך כלל יחד עם החיסון	השירות הווטרינרי של הרשות	את התהליך ואת המסמכים אצלכם
כללים במרחב הציבורי	רצועה, איסוף צואה, ולגזעים מסוימים גם זמם	חוקי העזר של הרשות	מה חל בעיר שלכם

בכל השורות האלה, המילה החשובה היא “בדרך כלל”. גיל החיסון, אופן החידוש, ומה בדיוק נדרש לרישיון, את כל אלה מאמתים מול הרשות.

שבב, חיסון כלבת ורישיון: איך זה עובד בפועל

ברוב המקרים, שלושת הדברים האלה קשורים זה לזה, ולכן כדאי לחשוב עליהם כתהליך אחד.

1. שבב אצל הווטרינר. הווטרינר מחדיר שבב קטן, בדרך כלל בין השכמות, ורושם את הכלב על שמכם. ההליך קצר, ורוב הכלבים בקושי מרגישים אותו. אם קיבלתם כלב בוגר מעמותה או ממשפחה אחרת, בקשו מהווטרינר לסרוק אותו ולבדוק על שם מי השבב רשום.
2. חיסון כלבת. החיסון הזה שונה מהחיסונים האחרים של הכלב, כי הוא חובה ולא רק המלצה, ובדרך כלל חוזרים עליו כל שנה. את הגיל המדויק שבו נותנים אותו לגור, ואת לוח הזמנים, מקבלים מהווטרינר.
3. רישיון ברשות המקומית. אחרי החיסון, רושמים את הכלב ברשות. בהרבה מקומות הווטרינר הפרטי מעביר את הנתונים, ובמקומות אחרים צריך לפנות בעצמכם. כמה זה עולה, מה צריך להביא, והאם יש הנחות במקרים מסוימים, משתנה בין רשויות, ובודקים את זה מול השירות הווטרינרי העירוני.
4. חידוש כל שנה. החיסון השנתי והרישיון הולכים בדרך כלל יחד. מי ששוכח את החיסון מגלה בדרך כלל גם שהרישיון לא בתוקף.
5. עדכון פרטים. עברתם דירה, החלפתם מספר טלפון, העברתם את הכלב למשפחה אחרת? מעדכנים גם ברשות וגם את הפרטים שמשויכים לשבב. שבב עם מספר טלפון ישן כמעט לא שווה כלום ביום שהכלב הולך לאיבוד.

כשהכלב הולך לאיבוד, או כשאתם מוצאים כלב

כאן השבב מוכיח את עצמו, בתנאי שהפרטים בו נכונים. כלב שנמצא ברחוב נלקח בדרך כלל לווטרינר או לשירות הווטרינרי של הרשות, שם סורקים אותו ומחפשים את הבעלים לפי המספר. אם הטלפון שרשום הוא של הבעלים הקודמים, או מספר שכבר לא בשימוש, החיפוש נתקע.

אם הכלב שלכם נעלם, אחד הטלפונים הראשונים הוא לשירות הווטרינרי של הרשות שבה הוא נעלם, ולא רק של הרשות שבה אתם גרים. כלבים שנבהלים עוברים לפעמים מרחק גדול בשעות ספורות. ואם מצאתם כלב, אל תניחו שהוא נטוש. רוב הכלבים שמסתובבים לבד הם כלבים שברחו ממישהו שמחפש אותם עכשיו. מביאים אותו לסריקה אצל וטרינר, או מתקשרים לשירות הווטרינרי ושואלים מה הנוהל אצלם.

תג על הקולר עם מספר טלפון הוא התוספת הכי זולה והכי יעילה לשבב. מי שמוצא את הכלב יכול להתקשר אליכם מיד, בלי לחכות לשעות פתיחה של מרפאה.

ומשהו שעולה מהשטח: כמעט כל מסגרת רצינית שמשאירים בה כלב, פנסיון, מטפל, מסגרת יום, תבקש לראות פנקס חיסונים בתוקף. מי שמחזיק את המסמכים מסודרים חוסך לעצמו ריצה ברגע האחרון.

גזעים שמוגדרים מסוכנים: מה שונה

בישראל יש רשימה של גזעים, ושל הכלאות שלהם, שמוגדרים בתקנות ככלבים מסוכנים. ברשימה שמוכרת לי נכללים בין השאר פיטבול טרייר, אמסטף, סטפורדשייר בול טרייר, בול טרייר ורוטוויילר, ועוד כמה גזעים. הרשימה עצמה נקבעת בתקנות ויכולה להשתנות, ולכן אם הכלב שלכם מגזע כזה או מעורב שנראה כך, בדקו מול השירות הווטרינרי של הרשות מה בדיוק חל עליו.

