נסיעות ברכב עם כלב: הרגלה, בטיחות ובחילה

אצל רוב הכלבים הרכב הוא אחד משני דברים: הדבר הכי מרגש בעולם, או הדבר הכי מפחיד בו. כלב מהסוג הראשון קופץ לאוטו לפני שנפתחה הדלת עד הסוף, נובח על כל אופנוע ומסתובב במושב האחורי כל הנסיעה. כלב מהסוג השני נעצר שלושה מטרים מהרכב, מרייר, מתנשם, ולפעמים מקיא עוד לפני שיצאתם מהחנייה. שניהם בעיות שאפשר לפתור, ושניהם מתחילים באותה שאלה: מה הרכב אומר לכלב הזה.

מה קורה בראש של כלב ברכב

שלושה דברים שונים נראים מבחוץ כמו “הכלב לא אוהב נסיעות”, וכל אחד מהם מטופל אחרת.

בחילה. מערכת שיווי המשקל של הכלב מקבלת מידע על תנועה, והעיניים שלו רואות פנים של רכב שלא זז. אצל גורים המערכת הזאת עוד לא בשלה, ולכן בחילת נסיעה נפוצה אצלם במיוחד ולעיתים קרובות חולפת עם הגיל. סימנים: ריור, ליקוק שפתיים, פיהוק, שקט פתאומי, ואחר כך הקאה.

פחד. כלב שהנסיעות הראשונות שלו נגמרו אצל הווטרינר, או שהקיא בהן כגור, לומד שהרכב מנבא משהו רע. זה יכול להתחיל מחוויה אחת, ומאותו רגע הכלב נלחץ כבר כשהוא רואה את המפתחות. אצל כלבים כאלה הבחילה והפחד מזינים זה את זה: הפחד מגביר בחילה, והבחילה מאשרת את הפחד.

התרגשות. כלב שכל נסיעה שלו נגמרת בחוף, בשדה או בגינה, לומד שהרכב הוא הקדמה לדבר הכי טוב בשבוע. הוא עולה בעוררות גבוהה, נובח על כל מה שזז בחלון, ומגיע ליעד כשהוא כבר מעבר לסף שבו אפשר לדבר איתו.

ההבחנה חשובה כי מה שעוזר לאחד מזיק לשני. כלב מפוחד צריך נסיעות שמסתיימות במשהו טוב. כלב מתרגש צריך דווקא נסיעות משעממות, שלא מסתיימות בשום דבר מיוחד, כדי שהרכב יחזור להיות סתם רכב.

איפה הכלב יושב: שלוש אפשרויות בטוחות, ומה לא

אפשרות	יתרונות	חסרונות	למי מתאים
כלוב מקובע בתא המטען או במושב האחורי	הכי בטוח לכלב ולנוסעים, מצמצם את מה שהכלב רואה	דורש מקום והרגלה לכלוב מראש	כלב מתרגש, כלב שמקיא, נסיעות ארוכות
רתמה מרופדת מחוברת לחגורה במושב האחורי	פשוט, נוח, הכלב קרוב אליכם	חיבור ארוך מדי מאפשר לכלב להגיע לחלון או לקדימה	רוב הכלבים בנסיעות יומיומיות
תא מטען עם רשת הפרדה	מקום לכלב גדול	לא מגן על הכלב עצמו בתאונה	כלב גדול ורגוע, נסיעות קצרות
כלב חופשי במושב האחורי	אין	בבלימה חזקה הכלב נזרק קדימה, ויכול לפגוע בעצמו ובנוסעים	לא מומלץ
מושב קדמי	אין	כרית אוויר, הסחת דעת לנהג	לא מומלץ
ארגז של טנדר פתוח	אין	נפילה, חום, פגיעה	בשום מצב

החיבור לחגורה הולך לרתמה, לא לקולר. בבלימה חזקה, חיבור לקולר מעביר את כל המשקל של הכלב לצוואר. והאורך שלו קצר מספיק כך שהכלב יכול לשבת ולשכב, אבל לא להגיע למושב הקדמי או להוציא ראש מהחלון. על ההבדלים בין סוגי הרתמות כתבתי בעמוד על רצועה, רתמה וקולר.

איך מרגילים כלב לרכב, צעד אחרי צעד

השלבים כאן כתובים לכלב שמפחד מהרכב או מקיא בו, כי זה המקרה שבו הכי קל לטעות ולהתקדם מהר מדי. כלב שרק מתרגש מדלג על רובם, ועובד על הדברים שבסוף החלק הזה. ואם אתם לא בטוחים באיזה מהשניים מדובר, תתחילו מהשלב הראשון: כלב מתרגש יעבור אותו ביומיים, ולא הפסדתם כלום.

זה תהליך של דה-סנסיטיזציה והתניה נגדית: חשיפה הדרגתית, מתחת לרמה שבה הכלב נלחץ, יחד עם משהו טוב. כל שלב נמשך כמה ימים, ועוברים לשלב הבא רק כשהכלב רגוע לגמרי בשלב הנוכחי.

