קשר עין

קשר עין באילוף הוא הרגע שבו הכלב מרים את הראש ומסתכל לכם בפנים. זה נשמע כמו פרט קטן, אבל הוא מה שמפריד בין פקודה שנשמעת לבין פקודה שנאמרת לאוויר. כלב שמסתכל עליכם פנוי להקשיב. כלב שמסתכל על חתול, על כלב אחר או על שקית במבה על המדרכה, לא שומע אתכם גם אם האוזניים שלו עובדות מצוין.

למה קשר עין הוא הבסיס לכל השאר?

כי כלב יכול להתרכז בדבר אחד בכל רגע. כשאומרים לו שב בזמן שהוא נועץ מבט בכלב ממול, הוא לא מסרב. המוח שלו פשוט עסוק. קשר עין הוא הדרך שבה הכלב אומר: אני כאן, תגיד. ולכן ברוב תוכניות האילוף הטובות זה אחד הדברים הראשונים שמלמדים, עוד לפני פקודות.

יש לו גם תפקיד רגשי. כלב שלמד שהמבט אל הבעלים מביא משהו טוב, מתחיל להשתמש בו כשהוא לא בטוח. רואים את זה בכלבים צעירים שנתקלים במשהו חדש, מסתכלים עליו, ואז מסתכלים על הבעלים כאילו שואלים מה עושים עם זה. זה רגע של זהב, כי בו אפשר להראות לכלב שהכול בסדר, לתגמל אותו ולהמשיך ללכת.

וחשוב להבין מה זה לא. קשר עין איננו מבט כפוי. בין כלבים, מבט ישיר וממושך יכול להיות איום, ולכן כלב שמחזיקים לו את הסנטר ומבקשים ממנו להסתכל לא מרגיש קרבה, הוא מרגיש לחץ. קשר עין טוב נבנה מבחירה של הכלב, וזה גם מה שהופך אותו לאמין.

יש כלבים שמתקשים בזה יותר

לא כל הכלבים מסתכלים לאדם בפנים באותה קלות. כלבים שגדלו עם מעט מגע אנושי, כלבים מאומצים בשבועות הראשונים שלהם בבית, וכלבים שננזפו הרבה, נוטים להסיט את המבט, ולפעמים גם ללקק את השפתיים או להפנות את הראש כשמסתכלים עליהם. זה לא חוסר כבוד ולא עקשנות, זה אות הרגעה. אצל כלבים כאלה מתחילים מתגמול על מבט חטוף לכיוון הסנטר או הכתף, לא לעיניים, ונותנים לזמן לעשות את שלו. וגזעים שגודלו לעבוד רחוק מהאדם, כמו חלק מכלבי הציד, מסתכלים פחות מטבעם, ומתגמלים אותם על פחות.

תוכנית לימוד בשישה שלבים

1. לוכדים מבטים מעצמו. בבית, בכל פעם שהכלב מסתכל עליכם בלי שביקשתם, אומרים את הסמן ונותנים פרס. כמה פעמים ביום, בלי תוכנית. זאת לכידה במובן הפשוט.
2. השם שלו. אומרים את שם הכלב פעם אחת, בטון רגיל. ברגע שהוא מסתכל, סמן ופרס. עשר חזרות בפעם, פעמיים ביום. השם הופך לבקשה להסתכל.
3. הפרס שמושך הצידה. מחזיקים פרס ביד מושטת הצידה. הכלב מסתכל על הפרס. מחכים. ברגע שהוא מעביר את המבט מהפרס אל הפנים שלכם, סמן ופרס. זה הרגע שבו הכלב מבין שהמבט הוא שמביא את הפרס, ולא הבהייה ביד.
4. משך. מחכים שנייה לפני הסמן, ואז שתיים. לא יותר משלוש בשלב הזה.
5. הסחות קטנות. טלוויזיה, ילד שעובר, צעצוע על הרצפה. אם הכלב לא מסתכל תוך כמה שניות, מורידים את ההסחה.
6. בחוץ. חצר, מדרגות הבניין, ואחר כך רחוב שקט. בכל מקום חדש חוזרים לשלב 1, ומתגמלים כל מבט מעצמו.

דוגמה מהיום יום: עוברים ליד כלב ברחוב

הנה איך זה נראה כשזה עובד. אתם הולכים ברחוב, ורחוק מכם, בצד השני, מופיע כלב אחר. הכלב שלכם נעצר ומסתכל. במקום למשוך אותו או לחכות שינבח, אומרים את שמו. הוא מסובב את הראש אליכם, מקבל פרס, וממשיכים ללכת. אם צריך, חוזרים על זה כמה פעמים עד שהכלב השני עובר.

בכלבים ריאקטיביים, זאת אחת הפעולות הראשונות שמלמדים, והיא עובדת רק אם המרחק מספיק גדול. אם הכלב כבר מעל סף התגובה שלו, הוא לא יסתובב. כשהוא לא מצליח להסיט מבט, זה סימן שאתם קרובים מדי, ושצריך להתרחק, לא לקרוא בשמו חזק יותר.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא לשחוק את השם. כשקוראים לכלב עשרים פעם ביום בלי שקורה כלום, או כשהשם נאמר בעיקר בכעס, הוא מפסיק להגיב לו. השם צריך להיות מילה שכמעט תמיד מביאה משהו טוב.

השנייה היא להחזיק את הפרס ליד הפנים כדי לגרום לכלב להסתכל. זה עובד ביום הראשון, ואז הכלב מסתכל על היד ולא על הפנים. הפרס מגיע אחרי המבט, מהכיס או מהיד שבצד.

השלישית היא לבקש קשר עין במבחן הכי קשה לפני שהוא קיים במבחן הקל. מי שמתרגל קשר עין לראשונה בגינת כלבים, יגיע למסקנה שהכלב שלו פשוט לא מסוגל. הוא מסוגל, רק לא שם ולא עכשיו.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, רוב הכלבים לומדים להגיב לשם תוך כמה ימים, ולהחזיק מבט של כמה שניות בבית תוך שבוע או שבועיים. בחוץ, ובמיוחד ליד כלבים אחרים, זה תלוי מאוד בכלב, ובכלבים ריאקטיביים זה עניין של שבועות וחודשים, לא של ימים.

קשר עין הוא לא פקודה בפני עצמה בתוכנית שלי, אבל הוא נמצא מתחת לכל אחת מהפקודות, ובמיוחד מתחת לרגלי. בטיולים היומיים בפנסיון אני מתגמל כל מבט מעצמו, וזה חלק גדול ממה שבונה את האמון בין הכלב לביני בשבוע הראשון. כשהבעלים מגיעים לפגוש את הכלב, אחד הדברים הראשונים שאני מבקש מהם הוא לתגמל אותו כשהוא מסתכל עליהם, כי בלי זה כל מה שהכלב למד אצלי נשאר שלי ולא עובר אליהם.