אילוף קבליר קינג צ'ארלס

הקבליר הוא הכלב שכולם רוצים ללטף ברחוב, ולפעמים זה בדיוק הבעיה. הוא רך, אוהב אנשים, מסתדר עם כלבים, ולא נראה שהוא צריך משהו מלבד ספה וחיבוק. ואז מתברר שהוא בוכה כל פעם שיוצאים מהבית, מושך בכוח לכל מי שעובר, ועושה בבית כשמשאירים אותו לבד. הכלב הקל מתגלה ככלב שלא אילפו כי הוא נראה קל.

בשביל מה גידלו את הקבליר, ומה זה אומר בבית?

הקבליר גודל ככלב חברה, כלב שהמקום שלו הוא על הברכיים ובתוך הבית. ברקע שלו יש גם שורשים של ספנייל, כלבים שעבדו בשדה עם ציידי ציפורים, ולכן חלק מהקבלירים מגלים עניין ביונים ובציפורים שמפתיע את הבעלים. אבל התפקיד המרכזי שלו מזה דורות הוא להיות ליד אדם.

מכאן שתי תוצאות שמכתיבות את כל העבודה איתו. הראשונה: הוא מונע מקרבה ומאוכל, ולכן קל מאוד ללמד אותו. השנייה: להיות לבד הוא הדבר הכי קשה שנבקש ממנו. כלב רועים שמשאירים לבד ימצא עבודה, כלב ציד יחפש ריח, והקבליר פשוט מחכה לכם, ולפעמים מחכה בקול.

בבית ישראלי, שבו שני ההורים עובדים והילדים בבית הספר, זה אומר שכבר מהשבוע הראשון צריך לחשוב על השעות שבהן הוא לבד. לא כשזה נהיה בעיה, אלא לפני כן.

עם מה בעלים של קבליר מתקשרים אליי?

בראש הרשימה, קושי להישאר לבד: ייבוב, נביחה, צרכים בבית ולפעמים הרס ליד הדלת. אחר כך הרגלי נקיון, שלעיתים קרובות קשורים לבדידות יותר משנדמה. ואחר כך קפיצה על אנשים מתוך שמחה, משיכה ברצועה לכל אדם וכל כלב, ורדיפה אחרי יונים.

והשיחה שאני מכיר הכי טוב עם בעלים של קבליר היא לא על הכלב בכלל. היא על בעלים מותשים. אנשים שכבר ניסו פגישת ייעוץ, ועוד אחת, והתחילו תהליך שלא הסתיים, והגיעו למסקנה שהבעיה בכלב או בהם. ממש בהקשר הזה שמעתי מלקוחה משפט שאני חוזר עליו מאז: האילוף הוא לכלב אבל קודם כל לבעלים שלו.

ההבחנה שמשנה את הטיפול היא בין קבליר שמשתעמם לבד לבין קבליר שנכנס למצוקה לבד. הראשון ילעס משהו, ינבח קצת, ויירדם. השני מתחיל לייבב דקה אחרי שהדלת נסגרה, מתרכז סביב הדלת, ולא נרגע. הראשון צריך תעסוקה. השני צריך תהליך הדרגתי של לימוד, ולפעמים גם שיחה עם הווטרינר.

איך מאלפים כלב רגיש כל כך?

בעדינות, בקצר, ועם הרבה הצלחות. הקבליר הוא לרוב אחד הכלבים הרגישים ביותר לטון שאני פוגש. צעקה אחת, משיכה חדה ברצועה, או אפילו תסכול שנשמע בקול, יכולים לגרום לו להתנתק, להשפיל מבט ולהפסיק להציע התנהגויות. בעלים מפרשים את זה כעקשנות. זה לא עקשנות, זה כלב שנבהל.

לכן העבודה איתו בנויה על חיזוק חיובי כמעט לגמרי. גרגר מהמנה היומית על כל התנהגות טובה, קול רגוע, ואימונים של שתיים עד שלוש דקות. הוא לומד מהר, ושומר את מה שלמד, כל עוד הלמידה נעימה.

