אילוף מלטז

המלטז הוא כלב של בית, של ספה ושל אנשים. הוא קטן, לבן, רך, ולרוב חברותי מאוד. ובדיוק בגלל זה, הקשיים שלו נמצאים כמעט כולם בתוך הבית ובתוך הקשר איתכם: נקיון שלא מתייצב, בכי כשיוצאים, נביחה על כל צליל בדלת, וכלב שמתחמק מהמברשת ומהמטלית. אף אחד מאלה הוא לא אופי. כולם ניתנים ללימוד.

מה המלטז צריך, ומה זה אומר בבית?

המלטז הוא אחד מגזעי כלבי החברה הוותיקים, שגודל מזה דורות כדי להיות ליד אדם. הוא לא נבנה לעבודה בשדה, ואין לו דחף רדיפה משמעותי או צורך גדול בריצה. מה שיש לו הוא קשר חזק מאוד לאנשים שלו, ורגישות גבוהה למה שקורה סביבו.

מזה נובעות שתי תוצאות מעשיות. הראשונה: הוא קל להנעה, כי אתם הפרס שלו, ושתי דקות של תרגול בסלון הן בשבילו מסיבה. השנייה: להיות לבד הוא הדבר הכי קשה שנבקש ממנו. כלב שהתפקיד שלו הוא להיות ליד אדם נשאר בלי תפקיד כשהבית ריק.

ויש עוד דבר שמייחד את המלטז, וזה הטיפוח. פרווה לבנה וארוכה שצריך לסרק, עיניים שצריך לנגב, כפות שצריך לנקות. המלטז יטופח כל חייו, ולכן היכולת לקבל מגע ברוגע היא לא פריט שולי באילוף שלו. היא חלק מרכזי ממנו.

עם מה בעלים של מלטז מתקשרים אליי?

הרגלי נקיון בראש הרשימה, כמעט תמיד. אחריהם, קושי להישאר לבד, נביחה על הדלת ועל רעשים בחדר המדרגות, נביחת דרישה כשהוא רוצה משהו, נהימה בזמן סירוק או ניגוב פנים, וקפיצה על אורחים. ולפעמים, שמירה על אחד מבני הבית או על המקום על הספה.

הנקיון הוא הנושא שבו אני רואה את אותה טעות שוב ושוב: משטח ספיגה בבית יחד עם יציאות החוצה. זה נשמע הגיוני, גיבוי לימים שאין זמן. אבל מבחינת הכלב, המסר הוא שמותר גם בפנים. ואז הוא מוצא את השטיח באמבטיה, את המחצלת בכניסה, את פינת הספה, וכל דבר רך שנראה לו כמו משטח.

ואם כבר יש בבית משטחים, איך עוברים החוצה? לא בבת אחת. מזיזים את המשטח יום אחרי יום קרוב יותר לדלת, ומשם למרפסת או לחצר אם יש, ובמקביל מגדילים את מספר היציאות. כל פעם שהוא עושה בחוץ, הוא מקבל פרס שווה במיוחד, ברגע שסיים, לא כשחזרתם הביתה. ובמשך השבועות האלה מצמצמים את המרחב שלו בבית כשאין מי שישגיח, עם שער או עם כלוב שהוא כבר רגיל אליו, כי כלב לא אוהב לעשות במקום שבו הוא ישן.

ההבחנה שמשנה את הטיפול: מלטז שעושה בבית כשאתם שם, ובמקומות אקראיים, עוד לא למד. מלטז שעושה בבית רק כשאתם לא שם, ותמיד ליד הדלת, כנראה לחוץ מהבדידות. הראשון צריך לחזור ליסודות של לימוד נקיון. השני צריך עבודה על להיות לבד, ונקיון ישתפר יחד איתה.

איך מאלפים כלב רך כל כך?

בעדינות, בקצר, ומהרצפה. המלטז הוא לרוב כלב רגיש לטון, וצעקה או תנועה חדה גורמות לו להתנתק או להיבהל. אימונים של שתיים עד שלוש דקות, עם פרסים קטנים מאוד, כמה פעמים ביום, עובדים איתו הרבה יותר טוב מאימון ארוך.

והעיקרון החשוב ביותר עם כלב קטן: פחות ידיים, יותר רגליים. מלטז שמרימים אותו כל פעם שמשהו מתקרב לא לומד להתמודד עם העולם. מלטז שהולך, מריח ופוגש דברים מהגובה שלו, בונה ביטחון. ביטחון הוא מה שמוריד נביחות.

מה עם להיות לבד? כאן הכלל הוא להתחיל לפני שזה דחוף. מלטז שעובר משבועיים של חופשה עם כל המשפחה בבית ליום עבודה של תשע שעות מקבל מכה. מלטז שהתרגל בהדרגה, קודם חצי דקה, אחר כך חמש, אחר כך חצי שעה, עובר את המעבר הזה הרבה יותר בשקט. עוד על זה בעמוד על כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד.

גבולות כן, אבל שקטים. מלטז צריך לדעת מה מצופה ממנו בדיוק כמו כל כלב: לא קופצים על אורחים, לא נובחים בשביל אוכל, יורדים מהספה כשמבקשים. ההבדל הוא שאצלו מסמנים את הגבול בעקביות, לא בעוצמה.

מה עושים מחר בבוקר

1. מחליטים על שיטת נקיון אחת. אם המטרה היא בחוץ, מתחילים להוציא את המשטחים מהבית בהדרגה.
2. יוצאים לצרכים בשעות קבועות, מיד אחרי שינה, אוכל ומשחק, ומתגמלים בחוץ ברגע שסיים.
3. מתחילים יציאות קצרות מהבית כשהוא רגוע: שלושים שניות, חזרה בלי חגיגה.
4. מתרגלים מגע של שנייה אחת בכל כפה, באוזן ובפנים, עם פרס אחרי כל מגע.
5. מפסיקים להגיב לנביחת דרישה. נבח, לא קורה כלום. השתתק, מקבל.

