אילוף כלבי שיצו

השיצו הוא הכלב היחיד ברשימת הגזעים שלי שהתפקיד שלו הוא להיות ליד אדם, לא לעבוד. וזה מסביר כמעט את כל מה שבעלים מספרים לי עליו: הבעיות שלו לא ברחוב, הן בתוך ארבעה מטרים מהספה.

למה השיצו לא מסתדר לבד אפילו לשעה?

כי קרבה היא התפקיד שלו ולא תוספת לו. כלבים מהסוג הזה גודלו דורות כחברה לאדם, בתוך הבית, בלי שום משימה חיצונית. כלב רועים שמשעמם לו ימצא עדר, כלב ציד ילך אחרי ריח, ולשיצו אין לאן ללכת. כשאין אדם בסביבה, אין לו תפקיד.

מכאן נובעות שתי תוצאות מעשיות. הראשונה היא שלהיות לבד זה הדבר הקשה ביותר שנבקש ממנו, ולכן כדאי ללמד אותו את זה בשלבים קטנים ומוקדם, כשזה עוד לא דחוף. כלב שכבר נכנס לפאניקה כשאתם יוצאים נמצא בתחום של חרדת נטישה, וזאת עבודה אחרת. השנייה היא שהוא לא יודע לייצר לעצמו תעסוקה, ולכן שעמום אצלו מופיע כצמידות, כנביחה או כבקשת תשומת לב.

ויש גם צד טוב מאוד בסיפור הזה. כלב שהתפקיד שלו הוא אתם הוא כלב שקל מאוד להניע. שתי דקות תרגול בסלון, כמה פעמים ביום, עם פרס, הן ממש חגיגה בשבילו. הכלב הזה לא צריך שטח, הוא צריך אתכם בקטעים קצרים וקבועים. טיול קצר פעמיים או שלוש ביום, כמה דקות של משחקי חיפוש בבית, וזמן קבוע של מגע ומברשת, הם כל מה שהוא צריך כדי להיות כלב רגוע.

עם מה בעלים של שיצו מתקשרים אליי?

כמעט תמיד באותה רשימה: הוא עושה בבית למרות שיצאנו, הוא נוהם כשמסרקים אותו או מנגבים לו את הפנים, הוא נובח על כל צליל בדלת, והוא מרשה רק לי לגעת בו. בעלים מגיעים משוכנעים שמדובר באופי. בפועל מדובר לרוב בשלושה כשלי לימוד נפרדים.

מה שמייחד את הגזע הזה בשיחות האלה הוא שהבעיה כמעט אף פעם לא ברחוב. כלבים גדולים מגיעים אליי בגלל רצועה, כלבים אחרים בגלל קריאה, והשיצו מגיע בגלל מה שקורה בבית.

יש גם תלונה שמגיעה מאוחר: שמירה על מקום, על הספה או על החיק. הכלב נוהם כשמישהו מתיישב לידכם. בכלב של שבעה קילו זה נראה מצחיק בשנה הראשונה, ולכן אף אחד לא עושה כלום, ואז הוא מגיע אליי בגיל שלוש עם התנהגות שהתאמנה שלוש שנים.

מה קל עם השיצו ומה באמת קשה?

קל לחיות איתו ביום יום, קשה בדיוק באותם מקומות שבהם הוא תלוי בנו. אין לו דחף ציד משמעותי, הוא לא מושך חזק, הוא לא צריך שעות של פעילות, והוא מונע מאוכל ומקרבה. הקושי מרוכז בנקיון, בטיפוח, בבדידות ובחום.

מה קל	מה באמת קשה
צורכי הפעילות שלו נמוכים, והוא מרוצה מבית שקט ומטיול קצר	נקיון בבית. זאת הפנייה הכי נפוצה, והיא כמעט תמיד עניין של רצף ולא של יכולת
אין לו דחף ציד משמעותי, ולכן לרוב אין רדיפות אחרי חתולים או אופניים	סבילות לטיפוח. הכלב הזה יטופח כל חייו, ואם לא לימדנו אותו, כל סירוק הוא ויכוח
מונע מאוכל ומקרבה, וזה הופך תרגול קצר בבית לקל מאוד	חום. הוא קצר אף, ולכן אימון בשעות החמות פשוט לא אפשרי
מסתפק במרחב קטן ומתאים לדירה בלי שזה יפגע בו	להישאר לבד. הקרבה היא התפקיד שלו, ובדידות היא הדבר הכי קשה שנבקש ממנו

שימו לב לשורת החום. זאת לא הערה אגבית: כלב קצר אף מתקשה להתקרר דרך נשימה, ולכן תרגול בחוץ בשעות החמות הוא לא עניין של נוחות. אצלי העבודה איתו נעשית בשעות המתאימות, וזה משנה גם את מה שאתם מתכננים בבית. כתבתי על זה בעמוד על חום, קיץ ומתי לא לאמן.

למה אומרים ששיצו לא נלמד לנקיון?

