עזוב היא פקודה שמבקשת מהכלב לא לגעת במשהו שהוא עוד לא לקח, אוכל ברחוב, חפץ על הרצפה או חתול, ולהפנות את תשומת הלב חזרה אליכם.
בעמוד הזה
עזוב היא הפקודה שאומרת לכלב לא לגעת. היא מגיעה לפני שהכלב לקח את הדבר, ולא אחרי, וזה ההבדל שלה מכל פקודה דומה. כלב שמבין עזוב מסוגל להסתכל על חתיכת שניצל על המדרכה, על גרב שנפלה מהכביסה או על חתול על גדר, ולהחליט בעצמו להסתובב אליכם. זאת פקודה שמשנה את הטיול, ולפעמים היא גם פקודה שמונעת נסיעה לווטרינר.
מה עזוב מלמדת את הכלב?
עזוב מלמדת עיקרון אחד, והוא לא מובן מאליו לכלב: הדרך לקבל את מה שאני רוצה עוברת דרך ויתור. כלב לומד שכשהוא מתרחק ממשהו שמושך אותו, משהו טוב עוד יותר מגיע מהבעלים. זה הבסיס של שליטה בדחפים, והוא עובד הרבה מעבר לאוכל.
מה שחשוב להבין הוא שעזוב איננה איסור, היא החלפה. הכלב לא לומד שאסור לו לאכול. הוא לומד שהסטת המבט מהדבר שעל הרצפה היא ההתנהגות שמשתלמת. לכן גם לא צריך לצעוק אותה. מילה רגילה, בטון רגיל, עובדת טוב יותר מנביחה של בעלים מבוהלים, כי טון בהול מעלה עוררות ולפעמים גורם לכלב לחטוף מהר יותר, לפני שמישהו ייקח.
מתי עזוב לא תעבוד, גם אם הכלב יודע אותה
יש שלושה מצבים שבהם גם כלב שתרגל היטב ייכשל, וכדאי להכיר אותם מראש. הראשון הוא רעב: כלב שיוצא לטיול לפני ארוחת הבוקר רואה כל פירור כהזדמנות, ולכן הטיול המאתגר כדאי שיגיע אחרי האוכל. השני הוא עוררות: כלב שכבר נבח על שני כלבים בדרך נמצא קרוב לסף התגובה שלו, ושם פקודות פשוט לא נשמעות. השלישי הוא ערך: עזוב על קרקר ועזוב על חתיכת בשר הן שתי פקודות שונות לגמרי מבחינת הכלב. כשהיא נכשלת באחד מהמצבים האלה, זה מידע, לא חוצפה.
תוכנית לימוד בשבעה שלבים
- אגרוף סגור. מחזיקים פרס בתוך אגרוף ומושיטים אותו לכלב. הוא ילקק, ינשוף, ידחוף. לא אומרים כלום. ברגע שהוא מרחיק את האף מהיד, אפילו לשנייה, סמן ופרס מהיד השנייה, לא מהאגרוף.
- חוזרים עד שהוא לא מתקרב בכלל. אחרי עשר עד עשרים חזרות רוב הכלבים מפסיקים לנסות לפתוח את האגרוף ומסתכלים עליכם. זה הרגע שמחכים לו.
- יד פתוחה. אותו תרגיל עם יד פתוחה. אם הכלב מתקרב, היד נסגרת. הוא לא מצליח לקחת, ואין צורך לומר לא.
- מוסיפים את המילה. אומרים עזוב רגע לפני שהיד נפתחת. המילה צריכה לנבא את המצב, לא לרדוף אחריו.
- על הרצפה, מתחת לכף הרגל. מניחים פרס על הרצפה, מוכנים לכסות אותו בנעל. עזוב, ופרס מהיד כשהכלב מסיט את המבט.
- ברצועה, בהליכה. מניחים פרס על הרצפה בסלון ועוברים לידו עם הכלב ברצועה קצרה, במרחק שהוא לא יכול להגיע. עזוב, פרס על המבט אליכם, ממשיכים ללכת. מצמצמים מרחק בהדרגה.