במה שבעלים מספרים לי לרוב, ההבדלים העיקריים הם אלה:

• היתר מיוחד להחזקת הכלב, ולפעמים תנאים נוספים לקבלת הרישיון.
• זמם ורצועה קצרה בכל מקום ציבורי, כולל בכניסה לבניין ובמעלית.
• מי מוליך את הכלב. בדרך כלל נדרש שהמוליך יהיה אדם בגיר שמסוגל לשלוט בכלב.
• שלט בכניסה לבית או לחצר, במקומות שבהם זה נדרש.
• תנאים נוספים שנקבעים לפי העניין, כמו עיקור או סירוס.

את כל אלה בודקים מול הרשות, ולא מסתמכים על מה שמישהו כתב בפורום.

איך מרגילים כלב לזמם, כדי שזה לא יהיה עונש

כאן אני יכול לעזור יותר מאשר בצד המשפטי. כלב שחייב ללכת עם מחסום פה צריך ללמוד שהזמם הוא דבר טוב, אחרת כל טיול מתחיל במאבק.

1. מציגים את הזמם, ושמים בתוכו חטיף. הכלב מכניס את האף ואוכל. מוציאים את הזמם. חוזרים על זה כמה ימים.
2. כשהכלב מכניס את האף בשמחה, מחזיקים אותו שם שנייה או שתיים, עם עוד חטיף דרך הפתחים.
3. סוגרים את הרצועה מאחורי הראש לרגע, ופותחים מיד.
4. מאריכים בהדרגה: דקה, חמש דקות, סיבוב קצר בבית.
5. רק כשהכלב רגוע איתו בבית, יוצאים איתו החוצה.

זמם טוב הוא זמם מסוג סל, שהכלב יכול לפתוח בו פה, להתנשף, לשתות ולקבל חטיף. זמם שסוגר את הפה לגמרי לא מתאים להליכה ארוכה, ובוודאי לא בחום.

גם כלב שלא מגזע שמוגדר מסוכן מרוויח מהרגלה כזאת. ביום שצריך זמם אצל הווטרינר, או אחרי פציעה, כלב שכבר מכיר אותו עובר את זה בלי דרמה.

רצועה, צואה והמרחב הציבורי

ברוב הערים בישראל חוקי העזר קובעים שכלב במקום ציבורי מוחזק ברצועה, ושבעל הכלב אוסף את הצואה שלו. יש מקומות שמוגדרים אחרת, כמו גינות כלבים מגודרות, ויש הבדלים בין רשויות. בודקים בחוקי העזר של העיר שלכם, או בשירות הווטרינרי.

מהצד המעשי, אלה שלושה דברים שאני רואה שהבעלים מפספסים:

רצועה נשלפת ארוכה אינה בהכרח “רצועה” במובן שהשכנים מצפים לו. כלב שנמצא חמישה מטרים מכם, על המדרכה, ליד עגלה, נתפס כמשוחרר גם אם הוא מחובר. ברצועה נשלפת יש שימושים, אבל במרחב צפוף עדיף רצועה קצרה וקבועה.

שקיות על הרצועה, תמיד. לא בכיס של המעיל שנשאר בבית. מחזיק שקיות שמחובר לרצועה פותר את זה פעם אחת.

גינת כלבים היא לא שטח חופשי. גם בגינה מגודרת, הבעלים אחראים על הכלב. את מה שכדאי לדעת לפני שנכנסים, ומתי עדיף לא, כתבתי בעמוד על גינת כלבים.

בבניין משותף: מעלית, לובי וחדר מדרגות

בניין משותף הוא מקום שבו כללי הרשות פוגשים את כללי הבית. יש בניינים שבהם הוועד או התקנון קובעים כללים על כלבים בשטחים המשותפים, ויש בניינים שבהם הכול נשען על נימוס. מה שחל אצלכם בודקים מול ועד הבית, ואם יש שאלה משפטית, מול גורם מקצועי.