אין בגזע הזה שום דבר שמונע את זה. מה שכן יש הוא שילוב קבוע של שלושה תנאים שהורסים כל לימוד נקיון: בית גדול מדי לכלב קטן, שעות יציאה לא קבועות, ותאונות שנענשו.

המשפט השני שאני שומע הוא שהוא נרגן. הגזע הזה נוח במיוחד עם אנשים, ולכן כשכלב כזה מגיב רע למגע, ההנחה הראשונה שלי היא לא אופי אלא אי נוחות. כלב עם פרווה ארוכה מסתיר הרבה דברים, ובדיקה אחת אצל וטרינר עונה על הרבה מאוד שאלות התנהגות.

מאיזה גיל אפשר להביא שיצו לאילוף?

לשהות אצלי בפנסיון הגיל המינימלי הוא שלושה חודשים וחצי, וזה נכון לכל גזע וגם לכלב של שלושה קילו. לימוד נקיון וקבלת מגע מתחילים הרבה לפני זה: ביום שהגור נכנס הביתה, בלי קשר לגיל ובלעדיי לגמרי. שתי העובדות האלה לא סותרות, הן פשוט עונות על שתי שאלות שונות.

עם כלב קטן אני אומר את זה מיד אחרי המספר: גיל המינימום אומר מי יכול להגיע, לא מי צריך להגיע. בגיל שלושה או ארבעה חודשים כמעט כל מה שמטריד אתכם בשיצו קורה בתוך הבית ונפתר בתוך הבית: לוח יציאות, מרחב מצומצם, ודקה של מברשת בכל יום. אני מעדיף להגיד את זה בטלפון מאשר לקחת כלב שלא צריך אותי.

מתי כן, גם בכלב צעיר: כשהטיפוח כבר הפך לקרב ממש, או כשיש נגיסה בזמן מגע ולא רק נהימה. אלה לא דברים שנעלמים עם הגיל, ועבודה יומיומית עליהם מוקדם קלה בהרבה מתיקון בגיל שלוש.

מה הטעות שעושים כמעט כל בעלי הכלבים הקטנים?

מרימים אותו במקום ללמד אותו. כלב מתקרב, מישהו זר נכנס, יש רעש, יש מדרגה, והיד מרימה אותו אוטומטית. זה מרגיש כמו הגנה, ובפועל הכלב מפסיק להתאמן בחיים: הוא רואה את העולם מגובה מטר וחצי ולא לומד לחלוף ליד שום דבר.

לזה מתווסף משהו שבעלים לא רואים: ההרמה מגיעה בדיוק אחרי הנביחה. מבחינת הכלב זה מעגל פשוט מאוד. הוא נבח, הוא הורם, הסכנה התרחקה. אצל כלב גדול היינו קוראים לזה חיזוק של התנהגות ומטפלים בזה מיד, ואצל כלב קטן זה נראה כמו חיבוק.

הטעות השנייה היא ללמד נקיון בשני מקומות במקביל: משטח ספיגה בבית וגם יציאות החוצה. הכלב לא לומד מזה גמישות, הוא לומד שגם בפנים מותר, וזה בדיוק מה שהתקשרתם בגללו. אם הבחירה שלכם היא בחוץ, אז בחוץ בלבד.

והשלישית היא לדחות את הטיפוח. הכלב הזה יטופח כל חייו, בכל שבוע. אם לא לימדנו אותו מהיום הראשון לקבל מגע בכפות, באוזניים ובפנים, כל מפגש עם מברשת הופך להתגוששות, והמספרה הופכת לאירוע שמפחיד אותו ואתכם.

איך מאפסים לימוד נקיון אצל שיצו שכבר עושה בבית?

מתחילים מחדש, כאילו הוא הגיע אתמול, ומצמצמים את הבית. כלב קטן שעושה בחדר שאף אחד לא נמצא בו הוא לא כלב מקולקל, הוא כלב שיש לו יותר מרחב ממה שהוא יודע לנהל. שישה צעדים, כולם לביצוע מיידי.

1. סוגרים חדרים. הוא נמצא רק איפה שאתם, או במקום מוגדר ובטוח. בלי גישה חופשית לכל הבית בשבועיים הראשונים.
2. יציאות בשעות קבועות, ואחרי שינה, אחרי אוכל ואחרי משחק. אלה שלוש הנקודות שבהן זה קורה בפועל.
3. יוצאים לאותה פינה בחוץ, ומחכים שם בשקט. בלי לדבר אליו ובלי לשחק, עד שהוא מסיים. ורק אז מתחיל הטיול.
4. מתגמלים בחוץ, בשנייה שהוא סיים, ולא כשחוזרים הביתה. פרס בבית מתגמל את החזרה, לא את מה שקרה לפני שלוש דקות.
5. מנקים תאונה בחומר שמפרק ריח ולא בחומר עם ריח חזק. ריח אמוניה חריף דווקא מסמן לו שזאת הפינה.
6. לא מענישים על תאונה. כלב שהענישו אותו לא לומד להתאפק, הוא לומד לעשות את זה במקום שבו אתם לא נמצאים, ואז זה נראה כאילו הוא עושה דווקא.