וזה לא אומר שאין גבולות. קבליר צריך לדעת מה מצופה ממנו בדיוק כמו כל כלב. כלב שיודע מה מצופה ממנו רגוע יותר, וזה נכון במיוחד לכלב רגיש. ההבדל הוא רק בדרך: גבול אצל קבליר מסומן בשקט ובעקביות, לא בעוצמה.

מה עושים מחר בבוקר

1. מכינים לו מקום מנוחה קבוע ליד הסלון: מיטה, שמיכה, וצעצוע מזון שהוא מקבל רק שם.
2. מתחילים יציאות קצרות מאוד כשאתם בבית: חדר סמוך, שלושים שניות, חזרה בלי חגיגה.
3. בכל כניסה הביתה, מתייחסים אליו רק כשהוא על ארבע. שמחה כן, קפיצות לא.
4. מוציאים אותו לצרכים בשעות קבועות, ומתגמלים בחוץ מיד כשסיים.
5. בטיול, מתגמלים מבט אליכם ליד אנשים שעוברים, לפני שהוא מתחיל למשוך אליהם.

מה לא לעשות

לא לצאת מהבית בפרידות ארוכות ודרמטיות, וגם לא לחזור בחגיגה. שניהם מגדילים את הפער בין יש אתכם לאין אתכם. לא להעניש על צרכים שנמצאו בבית אחרי שחזרתם, כי הכלב לא מקשר את העונש למה שקרה לפני שעה, רק לחזרה שלכם. ולא להרים אותו כל פעם שמתקרב כלב, כי כך הוא לא לומד לפגוש את העולם מהרצפה.

כמה פעילות קבליר צריך?

פחות מכלבי עבודה, יותר ממה שאנשים חושבים. קבליר בוגר ובריא נהנה בדרך כלל מכשעה של טיולים ביום, מחולקת, ועוד משחק וחיפוש בבית. הטיול הכי טוב בשבילו הוא טיול שבו יש זמן להריח, לפגוש, ולעצור.

העבודה לראש חשובה אצלו במיוחד בגלל הבדידות. צעצוע מזון שהוא מקבל כשאתם יוצאים מעסיק אותו בדקות הראשונות, שהן הקשות ביותר. משחק חיפוש פשוט לפני שיוצאים עוזר לו להירדם אחר כך. עוד על השאלה כמה זמן זה סביר, בעמוד על כמה שעות אפשר להשאיר כלב לבד.

ומה עם היונים? הספנייל שבקבליר מתעורר אצל חלק מהם כשציפור נוחתת על המדרכה. זה בדרך כלל לא דחף רדיפה חזק כמו אצל טרייר, אבל זה מספיק כדי למשוך אתכם לכביש. מתרגלים מבט אליכם כשרואים ציפור מרחוק, ומתגמלים לפני שהוא מזנק, לא אחרי.

בקיץ, הקבליר לא קצר אף כמו בולדוג, אבל גם לא כלב שבנוי לחום. הטיולים עוברים לשעות הקרירות, והמאמץ באמצע היום עובר הביתה.

מה לבדוק עם הווטרינר, ולמה זה חשוב במיוחד בגזע הזה?

בקבליר יש שני נושאים רפואיים שאני מבקש מכל בעלים להכיר, כי שניהם יכולים להיראות כמו בעיית התנהגות.

הראשון הוא הלב. מחלות לב מסוימות מוכרות בגזע, ולכן כדאי לבדוק את הלב באופן קבוע אצל הווטרינר. כלב שמתעייף מהר מהרגיל בטיול, משתעל, או נושם מהר במנוחה, הוא לא כלב עצלן. הוא כלב שצריך בדיקה.