1. הרכב עומד, הדלת פתוחה. מתיישבים לידו, ונותנים פרס טעים במיוחד כשהכלב מסתכל על הרכב או מתקרב אליו. לא מכניסים אותו. אם הוא רגוע ליד הדלת, מניחים פרס על סף הדלת ונותנים לו לבחור לקחת.
2. בתוך הרכב העומד. הכלב נכנס, מקבל ארוחה או צעצוע מזון בתוך הרכב, ויוצא. המנוע כבוי, הדלת פתוחה. שלוש עד חמש דקות.
3. דלתות סגורות. אותו דבר, עם דלתות סגורות. אתם יושבים מקדימה, הכלב לועס מאחור.
4. מנוע מונע. מניעים, נותנים פרס, מכבים. אחר כך מניעים ונשארים דקה. בלי לזוז.
5. תזוזה קטנה. יוצאים מהחנייה וחוזרים אליה. אחר כך סיבוב בבלוק.
6. נסיעה קצרה ליעד טוב. חמש דקות לשדה או למקום טיול שהכלב אוהב. יוצאים, מטיילים, חוזרים.
7. מאריכים בהדרגה. עשר דקות, רבע שעה, חצי שעה, תמיד עם יעד נעים ברוב הנסיעות.

אם בשלב כלשהו הכלב מתחיל לרייר, לרעוד או לסרב לאוכל, חזרתם מהר מדי. חוזרים שלב אחד אחורה ונשארים בו עוד כמה ימים. כלב שמסרב לפרס שהוא בדרך כלל אוהב נמצא מעל סף התגובה שלו, ושם הוא לא לומד שום דבר חוץ מזה שהרכב מפחיד.

ואם הכלב דווקא מתרגש, נובח ומשתולל בנסיעה

כאן הכיוון הפוך. מה שבנה את ההתנהגות הזאת הוא שהרכב מנבא את הדבר הכי טוב, ולכן חלק מהפתרון הוא להפוך אותו לצפוי ומשעמם.

נסיעות שלא מובילות לשום מקום. במשך כמה שבועות, חלק מהנסיעות הן נסיעה קצרה וחזרה הביתה, בלי לצאת. חלק הן נסיעה לחנייה, ישיבה של שתי דקות וחזרה. כשהרכב מפסיק להבטיח חוף, ההתרגשות יורדת.

פחות מידע מבחוץ. כלב שנובח על כל אופנוע ועל כל כלב שהוא רואה, מקבל כלוב מכוסה בבד או מקום נמוך שבו הוא לא רואה את החלון. מה שלא רואים לא נובחים עליו.

לעיסה בנסיעה. צעצוע מזון או עצם לעיסה מוכרת מעבירים את הכלב מהחלון לאף ולפה, ולעיסה מורידה עוררות.

כניסה ויציאה בשקט. כלב שקופץ לרכב בדחיפה ויוצא ממנו בזינוק מתחיל ומסיים את הנסיעה בשיא. מבקשים ממנו לחכות לפני העלייה ולפני הירידה, ומשחררים במילה. זה אותו תרגיל כמו חכה בדלת, והוא גם הדבר שמונע מכלב לקפוץ החוצה בתחנת דלק או ליד כביש.

לא לצעוק עליו. כלב שנובח בנסיעה ושומע את הבעלים צועק מהמושב הקדמי שומע שגם האדם שלו נובח. העוררות עולה, לא יורדת.

בחילה: מה עוזר ומה צריך וטרינר

חלק מהבחילה הוא פחד, וחלק הוא גוף. ההרגלה ההדרגתית עוזרת לשניהם, ויש כמה דברים מעשיים שאפשר להוסיף:

• ארוחה קלה כמה שעות לפני ולא ממש לפני הנסיעה, לרוב הכלבים. את התזמון המדויק לכלב שלכם, במיוחד גור או כלב עם בעיות עיכול, כדאי לבדוק עם הווטרינר.
• אוויר צח. חלון פתוח כמה סנטימטרים, מזגן לא חם מדי, ולא לעשן ברכב.
• מבט קדימה. כלב שיושב עם הפנים לכיוון הנסיעה, או בכלוב שבו הוא לא רואה את הנוף זז בצדדים, מקיא לעיתים פחות.
• נהיגה רכה. בלימות והאצות חדות, וסיבובים מהירים, הם מה שמחמיר.
• נסיעות קצרות ותכופות ולא נסיעה אחת ארוכה בשבוע.

כלב שממשיך להקיא למרות הכול, או כלב שהבחילה שלו מגבילה את החיים, למשל כשאי אפשר להגיע איתו לווטרינר או לחופשה, צריך פגישה אצל הווטרינר. יש היום טיפולים לבחילת נסיעה, ולפעמים גם לחרדת נסיעה, וההחלטה עליהם היא של הווטרינר בלבד.