- עולם אמיתי. חצר, ואחר כך מדרכה, בתחילה עם פריטים שאתם פיזרתם, ורק אחר כך עם מה שהרחוב מספק.
דוגמה מהיום יום: עצם עוף ליד פח האשפה
זה הרגע שבגללו רוב האנשים מגיעים לפקודה הזאת. הכלב מזהה עצם עוף בשולי המדרכה, שלושה מטרים לפניכם. בלי עזוב, שתי האפשרויות הן למשוך ברצועה או לרוץ ולנסות להוציא לו מהפה, ושתיהן מלמדות את הכלב לבלוע מהר יותר בפעם הבאה. עם עזוב שתורגלה, אומרים את המילה כשהכלב מסתכל על העצם ולפני שהוא מגיע אליה, הוא מסתובב, ומקבל פרס טוב במיוחד. בשבועות הראשונים כדאי לשמור לרגעים כאלה פרס שהכלב לא מקבל בשום הקשר אחר.
הטעויות שהורסות את עזוב
הטעות הנפוצה ביותר היא לתת לכלב את מה שהוא עזב. אם הוא ויתר על הפרס שעל הרצפה, ואחרי שנייה אומרים לו קח, הוא לומד שעזוב פירושה חכה רגע. זה תרגיל אחר, ושימושי לפעמים, אבל לא עזוב. ברחוב רוצים שהעזיבה תהיה סופית, ולכן בתרגול הפרס תמיד מגיע מהיד שלכם, ולא מהרצפה.
הטעות השנייה היא לקפוץ שלבים. מתרגלים פעמיים בסלון, ואז מצפים שזה יעבוד על שניצל ברחוב. אם הכלב נכשל, הוא גם למד שלפעמים מצליחים לחטוף, וזה בדיוק מה שמחזק את החטיפה. כל כישלון אומר שהקושי היה גבוה מדי, ושצריך לחזור שלב אחד אחורה.
והשלישית: לבלבל עם שחרר. אם הכלב כבר מחזיק את הדבר בפה, עזוב מאוחרת. שם צריך פקודה אחרת, עם היגיון אחר.
איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון
בבית, עזוב היא מהפקודות שהכי כדאי להשקיע בהן, כי היא עובדת כמעט על כל בעיה של לקיחה: גניבת אוכל מהשיש, אכילת צואה, ובשלב מתקדם גם רדיפה. חמש דקות ביום במשך שלושה שבועות מביאות את רוב הכלבים לעזוב אמינה על אוכל בבית ובחצר. ברחוב זה לוקח יותר, ותלוי מאוד בכמה הכלב רגיל ללקט.
עזוב איננה אחת משש פקודות הבסיס שאני מלמד בפנסיון, אבל העיקרון שלה נמצא בכל אחת מהן: הכלב לומד לחכות, לוותר ולהסתכל עלינו לפני שהוא לוקח. כשבעלים מבקשים לעבוד עליה במיוחד, למשל בגלל כלב שמלקט כל דבר ברחוב, אני משלב אותה בטיולים היומיים, ובמפגש איתם אחרי שבועיים אני מראה איך ממשיכים אותה בדיוק מאותה נקודה. מה שקובע אם היא תחזיק אחרי זה הוא לא כמה פעמים הכלב שמע אותה אצלי, אלא כמה פעמים העזיבה השתלמה לו בבית שלכם.
עזוב לא מתרגלים בפעם הראשונה ברחוב. מתרגלים אותה עשרים פעם בסלון, על פרס שמונח מתחת לכף הרגל שלכם, ורק אחרי שהכלב מסיט את המבט מהר, עוברים לחצר. הסוד הוא שהפרס על העזיבה תמיד טוב יותר ממה שהוא עזב. אם הוא ויתר על חתיכת קרקר, הוא מקבל חתיכת עוף.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין עזוב לשחרר?
עזוב היא לפני, ושחרר היא אחרי. עזוב אומרת לכלב לא לקחת משהו שהוא עוד לא תפס: אוכל על המדרכה, גרב על הרצפה, צעצוע של הילד. שחרר אומרת לו לפתוח את הפה ולהוציא משהו שכבר נמצא בו. אלה שתי מיומנויות שונות, ואם משתמשים באותה מילה לשתיהן, הכלב לא יודע מה בדיוק מבקשים ממנו.
