אילוף ג'ק ראסל

ג’ק ראסל הוא כלב של שבעה קילו עם מנוע של כלב עבודה. בעלים שמביאים אותו בגלל הגודל מגלים מהר מאוד שהגודל הוא הדבר היחיד שקטן בו. הוא מהיר, חכם, אמיץ, ומשתעמם בתוך דקות. כשאין לו מה לעשות, הוא ממציא, ומה שהוא ממציא בדרך כלל כולל נביחות, חפירות ורדיפה אחרי החתול של השכנים.

בשביל מה גידלו את הג’ק ראסל, ומה זה אומר בבית?

הג’ק ראסל גודל לעבוד עם ציידי שועלים. הוא רץ אחרי הסוסים שעות, ואז נכנס למחילה כדי להוציא את השועל החוצה. כלב טוב לעבודה כזאת הוא כלב עם סיבולת גבוהה, דחף רדיפה חזק, אומץ שלא מתחשב בגודל, ויכולת לקבל החלטה מהירה לבד, בחושך, מתחת לאדמה.

בבית, כל אחת מהתכונות האלה נראית אחרת. הסיבולת הופכת לכלב שחוזר מטיול ומבקש עוד. דחף הרדיפה הופך לחתולים, יונים, אופניים וכל מה שזז. האומץ הופך לכלב שמתייצב מול רועה גרמני. וההחלטות המהירות הופכות לכלב שעושה דבר לפני שהספקתם להגיד לא.

והחלק שבעלים לא רואים בהתחלה: ג’ק ראסל עולה בעוררות מהר מאוד ויורד ממנה לאט. משחק של חמש דקות יכול להשאיר אותו דרוך לחצי שעה. זה מה שבעלים מתארים כשהם אומרים שהכלב לא נגמר, וזה הדבר הראשון שאני עובד עליו.

עם מה בעלים של ג’ק ראסל מתקשרים אליי?

כלב שלא נרגע בבית הוא בראש הרשימה. אחריו, רדיפה אחרי חתולים, אופניים ומכוניות, נביחות, התפרצויות על כלבים אחרים בטיול, חפירה, ותפיסת ידיים ורגליים במשחק. ולפעמים, ריבים עם כלב אחר באותו בית.

ההבחנה שהכי משנה את הטיפול אצל ג’ק ראסל היא בין אנרגיה לבין עוררות. אנרגיה היא הצורך לזוז, ועוררות היא המצב שבו הכלב כבר לא מסוגל לחשוב. כלב עם הרבה אנרגיה צריך פעילות. כלב עם עוררות גבוהה צריך ללמוד לרדת ממנה. אם נותנים לכלב השני עוד ריצה, הוא חוזר מהריצה עוד יותר מוצף.

איך יודעים באיזה מצב הכלב שלכם נמצא? כמה סימנים שאני מחפש:

הסימן	מה הוא אומר
הוא עדיין לוקח אוכל מהיד בעדינות	הוא מסוגל ללמוד עכשיו
הוא חוטף אוכל, נושך את האצבעות	הוא כבר גבוה, האימון צריך להתקצר
הוא לא לוקח אוכל בכלל, לא שומע את השם שלו	הוא מעל סף התגובה, כאן לא מלמדים, רק מתרחקים
הוא מנער את הגוף כמו אחרי מקלחת	הוא מוריד מתח לבד, סימן טוב לתת לו הפסקה

הטבלה הזאת שווה יותר מכל פקודה, כי היא אומרת לכם מתי אימון יעבוד ומתי הוא רק יתסכל את שניכם.

ועוד הבחנה, שבעלים פוגשים בגינת הכלבים: ג’ק ראסל שמתנפל על כלב גדול לא תמיד תוקפני. לפעמים הוא מפחד ובוחר להקדים. לפעמים הוא מתוסכל מהרצועה. לפעמים הוא פשוט משחק בגסות שהכלב השני לא אוהב. כל אחד מאלה דורש משהו אחר, ולכן מתחילים מלצפות, לא מלתקן.

איך מאלפים כלב שחושב מהר יותר מכם?

מהר, בקצר, ועם משחק. ג’ק ראסל לומד תרגיל חדש בתוך דקות, ומשתעמם ממנו באותה מהירות. האימון איתו בנוי משתיים או שלוש דקות של קצב גבוה, הרבה הצלחות, ופרס שהוא באמת רוצה. אצל רבים מהם, הפרס הזה הוא משחק ולא אוכל: משיכת חבל קצרה, כדור שנזרק, מרדף אחרי צעצוע על חבל.

אבל הסוד הוא לא בפרס, אלא במה שקורה בין פרס לפרס. כל משחק נגמר ברגע של שקט: הוא משחרר, יושב, ורק אז המשחק חוזר. כך הכלב לומד שליטה בדחפים בתוך מה שהוא הכי אוהב, וזה הכלי שהכי חסר לו.

והוא רגיש. לא תמיד נראה כך, אבל ג’ק ראסל שנלחצים עליו בכוח נוטה להגיב בחזרה, לא להיכנע. אילוף כוחני עם כלב כזה הופך מהר למאבק, והכלב לומד בו בעיקר שהבעלים מאיים.

מה עושים מחר בבוקר

1. מלמדים למקום: מזרן קטן, הוא עולה, מקבל פרס, יורד באות. עשר חזרות, שלוש פעמים ביום.
2. מוסיפים משחק עם עצירות: עשרים שניות משיכה, שחרר, שב, ושוב. מסיימים כשהוא עוד רוצה.
3. אחרי כל טיול, חמש דקות על המזרן עם צעצוע לעיסה. זאת הירידה מעוררות, לא עונש.
4. בטיול, לומדים איפה החתולים יושבים, ומתגמלים מבט אליכם לפני שהוא ראה אותם.
5. מצמצמים את הנביחה בחלון: מסתירים את החלק התחתון שלו, כדי שהוא יפסיק לתרגל אותה כל היום.