גור: איך מתחילים נכון מהנסיעה הראשונה

הנסיעה הראשונה של רוב הגורים היא הנסיעה מהמגדל או מהאומנה הביתה: גור קטן, בלי אמא ובלי האחים, ברכב זר, ולעיתים קרובות מקיא באמצע. הנסיעה השנייה היא לרוב לווטרינר. אין פלא שגורים רבים מתחילים את החיים עם הרגשה לא טובה לגבי הרכב.

אפשר לשנות את זה בשבועות הראשונים, בזמן שהגור לומד הכי מהר. כמה נסיעות קצרות מאוד בשבוע, של שתיים עד חמש דקות, כשהגור בכלוב קטן או בחיק של נוסע מאחור, ומסתיימות בדבר טוב: משחק קצר בחצר של מישהו, הרחה בשדה שקט, או פשוט חזרה הביתה וארוחה. לפני כל נסיעה, יציאה לצרכים. ולגור שמקיא, נסיעות קצרות עוד יותר, ובשעות שבהן הקיבה שלו לא מלאה.

הנסיעה לחיסונים תגיע בכל מקרה. כשיש לפניה ואחריה עשר נסיעות נעימות, היא נסיעה אחת מתוך הרבה, ולא הדבר היחיד שהרכב מנבא.

כלב מבוגר

כלב מבוגר שתמיד נסע בשמחה ופתאום מהסס לעלות לרכב, לרוב לא פיתח פחד. סביר יותר שכואב לו לקפוץ, בגב, בירכיים או בברכיים. רמפה או מדרגה קטנה, והרמה נכונה עם תמיכה מתחת לחזה ומתחת לאחוריים, פותרות את הקפיצה. ואת הסיבה לכאב לבדוק עם הווטרינר, כי הקפיצה לרכב היא לעיתים קרובות המקום הראשון שבו בעיה במפרקים מופיעה.

נסיעה ארוכה: מה מתכננים מראש

נסיעה של שעתיים ומעלה, לחופשה או למשפחה, דורשת תכנון קטן שחוסך הרבה:

1. טיול טוב לפני. כלב שהלך והריח לפני נסיעה ארוכה ישן בחלק גדול ממנה.
2. עצירה כל שעתיים בערך, לשתייה, לצרכים ולכמה דקות של הליכה.
3. רצועה מחוברת לפני שפותחים את הדלת. בתחנות דלק ובחניונים ליד כביש, כלב שקופץ החוצה לא מכיר את המקום ולא את הדרך. זה אחד המצבים שבהם כלבים נעלמים.
4. מים ואוכל משלו, וכלי שתייה שקל לתת ברכב.
5. שמיכה עם ריח הבית בכלוב או על המושב.
6. תג עם מספר טלפון עדכני על הקולר, גם לכלב עם שבב.

מה לא לעשות, אף פעם

לא להשאיר כלב ברכב חונה. זאת הסכנה הכי גדולה ברכב, וזה לא עניין של אילוף. ברכב סגור החום עולה מהר מאוד, גם בצל, גם עם חלון פתוח, ובקיץ הישראלי כלב יכול להגיע למכת חום בתוך דקות. על החום והסימנים שלו כתבתי בעמוד על חום, קיץ ואילוף.

לא להכריח כלב מפוחד לעלות. להרים כלב שמתנגד ולהכניס אותו לרכב פותר את הנסיעה של היום ומחמיר את כל הנסיעות שאחריה. אם חייבים לנסוע, עושים את זה, אבל לא קוראים לזה הרגלה.

לא לנסוע עם כלב חופשי. גם לא לנסיעה של חמש דקות. רוב התאונות קורות קרוב לבית.

לא לחבר את הכלב לחגורה דרך הקולר. בבלימה חזקה הצוואר סופג את הכול.

כמה זמן זה לוקח, ומתי זה גדול מזה

כלב שרק מתרגש ברכב נרגע לרוב בתוך שבועיים עד שלושה של נסיעות משעממות, כיסוי וכניסה ויציאה מסודרות. כלב עם פחד מתון מהרכב צריך בדרך כלל שלושה עד שישה שבועות של עבודה הדרגתית, כמה דקות ביום. כלב עם פחד חזק, שמתחיל לרייר כבר בחנייה, יכול לצרוך חודשיים ויותר, ולפעמים ייעזר גם בטיפול שהווטרינר יציע.

כשהפחד או ההתלהבות לא זזים

כלב שנכנס לפאניקה ממש, מנסה לברוח מהרכב, פוגע בעצמו בכלוב או לא נרגע שעות אחרי נסיעה, צריך קודם בדיקה אצל הווטרינר, ואחריה תוכנית מסודרת עם מאלף שעובד עם פחדים. אותו דבר נכון לכלב שמתנפל על החלון כשהוא רואה כלבים, אופנועים או אנשים, ובטיולים ברגל מתנהג בדיוק כך: זה כבר לא עניין של רכב אלא של כלב שרודף אחרי מכוניות, אופניים וחתולים, והרכב רק מקום אחד שבו זה מופיע.