התנהגות כפייתית

התנהגות כפייתית היא כשפעולה רגילה של כלב יוצאת משליטה. ליקוק, לעיסה, סיבוב, רדיפה אחרי הזנב, רדיפה אחרי אור או צל, מציצת עור, נביחה על כלום. כל אחת מהן קיימת אצל כלב בריא בכמויות קטנות. מה שהופך אותה לכפייתית הוא החזרה: היא קורה שוב ושוב, בלי מטרה ברורה, גם כשיש דברים אחרים לעשות, והכלב מתקשה מאוד להפסיק אותה גם כשמבקשים ממנו.

איך מבחינים בין הרגל לבין התנהגות כפייתית

השאלה הזאת חשובה, כי רוב הכלבים שבעלים מתארים כאובססיביים הם בסדר גמור. כלב שמשחק כדור שעה ומבקש עוד הוא כלב שאוהב כדור. גור שרודף אחרי הזנב מדי פעם הוא גור. ההבדל נמדד בכמה שאלות פשוטות:

האם אפשר לעצור את זה? כלב שנעצר כשקוראים בשמו, ופונה לדבר אחר, עדיין בשליטה. כלב שממשיך כאילו לא שמע, או חוזר לזה מיד, כבר לא.

האם זה קורה מחוץ להקשר? ליקוק של כפה אחרי טיול הוא ניקוי. ליקוק של אותה כפה עשרים דקות בכל ערב, עד שהשיער נושר, הוא משהו אחר.

האם זה פוגע? פצעים, שיער חסר, זנב פצוע, ציפורניים שבורות, או כלב שמוותר על אוכל ועל משחק כדי להמשיך.

האם זה גדל? התנהגות כפייתית נוטה להתרחב: עוד פעמים ביום, עוד מצבים, יותר זמן בכל פעם.

מה קורה בראש של הכלב, ולמה מתחילים אצל הווטרינר

התנהגויות כפייתיות מתחילות בדרך כלל במצבים של לחץ, תסכול או קונפליקט. כלב שרוצה משהו ולא יכול להשיג אותו, כלב שמשתעמם שעות, כלב שחי באי ודאות. בהתחלה הפעולה היא דרך להתמודד, משהו כמו התנהגות עקירה. עם הזמן היא מתנתקת מהסיבה המקורית, ומתחילה לקרות גם בלי לחץ. בשלב הזה כבר יש לה חיים משלה, וכנראה גם רכיב ביולוגי.

ולפני כל עבודה התנהגותית, השלב הראשון הוא וטרינרי. הרבה התנהגויות שנראות כפייתיות מתחילות בגוף: ליקוק כפה בגלל אלרגיה או כאב במפרק, רדיפה אחרי הזנב בגלל בעיה בבלוטות האנאליות או כאב בגב, נשיכת אוויר בגלל בעיה נוירולוגית, ליקוק משטחים בגלל בעיה במערכת העיכול. אילוף לא פותר אף אחת מאלה. ווטרינר התנהגותי יכול גם לשלול את הסיבות האלה וגם להחליט אם צריך טיפול תרופתי לצד העבודה.

אילו גזעים נוטים לאילו דפוסים

יש קשרים מוכרים בין גזעים לבין סוגי התנהגות כפייתית, והם מעניינים כי הם מראים את הצד הביולוגי של הבעיה. סיבובים ורדיפה אחרי הזנב מוכרים במיוחד אצל בול טרייר ורועה גרמני. מציצה של עור בצד הגוף מוכרת אצל דוברמן. רדיפה אחרי אור וצללים מוכרת אצל כלבי רעייה כמו בורדר קולי. ליקוק עד פצע מוכר אצל גזעים גדולים כמו לברדור. אבל זה לא גורל, וזה לא אומר שכלב מגזע אחר לא יפתח בעיה כזאת.

דוגמה מהיום יום: הכלב שרודף אחרי האור

מצב שבעלים מתארים לפעמים: כלב צעיר, אנרגטי מאוד, שהתחיל לרדוף אחרי השתקפות של שעון על הקיר. בהתחלה זה היה מצחיק, וכולם צחקו ואפילו עשו את זה בכוונה עם פנס. אחרי כמה חודשים הכלב כבר בוהה בקירות, קופץ על כל כתם אור, ולא מצליח להירגע בערב. מה שהתחיל כמשחק הפך לדפוס.

מה עושים? קודם בודקים עם הווטרינר. אחר כך עוצרים לגמרי את המשחק עם הפנס, ומקטינים השתקפויות בבית ככל האפשר. במקביל מגדילים מאוד את מה שהכלב מקבל: יותר פעילות, יותר עבודה של האף והמוח, יותר העשרה. וכשההתנהגות מתחילה, לא נוזפים. מפנים בשקט להתנהגות אחרת שהכלב יודע, ומתגמלים אותה.

הטעויות הנפוצות

הראשונה היא להעניש. כלב שנענש על ליקוק או על סיבוב חווה עוד לחץ, והלחץ הוא בדיוק מה שמזין את ההתנהגות. לעיתים קרובות התוצאה היא שהכלב עושה את זה בסתר, כשאין אף אחד בחדר.

השנייה היא לתגמל בלי לשים לב. כשכל פעם שהכלב מתחיל, מישהו קם, מדבר אליו, מלטף או מרים אותו, ההתנהגות מקבלת תשומת לב, וזה מחזק אותה. ההפניה צריכה להיות שקטה ועניינית, ולא אירוע.

השלישית היא לחכות. התנהגות כפייתית שמתקבעת שנים קשה בהרבה לשינוי. כשרואים סימנים, כדאי לפעול מוקדם.

איך זה נראה בבית ובאילוף בפנסיון

בבית, העבודה משלבת כמה דברים במקביל: בדיקה וטיפול וטרינרי, הורדה של לחץ ושל תסכול בשגרה, הרבה עבודה למוח ולאף, הפניה שקטה להתנהגות חלופית, ולפעמים גם טיפול תרופתי שהווטרינר קובע. לוח הזמנים נמדד בחודשים, וההצלחה נמדדת בירידה בתדירות ובעוצמה, לא בהיעלמות מוחלטת.

התנהגות כפייתית היא לא בעיה שאני מטפל בה כבעיית אילוף. כשמגיע אליי כלב עם דפוס כזה, אני מבקש קודם בדיקה וטרינרית, ואם יש תוכנית שהווטרינר קבע, אני עובד לצידה. בשגרה של הפנסיון, עם אימונים קבועים וטיולים יומיים, לפעמים רואים ירידה, כי הכלב עסוק ויש לו סדר יום ברור. אבל זאת לא תחליף לבירור, ואני לא מציג את זה ככזה. ומה שבאמת חשוב הוא מה שקורה אחרי החזרה הביתה: אם השגרה בבית חוזרת לשעות ארוכות של שעמום, הדפוס יחזור איתה. לכן במפגש המסירה אני עובר עם הבעלים על היום של הכלב, ולא רק על הפקודות.