בית בטוח לכלב: מה להרחיק ומה לסדר

רוב הביקורים הדחופים אצל וטרינר שבעלים מספרים לי עליהם מתחילים בדבר שנשאר בגובה הלא נכון. גרב על הרצפה, שקית עם שוקולד על השולחן הנמוך, אריזת תרופה בתיק שנשאר פתוח. אף אחד מהם לא נראה מסוכן, עד שכלב הגיע אליו.

העמוד הזה הוא בדיקה של הבית, חדר אחרי חדר, ממה שאני רואה שכלבים מגיעים אליו. והוא גם קצת יותר מזה: בית שמסודר נכון לא רק מונע סכנות, הוא גם מלמד את הכלב מהר יותר מה מותר. כלב שאין לו גישה לנעליים לא לומד ללעוס נעליים.

מה קורה בראש של כלב שחוקר את הבית

כלב חוקר את העולם באף ובפה. מה שמריח מעניין, הוא בודק. מה שנבדק והיה טעים, או כיפי ללעוס, הוא חוזר אליו. זאת לא שובבות, זה הדרך שבה כלב לומד מה יש סביבו.

אצל גור זה חזק במיוחד, ובעיקר בתקופה שבה השיניים מתחלפות והחניכיים מגרדות. אצל כלב בוגר שהגיע לבית חדש, זה חזק בשבועות הראשונים, עד שהוא מכיר את המקום. ואצל כלב משועמם, זה חוזר בכל פעם שאין לו מה לעשות.

ולכן, סידור הבית עושה שני דברים: הוא מוריד את הסכנה, והוא מוריד את מספר הפעמים שהכלב “מצליח” לגנוב, ללעוס או לבלוע. כל הצלחה כזאת היא שיעור. כלב שמצא פעם אחת לחם על השיש יבדוק את השיש מאה פעמים, וזה בדיוק מה שהופך לכלב שגונב אוכל מהשיש.

הבדיקה, חדר אחרי חדר

המקום	מה מסוכן	מה עושים
מטבח	מזון על שיש ושולחן, פח פתוח, ארון חומרי ניקוי, עצמות ושאריות	פח עם מכסה או בתוך ארון, נעילת בטיחות לארון התחתון, שיש נקי
אמבטיה ושירותים	תרופות, קרמים, סכיני גילוח, כדורי כביסה, אסלה פתוחה	ארון סגור או גבוה, מכסה אסלה סגור, דלת סגורה
סלון	כבלים, מטענים, סוללות, שלטים, חפצים קטנים, צמחים	כבלים מוגבהים או מכוסים, שולחן נמוך ריק, צמחים גבוהים
חדרי שינה	גרביים, תחתונים, גומיות לשיער, תרופות על השידה	סל כביסה עם מכסה, שידה נקייה, דלת סגורה
חדרי ילדים	צעצועים קטנים, לגו, חומרי יצירה	אזור סגור, או שער בכניסה
מרפסת	מעקה שאפשר לעבור, רהיטים שאפשר לטפס עליהם, חום	רשת או לוח במעקה, רהיטים רחוקים מהמעקה, לא להשאיר לבד
חלונות	רשת שנדחפת, חלון נמוך פתוח	חלונות סגורים או עם רשת חזקה בשעות שאין השגחה
חצר	חור בגדר, שער פתוח, דשנים וחומרי הדברה, בריכה	בדיקת גדר, שער שנסגר לבד, אחסון סגור
חניה ומחסן	נוזלי רכב, רעלים למכרסמים, כלי עבודה	מדפים גבוהים או ארון נעול

עכשיו נרחיב על כמה מהשורות, כי שם נמצאים רוב הסיפורים.

מזון ותרופות: שני הדברים הכי מסוכנים בבית

מזון. יש מזונות שכלבים לא צריכים לאכול, ובין המוכרים ביותר: שוקולד, ענבים וצימוקים, בצל ושום, קסיליטול שנמצא במסטיקים ובחלק מהמוצרים ללא סוכר, עצמות מבושלות שמתפצלות, אלכוהול, ובצק שמח. הרשימה ארוכה יותר, ותגובת כל כלב שונה. אם הכלב אכל משהו מהרשימה, או כל דבר שאתם לא בטוחים בו, מתקשרים לווטרינר מיד.

תרופות. תרופה של אדם שנפלה על הרצפה היא אחד הדברים המסוכנים ביותר לכלב, גם במינון קטן. תרופות לא משאירים על השידה, בתיק פתוח, או בקופסה שכלב יכול ללעוס. וגם תרופות של הכלב עצמו: חלק מהן מצופות בטעם, וכלב שמוצא את הקופסה יאכל את כולה.

