אילוף שנאוצר

שנאוצר הוא כלב שמבין הכול, ולכן גם מבין מהר מאוד מה מותר לו. הוא שם לב לכל רעש בבניין, לכל חתול בחצר ולכל שינוי קטן בסדר של הבית, ומדווח עליו בקול. העמוד הזה מתמקד בשנאוצר המיניאטורי, הגודל הנפוץ ביותר בבתים בישראל. על הסטנדרט והענק יש התייחסות בהמשך, כי שם התמונה שונה.

בשביל מה גידלו את השנאוצר, ומה זה אומר בדירה ישראלית?

השנאוצר גודל בגרמניה ככלב חווה. הגדולים שמרו על החצר ועל העגלה, והקטנים לכדו עכברים וחולדות באסם. המיניאטורי ירש מהם שילוב של שומר וטרייר: הוא ערני כמו כלב שמירה, זריז וחד כמו צייד מכרסמים, ויש לו דעה על הכול.

בדירה ישראלית השילוב הזה נראה כך. השומר נובח על השכן שעולה במדרגות, על השליח ועל הדלת של הדירה ממול. הצייד רודף אחרי חתולים בחצר ומנסה לחפור מתחת לגדר. והראש החכם מגלה תוך ימים איזה בן משפחה מוותר, ואיפה הספה פתוחה בלי שאיש שם לב.

מה שחשוב להבין הוא שהנביחה של השנאוצר היא לא תקלה. היא העבודה שגידלו אותו לעשות. אי אפשר לבקש ממנו להפסיק לשים לב. אפשר ללמד אותו מה עושים אחרי ששמים לב, וזה כל ההבדל בין כלב שמתריע פעם אחת לבין כלב שהשכנים מתלוננים עליו.

עם מה בעלים של שנאוצר מתקשרים אליי?

בראש הרשימה נביחה טריטוריאלית: על הדלת, על החלון, על הגדר ועל כל רעש בבניין. אחריה השתוללות כשמישהו בדלת, עם קפיצות ונביחות שלא נגמרות עד שהאורח מתיישב. ואחר כך: רדיפה אחרי חתולים, נביחה על כלבים ברצועה, שמירה על אוכל או על צעצוע, ונביחת דרישה מול הבעלים כשהוא רוצה משהו.

ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין התרעה לבין הסלמה. שנאוצר שנובח שלוש פעמים כשמצלצלים ונרגע כשאתם פותחים, מתריע, וזה בסדר. שנאוצר שנובח דקות ארוכות, עולה בטון ולא מסוגל לקחת חטיף, נמצא מעל סף התגובה שלו. הראשון צריך רק ללמוד לאן ללכת אחרי ההתרעה. השני צריך קודם כל פחות חשיפה: פחות זמן ליד החלון, פחות הזדמנויות לתרגל את ההסלמה, ורק אז עבודה על הדלת.

איך מאלפים שנאוצר, ולמה הוא משתעמם כל כך מהר?

שנאוצר לומד מהר מאוד, ולכן גם משתעמם מהר מאוד. חזרה עשירית על אותו שב, באותו מקום, עם אותו חטיף, מבחינתו היא כבר לא אימון. הוא מתחיל להציע דברים אחרים, לנבוח עליכם או ללכת. בעלים רבים מפרשים את זה כעקשנות. ברוב המקרים זה שעמום.

לכן עובדים איתו קצר ומגוון: שלוש עד חמש דקות, שלושה או ארבעה תרגילים שונים, ומסיימים כשהוא עוד רוצה. הוא לרוב מונע טוב מאוכל, ורבים מהם אוהבים גם משחק משיכה, שהוא פרס מצוין לשנאוצר בתנאי שיש לו כללים. ובגלל שהוא חכם, הוא מגלה מהר מאוד חוסר עקביות. אם אחד בבית מתגמל נביחה ואחר מתעלם ממנה, השנאוצר ילמד בדיוק אצל מי זה עובד.