מה לא לעשות

לא להעניש על צרכים שמצאתם אחרי שחזרתם. הכלב לא מקשר את זה למה שקרה, רק לחזרה שלכם, וזה מוסיף לחץ ליציאות הבאות. לא לסרק אותו בכוח כשהוא מתנגד. כל סירוק שנגמר בהתנגדות מלמד אותו שהמברשת היא מלחמה. ולא להרים אותו כל פעם שמתקרב כלב.

איך מלמדים מלטז לקבל סירוק וניגוב פנים?

בחלקים קטנים מאוד, עם פרס, ולפני שזה נהיה דחוף. כלב שהמגע הראשון שלו עם המברשת היה ניסיון לפרום קשר כואב, לומד שהמברשת כואבת. כלב שהמגע הראשון שלו עם המברשת היה נגיעה אחת בגב וגרגר, לומד שהמברשת מביאה גרגר.

הדרך שאני עובד בה נקראת התניה נגדית: מחברים את מה שהכלב לא אוהב למשהו שהוא אוהב מאוד, עד שהתחושה שלו כלפיו משתנה. בפועל זה נראה כך:

שלב	מה עושים	מתי עוברים הלאה
ראשון	מראים את המברשת, ונותנים פרס. בלי מגע	כשהוא מסתכל על המברשת ומחכה לפרס
שני	נגיעה של המברשת בגב לשנייה, פרס	כשהוא לא זז בזמן הנגיעה
שלישי	משיכה אחת של המברשת בגב, פרס	כשהוא רגוע לאורך כמה משיכות
רביעי	אותו דבר ברגליים, בזנב ובאזור הפנים	לאט, ותמיד מפסיקים לפני שהוא מתחמק

וזה נכון גם לניגוב עיניים, לגזירת ציפורניים ולמקלחת. כדאי גם לתרגל עמידה רגועה על משטח מוגבה, כמו שולחן עם מגבת, כי שם הוא יעמוד אצל המספרה ואצל הווטרינר, וכלב שמכיר את זה מהבית מגיע אליהם רגוע יותר. עוד על איך בונים את זה, בעמוד על הרגלת טיפול וביקורי וטרינר.

כלב קטן, אז לא צריך לאלף אותו?

המיתוס הזה פוגע במלטז בדיוק במקומות שבהם הוא הכי רגיש. כשהוא נובח על הדלת, זה חמוד. כשהוא עושה על השטיח, זה כי הוא קטן. כשהוא נוהם על המברשת, מוותרים על הסירוק. ואחרי שנה יש מלטז עם פרווה מסובכת, נביחה שהשכנים מכירים, וכלב שלא נשאר לבד.

אילוף של מלטז לא נועד להפוך אותו לכלב אחר. הוא נועד לתת לו חיים קלים יותר: כלב שאפשר לסרק בלי מאבק, שאפשר להשאיר אצל ההורים, שלא צריך לנבוח כדי לקבל משהו, ושיודע איפה עושים צרכים. כלב שיודע מה מצופה ממנו רגוע יותר, וזה נכון בשלושה קילו בדיוק כמו בשלושים.

מה לבדוק עם הווטרינר?

אצל מלטז יש כמה נושאים שכדאי להכיר. שיניים: כלבים קטנים נוטים לבעיות שיניים, וכלב עם פה כואב נוהם כשנוגעים לו בפנים, וזה נראה בדיוק כמו בעיית טיפוח. עיניים ודמעות: את הסיבה לכתמים ולדמעות מבררים עם הווטרינר. וברכיים: מלטז שמדלג לפעמים על רגל אחורית צריך בדיקה.

ונקיון: מלטז בוגר שהיה נקי והתחיל פתאום לעשות בבית, או ששותה הרבה יותר מבעבר, צריך להגיע קודם לווטרינר. לפעמים מה שנראה כמו נסיגה באילוף הוא דלקת או בעיה אחרת, ושום אימון לא יפתור אותה.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

נקיון משתנה בדרך כלל בתוך שבועות כשיש שיטה אחת ושגרה קבועה. נביחת דרישה יורדת אחרי שבוע או שבועיים של עקביות, ולפעמים מחמירה קודם, כשהכלב מנסה חזק יותר. קבלת סירוק היא עבודה של שבועות, צעד אחרי צעד. ולהיות לבד היא העבודה הארוכה ביותר, ולפעמים לוקחת חודשים.

באילוף בתנאי פנסיון מלטז מקבל שגרה קבועה, שלושה אימונים קצרים ביום וטיולים יומיומיים, וזה לרוב עוזר לו מאוד בנקיון, כי השגרה עקבית לגמרי. אבל אני אומר בכנות שהימים הראשונים הם ימי הסתגלות לכלב רגיש כזה, ושחלק גדול מהשינוי תלוי במה שקורה כשהוא חוזר הביתה. לכן במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום אנחנו עובדים על הבית עצמו: איפה היו המשטחים, איך יוצאים מהבית, ומה עושים כשהוא נובח.

ומתי לא צריך את זה? מלטז צעיר, בבית שיש בו מישהו רוב היום ומוכן לעבוד על שגרה קבועה, יכול ללמוד נקיון וטיפוח מצוין בלי לצאת מהבית. המקום שבו זה גדול ממה שמסדרים לבד הוא מצוקה אמיתית כשהוא לבד, או נהימה בזמן טיפול שכבר הגיעה לנשיכה.