מה לא לעשות

לא לשחק איתו משחקי מרדף פרועים בתוך הבית בלי עצירות. לא לזרוק כדור עשרים פעמים ברצף כדי שיתעייף, כי זה מעלה עוררות ולא מוריד אותה. לא להכניס אותו לגינת כלבים עמוסה כדי שילמד להסתדר, כי הוא בעיקר ילמד להתפרץ. ולא להשתמש בציוד שכואב לו, שאצל כלב כזה מוסיף לחץ למצב שכבר עמוס.

כמה פעילות ג’ק ראסל צריך, ואיזו?

הרבה, אבל לא רק ריצה. ג’ק ראסל בוגר ובריא צריך לרוב שעה עד שעה וחצי של פעילות ביום, ועוד עבודה לראש. מה שהופך אותו לרגוע הוא השילוב, לא הכמות. ריצה בלי עבודת ראש מייצרת כלב בכושר. עבודת ראש בלי תנועה מייצרת כלב מתוסכל.

מה שעובד: טיול הרחה על רצועה ארוכה, משחק עם כללים, משחקי חיפוש, ופינת חפירה מותרת בחצר אם יש. ג’ק ראסל שחופר במקום שמותר לו לחפור, ומוצא שם צעצוע שהטמנתם, חופר פחות בגינה. עוד רעיונות בעמוד על העשרה ומשחקי חשיבה.

בקיץ, משחק כדור בצהריים הוא לא רעיון טוב לאף כלב, וג’ק ראסל לא יודע לעצור לבד. הוא ימשיך לרדוף אחרי הכדור גם כשהוא כבר מתנשם בכבדות, כי הדחף חזק מהעייפות. אתם עוצרים. הפעילות עוברת לשעות הקרירות, והמשחקים באמצע היום עוברים פנימה ומתקצרים.

כלב קטן, אז לא צריך לאלף אותו?

אצל ג’ק ראסל המיתוס הזה עולה ביוקר במיוחד. הוא קטן, אז כשהוא נובח על אורח זה מצחיק. כשהוא תופס את הקרסול של הילד, אומרים שזה משחק. כשהוא מתנפל על כלב ברחוב, מרימים אותו. ואחרי שנה יש בבית כלב שאי אפשר לקחת לשום מקום.

ההבדל בינו לבין כלב גדול הוא לא בהתנהגות, הוא רק בתגובה שלנו. ג’ק ראסל שמתנפל על כלב עושה את אותו הדבר שכלב של ארבעים קילו עושה, רק שמרימים אותו ולא מתייחסים לזה ברצינות. ובאותו זמן הוא לומד, ומתרגל, ומשתפר בזה.

כלב קטן מאולף הוא לא כלב שעושה פחות. הוא כלב שאפשר לקחת לבית קפה, להשאיר אצל ההורים, לגדל לצד ילדים. וג’ק ראסל, יותר מרוב הגזעים הקטנים, צריך את זה, כי האנרגיה שלו תלך למקום כלשהו. השאלה היא רק אם אתם בוחרים את המקום, או שהוא בוחר.

מה לבדוק עם הווטרינר?

אצל ג’ק ראסל אני שם לב במיוחד לרגליים האחוריות. כלב שמדלג לפעמים על רגל אחת לכמה צעדים, או מותח אותה אחורה ואז ממשיך כרגיל, זה משהו לבדוק עם הווטרינר. כאב ברגליים או בגב יכול להופיע כעצבנות, כנהימה כשמרימים אותו, או כתגובות חריפות יותר לכלבים.

גם כאן, כמו בכל גזע, שינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר הוא קודם כל שאלה לווטרינר. ג’ק ראסל שתמיד היה חברותי והתחיל לנהום על הכלב השני בבית, אולי כואב לו משהו.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

הירידה בעוררות בבית מתחילה להיראות אחרי שבוע או שבועיים של תרגול מזרן קבוע. רדיפה ותגובות לכלבים לוקחות יותר, חודשים, ותלויות בכמה זמן הכלב תרגל אותן. ודחף הרדיפה עצמו לא נעלם. הוא מנוהל.

באילוף בתנאי פנסיון ג’ק ראסל מקבל שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים, וסדר יום שבו עוררות לא מתורגלת כל היום. זה עוזר לו מאוד, כי הרבה מהבעיה שלו היא שגרה שמעלה אותו שוב ושוב בלי להוריד. אני אומר את זה בכנות: האנרגיה שלו תישאר. מה שמשתנה הוא שיהיה לו מקום להוריד אותה, ושאתם תדעו איך להוביל אותו לשם. על זה בדיוק אנחנו עובדים במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום.

מה שתראו בבית אחרי שלושה שבועות הוא כלב שיודע לעלות על המזרן ולהישאר שם, שמחכה לאות לפני שהמשחק מתחיל, ושמסתכל עליכם לפני שהוא מזנק. זה לא כלב אחר. זה אותו ג’ק ראסל, עם בלם שלא היה לו קודם.

ומתי זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד? כשיש ריבים בין כלבים באותו בית, כשהרדיפה כבר הביאה אותו לכביש, או כשהתפיסות בפה פוגעות בילדים. ומתי לא צריך? ג’ק ראסל צעיר, בבית שמוכן לעבוד עשר דקות ביום על רגיעה ולא רק על ריצה, יכול להתקדם מאוד לבד.