מה עושים מחר בבוקר

1. בוחרים לו מקום, מזרן ליד הסלון ולא ליד הדלת, ומלמדים למקום עם הרבה פרסים קטנים, בלי שום רעש בהתחלה.
2. מקליטים או מזמינים רעש בדלת, נקישה קלה שלכם, ומתגמלים אותו על המזרן. מעלים בהדרגה.
3. כשהוא נובח על רעש אמיתי, אומרים מילה קבועה ורגועה, הולכים איתו למזרן ומתגמלים שם.
4. מכסים את החלון שהוא שומר ממנו, לפחות בשעות שאין מי שישגיח. כל נביחה שלא קורתה היא נביחה שלא תורגלה.
5. מוסיפים לו עשר דקות עבודה לראש ביום: חיפוש, צעצוע מזון או תרגיל חדש.

מה לא לעשות

לא לצעוק עליו כשהוא נובח. מבחינתו אתם פשוט מצטרפים להתרעה. לא להשתמש בקולר נביחה, ספריי או רעש מפחיד. אצל כלב שנובח כי הוא שומר, הפחדה בדיוק ברגע שמשהו מגיע לדלת נוטה לחזק את התחושה שמה שמגיע לדלת הוא רע. ולא לפתוח את הדלת כשהוא בשיא ההשתוללות, כי אז האורח הופך לפרס על ההשתוללות.

למה השנאוצר נובח על כל כלב ברחוב?

לרוב מאותה סיבה שהוא נובח על הדלת: הוא שם לב ראשון, הוא חושב שזה התפקיד שלו לדווח, ואף אחד לא לימד אותו מה עושים אחרי זה. אצל חלק מהשנאוצרים יש גם שכבה של תסכול, כלב שרוצה להגיע לכלב השני והרצועה עוצרת אותו, ואצל אחרים יש שכבה של חשש. מבחוץ שלושת המצבים נשמעים אותו דבר. מבפנים הם שונים.

הדרך לדעת היא לראות מה קורה כשהכלב השני מתרחק. שנאוצר מתוסכל ממשיך למשוך לכיוונו. שנאוצר חושש נרגע מיד ואולי אפילו מתנער. השנאוצר המתוסכל צריך ללמוד שהסתכלות עליכם היא מה שמביאה את הדבר הטוב. החושש צריך מרחק גדול יותר וזמן. בשני המקרים לא נותנים לו להגיע לכלבים בזמן שהוא נובח, כי אז הנביחה הופכת לכרטיס כניסה.

וטעות אחת שאני רואה שוב ושוב: מושכים אותו לאחור ואומרים לו “לא” בכל פעם שמופיע כלב. אחרי כמה שבועות, הופעה של כלב היא הסימן שעומדת להגיע משיכה בצוואר, והנביחה מתחילה כבר מרחוק. עדיף לזהות את הכלב השני לפניו, לעצור במרחק שבו הוא עוד מסוגל לקחת חטיף, ולתגמל כל מבט רגוע. העבודה המלאה מתוארת בעמוד על ריאקטיביות.

כמה פעילות ועבודה לראש שנאוצר צריך?

שנאוצר מיניאטורי בוגר ובריא צריך לרוב שניים או שלושה טיולים ביום, בסך הכול כשעה, עם הרבה זמן הרחה, ועוד עבודה לראש. החלק השני חשוב לא פחות מהראשון. שנאוצר שהראש שלו לא עובד ימצא לעצמו עבודה, ולרוב היא תהיה שמירה על החלון.

הדברים שעובדים הכי טוב איתו הם אלה שמשתמשים במה שהוא נבנה בשבילו: חיפוש חטיפים בבית ובחצר, צעצועי מזון, למידת תרגילים חדשים, ומשחק משיכה עם כללים ברורים. על רעיונות נוספים יש עמוד שלם על העשרה ומשחקי חשיבה.

