נביחה טריטוריאלית

עובר אורח מול הגדר, שכן במדרגות, שליח בשער, כלב אחר שעובר ברחוב. נביחה טריטוריאלית היא התגובה של הכלב למה שמתקרב לשטח שהוא מחזיק. היא שונה מכל סוג אחר של נביחה בדבר אחד מכריע: אף אחד לא צריך לתגמל אותה. מי שעבר ממילא ממשיך הלאה, ומבחינת הכלב, זאת ההוכחה שהנביחה עבדה.

למה נביחה טריטוריאלית מחמירה עם הזמן?

כי היא מצליחה בכל פעם. הכלב נובח, האדם ממשיך ללכת, והכלב לומד שהוא גירש אותו. אין כאן בעלים שמחזק, יש עולם שמחזק. לכן היא מחמירה גם בבית שעושה הכול נכון, וכלב שיושב מול חלון לרחוב מתאמן בה עשרות פעמים ביום.

מה שקורה בראש של הכלב עם הזמן הוא רגישות שעולה. כל חזרה מורידה קצת את סף התגובה. בהתחלה הוא נבח על מי שנגע בשער. אחרי חודשיים הוא נובח על מי שנמצא חמישה מטרים מהגדר. אחרי חצי שנה הוא נובח על מי שבפינת הרחוב, ועל הצליל של מעלית שעוצרת בקומה. העוררות נשארת גבוהה גם בין ההתפרצויות, והכלב מבלה את היום בשמירה.

יש גזעים וקווים שבהם הנטייה הזאת חזקה יותר מלכתחילה, כלבי שמירה, כלבי רועים, הרבה כלבים כנעניים ומעורבים שלהם. אצלם הסף מתחיל נמוך, ולכן כל חזרה עולה יותר. זה לא אומר שאי אפשר לעבוד, זה אומר שהחסימה והסדר חשובים אצלם עוד יותר, ושכדאי להתחיל לפני שההרגל מתקבע.

במה היא שונה מנביחות אחרות?

ההבדל הוא במה הכלב רוצה שיקרה. בנביחה טריטוריאלית הוא רוצה שמשהו יתרחק. בנביחת דרישה הוא רוצה שמשהו יגיע, אוכל, משחק או תשומת לב. בשעמום הוא מעסיק את עצמו. ובמצוקה של היעדרות הוא קורא למי שהלך. כל אחת מהן מטופלת אחרת.

הבחנה אחת שמשנה את הטיפול: התעלמות עובדת על נביחת דרישה, כי היא מורידה את מה שהכלב רוצה. על נביחה טריטוריאלית התעלמות לא עושה כלום, כי מה שהכלב רוצה, שהאדם ילך, קורה בכל מקרה. ואצל כלב שנובח כשהוא לבד ובוכה ליד הדלת, כדאי לבדוק קודם אם מדובר בחרדת נפרדות. מבחוץ שלוש הנביחות האלה נשמעות אותו דבר.

מה עושים בבית, ובאיזה סדר?

קודם מורידים את החזרות, ורק אחר כך מלמדים. הצעד הראשון הוא לא אילוף אלא נראות: וילון, מדבקה חלבית על הזכוכית בגובה הכלב, סגירת הגישה למרפסת, יריעה אטומה על קטע גדר, הזזת המיטה מהחלון. כל נביחה שלא קרתה היא חזרה שלא נוספה לרגישות.

מצב שאני פוגש הרבה: בית פרטי עם גדר רשת, ובוקר שבו כל מי שהולך לעבודה עובר בדיוק מול הכלב. כשחוסמים את הקטע שממנו הוא רואה את המדרכה, מספר ההתפרצויות יורד בתוך ימים, עוד לפני שלימדנו משהו. משם:

1. סופרים יום אחד, ומוצאים את הנקודות והשעות החמות.
2. חוסמים את הנראות בנקודות האלה, ומוסיפים רעש רקע אם הרעשים מבחוץ חזקים.
3. מלמדים התנהגות חלופית בשקט: צליל הפעמון אומר ללכת למקום ולקבל שם משהו טוב. חמש עד עשר חזרות ביום, קודם עם הקלטה בעוצמה נמוכה.
4. מוסיפים התניה נגדית: כל אדם שעובר מביא פרס, מרחוק, לפני שהכלב מתחיל לנבוח.
5. כשהכלב כן נובח, ניגשים לבדוק, אומרים תודה בשקט, ומזמינים אותו למקום. כך הוא לומד שההתראה התקבלה ואפשר להפסיק.

בדירה, הנקודה החמה היא לרוב הדלת. צעדים בחדר המדרגות, מעלית שנעצרת, שכן שמכניס מפתח. שם עוזר להרחיק את מקום המנוחה של הכלב מהדלת, לסגור את המסדרון בשער, ולעבוד עם הקלטה של צעדים וצלצול, בעוצמה נמוכה, יחד עם פרס על המיטה.

הירידה מהחסימה נראית בימים. ההתנהגות החלופית לוקחת שבועות של עבודה קצרה ויומית. בשבוע הראשון רואים בעיקר פחות התפרצויות. בשבוע השלישי רואים כלב שמתחיל לרוץ למיטה כשהוא שומע את הפעמון, לפעמים עוד לפני שאמרתם משהו, ושנרגע מהר יותר אחרי כל נביחה. זה הרגע שבו אפשר להתחיל להוריד לאט את החסימות, אחת בכל פעם, ולבדוק מה קורה.

אילו טעויות הופכות אותה לגרועה יותר?

הטעות הנפוצה היא לצעוק על כלב שנובח בחלון. מבחינת הכלב, הבעלים הצטרף לנביחה, והעוררות עולה. טעות שנייה היא לצפות לאפס נביחות. התראה על זר שמתקרב היא התנהגות נורמלית, והמטרה המעשית היא שתי נביחות והפסקה, לא שקט מוחלט ולא עשר דקות על מישהו שכבר עבר.

טעות שלישית היא להשאיר את הכלב לבד בחצר שעות ארוכות. חצר בלי אדם היא מגרש אימונים לנביחה טריטוריאלית, ולא פעם גם לתסכול מחסום מול הגדר. ורביעית, קולר נגד נביחות. הוא אולי משתיק, אבל מחבר את מי שעובר ברחוב לתחושה לא נעימה, ואני לא משתמש בו ולא ממליץ עליו.

מתי זה כבר יותר מנביחה?

כשהנביחה מגיעה עם ניסיון לעבור את הגדר, עם נשיכות בשער, או כשהכלב לא נרגע גם עשרים דקות אחרי שהאדם הלך. במצבים כאלה זאת כבר לא רק נביחה, וכדאי לעבוד עם מישהו שרואה את הכלב. ההרחבה על כל סוגי הנביחות נמצאת בעמוד על כלב שנובח.

ויש מצב אחד שהוא לא אילוף בכלל. כלב מבוגר שהתחיל לנבוח פתאום על רעשים שלא הפריעו לו קודם, בעיקר בלילה, יכול לסבול מירידה בשמיעה, בראייה או מירידה קוגניטיבית. שינוי כזה, אצל כלב שהיה רגוע שנים, צריך לבדוק עם הווטרינר.