הכלב אוכל כל דבר ברחוב. עזוב תספיק?
עזוב היא חלק מהפתרון, לא כולו. כלב שמלקט ברחוב צריך גם ניהול: רצועה קצרה יותר באזורים מלוכלכים, מסלול שמתרחק מפחי אשפה, ולפעמים מחסום פה שמאפשר לנשום ולשתות ולא לאכול. בינתיים בונים עזוב בבית ובחצר. אם הכלב אוכל דברים שאינם מזון, כמו אבנים או בד, כדאי לבדוק את זה עם הווטרינר.
אפשר להשתמש בעזוב גם על חתולים וכלבים אחרים?
כן, ובשלב מתקדם זה אחד השימושים החשובים שלה. אבל לא מתחילים שם. עזוב על חתול שרץ היא הגרסה הקשה ביותר של הפקודה, כי דחף הרדיפה חזק בהרבה מכל פרס. בונים אותה קודם על אוכל, אחר כך על צעצועים, אחר כך על חתול שיושב רחוק, ורק בסוף על תנועה. ובינתיים, הרצועה היא זאת שמונעת את הרדיפה.
מאלף כלבים מאז 2010, 16 שנות ניסיון. מאלף בתנאי פנסיון לתושבי המרכז והשרון, ועובד עם כל כלב באופן אישי. מה שכתוב כאן הוא מה שאני רואה ועושה כל יום, ולא תרגום של אתר מחו"ל.
רוצים שאסתכל על המצב של הכלב שלכם?
השאירו שם וטלפון, ואני חוזר אליכם בעצמי, בדרך כלל באותו יום. בשיחה תשמעו איך שלושה שבועות של אילוף בתנאי פנסיון אצלי ייראו עבור הכלב שלכם, ונקבע ביקור לראות את המקום.
- חוזר אליכם בעצמי, לא מזכירה ולא מוקד
- זמין בטלפון לכל שאלה, גם במהלך האילוף וגם אחריו
- אפשר לבוא לראות את המקום לפני שמחליטים
הגעתי אל מתי סקפטית ובעיקר חרדה לגורלו של טומי, הקוואליר החמוד שלי. אחרי לא מעט פגישות יעוץ והתחלה של תהליכי אילוף בכל מיני מקומות כבר הייתי מותשת ומיואשת...
איילה דוידוביץ', טומי, קוואלירמאז היו המלטות, קשיים, החלטות וקריאה לעזרה של מתי ומתי תמיד מגיע. תמיד זמין. ולנו יש חיים הרבה יותר פשוטים עם כלבים ממושמעים.
מיכל רויטמן, אומה, פקינז
להמשיך לקרוא
התנהגות שחרר שחרר היא פקודה שמבקשת מהכלב לפתוח את הפה ולהוציא ממנו את מה שהוא מחזיק, צעצוע, גרב או משהו מסוכן, מרצונו ובלי מאבק. 
התנהגות שליטה בדחפים שליטה בדחפים היא היכולת של כלב לעצור את עצמו מלעשות משהו שהוא מאוד רוצה, לזנק לאוכל, לרוץ לדלת, לקפוץ על אורח, ולחכות לרשות, והיא נבנית בתרגול ולא נולדת עם הכלב. 
הרגלים כלב שאוכל צואה למה כלב אוכל צואה, של עצמו, של כלבים אחרים או מארגז החתול, מה לבדוק עם הווטרינר קודם, אילו טעויות מקבעות את ההרגל, ותוכנית בית מעשית עם מדידה. 
התנהגות הליכה ברצועה רפויה הליכה ברצועה רפויה היא הליכה שבה הרצועה נשארת ללא מתח, בלי דרישה שהכלב יישאר בתנוחה מדויקת לצד הבעלים. 
התנהגות משיכה ברצועה משיכה ברצועה היא הליכה בקצה רצועה מתוחה, וברוב המקרים היא התנהגות שהתחזקה כי המשיכה עצמה הביאה את הכלב קדימה.