כבלים, מטענים וסוללות

כבל חשמל הוא אחד הדברים שגורים הכי אוהבים ללעוס: הוא גמיש, נמתח, ומונח בדיוק בגובה שלהם. ולעיסה של כבל מחובר לחשמל יכולה לגרום לכוויות בפה ולפעמים ליותר מזה. מרימים כבלים לאורך הקיר, מעבירים אותם מאחורי רהיטים, או מכסים אותם בתעלה. מטענים לא נשארים מחוברים בקיר עם הכבל על הרצפה. וסוללות, בעיקר הקטנות והשטוחות שנמצאות בשלטים ובמשקלים, מרחיקים לגמרי, כי בליעה שלהן מסוכנת במיוחד. כלב שלעס כבל או סוללה, גם אם הוא נראה בסדר, צריך שיחה עם הווטרינר מיד.

חפצים שנבלעים

גרביים, גומיות לשיער, חוטים, צעצועים קטנים, אבנים, גרעינים של פירות, קלחי תירס. כלבים בולעים דברים שנראים לנו מגוחכים, ולפעמים הם עוברים, ולפעמים הם נתקעים. כלב שבולע חפצים באופן חוזר צריך גם עבודה התנהגותית וגם בדיקה רפואית, ועל זה כתבתי בעמוד על כלב שבולע חפצים.

לסדר לכלב אזור משלו, צעד אחרי צעד

החלק הזה חשוב לא פחות מההרחקה. כלב שיש לו מקום בטוח, עם דברים מותרים, לומד את הכללים מהר יותר מכלב שמסתובב בכל הבית ונתקל באיסורים.

1. בוחרים אזור אחד. חדר, חלק מהסלון, או המטבח. רצפה שקל לנקות, רחוק מהדלת ומהחלון לרחוב.
2. סוגרים אותו. שער בטיחות בפתח, או לול. הכלב רואה ושומע אתכם, אבל לא מגיע לכל הבית.
3. מוציאים ממנו כל מה שאסור. בתוך האזור, אין כלום שאסור ללעוס. כלום.
4. מכניסים מה שמותר. מיטה, מים, שניים או שלושה צעצועים ללעיסה, וצעצוע מזון.
5. פותחים את הבית בהדרגה. כשהכלב רגוע ונקי באזור שלו, פותחים עוד חדר, בהשגחה. רק אחרי שבועות של הצלחה, פותחים בלי השגחה.
6. כשאין השגחה, חוזרים לאזור. זה הכלל שהכי שומר על הבית ועל הכלב. כלב שמסתובב בבית כשאף אחד לא מסתכל לומד לבד, ובדרך כלל לומד דברים שלא רציתם.

לחלק מהכלבים, הרגלה לכלוב היא חלק טוב מהאזור הזה, כמקום מנוחה ולא כעונש. ולחלק, שער ולול מספיקים.

מרפסת, חלונות וחצר: איפה כלבים נופלים ובורחים

מרפסות. כלבים קטנים עוברים בין עמודי מעקה, וכלבים גדולים מטפסים על כיסא שעומד ליד המעקה. רשת או לוח שקוף לאורך המעקה, ורהיטים רחוקים ממנו, פותרים את רוב הסיכון. ובכל זאת, כלב לא נשאר לבד במרפסת. בתקופות של רעשים, זיקוקים או אזעקות, זה המקום הכי מסוכן בבית, ועל ההכנה לתקופות כאלה כתבתי בעמוד על כלב ואזעקות.

חלונות. רשת יתושים לא מחזיקה כלב שקופץ על ציפור. חלון נמוך שפתוח בשעות שאין אף אחד בבית הוא דלת.

חצר. עוברים על כל הגדר, גם מאחורי השיחים. מחפשים חורים, שטחים שהאדמה בהם רכה מספיק לחפירה, ומקומות שבהם יש משהו ליד הגדר שאפשר לקפוץ ממנו. שער שנסגר לבד עם קפיץ שווה את ההשקעה, בעיקר בבית עם ילדים ואורחים. כלב שכבר מצא דרך החוצה ינסה אותה שוב, ועל זה כתבתי בעמוד על כלב שבורח מהבית או מהחצר.

בריכה. כלב שנופל לבריכה לא תמיד יודע איפה המדרגות. מלמדים אותו לצאת ממנה בהשגחה, או מגדרים.

מה מלמדים, כדי שהבית לא יצטרך להישאר נעול

סידור הבית הוא השכבה הראשונה. השכבה השנייה היא כלב שיודע כמה דברים פשוטים, שהופכים את הבית לבטוח גם ביום שמשהו נשאר על הרצפה. אלה שלושת הדברים שאני מלמד ראשונים בכל בית:

1. עזוב. הכלב רואה משהו, ומפנה את הראש ממנו כשאומרים לו. מתחילים עם חטיף ביד סגורה: הכלב מרחרח, מלקק, ובשנייה שהוא מתרחק, מקבל חטיף אחר מהיד השנייה. אחר כך חטיף על הרצפה מתחת לכף הרגל. אחר כך חפץ אמיתי, כמו גרב. בונים את זה לאט, עד שזה עובד גם כשמשהו נופל מהשיש.
2. שחרר. הכלב מוציא מהפה את מה שיש בו. מלמדים בהחלפה: הכלב מחזיק צעצוע, מציגים לו חטיף טוב, ובשנייה שהוא משחרר, מקבל את החטיף ואת הצעצוע בחזרה. כך הוא לומד שלשחרר זה משתלם, ולא שזה אומר לאבד.
3. למקום. הכלב הולך למיטה שלו ונשאר שם. זה הכלי הכי שימושי בבית: כשמבשלים, כשאורחים נכנסים, כשמשהו נשבר על הרצפה ואתם צריכים לנקות.