מה שאני ממליץ בכל בניין, בלי קשר לכללים: רצועה קצרה מהדלת ועד הרחוב, ולא רק מהלובי. במעלית, הכלב בפינה, צמוד לרגל שלכם. אם נכנס מישהו שנרתע, מחכים למעלית הבאה. כלב שלמד לשבת ולחכות בפתח המעלית ובפתח הבניין חוסך הרבה מאוד מתח עם שכנים, והוא גם בטוח יותר ליד דלת שנפתחת לרחוב.

אם הכלב נשך: מה עושים בדרך כלל

זה המצב שבעלים הכי פחות מתכוננים אליו, והוא קורה גם לכלבים טובים. כמה דברים שכדאי לדעת מראש:

1. קודם כול, האדם שנפגע. מוודאים שהוא מקבל טיפול רפואי, ומחליפים פרטים בצורה מכבדת.
2. דיווח לווטרינר הרשותי. בדרך כלל, נשיכה של אדם מחייבת דיווח לשירות הווטרינרי של הרשות, בעיקר בגלל הכלבת. גם האדם שננשך יכול לדווח, ולעיתים הדיווח מגיע דרך הגורם הרפואי.
3. השגחה על הכלב. במקרים רבים הכלב נדרש לתקופת השגחה, כדי לוודא שאין חשש לכלבת. איך זה נעשה, איפה ולכמה זמן, נקבע על ידי הווטרינר הרשותי.
4. פנקס חיסונים זמין. כלב עם חיסון כלבת בתוקף הוא מצב אחר לגמרי מכלב שהחיסון שלו פג. זאת סיבה טובה מאוד לא לפספס את החידוש השנתי.
5. אחר כך, האילוף. נשיכה היא מידע. היא אומרת שהכלב היה במצב שהוא לא ידע לצאת ממנו אחרת. את הדרך לקרוא את מה שקדם לנשיכה, ומה עושים כדי שזה לא יחזור, פירטתי בעמוד על כלב נושך.

במצב של נשיכה, מעבר לרשות, ייתכן שיש גם היבטים משפטיים. שם, שוב, בודקים עם גורם מקצועי ולא מסתמכים על עמוד באינטרנט.

ועוד דבר אחד מהשטח: בעלים שהכלב שלהם נשך נוטים לשתי קצוות. או שהם מקטינים (“הוא רק נגע”), או שהם בטוחים שהכלב “מסוכן” וחייב לעזוב את הבית. שני הקצוות לא עוזרים. מה שעוזר הוא לדווח כמו שצריך, לנהל את הסיכון מיד, ולהבין מה קרה.

מה לא לעשות

לא להסתמך על “כולם עושים ככה”. זה שבגינה כולם משחררים כלבים לא אומר שמותר שם, וזה שהשכן לא רשם את הכלב שלו לא אומר שאין חובה.

לא לחכות לתלונה כדי לסדר רישיון. הרבה יותר נוח לסדר את זה כשהכול רגוע.

לא לשים זמם על כלב בפעם הראשונה ביום שצריך אותו. כלב שפוגש זמם לראשונה בכניסה לבניין יילחם בו, וזה בדיוק מה שהשכנים יראו.

לא להסתיר נשיכה. נשיכה שלא דווחה הופכת מצב לא נעים למצב מסובך, גם לכם וגם לכלב.

לא לקבל ייעוץ משפטי מקבוצת וואטסאפ של בעלי כלבים. שם מקבלים תמיכה, לא מידע מעודכן.

כמה זמן זה לוקח, ולמי פונים

את רוב מה שבעמוד הזה מסדרים בביקור אחד אצל וטרינר ובפנייה אחת לרשות, ואחר כך פעם בשנה בחידוש. הרגלה לזמם לוקחת לרוב הכלבים שבוע או שבועיים של תרגול קצר. מי שמביא כלב ראשון ימצא את כל ההכנה מסודרת בעמוד על כלב ראשון, ומי שגר בשכירות יוצא נשכר אם הוא מסדר את המסמכים לפני שיחה עם בעל הבית, כפי שפירטתי בעמוד על כלב בדירה שכורה.

למי פונים: לשאלות על רישיון, חיסון, גזעים מוגדרים, ונשיכה, לשירות הווטרינרי של הרשות המקומית. לשאלות רפואיות, לווטרינר שלכם. לשאלות משפטיות, לעורך דין. ולשאלה איך עושים שהכלב יהיה רגוע עם זמם, ברצועה ובמרחב הציבורי, זה כבר תחום שלי.