השני הוא הצוואר והראש. קבליר שמגרד באוויר באזור הצוואר בלי לגעת בעור, צועק פתאום בלי סיבה, או לא אוהב שנוגעים לו בראש ובכתפיים, צריך לבדוק עם הווטרינר, כי יש בעיה רפואית מוכרת בגזע שמתבטאת בדיוק כך. אם הוא גם נוהם כשמרימים אותו או מסרקים אותו, זה כמעט תמיד כאב ולא אופי.

ובנוסף, כמו בכל כלב: אוזניים, משקל, ושינוי פתאומי בהתנהגות של כלב בוגר. קבליר שתמיד היה רך והתחיל לנהום כשמרימים אותו לא השתנה באופי בן לילה. משהו בגוף שלו השתנה, וזה הדבר הראשון לבדוק. אני מעדיף שבעלים יגיעו לווטרינר עם חשד שהתברר כמיותר, מאשר שאעבוד שבועות על התנהגות שמקורה בכאב.

כלב קטן ורך, אז לא צריך לאלף אותו?

זה המיתוס שהקבליר משלם עליו יותר מכל גזע אחר, דווקא כי הוא כל כך נעים. אף אחד לא רואה סכנה בקבליר שקופץ על אורחים או מושך לכל אדם. ואז מגלים שאי אפשר להשאיר אותו אצל ההורים כי הוא בוכה כל הלילה, ואי אפשר לקחת אותו לבית קפה כי הוא לא מסוגל לשכב.

אילוף של כלב קטן הוא לא עניין של שליטה. הוא עניין של כמה מקומות הכלב יכול להיות בהם, וכמה רגוע הוא שם. קבליר שלמד להיות לבד כמה שעות, לבוא כשקוראים לו וללכת ברצועה בלי לגרור, הוא כלב שחי חיים רחבים הרבה יותר.

וגם הטיפול שייך לכאן. קבליר יעבור סירוק, ניקוי אוזניים, גזירת ציפורניים וביקורים אצל הווטרינר כל חייו. כלב שלמד כגור שמגע בכפות ובאוזניים מביא פרס, עובר את כל אלה ברוגע. רעיונות איך מתחילים בעמוד על הרגלת טיפול וביקורי וטרינר.

כמה זמן זה לוקח, ומה משתנה בשלושה שבועות אצלי?

קפיצה על אנשים ומשיכה ברצועה משתנות בדרך כלל בתוך כמה שבועות של עבודה עקבית. להיות לבד לוקח יותר, ולפעמים חודשים, כי מתקדמים בצעדים קטנים מאוד וכל קפיצה גדולה מדי מחזירה אחורה. נקיון משתנה מהר כשהשגרה קבועה, ובמיוחד כשהבדידות מטופלת במקביל.

באילוף בתנאי פנסיון עם קבליר אני אומר מראש: הימים הראשונים הם ימי הסתגלות. כלב רגיש שמגיע למקום חדש צריך קודם להרגיש בטוח, ורק אז ללמוד. אחר כך שלושת האימונים ביום והטיולים היומיומיים בונים אצלו שגרה ברורה, וכלב רגיש פורח בשגרה ברורה.

אבל החלק הגדול של העבודה עם קבליר הוא לא איתו. הוא איתכם. במפגש איתכם אחרי שבועיים ובמפגש המסירה בסיום, אנחנו עובדים בעיקר על מה שאתם עושים כשאתם יוצאים, כשאתם חוזרים, וכשהוא קופץ עליכם. כי קבליר ילמד מהר, והוא גם יחזור מהר להרגלים שהבית מחזק.

ומתי לא צריך את זה? קבליר צעיר, בבית שיש בו מישהו רוב היום ומוכן לעבוד על יציאות קצרות, יכול להתקדם מצוין בלי לצאת מהבית. המקום שבו זה גדול ממה שמסדרים לבד הוא מצוקה אמיתית כשהוא לבד: ייבוב של שעות, פגיעה עצמית, או הרס סביב הדלת.