וכשהכלב תופס משהו אסור, המטרה היא שהוא יביא אותו אליכם, לא יברח איתו. כלב שבכל פעם שהוא מחזיק משהו בפה מקבל רדיפה וצעקה לומד לברוח ולבלוע. כלב שמקבל החלפה הוגנת לומד להביא. ההבדל הזה יכול להיות ההבדל בין גרב שחזרה לבין ניתוח.

את שלושת הדברים האלה מתרגלים חמש דקות ביום, בזמנים רגועים. אחרי כמה שבועות, הם עובדים גם ברגעים שבהם צריך אותם.

מה לא לעשות

לא לסמוך על “הוא אף פעם לא נוגע בזה”. כלב לא נוגע במשהו עד היום שבו הוא משועמם, רעב, או לבד יותר זמן מהרגיל.

לא להעניש אחרי שמצאתם משהו לעוס. הכלב לא מקשר. הוא לומד רק שאתם מפחידים כשאתם חוזרים. מה שעובד הוא להרחיק את מה שנלעס, ולתת לכלב משהו מותר.

לא לרדוף אחרי כלב שתפס משהו. כלב שרודפים אחריו עם גרב בפה לומד שזה משחק מעולה, ולפעמים בולע מהר כדי לא לאבד את השלל. מחליפים: מציעים משהו טוב יותר, ולוקחים בשקט. ומלמדים “שחרר” כשאין לחץ.

לא לתת עצמות מבושלות “כי הוא כל כך אוהב”. הן מתפצלות, והשברים החדים שלהן יכולים לפצוע את הפה ואת מערכת העיכול.

לא להשתמש בחומרי ניקוי חזקים על רצפה שהכלב שוכב עליה ומלקק את הכפות אחריה, בלי לשטוף היטב במים. ואם יש שאלה על מוצר מסוים, בודקים על האריזה ושואלים את הווטרינר.

לא להשאיר גור לבד בכל הבית “רק לחצי שעה”. חצי שעה היא מספיק זמן לכבל, לגרב ולפינה של ספה.

הבית משתנה: אורחים, חגים וילדים

בית שהיה בטוח בשגרה מפסיק להיות בטוח ביום שבו הוא מתמלא. אורחים משאירים תיקים פתוחים על הרצפה, עם תרופות ומסטיקים. בחגים יש שולחן מלא בגובה של כלב גדול, עצמות של עוף במטבח, ושוקולד בקערה על השולחן הנמוך. וילדים של אורחים לא מכירים את הכללים שלכם.

בימים כאלה, הכלב חוזר לאזור שלו לחלק מהזמן, עם משהו טוב ללעוס, ולא מסתובב חופשי בין הרגליים. ובבית עם ילדים קבועים, הכללים צריכים להיות גם שלהם: צעצועים קטנים לא נשארים על הרצפה, הדלת לחצר נסגרת, והכלב לא מקבל אוכל מהצלחת. את הכללים המלאים פירטתי בעמוד על ילדים וכלבים.

כמה זמן עד שהבית נפתח, ומתי צריך עזרה

אצל גור, האזור המוגבל נשאר בדרך כלל עד שהוא נקי ועבר את תקופת הלעיסה החזקה, ולעיתים קרובות זה בסביבות גיל חצי שנה, ולפעמים יותר. אצל כלב בוגר חדש, חודש או חודשיים של פתיחה הדרגתית מספיקים לרוב. כלב שכבר יודע את הבית יכול להישאר חופשי, אבל ההרחקה של תרופות, מזון מסוכן ופח פתוח נשארת לתמיד.

שווה לפנות לעזרה כשהכלב הורס ולועס גם אחרי שקיבל מספיק פעילות ועיסוק, כשהוא בולע חפצים שוב ושוב, כשההרס מרוכז ליד הדלת ובזמן שאתם בחוץ, או כשהוא שומר על מה שלקח ונוהם כשמתקרבים. את הסיבות השונות ללעיסה, ואיך מבדילים ביניהן, פירטתי בעמוד על כלב שהורס חפצים ולועס הכול. ובכל מקרה שבו כלב בלע משהו מסוכן, הטלפון הראשון הוא לווטרינר.