בקיץ, השנאוצר עם פרווה קשה וצפופה מרגיש את החום, במיוחד אם הפרווה לא קוצצה. טיולים בבוקר מוקדם ובערב, והעבודה לראש עוברת הביתה בצהריים. כדאי לתאם עם המספרה קיצוץ שמתאים לעונה, ולשאול את הווטרינר אם יש לכם ספק לגבי הכלב הספציפי.

שנאוצר סטנדרט וענק: מה משתנה?

השנאוצר הסטנדרט והשנאוצר הענק הם כלבים אחרים לגמרי מבחינת כוח. הענק במיוחד גודל גם לשמירה ולעבודה, ונוטה להיות חשדן כלפי זרים, טריטוריאלי ומאוד חזק. אצלו, נביחה על הגדר היא לא רק עניין של שכנים. כלב גדול ששומר על הבית בלי הכוונה עלול להחליט לבד מי מותר להיכנס.

לכן אצל הגדולים סוציאליזציה מוקדמת ומתמשכת היא חובה, וכך גם הליכה רגועה ברצועה ושליטה טובה בהתרעה. אותם עקרונות מהעמוד הזה עובדים, רק שהטעויות עולות יותר. בעלים של שנאוצר ענק שמרגישים שהכלב חזק מדי בשבילם, או שהוא מתחיל לחסום אורחים, לא צריכים לחכות.

מה לבדוק עם הווטרינר לפני שמאשימים את האופי?

אצל שנאוצר מיניאטורי יש כמה דברים שאני מבקש לבדוק לפני שאני עובד על התנהגות. בעיות בעור ובאוזניים, שמופיעות כגירוד, ליקוק, ניעור ראש ורגישות למגע. בעיות עיכול, שאצל חלק מהשנאוצרים קשורות לתזונה, ויכולות להופיע כאי שקט, אכילת עשב או תאונות בבית. וכל שינוי פתאומי בנקיון או ברמת האנרגיה.

התזונה היא נושא לווטרינר, לא לי. אם השנאוצר שלכם מקבל חטיפים שמנים מהשולחן ואחר כך יש לו בטן רגישה, אל תשנו תפריט לבד. ובכל מקרה, כלב שמתחיל פתאום לנהום כשנוגעים בו, אחרי שנים שזה לא הפריע לו, צריך קודם כל בדיקה, כי כאב הוא אחד הגורמים הנפוצים לנהמה חדשה.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

נביחה על רעשים בבניין יורדת לרוב בהדרגה בתוך כמה שבועות, ברגע שהגישה לחלון מנוהלת ויש לו מקום ללכת אליו. השתוללות בדלת לוקחת יותר, כי היא קשורה לאורחים, וכל אורח שנכנס כשהוא קופץ מחזיר את ההרגל. רדיפה אחרי חתולים מצטמצמת, אבל נשארת משהו שמנהלים כל החיים.

באילוף בתנאי פנסיון שנאוצר מקבל בדיוק את מה שהראש שלו צריך: שלושה אימונים ביום, טיולים יומיומיים, ותרגילים שמשתנים כל הזמן. רוב השנאוצרים לומדים את שש הפקודות מהר. החלק שדורש עבודה הוא העברת ההרגלים לדלת שלכם ולחלון שלכם, ולכן המפגש איתכם אחרי שבועיים ומפגש המסירה בסיום הם החלק שקובע.

ומתי זה כבר גדול ממה שמסדרים לבד? כשהשכנים מאיימים בתלונה, כשהנביחה הפכה להסלמה שלא נגמרת, או כשהשנאוצר מתחיל לנהום על בני הבית סביב אוכל, מקום או צעצוע. נהמה על משאבים היא שפה, לא חוצפה, ואם היא מתחילה להופיע כלפי ילדים, זה הזמן לקבל עזרה ולא לחכות שזה יעבור.