אם עשיתם את כל זה בעקביות שבועיים ואין שום שינוי, זה הרגע לבדוק עם הווטרינר ולא להוסיף עוד תרגול. את התהליך המלא, כולל גורים, פירטתי בעמוד על לימוד נקיון.

למה הוא נוהם כשמסרקים אותו, ואיך מלמדים אותו לקבל את זה?

ברוב המקרים כי זה כואב או כי זה מפחיד, ולא כי הוא שתלטן. קשר בפרווה נמשך, אוזן מודלקת נוגעת, פנים שמנגבים מתקרבים לעיניים בולטות. כלב שחווה את זה כמה פעמים לומד להודיע מראש, והנהימה היא ההודעה.

1. קודם וטרינר, אחר כך אימון. אוזניים, עיניים, עור ופה. אם יש כאב, שום תרגול לא יעבוד ולא אמור לעבוד.
2. מפרקים את הטיפוח לחלקים קטנים. היום רק כתף, מחר רק כפה אחת. עשר שניות, ואז משחררים בטוב.
3. מסיימים לפני שהוא מבקש להפסיק, לא אחרי. זה ההבדל בין לימוד לבין התגוששות שחוזרת כל שבוע.
4. לא מענישים על נהימה. נהימה היא מידע. כלב שהענישו אותו עליה מפסיק להזהיר, ואז הוא נראה פתאום כמו כלב שנשך בלי סיבה.
5. מסרקים כל יום דקה, לא פעם בשבועיים חצי שעה. גם הפרווה וגם הכלב מסתדרים עם זה הרבה יותר טוב.

אותם עקרונות חלים על ניגוב פנים, גזיזת ציפורניים ובדיקה אצל הווטרינר, והם מפורטים בעמוד על מגע וביקורים אצל הווטרינר. אם הנהימה כבר הפכה לנגיסה, זה עבר מעניין של טיפוח לעניין של נשיכות, ושם צריך לעצור ולבנות בטיחות קודם.

מתי זאת בכלל לא בעיית אילוף?

בשיצו זה קורה לא מעט, כי הרבה מהמבנה שלו יכול לייצר אי נוחות שקטה. עשייה בבית יכולה להיות דלקת בדרכי השתן. רגישות בפנים יכולה להיות עין פגועה. ראש שמתרחק ממגע הוא לא פעם אוזן מודלקת מתחת לפרווה.

מה בודקים לפני שמחליטים שזאת התנהגות

• עשייה בבית שחזרה פתאום אצל כלב שכבר היה נקי: דרכי שתן ואבנים בשלפוחית
• רגישות למגע בפנים או מצמוץ חוזר: העיניים בולטות וחשופות לפציעה ולשריטה
• טלטול ראש, גירוד אוזן או ריח: תעלות אוזן מתחת לפרווה נוטות לדלקות
• ריח מהפה, אכילה איטית או ירידה במשקל: צפיפות שיניים וכאב בפה
• התנשמות כבדה בחום או אחרי מאמץ קל: מבנה קצר אף מגביל קירור
• דילוג על רגל אחורית לכמה צעדים: פיקת ברך נשמטת שכיחה בכלבים קטנים

אני מאלף ולא וטרינר, והרשימה הזאת נועדה לשלוח אתכם לבדוק עם הווטרינר ולא להחליף את הבדיקה. כלב שכואב לו לא לומד, ואין טעם לתרגל מולו.

מתי כלב קטן צריך מאלף, ומה משתנה בפנסיון?

כשהבעיה כבר שינתה את ההתנהגות שלכם. כשאתם מוותרים על סירוק, מתחמקים מהמספרה, לא מזמינים אורחים או מנקים כל יום את אותה פינה. זה המקום שבו הבעיה הפסיקה להיות עניין של הרגל והפכה לשגרה של הבית.

מה שאני מציע הוא אילוף בתנאי פנסיון, שבו הכלב גר אצלי שלושה שבועות, עם 3 אימונים ביום וטיול יומי שאני מוביל בעצמי. אבל עם כלב קטן מה שעושה את ההבדל הוא מה שבין האימונים: שעות יציאה שלא זזות, מרחב מצומצם שבו אין איפה להתחבא, ודקה של מגע ומברשת שחוזרת כל יום עד שהיא מפסיקה להיות אירוע.

ואז מגיע החלק שלכם. יש מפגש אחד בפנסיון אחרי שבועיים, ובסיום מפגש מסירה. אצל כלב קטן זה קריטי במיוחד, כי רוב ההרגלים שלו נבנים בתוך הבית שלכם ובתוך היד שלכם: ההרמה, הפינה בסלון, והשאלה מי מסרק אותו. אחרי התהליך יש חצי שנה של חזרות לתרגול בתיאום מראש.

ובכנות: שיצו צעיר שהבעיה שלו היא נקיון בלבד, בבית שמוכן לעבוד לפי הרשימה למעלה, לרוב לא צריך פנסיון. אני אגיד לכם את זה בשיחה הראשונה.