רגלי

רגלי היא פקודה שבה הכלב מהלך צמוד לרגל שלי, בצד קבוע, בקו אחד עם הגוף. הכתף שלו בערך בגובה הברך שלי, הוא שומר על הקצב שלי, ועוצר כשאני עוצר. היא אחת משש פקודות הבסיס שאני עובד בהן, רגלי, שב, ארצה, לא לזוז, אליי ולמקום, והיא פקודת מיקום מדויקת: הכלב לא מרחרח, לא בוחר כיוון ולא עוצר. בדיוק בגלל זה היא מתאימה למטרים ולא לדקות. היא כלי לרגעים שבהם צריך שליטה מלאה, ולא הדרך שבה כלב אמור לעבור את כל הטיול.

למה רגלי היא פקודה לקטעים קצרים?

מבחינת הכלב זאת עבודת ריכוז, ולא מצב שגרתי. הוא צריך להתעלם מהריחות, מהכלבים, מהחתול מתחת לרכב, ולשמור על מיקום מדויק ביחס לרגל שזזה. אנחנו מבקשים ממנו לוותר על כל מה שהופך טיול לטיול. זה אפשרי, אבל לזמן קצר.

לכן רגלי שימושית בדיוק במקומות שבהם צריך אותה: מעבר חציה, מדרכה צרה עם כלב שמתקרב, יציאה מבניין, עמידה בתור, מעבר ליד ילדים שמשחקים, כניסה למרפאה. בכל השאר עובדת הליכה ברצועה רפויה, שבה הכלב יכול לרחרח, לעצור ולהתקדם, כל עוד הרצועה לא נמתחת. הערבוב בין השתיים הוא מה שמייצר תסכול אצל שני הצדדים: בעלים שמצפה לרגלי לאורך כל הטיול מאוכזב כל הזמן, וכלב שלא מבין מתי מותר לו להיות כלב.

ההבחנה הזאת חשובה במיוחד בכלבים צעירים ובכלבים עם הרבה אנרגיה. לבקש מכלב בן שנה רגלי של חצי שעה זה לבקש ממנו לשבת שקט בכיתה חצי יום. הוא יחזיק קצת, ואז ישבר.

איך בונים רגלי, שלב אחר שלב?

הבנייה היא בעיצוב התנהגות עם סמן: קודם צעד אחד במקום הנכון, אחר כך שלושה, אחר כך פנייה. מתחילים בבית, במסדרון או בסלון, בלי רצועה או עם רצועה רפויה לגמרי, וכל הפרסים מגיעים בדיוק בנקודה שבה רוצים את הכלב: ליד הרגל, ביד שבצד שלו. כלב שמקבל פרסים שם מתחיל לחפש את הנקודה הזאת.

סדר העבודה:

1. חמישה ימים של צעד אחד עד שלושה צעדים בבית, כמה חזרות קצרות ביום.
2. אחר כך עשרה צעדים, פנייה לימין, פנייה לשמאל, ועצירה שבה הכלב עוצר איתי.
3. אחרי שבועיים, חמישה עשר עד עשרים צעדים ברחוב שקט.
4. אחר כך רחוב עם הסחות קלות, ובהדרגה מעבר ליד אנשים וכלבים.

כל קטע נגמר במילת שחרור ובפרס, ואחריו הכלב חוזר להליכה רגילה. המטרה המעשית שאני מציב לבעלים אינה שלוש דקות של מצעד, אלא עשרים צעדים מדויקים שאפשר לסמוך עליהם כשכלב גדול מתקרב מהצד השני של המדרכה.

הטעויות שהורסות רגלי

הטעות הראשונה היא לראות ברגלי את סמל האילוף ולדרוש אותה לאורך כל הטיול. כלב שמחויב לריכוז ארבעים דקות נשחק, ובעלים שנכשל בזה מרגיש שהאילוף לא עבד, כששתי הפקודות פשוט שימשו למשימה הלא נכונה. אחרי כמה שבועות כאלה הכלב מתחיל לשנוא את המילה, כי היא מבשרת על סוף הכיף.

טעות שנייה היא ללמד רגלי בלי מילת שחרור. אז הכלב מחליט לבד מתי הקטע נגמר, בדרך כלל בדיוק במעבר החציה. מילת שחרור ברורה אומרת לו “עכשיו אתה חופשי”, ובזכותה גם “רגלי” נעשית ברורה יותר: היא מתחילה במילה ונגמרת במילה.

טעות שלישית היא לבנות רגלי בעזרת משיכות ברצועה. כלב שנמשך למקום לומד שהרצועה קובעת איפה הוא, ולא הרגל שלכם. ברגע שהרצועה רפויה, הוא לא יודע מה מצופה ממנו. כלב שלמד את המיקום מפרסים יודע אותו גם בלי רצועה. ומשיכה גם מפעילה את רפלקס לחץ נגד לחץ, כך שהכלב נשען הצידה במקום לבוא.

טעות רביעית היא לתרגל רק בצד אחד של הרחוב, באותו מסלול. גם רגלי צריכה הכללה, ממקום למקום ומהסחה להסחה.

כמה זמן לוקח, ומה רואים בכל שלב

בשבוע הראשון רוב הכלבים מבינים את הרעיון: יש נקודה ליד הרגל, ושם מגיעים פרסים. הם עוד נדחפים קדימה, מסתובבים לראות את היד, ולפעמים חותכים לפני הרגליים. זה בסדר. בשבוע השני והשלישי הצעדים מתארכים, והפניות מתחילות להיות חלקות. כאן גם מתחילים להוריד בהדרגה את מספר הפרסים, ולתגמל כל שלושה או ארבעה צעדים במקום כל צעד.

האתגר האמיתי מגיע כשמתחילות הסחות. רגלי שנראית מושלמת ברחוב ריק מתפרקת לעיתים קרובות בפעם הראשונה שעובר כלב. זה לא אומר שהפקודה לא נלמדה, אלא שהיא עוד לא הוכללה. חוזרים למרחק גדול יותר מהכלב השני, לקטעים קצרים יותר, ומתקדמים משם.

רגלי, בשבועות האילוף ובבית אחרי

כשכלב לומד אצלי, רגלי נבנית בתוך הטיולים היומיים, בקטעים קצרים, בין קטעי רחרוח. כך הכלב לומד גם את הפקודה וגם את ההבחנה: מתי עובדים ומתי מטיילים. בבית אחרי האילוף, הדבר שהכי שומר עליה הוא שימוש קטן וקבוע: מעבר כביש אחד, יציאה מהבניין, חלוף ליד כלב. בעלים שמשתמשים בה רק כשיש בעיה מגלים שהיא נחלשת, כי היא הופיעה רק ברגעים הקשים.

רגלי היא חלק מתמונה רחבה יותר של ציות בסיסי, ומשתלבת עם אליי ועם לא לזוז. ההרחבה על פקודות הבסיס, איך הן נבנות ואיך הן מחזיקות בבית, נמצאת בעמוד על אילוף ציות.